· ערוכים בשפה ברורה לשולחן השבת ·
כשהדין שולט בעולם אפשר לשככו בצדקה
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיוֹם (יח, א).
יש לומר שראה השכינה עומדת פתח האהל העליון (זהר ח"א צח ע"א) שמשם ראה באיספקלריא שלו, וראה שהשכינה שם הוא בבחינת חום היום כלומר שהוא תוקף הדין (זהר ח"א קלב ע"ב), כי היה אז יום הדין הקשה על סדום, ושם נתבשר על לידת פחד יצחק. וכאשר ראה אברהם שהדין שולט בעולם, וראה שלשה אנשים אורחים נצבים עליו, ראה בעין שכלו כי ה' שלחם והזמינם לו כדי לשכך בכך מידת הדין ע"י עשיית הצדקה, על כן וירא וירץ לקראתם. (על התורה עמוד נ"ח)
אברהם כבש יצרו בילדותו ולכך זכה לגילוי שכינה בזקנותו
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם (בראשית י"ח א').
על דרך מוסר ירמוז לנו, כי בהיות שלא זכה אברהם אבינו ע"ה לגלוי שכינה הלזה הנכבד אלא בימי זקנותו, שאז כבר נחלשו תאות הגופניות וניתכו האברים הרבה התכה הטבעית, ולוטשה הנשמה ליטוש הראוי לזאת המראה, מ"מ עיקר זכיותיו לזאת היתה במה שהתאמץ בעבודת ה' בילדותו בעת רתיחת הילדות, אז כבש יצרו (ראה ב"ב ט"ז ע"א דאפילו בדידיה לא אסתכל) , ועי"ז זכה בימי זקנותו לכל היקר והגדולה הלזה.
והנה "אלוני ממרא" הוא כינוי לימי הזקנה (כי אילון הוא לשון חוזק כידוע, וממרא לשון תמורה, והוא התכת אברים הממרים על ידי המאכלים, עד שבימי זקנה ממש כבר אפס כוחם), וידוע כי אמרו חז"ל (אבות פ"ב מט"ו) שוב יום אחד לפני מיתתך, ויהיו כל ימיו בתשובה, וכך נהג אברהם אבינו ע"ה, שישב כל שבעים שנה שלו פתח אוהל כאילו עומד על פתח קברו. וזהו וירא אליו ה' באלוני ממרא, הם ימי זקנה כנ"ל, וזאת באשר ישב פתח האהל בימי נערותו כחום היום עת תגבורת רתיחת הילדות.
אברהם החשיב עצמו רק כמתחיל בעבודת ה'
וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם (יח, א)
רמז ההשגה הגדולה כצאת השמש בגבורתו, היא לגביה דידיה רק כיושב פתח האהל, כלומר רק כמתחיל לכנס לשער אהבת ה' כאלו לא הגיע עדיין.
כאשר תחילת הלימוד לשמה נגרר אחריה כל הלימוד
יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ (בראשית יח, ד-ה).
יובן על דרך מוסר, כי מהראוי להמשיך לב תלמידיו בתחלת עסק התורה על ידי מוסר השכל כדי שיהיו לומדים אחר כך לשמה, וכיון שהתחילו ללמוד לשמה ממילא יפתח שפע מחכמה עילאה, וה' אתנו להיות מצוה גוררת מצוה לסייענו שיהיה כל עסקינו לשמה. אך לא כל היום ימסור להם תוכחת מוסר, אלא העיקר ללמוד על מנת לעשות לידע דין ומשפט ודת ה' לכוון ההלכה אל האמת, ולהמשיך בשמעתתא והלכתא. וכן עשה אברהם אבינו ע"ה עם הנפשות אשר עשה, כי אילו לא למד עמהם דת ודין רק משך לבם אחריו, מה יעשו כשלא יהיו עמו, על כן רק מתחילה המשיך לבם מעט, ואחר כך למד עמהם הלכתא למשיכ"ה הנ"ל. ודברי תוכחת מוסר הנ"ל אין צריך דוקא ע"י הרב, אלא אדרבה יותר מתקבל ע"י אחר כמו חבר.
ולזה אמר יוקח נא מעט מים - שהם דברי המשכה המושכים לב כמים - אפילו על ידי אחר תקבל תוכחת מוסר אם תרצו, ורחצו רגליכם להסיר רוע מעלליכם רגילותיכם הרעים ומחשבות הנפסדות שלכם, והשענו תחת העץ, סמוכו על התלמיד חכם הנקרא עץ (כב"ב ט"ו ע"א) , ואחר כך אקח אני פת לחם וסעדו לבכם, הוא לחמה של תורה שמעתתא והלתכא, ועי"ז לא תצטרכו להיות כרוך אחרי כל שעה, כי אחר תעבורו אל אשר יהיה הרוח ללכת תלכו ולא תכשלו.
המלאכים שבאו לאברהם עדיין עומדים ומשמשין עד היום...
וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ (יח, ה).
יש לעיין דאמר ואקחה פת לחם, אמאי באמת לחם לא הביא להם (בבא מציעא פז.) , רק חמאה וחלב (בראשית יח, ח) . ויש לומר כי הנה הוא אמר למלאכים 'וסעדו לבכם ואחר תעבורו', כלומר שבזה נתן להם רשות לצאת ולעבור ממנו, והאמת אין לומר למלאכים ולכל דבר קודש צאתכם לשלום כי אין להוציאם, על כן היתה סיבה שלא הביא לחם, וממילא אין להם רשות לעבור עד אחר פת לחם וסעדו לבכם. וכיון שבאמת לחם לא הביא, על כן עדיין המלאכים האלו משמשים לבני אברהם יצחק ויעקב.
(דרשות דף ת"ב ע"ב) (דרשות דף ת"ב ע"ב) (על התורה עמוד ס"א) (חת"ס ויקרא עמו' קכ"ג ד"ה שמאי)