לגליון תתע”א פר’ בראשית - אשר יצר
במש”כ להוכיח דאפשר לברך כל היום ’אשר יצר’ והבאתי את דעת הלבוש כמקור לזה (בין שאר הפוסקים), יש להעיר ולהוסיף בזה דהמשנ”ב סי’ ד ס”ק ג הביא דעת הלבוש דאם השתין בלילה יוכל לברך ביום, אולם השאיר זאת ב’צ”ע לדינא’ ומקורו מהפמ”ג [שם א”א ס”קב] ולא ביאר ספקו, ויש לתמוה טובא הלא בעצמו נקט שאפשר לברך אחרי זמן רב כמדובר ונמצאו פסקי המשנ”ב והפמ”ג סותרים זא”ז ולא מצאתי כעת מי שעמד בזה וצע”ג. ולכאו’ הבאור בזה, דאכן הפמ”ג נקט שזמן הברכה ’כל היום’ אלא שאכתי איכא לספוקי בזה האם אפשר לברך גם למחרת, דמחד גיסא ההנאה נמשכת שהגוף מתפקד ואיכא לברוכי אולם מאידך גיסא אפשר שחז”ל הגבילו ב’ימים’ את זמן הברכה דבחלוף היום כבר לא ניכר השבח הגם שיש כאן הנאה, דאי לא תימא הכי לו יצויר שעבר שבוע וכד’ בלי שהתפנה מהפעם האחרונה אטו יוכל לברך, מסתברא שחז”ל קבעו גבול בזה משום שיסוד הברכה הוא ’שבח’ וזה צ”ל ניכר, ונראה דבזה גופא נסתפק הפמ”ג (דלא כלבוש דנקט דמהני) והשאיר בצ”ע לדינא ונגרר אחריו המשנ”ב ואין בזה שום סתירה לאמור שבאותו היום לעולם מברך כל היום דבכה”ג ניכר השבח ומיושבים כחומר פסקי הפמ”ג והמשנ”ב. [ולפ”ז נתעוררתי במי שנפנה רגע קודם עלות השחר, האם יוכל לברך לאח”כ או דילמא נימא לא פלוג וצל”ע בזה].
הרב יוסף קאופמן
לגליון תתע”ב פר’ נח - גניבה וגזילה
בדבריו הנפלאים של הרב שלמה זלמן כהן יש לדון מכמה פנים, חדא, דגזל עכו”ם הוי לאו הבא מכלל עשה (ב”ק קי”ג) ולאו הבא מכלל עשה הוי עשה (מכות י”ח), וי”א שאין מצות עשה דוחה איסור עשה (שאג”א ל”ג). והיה אפשר לומר דרש”י נקט שדוחה בכה”ג כדעת הרשב”א (כתובות מ’), אולם משמעות דברי רש”י (שם ד”ה ונדחה) כשאג”א, וגם אי”ז מיישב המעשה עם עשו. אך י”ל דהקרא הוי גילוי דהוי בכלל ”לא תגזול“ והוי לאו. אמנם עוד יל”ע שאי”ז בעידניה, וי”ל על פי מש”כ התוס’ (שם ל. ד”ה הא) דפסול מצה”ב הינו רק אם בשעת המצוה עוברים את העבירה, וא”כ ממנ”פ אין פסול מצה”ב, דכלפי מה שעובר עבירה קודם המצוה אין לפסול כדברי התוס’, וכלפי מה שעובר את העבירה בשעת המצוה אין לפסול משום דעדל”ת וליכא עבירה, אלא שזה היה מיישב רק לגבי גזל ההדסים מהעכו”ם ולא לגבי המעשה עם עשו, ובאמת שגם לגבי גזל ההדסים אי”ז מיישב דקאתינן בדעת רש”י ומדבריו (שם ע”ב סוד”ה וקרקע) משמע דלא כתוס’. ועוד יל”ע דלגבי הסוחרים אפשר לקיים שניהם ע”י שיעשו מה שהורה ר”ה, ולגבי המעשה עם עשו אפשר לקיים שניהם ע”י שיקח מההפקר. ועוד יל”ע דלכאורה מה שזה שגזל עכו”ם הינו רק מחמת לתא דגזלן וזה עבירה לשמים ולא גם מחמת לתא דהפסד הנגזל הינו משום דהקב”ה התיר ממונם של העכו”ם בשעת מתן תורה (ב”ק ל”ח וברש”י שם ד”ה מפארן), דלולא כן למה זה כך, והמעשה עם עשו היה קודם מתן תורה. ועוד יל”ע לפי המבואר ברש”י עצמו בנזיר (סוף דף ס”א.) שבני נח לא נצטוו במצות כיבוד אב ואם, א”כ אפילו שעשו היה רצה לקיים מצות כיבוד אב מ”מ לא היה בזה דין דחיה של עדל”ת, [והן אמנם יש שנקטו שהפירוש עמ”ס נזיר אינו מדברי רש”י [וי”א דב”נ מצווים בכיבוד או”א] מ”מ יש שהוכיחו מדברי הראשונים שנקטו שזה פירושו של רש”י, ואכמ”ל].
הרב חיים יצחק ויזל