Skip to content
לקראת שבת - עיונים וביאורים בפרשת השבוע

האם יצֲחֹק הי' סַומא?

  • Vayeitzei
  • 5787
  • Hebrew
View printout

והָנה ה' נצב

יצֲחֹק

ואלקי יצחק - כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו וכלוא בבית והרי הוא כמת ויצר הרע פסק ממנו (כח, יג. רש"י)

יש לדייק בלשון רש"י, ששינה הלשון ממקור פירושו, דבמדרש תנחומא (תולדות ז) הלשון היא: "הואיל ונתייסם בעיניו", ורש"י כתב: "שכהו עיניו".

ויש לבאר:

לשון "נתייסם" הוא מלשון סומא – עיוור, והיינו שנתעוור לחלוטין, משא"כ "כהו עיניו" הוא על דרך לשון הכתוב "כהה הנגע" (תזריע יג, ו), שפירושו שהנגע לא נשאר באותו חוזק כפי שהי' קודם, אלא נחלש, ואפילו במקצת (ראה פירוש רש"י שם), וא"כ פירוש "כהו עיניו" (בלשון הכתובים – וראה במקור הדברים שפירוש "כהיותא" בגמ' (בכורות מד, א) הוא שאינו רואה כלל) אינו שאינו רואה כלל, כי אם שלא נשארו עיניו בכל כח ראייתם אלא נחלשו.

והנה, בלשון הכתוב לגבי יצחק מצינו רק הלשון (תולדות כז, א) "ותכהין עיניו מראות", לשון כהות בלבד, ולכן כתב רש"י "שכהו עיניו", ולא "שנתייסם בעיניו".

ובדרך הפשט, על כרחנו לומר שיצחק לא נתעוור לגמרי, דהרי בפרשת תולדות (כו, ב) פירש רש"י שיצחק הי' עולה תמימה, ולכן הי' עליו להישאר בארץ ישראל. ומזה שנשאר כל חייו בארץ ישראל משמע שנשאר בגדר עולה תמימה כל חייו.

והנה, סומא הוי מום (אמור כא, יח. כב, כב), ואם הי' יצחק סומא לגמרי, לא הי' "עולה תמימה", אלא על כרחנו לומר שרק סומא לגמרי הוי מום ולא כיהוי עינים, שהוא שלא עמד בראייתו אלא נחלש במקצת, ומכיון שביצחק כהו עיניו בלבד, ולא נתעוור לגמרי, לכן לא נחשב זה למום (וראה במקור הדברים

עֹליַו

ויאמר אָני ה' אֹלֹקי אברהם אביְך

ואֹלֹקי

החילוק בין "מחסורייתא" שבבכורות שם דנחשב למום ל"כיהוי עינים" דלא הוי מום).

More in this printout

View the whole printout