יביא קושיית המפרשים איך נשא יעקב אבינו ב' אחיות / ייסד דקודם מ"ת היו גדרים דקבלו כל ב"נ ע"ע ותוקפם כמצוות דידהו / עפ"ז יבאר דיעקב נשא רחל כדי לקיים הבטחתו אלי' ולא לעבור על הגדר דב"נ שלא לרמות / יבאר עוד בנוגע בלהה וזלפה שכיון שהיו שפחות לא הי' להן יחס משפחתי ול"ש בהן איסור אחות אשה
בקשר עם המסופר בפרשתנו אודות נישואי יעקב אבינו את רחל ולאה, ידועה הקושיא כיצד נשא יעקב שתי אחיות - רחל ולאה - אף שקיימו האבות את כל התורה כולה עד שלא ניתנה (ראה יומא כח, ב. וברש"י וישלח לב, ה מפורש כן בנוגע ליעקב), וה"ז לאו מפורש ד"ואשה אל אחותה לא תקח" (אחרי יח, יח).
והרמב"ן כ' דמה (תולדות דהאבות קיימו כל התורה הי' רק בארה"ק ולא בחו"ל, וזהו שנשא יעקב ב' אחיות שהי' זה בהיותו בחו"ל - בחרן, יעויי"ש מה שביאר בטעם הדבר. אמנם אין הדבר מוסכם לכל הראשונים, וכמ"ש רש"י בר"פ וישלח בפירוש דברי יעקב לעשו "עם לבן גרתי - ותרי"ג מצוות שמרתי", והיינו שגם בחרן אצל לבן שמר תרי"ג מצוות (ובכללם צ"ל הלאו דאחות אשה). כו, ה)
ובפרשת דרכים (דרך האתרים דרוש ראשון ד"ה ובזה נבאר, בשם היפה תואר על ב"ר פ"ע סי"ד) תירץ לפי המ"ד דהאבות יצאו מכלל ב"נ גם להקל, דממילא י"ל דכיון שהאמהות נתגיירו שוב לא הי' להן דין אחיות - אמנם, כבר נת' במק"א (לקו"ש ח"ה ויצא ב - חלקו הובא בגיליון הקודם) דדיעה זו דהאבות יצאו מכלל ב"נ גם להקל צ"ע ומכמה טעמים, ובפרט בנדו"ד שהאיסור ד"אשה אל אחותה לא תיקח" אינו מצד גדר קורבה כשאר איסורי עריות, אלא כדי שלא להפריע לאהבה הטבעית שבין ב' אחיות, לעשותם צרות ושונאות זו לזו, כמפורש בקרא (אחרי יח, יח) דטעם האיסור הוא "לצרור" - שלא יהיו צרות זל"ז [וראה רמב"ן, טור הארוך וספורנו אחרי שם דמטעם זה האיסור הוא רק "בחיי'". וראה גם חינוך מצוה רו], שלכן יש מקום לומר (בדרך הפשט) שאיסור דב' אחיות שייך גם בב"נ [וראה גם בחי' הרמ"ה (סנהדרין נח, א) שנקט כן להלכה דאיסור ב' אחיות שייך גם בב"נ, ואכמ"ל].
עוד כ' בפרשת דרכים שם (בשם היפ"ת) דאף אי נימא דהאבות יצאו מב"נ רק להחמיר, הרי יעקב נשא את האמהות ע"פ הדיבור בכדי להעמיד י"ב שבטים, אמנם אף שברירא מילתא שבאם הקב"ה הי' מצווה כן על יעקב בפירוש הי' הציווי מתיר את הלאו - הרי סו"ס לכאו' לא מצינו במפורש שום מקור לציווי הקב"ה בזה, ואדרבא מפשטות הכתובים נראה ברור דמה שיעקב נשא את רחל הי' מחמת רצונו לינשא לה קודם נישואיו את לאה.
והנה, לכאורה שהאמהות היו אחיות רק מן האב ולא מן האם, דא"כ לא היו כלל אחיות ע"פ דין, שהרי "אין אבות לב"נ" (ראה יבמות צח, א), ונימא דמה ששמרו האבות תרי"ג מצוות היינו דוקא בנוגע לציוויים שלאחר מ"ת, שמציאות כזו שלאחרי מ"ת נאסרה נמנעו ממנה האבות אף קודם שנצטוו, אך לא בנוגע למציאות שנתחדשה לאחר מ"ת, כמציאות דאחיות מן האב שקודם מ"ת לא הי' להן כלל דין אחיות, והיינו שלא היתה מציאות כזו במציאות תורנית, וע"כ לא הוצרך יעקב להחמיר ע"ע בזה. הי' אפשר לתרץ
אולם יש לדחות זאת מהא דכ' רש"י (תולדות כו, ה) דאברהם נזהר גם ב"שניות לעריות", דמוכרח מזה שנזהרו גם בעריות שמצד קורבה דאב, שהרי כל השניות (מלבד אם אמו) הם בקורבה דאב (עי' ברייתא יבמות כא, סע"א. ואף שבהמשך הסוגיא נמנו כמה שניות מן האם מ"מ ברור כי עיקר השניות הן אלו שנמנו בברייתא, ואכמ"ל); ומוכרח א"כ דהאבות קיימו את המצוות דלאחרי מ"ת גם במציאות שנתחדשה לאחר מ"ת, או עכ"פ שאבהות היא מציאות תורנית גם בנוגע לב"נ - וכדמוכח מכמה מדיני אבהות שנהגו אף קודם מ"ת ככיבוד אב (עי' פירש"י ס"פ נח), יחס (ראה רש"י בהר כה, מה) וירושה. וכן יש להעיר לפהנ"ל דטעם האיסור דאחות אשה הוא משום "לצרור", דז"ש גם באחיות מן האב בב"נ, שגם בהן יש טבע האהבה (וראה עוד רמב"ן יבמות צח שם).
ומכל הלין נ"ל בזה באופ"א, ובהקדם מה שנתבאר בארוכה במק"א (לקו"ש ח"ה ויצא ב - חלקו הובא בגיליון הקודם) בגדר קיום התורה כולה על ידי האבות, שעיקרה הי' כחומרא והוספה בהנהגתם על המצוות שנצטוו בהן כשאר ב"נ, ולפיכך כאשר קיום המצוות שלהם עמד בסתירה למצוה עלי' נצטוו ככל ב"נ - פשוט שחייבים הם בקיום אותה המצוה עלי' נצטוו, ואין בכח ההידור והחומרה שלהם בכדי לדחות את המצוה והחיוב שלהם.
ויש להוסיף בזה, דהנה לבד המצוות שנצטוו בהם ב"נ והאבות, ישנם עוד עניינים והגדרות שכל ב"נ קיבלו על עצמם אף שלא נצטוו בהם, וכגון מ"ש רש"י (וישלח לד, ז) "שהאומות גדרו עצמן מן העריות ע"י המבול", כלו' שגדרו א"ע אפי' מאותן עריות שלא נצטוו עליהם. ועד"ז בנוגע לכיבוד או"א שמצינו שנזהרו בו (ראה רש"י ס"פ נח), אע"ג שנצטוו בכך רק במרה (סנהדרין נו, ב), והיינו כי כיבוד אב הוא מעניני זהירות והנהגות טובות שקבלו ע"ע ב"נ גם קודם מ"ת, אף שלא נצטוו ע"כ בפירוש (ויבואר זה אי"ה בגיליון הבא).
ויתירה מזו חזינן, שענינים אלו שקבלו ב"נ ע"ע אף שלא נצטוו, קבלו תוקף אמיתי ע"פ דיני ב"נ וע"פ דין תורה, ועד שנענשו עליהם בהעדר קיומם - הן בידי שמים (כמבואר ברש"י ס"פ תולדות בנוגע ליעקב שלא קיים כיבוד או"א כ"ב שנה אף שלא נצטווה ע"ז) - והן בידי אדם (וכמבואר במפרשים גבי מיתת אנשי שכם, וית' בגיליון הבא אי"ה).
ומכהנ"ל מובן גם בנוגע למה שנתבאר לעיל - דכאשר קיום האבות את המצוות שעדיין לא נצטוו עליהן, יסתור גם גדר מסויים או ענין טוב שקבלו ב"נ ע"ע, אסורים האבות לקיים את החומרה והקבלה שקבלו ע"ע, היות שכל העניינים שקבלו ע"ע אין להם תוקף וחומר כהעניינים שקבלו ע"ע כל ב"נ, שתוקפם הוא כתוקף המצוות דידהו.
ולפי"ז יש לתרץ קושי' הנ"ל בטעם שנשא יעקב אבינו ב' אחיות אף שהוא איסור מן התורה ד"אשה אל אחותה לא תקח", דהנה מהענינים שקיבלו האומות ע"ע להשמר מהם, הי' גם האיסור שלא לרמות אחד את רעהו. וכדמוכח מטענת יעקב ללבן "למה רמיתני" (פרשתנו כט, כה), שאפי' לבן הארמי (הרמאי - ראה רש"י שם, יח) הוכרח להצדיק את הנהגתו ברמיית יעקב אבינו במה שאמר ש"לא יעשה כן במקומנו גו'" (שם, כו).
[ועוד י"ל ע"פ מה שכתב רב נסים גאון (בהקדמתו למס' ברכות) ד"כל המצוות שהן תלויין בסברא ובאובנתא דלבא כבר הכל מתחייבין בהן מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ, עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורים". ועד"ז כ' החזקוני (נח ז, כא. וראה רמב"ן שם ו, יג) בטעם עונש דור המבול אף שלא נצטוו, ד"יש כמה מצוות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אע"פ שלא נצטוו כו'", דעפ"ז יש לומר שגם קיום התחייבות בדיבור נכלל בדברים שחייבים בהם "מכח סברת הדעת", אף שאינו בכלל ז' מצות ב"נ (וראה עוד בזה אוצרות התורה חידושי סוגיות נשא ב).]
ומובן מזה דמה שיעקב נשא את רחל לאחר שנשא את לאה, הוא משום הבטחתו לרחל שינשא לה, ועד שמסר לה סימנים ע"כ, ובאם לא הי' עומד בדיבורו הי' עובר בזה על האיסור דרמי' [ובפרט שבנדו"ד נוסף גם חשש דרחל אמנו שתפול בגורלו של עשו (ראה רש"י פרשתנו ל, כב), שהוא דבר שודאי יגרום לה צער רב, נוסף על עצם הרמאות מצד יעקב]. וממילא מובן שהחומרא של שמירת יעקב את הלאו דואשה אל אחותה לא תקח, עליו אכתי לא נצטווה - איננה דוחה כלל את האיסור דרמי' שקבלו ע"ע כל ב"נ, וא"ש הא דיעקב נשא גם את רחל.
[והנה, כהנ"ל ניחא ליישב הנהגת יעקב בנישואיו עם רחל ולאה, אך בפירש"י פרשתנו (לא, נ) מבואר בנוגע לבלהה וזלפה שנשאן יעקב לאחמ"כ שאף הן בנותיו של לבן היו מפלגש, וא"כ אכתי יל"ע כיצד נשאן יעקב אף שהיו אחיות בעצמן ואחיות מן האב לרחל ולאה. ויעויי' בזה בלקו"ש ח"ה ויגש א בארוכה].