Skip to content
לקראת שבת - עיונים וביאורים בפרשת השבוע

מרַּכבה ֹלרצַון הֲעֹליַון ֹלבַד

  • Vayeitzei
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הבה את אשתי כי מֹלאַו ימי ואבַואה אֹלי' והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כן (כט, כא. רש"י)

לכאורה עדיין מוקשה, דאף שהכוונה שבאמירה זו הייתה כדי להוליד תולדות הרי צורת אמירה זו עצמה היא לכאורה היפך הצניעות?

ויש לבאר:

האבות הקדושים היו מובדלים לגמרי מענייני עולם הזה, וכלשון כ"ק אדמו"ר הזקן בספר התניא (פכ"ג): "האבות הן הן המרכבה, שכל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מענייני עולם הזה, ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם."

וממילא מובן שאצל האבות לא רק הכוונה שבנישואין הייתה בשביל הולדת בנים, אלא יותר מזה, שלא נרגש אצלם שום ענין אחר זולת כוונה זו, שהרי היו "מובדלים מעניני עולם הזה" לגמרי, ולכן בכל עניני עולם הזה לא ראו כלל ענין גשמי וחומרי, אלא רק הרצון העליון והכוונה האלקית שבמציאות זו.

וכמו שמצינו אצל יצחק אבינו, דאיתא בפרקי דר"א (רפל"ג) "וכי יצחק זרע דגן ח"ו, אלא לקח את כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים", והיינו דח"ו לומר שיצחק שהי' קדוש ומובדל מעניני עוה"ז, התעסק ב"זריעה וקצירה", אלא זריעת יצחק גם היא הייתה רק "בלתי לה' לבדו", כי לא זרע "דגן" כי אם "זרע צדקה לעניים" (ראה לקו"ש ח"ה עמ' )74.

ומכיוון שכל מה שראה יעקב בענין זה הי' רק התוכן והמטרה שלו "להוליד בנים", שהוא רצון העליון, לכן אצלו ענין זה הי' ע"ד מה שקודם חטא עץ הדעת הי' אצל אדם הראשון מצב ד"ולא יתבוששו" (בראשית ב, כה) ולא הי' בזה כלל היפך הצניעות וענין רע (ראה מו"נ ח"א פ"ב), כי גם בזה לא נרגש הענין החומרי כי אם רצון העליון בלבד.

More in this printout

View the whole printout