וְכָ֣ל | שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכָל-עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּ֠י לֹ֣א הִמְטִ֞יר יְהוָ֤'ה אֱלֹהִים֙ עַל-הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת-הָֽאֲדָמָֽה. (ב,ה').
וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה זו תפילה, שנאמר ויצא יצחק לָשׂוּחַ בשדה. ומכיון שטרם נברא האדם, טרם היתה תפילה בעולם. והיוצא מכך וכל עשב השדה טרם יצמח. כי ללא תפילה אין חיים לצומח.
ועוד יש להאיר בזה, על פי הזוה"ק לפרשת בשלח, ע"ב שמות הקדושים מכוונים כנגד ע''ב תיבות שבפרשת והיה אם שמע, וכנגד התיבה עשב, (ונתתי עשב בשדך), נמצא השם הק' ושר לומר לנו שהוא ממונה על שירת הצומח בכלל, ועל שירת העשבים בפרט. [וכמפורט בלעומקו של מקרא לפרשת בשלח ופרשת עקב]
וזה שאמר הכתוב כאן וכל עשב השדה טרם יצמח. כי המלאך הממונה על שירת העשבים ושר, אינו מצמיח את העשב, עד שיעבוד האדם את האדמה, ובמה, בתפילה, שהיא שירת הנשמה. ועל ידי כך יהיה נשלח המלאך ושר לתת חיוּת לצומח ולומר לו "גְּדַל".
ועוד י"ל, שזה מובנו של הפיוט בהושענא "אדון המושיע": כל שיח תדשא ותושיע הושענא. והכוונה בזה שעל ידי שִׂיחַ התפילות יושיענו מושיענו לשלוח את ושר להצמיח ישועת הדשאים.
ועוד י''ל ששירת המלאך "ושר" היא שירת האדם היא התפילה, היא שירת היקום כולו, ואשר על כן אמרו כי עבודת התפילה היא מעמודי העולם. וכן שירת התורה היא מעמודי העולם כנאמר "וכרביבים עלי עשב", וגמילות חסדים היא העמוד השלישי של השירה, שירת החסד.
שהרי תלה הכתוב את צמיחת העשב במטר, שנאמר כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אלקים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. אלא גילה הכתוב מדוע לא המטיר, כי ללא תפילת האדם אין למטר כל ערך. לכן לא המטיר כי אדם אין לעבוד את האדמה.
ועוד על דרך הסוד, שמות ע''ב אשר מכוונות כנגד פרק שני של קריאת שמע, נמצא בהם השם הקדוש ייי, אשר מכוון כנגד המלה מטר, כזה:
ייי
וְנָֽתַתִּ֧י מְטַֽר אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתֹּ֖ו
הרי שתפילת האדם שהיא שִׂיחַ ושירת נשמתו, מעוררת את השם הק' ייי להשפיע מטר של רחמים על עשב הארץ, הגדל על ידי המלאך ושר, השר לו ואומר לו: גדל!
ועל דרך הצח והטעמים, ובשימת לב יֵרָאֶה לַמְּעַיֵן, כי שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה מוטעם במונח רביעי. ורביעי הוא מלשון רביעה שהיא פקידת הגשמים את האדמה, וכדפירש רש''י תענית ו. יורה: רביעה ראשונה היורדת במרחשון. שהיא נתינת מטר להצמחת התבואה. ועל ידי מה, על ידי הַשִּׂיחַ, שהיא התפלה המוגשת לה' כמנחה. ובזה ינתן טעם ל"מונח רביעי" אשר בכתוב שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה.