וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ (א, ז')
פירש רש"י: ויעש. תקנו על עמדו והוא עשייתו. כמו "ועשתה את צפרניה". (דברים כא, יב'). וניתן היה להבין כביכול מפירושו שכוונתו באמרו תקנו על עמדו שקצצו, והגבילו. כמו ועשתה את צפרניה שֶׁתִּקְנָה אותן על עמדן היינו קצצתן.
ויקשה לפירושו ממה שפירש בפרשת "כי תצא", על הפסוק ועשתה את צפרניה (דברים כא, יב'), שם פירש רש''י לכאורה היפך הדברים וזה לשונו שם: תְּגַדְּלֵם כדי שתתנוול. ויש ליתן טעם לשני פירושיו הסותרים כביכול, בפסוק וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ, שבבראשית פירש תְּקַצְּצֵם, ובפר' כי תצא פירש תְּגַדְּלֵם.
ויסוד דבריו הם במחלוקת ר' אליעזר ור' עקיבא ביבמות מח. לגבי אשת יפת תאר על הפסוק ועשתה את צפרניה: ר' עקיבא אומר תְּגַדְּלֵם ור' אליעזר אומר תְּקַצְּצֵם. ורש"י תירץ בכל מקום לפשוטו של מקרא. כאן בבראשית פירש לפי ר' אליעזר שאמר תְּקַצְּצֵם. וב"כי תצא", פירש"י לפי ר' עקיבא שאמר תְּגַדְּלֵם.
ובשימת לב, לפי ר' אליעזר שאמר תְּקַצְּצֵם אתי שפיר, לפי שהיה הרקיע מרחיב והולך, עד שגער בו הקב"ה ואמר לעולם די. וכדאמר ר"ל [חגיגה יב.] מאי דכתיב "אני אל שַׁדָי", [בראשית ל"ה], אני הוא שאמרתי לעולם דַי. והיינו דפירש רש''י: ויעש. תקנו על עמדו והוא עשייתו.
אך לפי ר' עקיבא שאמר תְּגַדְּלֵם יש לשאול מאי וַיַּעַשׂ לפי רש''י, שפירש "תקנו על עָמְדוֹ"?
ולעומקו של מקרא יש לומר, שתקנו על עמדו ניחא גם לפי ר' עקיבא שאמר תְּגַדְּלֵם. שכן תקנו על עמדו יכול להתפרש שגידלו ותקנו על עמדו במרחבים, וכפי שפירש רש''י על הפסוק [דברים ד, לה'] אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ: כתרגומו: אִתְחֲזֵיתָא, כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם שבעה רקיעים, וכשם שקרע את העליונים, כך קרע את התחתונים וראו שהוא יחידי, לכך נאמר אתה הָרְאֵתָ לדעת. ויהיה פירושו על דרך הפשט פְּנִיָּה לאדם: אתה, האדם, הָרְאֵתָ על ידי הקב''ה כי אין עוד מלבדו.
ועל דרך הדרש והצח, ובדרך המוסר והאמונה, יש להוסיף ולומר, מה שגידלו ותקנו על עמדו במרחבים, רצונו לומר שכן תהיה שאיפתו של הירא שמים, ליראת שמים כמרחבי אין קץ.