ּורְד֞וּ בִדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְעֹ֣וף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל-הָאָֽרֶץ (א,כח)
ּורְד"ּו. רמז הכתוב לע"ב שמות היוצאים מן הפסוקים ויסע ויבא ויט שבפרשת בשלח. ומכיון שיש בהם ג' שיטות (כמבואר באריכות בלעומקו של מקרא,שם) הרי ע"ב שמות כפול שלש, הם כמנין ורד"ו. וסימנך ורדו בדגת הים. שעל ידי ורד"ו שמות ע"ב יש לאדם אפשרות לרדות ולשלוט בבריאה כולה, וזה שאמרו חז"ל עה"פ בפרשת בשלח וישב הים לאיתנו, לתנאו הראשון. ופירש האוה"ח הק' שֶׁתְּנַאי התנה הקב"ה עם הבריאה שתהא נשלטת על ידי עמלי התורה, והם יוכלו לְשַׁדֵּד מערכות הטבע בכח תורתם.
ובתרגום ורדו בדגת הים, וּשְׁלוֹטוּ בְּנוּנֵי יַמָּא.
ולעומקו של מקרא יֵאָמֵר, מה שכתב בתרגום וּשְׁלוֹטוּ בְּנוּנֵי יַמָּא, הם הם הנונים ההפוכים שלפני ואחרי "ויהי בנסוע הארון". וירמוז התרגום של נוּנֵי יַמָּא לדגי הים של התלמוד, לתנאים ואמוראים וכל עמלי התורה שבכל הדורות, שעל ידי שליטה בתורה הק' של ויהי בנסוע הארון, ניתן לת"ח הכח לשלוט בבריאה ע"י ורד"ו שמות הק'.
יֹ֥ום הַשִּׁשִּֽׁי וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם הם ר"ת יהו"ה, ליתן שֵׁם הוי"ה על הבריאה. וירמוז הכתוב למה שאמרו חז"ל (ב"ר י"ב) ראה הקב''ה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין שיתף עמו את מידת הרחמים. שנאמר בְּיֹום עֲשֹׂות יהו"ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָֽיִם. (ב, ד'). וליכא מילתא דלא רמיזי באורייתא, ולכן רְמָזָהּ כאן הכתוב בתתו שֵׁם הוי''ה על הבריאה בראשי תיבות אלו יֹ֥ום הַשִּׁשִּֽׁי וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם.
ומובא בשולחן ערוך סימן רע''א ס''י שלכן עומדים בקידוש מפני שם ה' הרמוז בו.
וב''ערוך השולחן'' שם מוסיף: והנה תיבות 'יום הששי' הם סוף פסוק ולכן יש נהגו לומר בלחש כל הפסוק הזה פרט ליֹ֥ום הַשִּׁשִּֽׁי, ומכאן ואילך אומרים בקול רם, כדי שלא תהיה ההתחלה באמצע פסוק, כזה: וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת-כָּל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה-טֹ֖וב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי-עֶ֥רֶב וַֽיְהִי-בֹ֖קֶר יֹ֥ום הַשִּׁשִּֽׁי (א,לא) וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכָל צְבָאָֽם וגו' (ב,א').
ומוסיף שם: מניין התיבות של קידוש נמצא בספרי הקבלה, שצריך להיות ע' תיבות: ל''ה בויכולו ול''ה בהברכה, ועם שתי התיבות יום הששי הם ע''ב תיבות, כנגד שם ע''ב שהוא צירוף שם הויה ברוך הוא במילוי האותיות, כזה: יו''ד ה''י וי''ו ה''י הנקרא שֵׁם ע''ב על שם הגימטריה של אותיותיו שהן 72, כלומר ע''ב, והוא נקרא שם ה' בעולם האצילות.
ולעומקו של מקרא יֵאָמֵר, מה שעומדים בקידוש ואומרים בקול גם את תיבות יום הששי, הוא גם מפני שפע הרחמים המשתלשלים אלינו מעולם האצילות בעת הזכירנו שם הוי''ה הרמוז בפסוק כנ''ל.
ואשר על כן יש לומר שע''ב תיבות ירמזון לא רק לשם הק' ע''ב, אלא לכל ע''ב שמות הקדש היוצאים מן הפסוקים ויסע ויבא ויט שבפרשת בשלח, (שמות יד,יט') כמבואר בארוכה בלעומקו של מקרא שם, והם כולם שמות של חסד ורחמים.
ובשימת לב, הרֶמֶז של שֵׁם יהו'ה בתיבות יום הששי ויכלו השמים מקדים לשם אלקים אשר בהמשך הפסוק: וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיֹּ֣ום הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתֹּ֖ו אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה, כדי להקדים רחמים לדין, כדי להמתיק הדינים, וכפי מידתו ית' בכל מקום שמקדים תרופה למכה. ואשר על כן תמיד יזכר שם הרחמים לפני מידת הדין. ה' אלקים.
ועוד על דרך הרמז והצח, ירמוז באומרו וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם, לדברי חז''ל במדרש תנחומא: יֹום הַשִּׁשִּׁ י, הֵ''א יְתֵרָה לָמָה? שֶׁהֲרֵי בְּכֻלָן לֹא נֶאֱמַר אֶלָא יֹום אֶחָד, יֹום שֵׁנִי, וְכֵן לְכֻלָם. מְלַמֵּד, שֶׁהִתְנָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשָּׁה סְפָרִים, מוּטָב, וְאִם לָאו, אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתֹהוּ וָבֹהוּ.
ולעומקו של מקרא ועל דרך אל תקרי יֵאָמֵר: אל תקרי וַיְכֻלּ֛וּ אלא וַיִכְלוּ. לומר לך שאם ח"ו לא ישמרו את ברית התורה יתקיים בהם ובכל הבריאה ח"ו וַיִכְלוּ השמים והארץ. והוא התֹהוּ וָבֹהוּ הנזכר במדרש. ואם ישמרו את התורה יתקיים בהם וְיָכְלוּ. כנאמר ביתרו: וְיָֽכָלְתָּ֣ עֲמֹ֔ד. לכן נאמר וַיְכֻלּ֛וּ. וכאומרו: וְיָכְלוּ עֲמֹד. ועל כן הסמיך הכתוב את יֹ֥ום הַשִּׁשִּֽׁי לוַיְכֻלּ֛וּ השמים, ורמז בהם שם הוי''ה ליתן כח הרחמים בבריאה. שיעמדו ויתקיימו לעולם.