הפטרת בראשית

השנה, ה'תשפ''ז כאשר שבת בראשית בערב ראש חדש, מפטירין "מחר חדש". הפטרת בראשית לשאר השנים תובא לאחריה.

הפטרת מחר חדש

כאשר שבת בערב ראש חדש, קורין בספר שמואל א כ, יח' וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ.

מובא בספרו של אבודרהם [אבודרהם דוד בן יוסף בן דוד תלמיד ר' יעקב בן הרא"ש], "סֵדֶר תפילות של שבת" על תקנת ההפטרות, מימי גזירות השמד של היוונים שלא יקראו בתורה. ואשר על כן תיקנו לישראל קריאה בנביא, כי היוונים לא החשיבום לנביאים כדברי תורה אלא כדברי מוסר בעלמא ולכן לא גזרו עליהם. ויש בהן בהפטרות שתיקנו מעין זכר לקריאת התורה. ולאחר שנתבטלה גזירת היוונים לא בטל המנהג להיות מפטיר בנביא אחר קריאת התורה. ויש אשר נדחית קריאת ההפטרה המיועדת לאותה פרשה מפני פרשיות מיוחדות כגון שקלים, זכור, החדש, פרה, והפטרת ראש חדש ומחר חדש.

בביאור ההפטרה

בהפטרת "מחר חדש" נותן יהונתן סימן לדוד שאם ירצה שאול אביו להורגו [לדוד], ישלח יהונתן חיציו ויקרא לנערו "החצי ממך והלאה", ואז יֵדַע דוד [כלשונו של יהונתן] לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ ה'.

ויש לשאול, שהרי היה לו לומר לֵךְ, כי שאול רוצה להרגך. ותחת זאת אמר לו: לך כי שִׁלַּחֲךָ ה'.

ועל דרך המוסר והאמונה, מובא בשם הרב אליהו מאיר בלוך ראש ישיבת טלז, טעם הדבר, לומר לך כי "הבריחה שלך היא לא אילוץ, אלא חלק מתכנית אלוקית - לך כי שִׁלַּחֲךָ השם. כי שִׁלַּחֲךָ ה' למלוך על ישראל.

ולעומקו של מקרא, יֵאָמֵר, כי בזה תרמוז הפטרת מחר חדש לפרשת תולדות. שכן מצינו בסיום פרשת תולדות, שרבקה מצוה על יעקב בנה לברוח מפני עשו המבקש להורגו, ובבואה לפני יצחק מטעימה את דבר שליחת יעקב לחרן לא מפני שנאת עשו אלא לשם הקמת ביתו:

[פרק כז פסוק מב'] וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ: {מג} וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָנָה: {מו} וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל-יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:

ואכן יצחק שולח את יעקב להקמת ביתו ולא משום שנאת עשו:

{פרק כח, פסוק א'} וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: {ב} קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:

נמצאנו למדים כי האילוץ והבריחה אינן אלא חלק מתכנית אלוקית - לשליחות מאת ה' לילך ולבנות ולהתעצם.

וכפי שאומר יהונתן לדוד לֵךְ כי שִׁלַּחֲךָ ה', למלוך על ישראל, כן אומר יצחק ליעקב קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: וכשליחותו של יעקב להקים י''ב שבטי י-ה, מהם משיח בן יוסף ומשיח בן-דוד, כן שליחותו של דוד להקים המלוכה בישראל, וכעין מעשה אבות סימן לבנים.

ושניהם, גם יעקב אבינו וגם דוד המלך לדבר אחד נתכוונו בשליחותם כמובא בנביא עובדיה [פסוק כא'] וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה. וכמובא בנביא זכריה [יד,ט'] וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. בב''א.

הפטרת בראשית
כשאין פרשת החדש דוחה אותה

למנהג הספרדים: ישעיהו פרק מב, פסוק ה' עד כא' [עד יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר]

למנהג האשכנזים: פרק מב, פסוק ה' עד מג, פסוק י' [עד אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' ... וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה]

בביאור ההפטרה ושיכותה לפרשה

לכאורה נראה בעליל שייכות ההפטרה לפרשת בראשית כבר בתחילת הפסוק הראשון: {ה} כֹּה אָמַר הָאֵל יהו'ה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ:

ובשימת לב יֵרָאֶה לַּמְּעַיֵּן כי גם בשאר ההפטרה ישנם פסוקים המרמזים על בריאת העולם כנאמר במדרש בראשית רבה: [א,ד'] שִׁשָּׁה דְּבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. [קדמו לבריאת העולם]. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): {י} כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): {יז} יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, [קדמה לעולם] שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): {ב} בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: {ג} תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם. עד כאן לשון המדרש.

ומעתה, ניתן לראות את פסוקי ההפטרה כמכוונים ורומזים למדרש הנ''ל:

באומרו בהפטרה {כא} יהו'ה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: יכוון לתורה שקדמה לעולם,

ובאומרו {ח} אֲנִי יהו'ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן יכוון לכסא הכבוד שנברא קודם בריאת העולם. וכפירוש רש''י על הפסוק וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם כסא כבוד עומד באויר, ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן,

ובאומרו [פסוק ה'] נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וכן באומרו [פרק-מג, פסוק א'] וְעַתָּה כֹּה אָמַר יהו'ה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל יכוון לאבות ובני ישראל שעלו במחשבה ליבראות קֶדֶם מפעליו מאז.

ובאומרו {יא} יֹשְׁבֵי סֶלַע ירמוז לתחיית המתים [הוא עולם הבא] כתרגום יונתן המובא ברש''י על ההפטרה.

ובאומרו מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ ירמוז לבית המקדש אשר בראש ההרים כפי שקראו ירמיהו יז,יב': מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, שָׁם יִצְוָחוּ ויהללוהו, כדברי מצודת דוד: שָׁם יהיה נשמע קול צוחה של שמחה והלל.

ובאומרו {ג} כִּי אֲנִי יהו'ה אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ יכוון למשיח צדקנו מושיענו שעלה במחשבה להיבראות לפני בריאת העולם כנ''ל.

ובאומרו {ה} אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ: {ו} אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ יכוון בקבוץ הגלויות ובגאולתן למה שאמר רִבִּי אַהֲבָה בְּרִבִּי זְעִירָא אַף הַתְּשׁוּבָה [קדמה לעולם] שהרי אין ישראל נגאלין אלא בתשובה. ואשר על כן, על פי הברייתא במסכת נדרים [לט:] קדמו לעולם גם גיהנם לרשעים וגן עדן לצדיקים, ליתן שכר טוב לחוזרים בתשובה.

וכפי שפירש רש''י בתחילת הפרשה על פי המדרש [בראשית רבה א, ו.] "בראשית" בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח, כב.), ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו (ירמיה ב, ג.).

ועל דרך הסוד מתנבא הנביא לקראת סיום ההפטרה בבריאת ארבע עולמות אבי''ע שהם אצילות בריאה יצירה עשיה, {ז} כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו: כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי היינו עולם האצילות, בְּרָאתִיו עולם הבריאה, יְצַרְתִּיו עולם היצירה, עֲשִׂיתִיו עולם העשיה.

יוצא איפוא, שכל מעשה הבריאה מכוון לנבואת ישעיהו [מג,כא'] עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ. וכמובא בהפטרתנו: {יב} יָשִׂימוּ לַיהוָה כָּבוֹד וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ וכפי שאמרו בזוה''ק [פרשת תרומה] קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא לגאולת ישראל על ידי משיח צדקנו בבית המקדש בב''א.