אני לדודי ודודי לי;
שיחת חיזוק מעוררת לבבות ומאירת עיניים לימי הרחמים והסליחות נמסרה במיוחד ל"טהור עינים' ע"י הרה"ג רבי שלמה רובין שליט"א אבד"ק ציעשנוב קרית יואל
והסר שטן מלפנינו ומאחרינו; תחבולת השקר שלאחר המכשול
אך הפעם הוא נוקט בתכסיס הפוך: משקיע את כל כוחותיו לבלבל את דעת האדם ולהשכיח ממנו שכל השתדלות שיהודי עושה כדי לשוב בתשובה, יש לה כח נשגב לטהר את העבר כולו!
וכה איתא בספה"ק ישמח משה (פר' לך) על הפסוק (בראשית יג ט): "אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה", שקודם החטא אומר היצר לאדם: "הרי הקב"ה טוב ומטיב כל כך, הוא איננו קפדן; אין לך ממה לחשוש". אך בשעה כזו תפקיד האדם להתבונן דוקא בגודל מדת הדין, לחדד לעצמו שוב ושוב שהעולם אינו הפקר, ש'כל מעשיך בספר נכתבים' וכל עבירה היא דבר נורא ואיום.
אולם לאחר שנכשל אדם בעבירה ח"ו, מיד היצר משנה את טעמו: "ראה את מידת הדין המתוחה נגדך, התבונן בעונשך הנמהר, אין על כך תשובה". זוהי 'עמדתו' כעת. אך אז צריך היהודי לאזור עוז ולהשיב כנגדו: "הבלים! רחום וחנון הוא, ומרבה לסלוח, ידו פשוטה לקבל את כל השבים; בידי לשוב בתשובה שלימה אף במצבי כעת!".
והימים הראשונים, יפלו?
נמצאים אנו בזמנים הנעלים של חודש אלול, אשר כל מי שיראת ה' נוגעת בלבבו מפשפש במעשיו, ומתכונן לימי הדין על ידי תשובה ותיקון המעשים. מן הראוי איפוא לעסוק כעת בענין אשר הרבה נבוכים בו; מכשולות 'העבר' בשמירת העיניים, אשר משליכים רבות על 'העתיד'.
רבים הם המבקשים להתחזק בשמירת וקדושת העיניים, אך לבם נשבר בקרבם בגלל כל מיני מכשולות שעברו, הם לא נזהרו כדבעי ונכשלו חלילה, וזה מפריע להם מאוד להתחזק מעתה והלאה כראוי. העבר מכשיל להם את העתיד.
לפני החטא ואחריו, זה אותו היצר!
התשובה הראשונה לכל אלה היא, לשנן היטב היסוד החשוב המובא בכל הספרים הק', שכשם שהיצר מתגבר על האדם קודם החטא להכשילו ח"ו, כן הדבר - ואולי ביתר שאת - לאחר החטא. צריך לדעת, שהיצר לא נעלם לאחר 'הצלחתו', ההיפך, המערכה האמיתית מבחינתו רק מתחילה כעת, והוא יעשה הכל כדי שהאדם לא יזכור עד כמה העבר נמחק, נמחל ונתקן לגמרי על ידי כל הרהור תשובה! תחת זאת הוא יכניס בו רוח של ייאוש והרגשה שאבדה תקוותו ח"ו.
אך אסור לנו להתבלבל, זהו אותו היצר שהיה כאן כמה רגעים קודם! אז, הוא היה זה שדחף ומשך לחטא,
על עבירה, והוא גם יודע היטב עד כמה כח התשובה פועל. לכן עיקר מגמתו הוא הייאוש שלאחר החטא; או אז הוא מפעיל את כל כוחותיו כדי להפיל את האדם לעצבות ומרה שחורה נוראה, ואז האדם כבר מסור בידו ח"ו.
וזהו הדבר הראשון שצריך לדעת, שכל אותן מחשבות שגורמות לחלישות הדעת ועצבות ומונעות ממנו לשוב בתשובה בעקבות מכשולות העבר זהו היצר הרע בעצמו!
כי יכבר רצה אלקים את מעשיך; התשובה היא חלק בלתי נפרד מהבריאה
על דעת כן ברא את עולמו!
נקודה נוספת שצריך לתת עליה את הדעת היא, מה שאמרו חז"ל (זוהר הק' אחרי סט, ב) שבשעה שברא הקב"ה את העולם היו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים: "זמין הוא למחטי קמך" - האדם נועד לחטא לפניך, ומה אנוש כי תזכרנו!
המלאכים טענו שאין בכח ילוד אשה לעמוד כנגד יצר הרע קשה ומר כל כך, ובפרט בעניני קדושה וטהרה אשר חז"ל כבר העידו עליהם "שנפשו של אדם מחמדתן". וכמו שכתב אור החיים הק' בפרשת אחרי, שגוי, אין בו הכח להתגבר ולנצח במלחמות אלו, לא יתכן שגוי יגבור על תאות גופו. אולם איש הישראלי יש בו כח עליון, חלק אלוקי ממעל, ובכח התורה הקדושה וסיוע ממרומים יכול הוא להתגבר על משיכותיו הטבעיות, כי כח אלוקי שוכן בקרבו.
המלאכים לא הבינו זאת וצווחו שהאדם מזומן ומוכן לחטוא, אך השי"ת השיבם: "וכי למגנא אתקרינא ארך אפים חנון ורחום?" - כלומר, ידעתי גם ידעתי על חטאיהם הצפויים, אך הם ישובו על כך בתשובה שלימה, ואני אשמע להם; אקבל את תשובתם ואסלח על כל מעשיהם!
נמצא, שברא הקב"ה את עולמו אדעתא דהכי, שאף אם יחטא האדם חלילה - יעשה תשובה ותתקבל תשובתו לפניו כריח ניחוחים. ידע הוא ית' כי עלולים בריותיו להיכשל, ועל דעת כן הוא נכנס ל'עסק', יחד עם כח התשובה, שהיא תנקה את הכל.
הבריאה איננה כשלון ח"ו
ויש כאן נקודה עמוקה עוד יותר: אם האדם טרוד כל כך בעברו עד שאינו מסוגל להמשיך הלאה, נמצא שהוא בעצם סובר שכל הבריאה כולה היא כשלון אחד גדול חלילה. שהרי מיד כבר היה חטא עץ הדעת, אשר גרם לקלקולים עצומים בבריאה רח"ל, ועדיין לא נפטרנו מכך עד לעתיד לבוא בעולם התיקון, שאז יתוקן הכל על מכונו.
זה כמה אלפי שנים שאנו עוסקים בתיקון חטא עץ הדעת, ועובדים קשה על כך. ועל אף שודאי עדיין לא נתקן החטא בשלמותו, מכל מקום יש לה' ית' נחת רוח מכל עבודה ועבודה שאדם עושה. וכי ניתן לומר שאין נחת רוח בשמים על עצם החטא, כמו על אשר היה בידו לשוב ולא שב. יש להקב"ה כביכול תביעה: הלא פתחתי פתח לתשובה, מדוע לא נכנסים דרכו? והרי לכך נברא העולם!
אלא שגלוי וידוע היה לפניו מאז ומועלם שהאדם עלול להיכשל - ועל כן הקדים והכין פתח של תשובה. וכפי שמובאים הדברים בפרשיות שלמות בתורה. אי לזאת הזהירו הצדיקים שעיקר מגמת האדם תהיה אל העתיד ועם קבלות טובות להבא; והחרטה על העבר תהיה במדה ובמשורה ולא בהגזמה יתירה. צריך להאמין שבתשובה נמחל הכל, ולהמשיך הלאה בעבודת ה'.
עיקר התביעה: למה אינך שב!
כתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער א' אות ג') בשם המדרש, שאין מענישין את האדם כל כך על עצם החטא, כמו על אשר היה בידו לשוב ולא שב. יש להקב"ה כביכול תביעה: הלא פתחתי פתח לתשובה, מדוע לא נכנסים דרכו? והרי לכך נברא העולם!
בשמים יש רק 'צריך תיקון'
יתירה מזו מביא הרה"ק הדברי חיים זי"ע (דברי חיים לר"ה) ממה ששמע מהרה"ק מראפשיץ זי"ע, שכאשר איש מישראל חוטא חלילה, היצר עולה למעלה מסטין ומקטרג. אך בעולמות העליונים אין מציאות של חטאים, ובמקומות קדושים אלו אי אפשר להזכיר אפילו את המילה חטא.
כיצד בכל את נותנים דין וחשבון ממעשי האדם? מזכירים שם שאדם פלוני 'צריך לעשות תיקון פלוני'. כגון שצריך ללמוד כך וכך דפי גמרא, לומר תהלים או ליתן צדקה וכדומה. וכך השי"ת ברוב רחמיו, שומע רק את התיקון אשר על האדם לעשות, אך אינו שומע את העבירה הנחבאת שם שבעבורה הוצרך לתיקון זה.
נמצא דאפילו תיכף אחר החטא, קודם שהספיק האדם לעשות תשובה, בשמי מרומים כבר מדברים מהתיקון שלו. אלא שהאדם כאן למטה הוא הולך ומשתקע בתוך החטא בהשפעת היצר המרמה, שמטשטש את ראייתו ומחליף את היוצרות, עד שאינו נותן לו לראות את המציאות הנקיה והטהורה של תשובה ותיקון.
האמן בכח התשובה!
צדיקים פירשו בכך את הפסוק (שה"ש ה, יא): "ראשו כתם פז", שתכף ב'ראשית' הבריאה ידע הקב"ה שאפילו אצל אלו שהם בבחינת 'פז', המאירים כזהב טהור - יהיו להם 'כתמים' ופגמים, אלא שיעשו תשובה - ועל דעת כן ברא הקב"ה את עולמו.
על כן צריך יהודי להאמין באמונה פשוטה בכוחה העצום של התשובה, אשר מכבסת ומטהרת את הכל. ואם האדם שרוי בעצבות ושברון לב מכשלונות העבר, הפשט הוא שאיננו מאמין באמת בכח התשובה! וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ז ה"ו) "אמש היה זה 'משוקץ ומרוחק ותועבה", ולאחר שעשה תשובה הרי הוא "אהוב ונחמד, קרוב וידיד", הכל נמחק לו, לגמרי, עד שנעשה ידיד להשי"ת כביכול.
וזהו שאמרו חז"ל: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות", האדם רואה לפניו רק עבירות - בעקבות רוח שטות נוראה שהיצר מכניס בו. וזה היצר הוא ממש גנב גזלן ורוצח. כשם שהוא רוצח קודם החטא, כשהסית והדיח לעבור את רצון הבורא חלילה, כך הוא רוצח לאחר החטא, באמצעות בלבולי העבר.
אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך; התיקון הגדול על ידי ההתגברות
עוד זאת יש להוסיף, שזכות גדולה ונוראה היא כאשר התשובה באה מאדם אשר היה משוקע רח"ל בחטא - ופרש ממנו. אדם כזה, עצם הדבר שהוא מונע עצמו מיצרו הרע, הרי זה גופא תיקון גדול וזיכוך הנפש. ואף אם אין הפרישה בשלימות, אך אם הוא כובש את יצרו ומתגבר שוב ושוב, הרי זה נחת רוח עצום לפני הבורא ית', ותיקון עצום הוא לו.
להסתכל על העתיד
כתב הרה"ק בעל הישמח משה (מובא בספר תהלה למשה מכתי"ק) שגילו לו מן השמים בחלום, כי כל עניני התיקונים והסיגופים המרים והקשים הנזכרים בדברי האר"י הקדוש, לא נאמרו אלא למי שנכשל פעם אחת או שתים. אולם מי שהוא משוקע בחטא, הרי צער הפרישה הוא לו הסיגוף הגדול מכל. דהיינו מי שכובש את משיכותיו ואינו מוסיף בקלקול, אינו צריך לתיקונים אחרים, כי זהו בעצמו התיקון הגדול ביותר.
חנון המרבה לסלוח; רחמי השי"ת הם בלי גבול ומדה
בעל התניא מבאר באריכות (אגרת התשובה יא) על מה שאנו מברכים שלש פעמים בכל יום "ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח", שפירוש 'המרבה לסלוח' הוא, שגם בפעם האלף אלפים הקב"ה מוחל וסולח - ממש כמו בפעם הראשונה, ואין בכך אפילו ספק ספיקא. כח התשובה לא נחלש גם לאחר הרבה עוונות, ללא קשר כלל למספר העוונות שנעשו. השי"ת הוא 'אין סוף', וגם סליחתו היא בלתי קץ ותכלית. אילו היה בכך אפילו צד של ספק, לא היו יכולים לקבוע ברכה על כך. זהו חסד ה' של 'המרבה לסלוח'.
התניא גם מבאר שם, שכמו שנפסק בשלחן ערוך בדין בין אדם לחברו, שאם פגע ראובן בשמעון ובא לבקש ממנו מחילה, חובה על שמעון למחול לו, ואם בבשר ודם כך, על אחת כמה וכמה שכך הוא אצל הקב"ה. ועל כן מרגע שהאדם עושה תשובה, הרי הוא יתברך מוחל לו מיד, והעונות נשכחים לגמרי.
אין הבדל בין פעם אחת לאלפי אלפים
כתב הרה"ק בעל הישמח משה (מובא בספר תהלה למשה מכתי"ק) שגילו לו מן השמים בחלום, כי כל עניני התיקונים והסיגופים המרים והקשים הנזכרים בדברי האר"י הקדוש, לא נאמרו אלא למי שנכשל פעם אחת או שתים. אולם מי שהוא משוקע בחטא, הרי צער הפרישה הוא לו הסיגוף הגדול מכל. דהיינו מי שכובש את משיכותיו ואינו מוסיף בקלקול, אינו צריך לתיקונים אחרים, כי זהו בעצמו התיקון הגדול ביותר.
פסק דין: "וכן הוא הלכה".
ושמעתי מעשה מבעל העובדא בעצמו: הוא היה בחור שסבל רבות מנסיונות קשים ומרים, עד שפעם אחת עלה למעונו של הגה"צ רבי ישראל חיים מנשה פרידמאן זצ"ל, ראש בית דין דסאטמאר, שיורהו דרך תיקון. פתח לפניו הראב"ד את ספר ה'ישמח משה' והראה לו שאינו צריך לשום תיקון אחר, רק שיחדל מלחטוא ודבר זה בעצמו הוא התיקון הגדול מכל.
אולם הבחור הוסיף לטעון שעכ"ז לבו נוקפו וירא הוא שמא אין הלכה למעשה כפי שכותב הישמח משה, ועל כן מבקש הוא מהדיין שיפסוק לו הלכה ברורה בכח הפסק... נטל הראב"ד זצ"ל דף שמודפס עליו שמו ותוארו, וכתב עליו בזה הלשון: "זה לשון רביה"ק בעל ישמח משה... עד כאן לשונו הק', וכן הוא הלכה", וחתם שמו עליו. וכמדומני שאותו יהודי שומר את הכתב הזה אצלו עד היום הזה.
למעלה הוא מאיר וזורח, למטה הוא שבור ורצוץ...
ואם הישמח משה העיד בזמנו שכה גילו לו מן השמים, מה נענה אנן בתריה? ובאמת 'כן הוא ההלכה' שאין לשער ולתאר את גודל התיקון הנעשה על ידי 'צער הפרישה', שהוא התיקון הגדול ביותר. נמצא שבשמים מאיר וזורח אותו יהודי מגודל כח התשובה שלו, אך כאן למטה הוא מתהלך בפנים נפולות ובשברון לב...
על כן צריך לעבוד הרבה להאמין באמונה שלמה בכח התשובה, ובפרט בעת ימי הרחמים והרצון, המקדשים ומטהרים את בני ישראל, וכפי שאנו אומרים בנוסח התפלה ביום הכפורים: "מלך מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה".
פעולה קטנה שינתה משפחה שלמה
מספר הרה"ג רבי יעקב נתן אנשין שליט"א מירושלים עיר הקודש:
לפני שנים רבות, בעודי יושב בבית המדרש כאן בעיר הקודש ירושלים תובב"א, נכנס יהודי שהתגורר בלייקווד, וסיפר שהוא הגיע יחד עם בני משפחתו לביקור בארץ הקודש, ואף שכר רכב כדי שיוכל לנצל את שהותו כאן כיאות. כרגע היו פניו מועדות אל הצפון, לאחד מקברי הצדיקים המרוחקים, והוא חשש לנהוג בעצמו בדרך כה ארוכה, במדינה שאת שביליה אינו מכיר. אשר על כן נפשו בשאלתו, האם יש מישהו בבית המדרש שמסוגל, ואף מוכן, להסיעו לשם.
שמעתי ומיד קפצתי על המציאה. מזה זמן רב שפועמת בי התשוקה להשתטח על אותו מקום קדוש. על אתר הודעתי לו שברשותי רישיון נהיגה, ואוכל בשמחה לשמש כנהג לאותו מקום קדוש הלוך וחזור.
אמרתי ועשיתי, התיישבתי במושב הנהג, ו...תיכף ראיתי שהעסק לא כל כך פשוט. הרכב חנה בסמטה צרה מאוד, וכדי לצאת ממנה, היה עלי לנהוג אחורה, ברוורס, עד לפניה הבאה ורק אז לצאת לדרך. נו אז מה? ובכן, בימים ההם טרם היו מצלמות רכב, ולשם הפעולה הנ"ל היה עלי להפנות את ראשי לאחור כדי לראות לאן את תוואי הדרך, ובמושב האחורי ישבה אישה עם כל בני משפחה... באתי במיצר,
אעשה ולאן אפנה?
התלבטתי מה לעשות, מצד אחד, לקחתי עלי משימה, אשלים אותה. מצד שני, הרי כל תכלית נסיעתי היא להשתטח על ציון קדוש, ואיך אבוא לשם בעיניים פגומות? אך לאחר כמה רגעים החלטתי, אם זה בא על חשבון שמירת העיניים, כל הנסיעה אינה כדאית לי!
הייתה אי נעימות לא פשוטה, אך אזרתי עוז ואמרתי לאותו יהודי כי אני מתנצל, אך למעשה אינני יכול לנסוע. ההוא תמה כמובן מאוד על השינוי הפתאומי, ואני מצדי גם התביישתי להסביר במה הענין, מה גם שחששתי לפגוע בו. אך לאחר הפצרות מרובות מלמלתי איכשהו, שהיות שבנות המשפחה יושבות מאחור נבצר ממני להסתובב, וככה אינני יוכל לצאת מהסמטה...
הלה דוקא הבין, ומיד ואמר: "אהה, מתנצל, הנה כבר אחליף אותך, ואחזיר לך את ההגה מיד לאחר היציאה מהסמטה". כך אכן עשינו, החלפנו את מקומותינו, הוא יצא מהסמטה, ולאחר מכן הנהגתי אני את הרכב עד למקום הקדוש, שם שפכנו שיח, וקיווינו לישועות.
כעבור כמה שנים, בעודי פוסע ברחוב, פגשתי שוב באותו יהודי ששמח מאוד לקראתי: "אה, הנה אתם, שלום עליכם! זה זמן רב לא התראינו". באותו רגע קיוויתי שהוא זוכר רק את הדברים הנעימים שבינינו, ולא את התחלתם הלא כל כך מוצלחת, אך תקוותי התבדתה מהר; "זוכרים אתם שכמעט ביטלתם את הנסיעה ההיא מחמת שמירת עיניים? - אין לכם מושג מה חוללתם אז".
וכאן סיפר לי האיש, שהוא וב"ב באו שניהם ממשפחות אמריקאיות טובות אך פשוטות, בבית הם לא שאבו מושגים גדולים בעבודת ה', אך הוא היה מבקש ה' ותדיר חיפש להתחזק ולהתעלות ברוחניות. לעומת זאת נוות ביתו לא סייעה בידו בשאיפותיו אלה, וכל הנהגה קדושה שרצה להנהיג בתוך ביתו נתקלה בקשיים.
"דע לך" המשיך האיש את סיפורו בהתרגשות רבה "שמאז אותו מעשה השתנה המצב מן הקצה אל הקצה. כאשר אשתי ראתה לפניה מושג של אברך שמוכן לשנות את כל תוכניותיו וסדר יומו, רק כדי שלא יצטרך להסתכן בראיה לא טובה אחת; הדבר הותיר עליה רושם עז והשפעה כבירה. מאז נפתחה הדלת לשינוים לטובה בבית בכל התחומים, הבית כולו התעלה הודות אותה פעולה קטנה שנעשתה בדיוק בזמן הנכון".
חשיבות המלחמה
יש דבר נוסף שמפריע הרבה לרוצים להתחזק: הידיעה שגם לאחר התשובה עדיין מצפות להם מלחמות כבדות. דבר זה יכול לגרום לרפיון ותשישות, אנשים מתהלכים עם המחשבה: כמה אפשר; עד מתי יהיה זה לנו למוקש? עד מתי אצטרך להלחם? כמה הוא השיעור???
אך באמת, אילו היה האדם עומד על גודל הרעש הנעשה בכל העולמות בכל פעם שעומד בנסיון ומתגבר, כי אז היה מסתכל על כך אחרת לגמרי. ובאמת אין לשער ולתאר את גודל החשיבות של הנסיונות בשמים.
הפרישה מן העבירה
אמרו חז"ל (ברכות לד, ב): "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו". ולכאורה יש להבין, מפני מה באמת גדולה מעלת בעל התשובה מן הצדיק הגמור?
מטעמים לשכינה הקדושה
כתוב בתניא (פרק כז) שישנם שני סוגי יהודים. יש צדיקים שעבודתם היא בבחינת 'אתהפכא' - להפוך את היצר הרע לטוב, שיהא לטוב גמור. אולם ישנם יהודים שנבראו לקיים עבודת ה' בבחינת 'אתכפיא' כל ימיהם, עבודתם היא לכופף את היצר ולהכניעו. עליהם להילחם עם היצר הרע כל ימי חייהם!
ובכך פירש התניא את הפסוק: "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי", שקיימים שני מיני מטעמים לפניו ית'. מין אחד הוא כשישראל נותנים להקב"ה את בחינת אתהפכא, ומין אחר של 'מטעמים' - הוא מאלו המגישים לפניו את בחינת אתכפיא. ודבר זה גורם נחת רוח גדול ונורא בשמים!
וצריך האדם לחזור על דברים אלו תמיד, ולהיות מלא שמחה וחדוה מכך. ואף אם יודע שעדיין נכונו לו מלחמות, מכל מקום זכות גדולה היא להיות 'בעל מלחמות'. והרי אמרו בגמרא שבביאת הגואל ב"ב, בני ישראל יזכרו בגעגועים את עבודתם בימי המלחמות בגלות. היינו שהם יתגעגעו לימים שהיה בידם לפעול נחת רוח עצום להקב"ה. כי את זה כבר לא יוכלו לעשות אחר ביאת המשיח. ולהקב"ה יש נחת רוח גדול מעצם המלחמה שאדם נלחם, ובכך הוא ממשיך את כל ההשפעות הטובות לו ולעולם כולו.
לראות את הטוב מגדיל אותו
לאחר זמן יעצו החבר: "קח לך פנקס קטן, ורשום בו בכל יום כמה פעמים התגברת היום", לא רק זאת, אלא שבכל פעם שאתה זוכה להתגבר, צא בריקוד, שמח בחלקך ותן הודאה והלל להשי"ת. כך אכן עשה הלה יום אחר יום, עד שלאט לאט הלכו המכשולות ונתמעטו, והלכו ההתגברויות והתרבו יותר ויותר, עד שנהפך האיש לאיש אחר ממש מקצה אל הקצה, וכיום הוא מזכה הרבים גדול!
אי אפשר לשער ולתאר את גודל כח השמחה של מצוה. היצר רוצה לגזול זאת מאתנו, אך חלילה לנו מלהניח לו זאת בשום אופן, ועלינו להתחזק תמיד לעבוד את השי"ת בשמחה.
איתא בשם החידושי הרי"ם זי"ע שאפילו את ה'על חטא' של יום הכפורים, צריכים לומר במהירות ולא להאריך בו, כי זה יכול למשוך את המחשבה הן לעצבות, והן לצייר ח"ו את העבירה המטמאת את המחשבה. צריך אמנם לשוב בתשובה על מה שעשה, אך העיקר הוא ה'ותמלוך' - מכאן ואילך חושבנא. לזכור כל הזמן בלי להתעייף, שהעיקר הוא: מעתה ואילך להתקרב אל ה' יתברך.
כי בשמחה תצאו; הנצחון הוא רק על ידי שמחה
השמחה היא הדרך היחידה
ואני רוצה לסיים את דברי בענין שקשה להביע אותו כראוי במילים בלבד. מורי ורבותי, יהודים יקרים: הדרך היחידה להתגבר על היצר הרע, על כל הנסיונות המרים והקשים, הוא אך ורק מתוך שמחה של מצוה! לזאת הזהירו כל הצדיקים שריבוי החרטה, העצבות והמרה שחורה, לא זו היא הדרך. התשובה צריכה להיות אך ורק מתוך שמחה של מצוה. השמחה משרה רוח קדושה על האדם, וזה נותן כח שיוכל לעמוד בנסיונותיו, בין בדרך השכל, ובין בדרך הסגולה.
מעשה באברך אחד שהיה מתנסה בנסיונות קשים ומרים עד מאד, והיה רגיל להשיח את צערו לפני ידידו, משפיע מסוים, בטלפון. ולא היה לידידו שום עצה להשיאו. עד ששאלו הידיד פעם אחת: "אמור לי, האם אתה מתגבר לפעמים?" ענה לו: "בוודאי". אמר לו החבר: "אבקשך בכל לשון של בקשה; בפעם הבאה שתזכה להתגבר על יצרך, התקשר אלי מיד". לא עברו שעות מועטות והאברך מתקשר ומבשר כי התחזק ועמד בנסיון. שאלו החבר: "היכן אתה נמצא?" - "במשרד". אמר הידיד: "הבה נשתה 'לחיים' דרך הטלפון!", הוציא כל אחד בקבוק משקה ואיחלו לחיים זה לזה... אחר דיבר הידיד מגודל הנחת רוח שיש לבורא ית' מכך שיהודי כופה את יצרו, ולא זזו משם עד שקמו שניהם ורקדו ריקוד של שמחה יחדיו - כל אחד בחדרו.
לסיום הוסיף החבר ואמר: "הקשב לי ידידי, מכאן ולהבא אינני רוצה לשמוע דבר על מכשולות; בפעם הבאה שתתגבר על יצרך התקשר אלי שוב". וכן היה, בכל פעם שהתגבר שתו יחד 'לחיים' ויצאו בריקוד שמח.
לאחר זמן יעצו החבר: "קח לך פנקס קטן, ורשום בו בכל יום כמה פעמים התגברת היום", לא רק זאת, אלא שבכל פעם שאתה זוכה להתגבר, צא בריקוד, שמח בחלקך ותן הודאה והלל להשי"ת. כך אכן עשה הלה יום אחר יום, עד שלאט לאט הלכו המכשולות ונתמעטו, והלכו ההתגברויות והתרבו יותר ויותר, עד שנהפך האיש לאיש אחר ממש מקצה אל הקצה, וכיום הוא מזכה הרבים גדול!
אי אפשר לשער ולתאר את גודל כח השמחה של מצוה. היצר רוצה לגזול זאת מאתנו, אך חלילה לנו מלהניח לו זאת בשום אופן, ועלינו להתחזק תמיד לעבוד את השי"ת בשמחה.
איתא בשם החידושי הרי"ם זי"ע שאפילו את ה'על חטא' של יום הכפורים, צריכים לומר במהירות ולא להאריך בו, כי זה יכול למשוך את המחשבה הן לעצבות, והן לצייר ח"ו את העבירה המטמאת את המחשבה. צריך אמנם לשוב בתשובה על מה שעשה, אך העיקר הוא ה'ותמלוך' - מכאן ואילך חושבנא. לזכור כל הזמן בלי להתעייף, שהעיקר הוא: מעתה ואילך להתקרב אל ה' יתברך.
ללמוד בספרים הק'
לסיום: לא נאמרו כאן שום חידושים, וכל מה שאמרתי הלא הם כתובים ומפורשים בכל הספרים הק', והם דברים פשוטים עד למאד. אין לנו דרך אחרת הדרך היחידה להתחזק מלבד הלימוד והשינון של דבריהם הקדושים.
אחיי היקרים, טעמו וראו כי טוב ה'! באוצר הספרים הקדושים ספון עולם מלא של חיזוק, שמחה והדרכות. הבה נלמד בהם ונתחזק בפרקים של שמחה, במאמרים של התחזקות על העבר, ובדברי התעוררות על העתיד. קיימים כיום ספרים רבים ושלמים ממלקטים המקבצים את כל המאמרים מספרי הקודש בדרך קלה, שכל אדם יוכל ללמוד ולקנות לעצמו מקח טוב.
וה' יתברך יעזר שנוכל לעבדו בשמחה, ולעבור את המלחמות בנקל. ובזכות ההתגברות של כל אחד ואחד, ובזכות הזיכוי הרבים הגדול של הגליון 'טהור עינים', נזכה כבר לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומבורכת, ולשנת גילה רינה דיצה וחדוה, בביאת גואל צדק בב"א.