פרשת השבוע
מלוך נא על כל העולם כולו בכבודך
מסופר על הרה"ק "בעל התניא" זיע"א, שפעם אחת בשמונה עשרה של תפילת מוסף יום הכפורים היה מלא התרגשות, ופסע באמצע התפילה על פני בית הכנסת כאילו להטה הקרקע מתחת רגליו, ולפתע שמעו אותו מתפרץ בבכיה גדולה וטען לפניו: "רבונו של עולם מוחל אני לך במחילה גמורה את הגן עדן שלך, ומהגיהנום שלך איני מפחד כלל, ברם דבר אחד אנכי מבקש ממך, מלוך נא על כל העולם כולו בכבודך וכו' בכדי ש"ידע כי פעל כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
בין ישראל לעמים
ביום כיפור בין הערביים בהפסקה שלפני תפילת נעילה, היה נהוג בבעלזא, שנכרי נכנס ומדליק נרות ביהכ"נ להאיר להם לצורך התפלה. הרבנית שאלה פעם את בעלה הקדוש השר שלום זיע"א, אולי מן הנכון הוא לא לסמוך על ההיתר (ראה שערי תשובה או"ח סימן תרי"ג) ולהכין נרות ארוכים שידלק עד מוצאי החג, ואזי גם לא יצטרכו להכניס גוי בביהמ"ד ביום קדוש ונורא זה. השיב הרבי: רוצה אני שיכנס גוי לביהכ"נ, שיראה השי"ת ההבדל בינינו. ופעם אמר, בעת שבא נכרי לביהכ"נ ורואה את ישראל עומדים בתענית ובתפלה, מתפעל הוא ואומר ראויים הם לשנה טובה וביום כזה צריכים אנו אף ללימוד זכות של נכרי.
אפילו פעם אחת בשבעים שנה
מסופר על הרה"ק רבי ישראל מסלנט זיע"א שאמר פעם: אלמלא היה יום הכפורים – יום שמוחלין לו לאדם על כל עוונותיו, רק פעם אחת בשבעים שנה, הרי גם אז היה זה שמחה גדולה, ועכשיו שיום הכפורים הוא בכל שנה ושנה, כמה גדול וחשוב הדבר, וצריך להיות בשמחה.
אור גדול בליל יום כיפור
איתא מהרה"ק רבי פנחס מקאריץ זיע"א, הטעם שבליל יוה"כ כל בני ישראל בוכים, אפילו פשוטי עם, מכיון שבליל יוה"כ מגיע כזה אור, שא"א להשיגו, וא"א לסבול אותו, כי הוא יותר גדול מהגופים שלנו, ולכן מתלבש האור הזה בדמעות בני ישראל.
סיפורי חז"ל
דג יקר לכבוד ערב יום כיפור
אמר רבי תנחומא: מעשה היה ברומי בערב יום הכפורים, והיה שם חייט אחד איש ישראל והלך ליקח לו דג שמן לכבוד היום, נזדמן הוא ונערו של אפרכוס שהיה מושל המדינה, ושניהם היו עומדים על המקח, והיה זה מעלה בדמים וזה מעלה בדמים עד שהגיע לשנים- עשר דינרים, ונטלו אותו חייט, באמצע הסעודה שאל אפרכוס את נערו: למה לא הבאת לי דג? אמר לו: מרי, לא אשקר לך, הלכתי ולא היה שם אלא דג אחד, ונזדמנתי אני ויהודי אחד לקנות אותו, והיה מעלהו בדמים ואני מעלה בדמים, עד שהגיע לשנים עשר דינרים, מה היית מבקש שאביא לך דג בשנים-עשר דינרים? שאל הנער. שאל אותו: מי הוא? אמר לו: אדם פלוני. שלח אחריו ובא לפניו, אמר לו: מה ראית חייט יהודי שאכלת דג בשנים-עשר דינרים? אמר לו: אדוני המושל, יש לנו יום אחד, שכל החובות שאנו עושין כל ימות השנה הוא מכפר עלינו, ובשעה שהוא מגיע אין אנו צריכין לכבדו? אמר: כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור, מה פרע לו הקב"ה? הלך ופתח אותו דג, וזימן לו הקב"ה מרגלית טובה, והיה מתפרנס ממנה כל ימי חייו.