יום כיפור ניקיון הלב והמוח

א. כוס התרעלה במחנות: דבקות באש ובקור

מורי ורבותי, יהודי מתוק היה גר בבני ברק, ושמו רבי אליעזר לווינגר זצ"ל. זכיתי לשוחח עמו כמה פעמים. באחת הפעמים ששוחחנו, הוא חזר אחורה למה שהתרחש עמו כמעט לפני שמונים שנה, בימי התופת האפלים במחנות ההשמדה. באותו גיהנום עלי אדמות, זכה לפגוש בהשגחה פרטית את הרבי מקלויזנבורג זיע"א. ר' לייזר העיד לי מתוך ראיית עיניים ממש על דמות פלאית שאין כדוגמתה: במשך שנתיים-שלוש ארוכות וקפואות, לא הכניס הרבי לפיו שום מאכל מלבד לחם ומים בלבד. וגם זאת – מתוך חשש כשרות להשתמש במים חמים מכלים שלא הוכשרו כדין. בקור האימתני והמקפיא של המחנות, התקיים הרבי על לחם ומים רגילים בלבד, שהיא עובד את בוראו במסירות נפש עילאית ובכוחות שמעל הטבע.

ב. מול פני האכזריות: עמידה איתנה במילרדוף

במחנה העבודה במילרדוף, עמד הרבי מול מבחנים קשים מנשוא. קאפו אכזר אחד סימן אותו למטרה, התנכל לו יותר מכולם, והכה אותו באכזריות שאין לשער. אך הרבי, כצוק איתן, המשיך עבודת הקודש שלו ובחבירותו לשם שמים כאילו דבר לא אירע. כוח עמידתו השאיר רושם כה עמוק, עד שכאשר הנאצים ברחו לבסוף, היהודים שניצלו תפסו מיד את אותו קאפו, הכו אותו מכות נמרצות, וזעקו אליו בכעס עצום: "אתה הרבצת לרבי?! בן מוות אתה!"

ג. רכבת המוות והדאגה למתים

רגע לפני השחרור, ביקשו הנאצים למחוק את עקבות פשעיהם וריכזו עשרות אלפי יהודים בקרונות צפופים במטרה להובילם ליערות ולחסלם. "עמדתי", אמר לי ר' לייזר, "צמוד אל הרבי ברכבת המוות הזו." פתאום רעדו השמים מקולות פיצוצים אדירים מטוסים אמריקאיים החלו להפציץ את האזור, כשהגרמנים נמצאים בסביבה. פצצות נפלו ממש בסמוך אליהם, ורבים מיושבי הרכבת מתו במקום. בדרך נס עצומה ניצלו ר' לייזר והרבי. אך מה הייתה דאגתו הראשונה של הרבי בתוך התופת וההפצצה המאיימת על חייו? דאגה אחת ויחידה: איך דואגים לקבור את המתים כהלכה.

ד. התקומה במחנות העקורים והקמת עולם התורה

עם תום שנות הזעם והגעת השחרור על ידי האמריקאים, הגיעו הניצולים למחנות העקורים תחילה לפלדפינג, ושם התכנסה שארית הפליטה. המצב הרוחני היה קשה מנשוא: ההנהגה במחנות נוהלה על ידי גורמים חילוניים, והשגת יידישקייט וכשרות גבלה במאבק סיזיפי ומורכב מול הנהלה שלא שיתפה פעולה. הרבי היה מאושפז באותו עת בבית חולים. למרות שהיו במחנה פלדפינג כשלושים רבנים, איש מהם לא הצליח להקים מערכת מזון כשר לכלל הציבור, מלבד שכירת אישה אחת שבישלה עבורם בדוחק. מיד אחרי השחרור חלה הרבי מקלויזנבורג בטיפוס, אך ברגע שיצא מבית החולים, השטח התעורר לחיים בכוחות אדירים. אני אתן לך כמה דוגמאות:

1. מטבח כשר לכלל: הרבי הניע מיד את המערכת והקים מטבח כשר לרווחת כולם.
2. לימוד תורה מתוך שבר: הוא כינס את הבחורים הצעירים, ובהם ר' לייזר, שגופם ונפשם היו חבולים ופצועים, ולימד אותם שיעורים מרתקים במסכת גיטין.
3. תורה בעל פה: מאחר שלא היו גמרות בנמצא, הרבי אמר את כל הסוגיה בעל פה - גמרא, רש"י ותוספות עם ראשונים ואחרונים.
4. העמקה ועידוד: הוא אף היה אומר בדרך צחות: "אם לא היה לי פחד מרש"י ותוספות, הייתי מסביר את הסוגיה אחרת", מציג את ההסבר ולאחר מכן מסביר בעצמו מדוע רש"י ותוספות מיאנו בו. וכדי לעודד את החזרה על הלימוד, הבטיח הרבי חפיסת סיגריות – מצרך יקר ונדיר ביותר באותם ימים – למי שידע לחזור על הדברים בעל פה.

פעילות קודש אדירה זו התנהלה בתחילה בקושי רב ומול קשיים עצומים מול ההנהגה החילונית. אך עד מהרה, בעקבות מאורע מיוחד במינו, קיבל הרבי כוחות על-טבעיים חדשים ועצומים, שהרימו את קרן התורה והיהדות באותם ימים חשוכים והפכו את קערת התקומה על פיה. וכך הסיפור התחיל: יום אחד הביע הגנרל אייזנהאואר את רצונו לבקר במחנה שארית הפליטה, והוא הוסיף: "אני רוצה לראות את יום הכיפורים שלכם, לכן אני רוצה לבוא דווקא אז."

ה. ביקורו ההיסטורי של הגנרל אייזנהאואר ביום הכיפורים במחנה העקורים

כדי להבין את גודל המעמד, יש להבין תחילה מי היה האיש. הגנרל דווייט אייזנהאואר (שלימים נעשה נשיא ארצות הברית) היה באותם ימים המפקד העליון של כל כוחות בעלות הברית באירופה. תחת פיקודו הישיר פעלו כל ארבעת צבאות הענק של בעלות הברית - צבא ארצות הברית, הצבא האדום של ברית המועצות, צבא בריטניה וצבא פריז החופשית (צרפת). הוא היה האיש החזק ביותר באירופה המשוחררת, זה שבידיו הופקדו גורלם של מיליוני בני אדם, וכל מילה או החלטה שלו שינו את פני היבשת. כאשר הגיעו הבשורות שהגנרל העליון מתכנן לבקר במחנה העקורים – מחנה פלדפינג – הדבר יצר רעידת אדמה של ממש בקרב מנהלי המחנה. הם ידעו היטב שככל שירשימו אותו יותר, כך הוא יתגמל אותם יותר, ולכן ישבו על המדוכה איך עורכים את הביקור בצורה המקסימלית ביותר. חשוב להדגיש: ההנהגה שניהלה בפועל את מחנות העקורים באותה תקופה לא הייתה הקהילה החרדית, אלא קבוצות חילוניות שהיוו את הרוב המוחלט של האנשים במחנה. עבורם, ביקור כה רשמי של מפקד בעלות הברית היה "כרטיס ביקור" פוליטי והסברתי ממדרגה ראשונה. הם החלו מיד בהכנות קודחות: הכינו קבלת פנים מפוארת, הקימו במה ענקית במרכז המחנה, וסידרו שורות של כיסאות כבוד למכובדים. אולם, הם עמדו בפני מציאות אחת בולטת: במחנה חי אחוז חרדי משמעותי, ובראשם ענק הרוח, הרבי מקלויזנבורג זיע"א, שסחף אחריו את הלבבות. הם לא יכלו פשוט להתעלם מקיומם של שומרי התורה והמצוות. לכן, הם החליטו על "פשרה" מחושבת. הם ניגשו אל הרבי ואמרו לו: "שמע, הרב הלברשטאם, הגנרל מגיע ביום הכיפורים. אנחנו נותנים לך ייצוג על הבמה. תעלה בתחילת האירוע, תגיד מילה טובה או תשא דברי ברכה במשך שלוש דקות בדיוק, ואז מיד תרד מהבמה ותלך להמשיך את התפילות שלך או מה שאתה רוצה." הם חשבו שהם "סגרו פינה", ושהרבי ישמש להם כתפאורה נוחה שתרצה את החרדים ותפנה את הבמה לטקס החילוני. הם לא יכלו לדמיין אפילו איזה טורנדו רוחני ואיזו היסטוריה עומדת להתפוצץ על הבמה הזו.

ו. העימות השקט על הבמה: שלוש הדקות שהפכו לנצח

הגיע יום הכיפורים הקדוש. המחנה הוקף המונים, וכולם ישבו במקומותיהם. סיפר לי ר' לייזר לווינגר בעדות אישית חיה: "ישבתי בתוך הקהל. האחראים אמרו לרבי: 'תעלה לבמה. זכור – יש סטופר, שלוש דקות ואתה יורד!'" הרבי עלה לבמה בקומה פתוחה אך בגבורת רוח מלכותית. לצדו עמד מתרגם כדי להעביר את דבריו לאנגלית עבור הגנרל החשוב. הרבי החזיק בידיו טלית, בירך על הטלית והתעטף בה, ואז פתח את פיו והחל לדבר ביידיש זכה. הדקות החלו עוברות: שלוש דקות חלפו מזמן, הסטופר המשיך לרוץ, והרבי לא ירד - ארבע דקות, חמש, עשר דקות ארוכות! ההנהגה החילונית החלה להזיע בבהלה, מנופפת בידיה מרחוק ומנסה לרמוז לו לסיים, אך הרבי התעלם מהם לחלוטין. דממת אלחוט מוחלטת השתררה בכל רחבי המחנה. אלפי ניצולים יחד עם גנרל אייזנהאואר וקציניו הבכירים עמדו מרותקים לנוכח הדמות המופלאה הזו.

ז. "האם יש לך מושג מי זה עם ישראל?": הנאום ההיסטורי

במקום נאום קצר של שלוש דקות, פנה הרבי במבט חודר אל הגנרל אייזנהאואר ופתח בשאלה גדולה ומרטיטה: "תקשיב טוב, האם אתה יודע בכלל מי הוא עם ישראל? האם יש לך מושג קט שבקטנים איזה עם עומד מולך? אני רוצה לספר לך מי זה עם ישראל!" ומשם, מתוך קדושת היום הקדוש בשנה, פרש הרבי בפני מפקד בעלות הברית את כל ההיסטוריה המפוארת של עם סגולה: שורשי האומה: החל מאדם הראשון, נח, ואבות האומה אברהם, יצחק ויעקב, ושבטי-י-ה. הרבי תיאר בתיאור מתוק את גדולת האבות והשבטים, האריך להסביר מהפסוקים, חז"ל והמפרשים, ואחר כך תיאר את הירידה למצרים והשהות שם. יציאת מצרים והמדבר: תיאור מופלא של השעבוד, הניסים הגדולים ביציאת מצרים, ההליכה במדבר במשך ארבעים שנה תחת ענני הכבוד והשגחה פרטית עליונה, וכן בארה של מרים. התקומה והגלויות: הכניסה לארץ ישראל, בניין בית המקדש, גילוי השכינה העצום שהיה שם, הניסים הגדולים שהיו במקדש, והגלויות המרות לאורך הדורות, ובמיוחד הגלות הקשה לרומי. הרבי הסביר לו בטוב טעם כיצד עם ישראל חי ומתקיים מכוחה של תורה שבעל פה, וכיצד דווקא מתוך החורבן, הצרות והשמדות – צמחו גדולי התורה, המשנה, התלמוד והראשונים, שהחזיקו את נשמת האומה. כך, מתוך מעמד אדיר של יום הכיפורים, הוכיח הרבי למפקד הצבאות החזק בעולם מי הם באמת בניו של הקב"ה. אמר לי ר' לייזר: "הדברים הותירו חותם בל יימחה בלב כל השומעים. ההנהגה החילונית הייתה מרותקת כל כך, שהיא פשוט לא שמה לב ששלוש דקות עברו מזמן, ומי מדבר על הגנרל אייזנהאואר שעמד פעור פה. זה היה מעמד של קידוש השם, הרגשתי גאה שיש לנו יהודי כזה."

ח. הרבי מטיל פצצה גרעינית

הכל היה נראה כל כך יפה ומקסים, אך פתאום הטיל הרבי פצצה שאפשר להגדיר אותה כפצצה גרעינית של ממש.

1. שאלת המחץ: מי אחראי לחורבן?

לאחר שתיאר את גדלותו והיסטוריית הנצח של עם ישראל, פנה הרבי ישירות אל הגנרל אייזנהאואר ואמר לו: "וכל זה נהרס! בכמה שנים הכל נחרב ונמחה. מה נשאר? אדם אחד מאיר, שניים במשפחה. אנחנו יושבים כאן ומלקקים את הפצעים המדממים שלנו. אבל כבודו יודע – מי האשם במצב הזה? מי צריך לקחת אחריות מלאה, מאה אחוז אחריות, על כל מה שהיה ועל חורבנו הנורא של עמינו?!" דממת מוות השתררה במחנה. הקהל והמנהיגים החילוניים עצרו את נשימתם. כולם שאלו את עצמם באימה: למי הוא מתכוון? מה הוא הולך לומר למפקד העליון של בעלות הברית בעיצומו של יום הכיפורים?

2. האשמה הישירה: מחדל מסילות הברזל

בלי למצמץ, פנה הרבי היישר אל אייזנהאואר והטיל את הפצצה: "אתם האמריקאים אשמים! למה לא הפצצתם את מסילות הברזל?! הרי ראיתם את הרכבות הדוהרות לאושוויץ שנה אחר שנה, ובמיוחד בשנה האחרונה מהונגריה – רכבות שנושאות על גביהן מאות ואלפי יהודים תמימים מדי יום ביומו. היה לכם מידע מדויק וברור היכן נמצאות מסילות הברזל הללו. אם רק הייתם רוצים, יכולתם להפציץ ולעצור אותן, ולא עשיתם כלום! אתם נושאים באחריות הישירה לכך!"

3. האימה בקהל

ר' לייזר לווינגר זצ"ל תיאר לי באותם רגעים את תחושת החרדה העצומה שחלפה בגופו: "הייתי בחור צעיר שישב בקהל. ראיתי אנשים מזיזים את כיסאותיהם בחרדה. חשבתי לעצמי: מה הוא עושה?! הוא דיבר כל כך נפלא, למה הוא הורס הכל עכשיו? מה הולך לקרות כאן? הרי אייזנהאואר הוא האדם החזק באירופה – עכשיו הוא יתנקם בכולנו! לך תדע מה הוא מסוגל לעשות לנו על שהעזנו להטיח בו אשמה פומבית בפני כולם!" העומס הנפשי היה בלתי נסבל. סוף יום הכיפורים, האנשים צמים, חלשים, והמתח מגיע לשיא שאין לתארו. כולם עמדו פעורי פה, בהלם מוחלט ובתימהון, ממתינים לראות כיצד יגיב הגנרל הבכיר על ההאשמה הקשה מכל.

4. התשובה המדהימה: "דו האסט רעכט – אתה צודק"

ואז, באוזניו ממש, שמע ר' לייזר את הבלתי ייאמן. הגנרל אייזנהאואר פתח את פיו והשיב באנגלית קצרה: "You are right" יו אר רייט והמתרגם תרגם מיד ביידיש: "דו האסט רעכט – אתה צודק. זו אשמה שלנו." הקהל נותר בהלם מוחלט. כיצד ייתכן שהענק הזה, מפקד ארבעת הצבאות, מכניע את עצמו כך מול רב יהודי פליט, פליט שואה במעמד חסר כל לכאורה, ומודה באשמה ברבים?

5. הבקשה שמחצה את לב הגנרל

אייזנהאואר לא רק הודה, אלא ביקש לכפר על מעללי האמריקאים. לכן פנה לרבי ואמר לו שהוא רוצה לסייע לו בכל מה שיבקש. הרבי לא ביקש ארמונות, כסף או עולם ומלואו. הוא ענה בפשטות: "אני לא צריך שום דבר לעצמי. עוד מעט חג הסוכות - אני צריך לולב, אתרוג, הדסים וערבות." הגנרל ההמום לא הבין במה מדובר. הוא פנה אל הרב הצבאי האמריקאי ובירר את העניין, וכשהבין שמדובר בארבעה מינים פשוטים של צמחים שעליהם מקפידים היהודים בחג, נותר חסר מילים לנוכח עוצמת הרוח הזו. מיד הופעל מערך לוגיסטי אדיר: מטוס מיוחד נשלח במיוחד לאזור איטליה כדי לאתר ולהביא את האתרוגים והלולבים הנדירים הללו למחנה העקורים.

6. מינוי לקצין בכיר והקמת עולם התורה מחדש

מרוב התרגשות מהאצילות של הרבי שלא ביקש דבר לעצמו מלבד מצוות דתו, החליט אייזנהאואר להעניק לו סמכויות חסרות תקדים: א] הרבי קיבל דרגת קצין בכיר בצבאות בעלות הברית. ב]הוא קיבל לרשותו ג'יפ צבאי צמוד ונהג פרטי. ג] הוענקה לו סמכות בלתי מוגבלת להיכנס לכל מחנות העקורים בכל רחבי אירופה (תחת שליטת אמריקה, בריטניה, צרפת וברית המועצות) כדי לפעול ככל העולה על רוחו לטובת ניצולי השואה.

7. הרבי מקלויזנבורג גרם שלא תשתכח תורה מישראל

ר' לייזר הוסיף ואמר לי בהתרגשות: "כפי שמשה רבינו קיבל את התורה, ולאחר מכן עזרא הסופר דאג שלא תשתכח תורה מישראל הרבי מקלויזנבורג היה השלישי שזכה לכך בגופו ממש." הרבי היה ישן שעה וחצי בלילה בלבד. כבר בארבע לפנות בבוקר היה הג'יפ הצבאי מוכן עם הנהג, והם היו חורשים את גרמניה ומחנות העקורים. בעזרת הסמכויות החדשות, הוא הקים מטבחים כשרים, ישיבות, סמינרים ובתי ספר, חיתן זוגות צעירים והציל אלפי צעירים מנפילה רוחנית. הוא בנה את עם ישראל מחדש מתוך האפר.

ט. ביום הכיפורים עשיו נכנע תחת יעקב

אמר לי ר' לייזר את העומק שמאחורי האירוע: מדוע בעצם האמריקאים לא הפציצו את המסילות מלכתחילה? התשובה האמיתית שמתחת לכל המסכות והמילים המכובסות של הדמוקרטיה היא אחת ויחידה: "הלכה היא בידוע, עשו שונא ליעקב." אך מה שקרה ביום הכיפורים היה פלא עליון. ביום הכיפורים כוחו של עשיו נחלש וכוחו של יעקב מתחזק. כתוב: "ימים יוצרו ולו אחד בהם", והולך על יום כיפור. כתב התנדב"א שהקב"ה נתן אותו באהבה ושמחה לישראל, ונשבע הקב"ה לישראל שיהא יום זה סליחה ומחילה וכפרה לישראל. כלומר, ביום זה יש קירבה מיוחדת בין הקב"ה לישראל, בשל כך כוחו של עשיו נחלש. אומרים חז"ל אין לו רשות להשטין, והוא עוד נכנע תחתיו הנה אייזנהאואר בעצמו נותן את הכוח להצלת שארית הפליטה! לכן צריך להתכונן היטב ליום הזה: להיות יותר ויותר נקיים, להתפלל בזכות הלב, לנקות את הלב מטינות. אתה נמצא ביום הזה בקירבה מיוחדת, כל המשטינים תחתיך. תנצל את היום, אל תפספס רגע של מחשבה על שטויות. רבותיי, יבוא מישהו ויגיד: "נו, זה עבד אצל יהודי קדוש כמו הרבי מקלויזנבורג, אבל מה אתנו?" לכן אני רוצה לספר לכם סיפור אמיתי נוסף

יום כיפור בתוך מאכלי טריפה:

את הסיפור סיפר לי יהודי יקר בשם הרב גור-אריה מארצות הברית, שעסק במשך שנים בקירוב רחוקים באוניברסיטאות ובקמפוסים באמריקה. בכל השנה כולה היה פועל שם רבות, אך ביום הכיפורים אף פעם לא ארגן מניין בקמפוסים. עד ששנה אחת הוא החליט לעשות מעשה: הוא רצה לארגן מניין לסטודנטים חילונים ביום הכיפורים. במאמץ רב ובביקוש גדול, הצליח לארגן מניין לערבית בליל יום הכיפורים, וגם בשחרית היה לו מניין. אך הוא שם לב לתופעה מעניינת - הסטודנטים סיימו את תפילת העמידה מהר הרבה לפניו. וכשהגיע לקטע "עושה השלום במרומיו", הם מיד סימנו לו: "הרב, זה לא בשבילנו, אין לנו כוח לזה, כבד עלינו, אנחנו משתחררים והולכים". וכך כולם הלכו, והוא נשאר לבד. איזו רחמנות! הוא נשאר במיוחד בקמפוס, טרח, ארגן חדר עם מזגן, סידורים, מחזורים, והמון כיבוד לסוף הצום. הכל היה מוכן, אך אף אחד לא שיתף פעולה. מולו עמד יום הכיפורים הגדול, והוא נאלץ להתפלל לבד. אדם ירא שמים שפספס מניין בציבור מרגיש הרגשה כואבת ודפוקה, קל וחומר ביום הכיפורים להתפלל שחרית לבד, לקרוא בתורה לבד, ולהתפלל את תפילת מוסף העצומה, עבודת הכהן הגדול, לבד לגמרי. אבל אז אמר לעצמו את הכלל הגדול בעולם: אסור להתייאש! חז"ל מלמדים שאפילו אם אדם בטוח שהקב"ה לא רוצה אותו אסור להאמין בזה. הוא הבין שהקדוש ברוך הוא דורש ממנו מאמץ גדול יותר, ושאינו מוכן לוותר על תפילת מנחה ונעילה בציבור.

עמידה בשמש הקופחת: ציד יהודים לפי "האף"

השעה היתה שלוש אחר הצהריים. הרב החליט שהוא עומד במרכז הקמפוס, בשערי האוניברסיטה, ולא זז משם. הוא יעשה הכל, יבטיח את כל ההבטחות שבעולם ואפילו יציע כסף, העיקר לקבץ עשרה אנשים. במשך שעה בחום הגדול של יום כיפור כשהוא צם ומזיע, עמד הרב גור אריה עם הטלית הקיטל והמחזור וחיפש יהודים. שאלתי אותו שאלה הרי בעוונתינו גם היהודים נראים באונברסיטאות כמו גויים אז איך אתה יודע לפנות ליהודים בדוק א, הוא אמר לי דבר פלא שאחר כך ראיתי שהוא כתוב בספרים הקדושים: ליהודים יש סימן מיוחד באף האף היהודי הוא יותר ארוך והאף הגוי הוא עגול אמר לי הרב גור אריה כך זיהיתי יהודים במשך עשרות שנים וזה אף פעם לא אכזב אותי עברו לפני מאות סטודנטים, ופניתי לבעלי האף הארוף "ג'ו, אתה יהודי?" ".כן" "רוצה לבוא למניין?" "לא, אני עייף, אין לי כוח." מנחה מגיע ועדין לא מצאתי מנין אני מאמץ עד כלות הכוחות. התענית של יום כיפור – הצום, השמש הקופחת, הריצות והשכנועים – אני מותש פיזית ונפשית. אך משהו אחד החזיק אותי הידיעה שזה מה שהקב"ה רוצה ממני. היה לי ברור שהקב"ה דורש ממני לראות את הנחישות שלי ושמחתי בנחישובת הזאת אתה יודע כתוב בספה"ק

הצום משמח אותי

אני מנותק מהגוף שלי, משאיר אותו בצד ומרגיש כמו מלאך. השמחה הזו שבה אדם מוכן לוותר על צורכי הגשמיות כדי לעשות רצון ה' - היא המהות של היום. אומר החתם סופר מה שכתוב ועניתם את נפשותיכם הוא לא מלשון עינוי אלא מלשון התעוררות השמים יענו את הארץ וכך באמת הרגשתי

הפתעה בחדר אוכל

מחדר האוכל אל שערי השמים

פתאום חלפה לי מחשבה בראש ללכת אל מתחם האוכל של האוניברסיטה, אולי משם תבוא הישועה כשאני לבוש בקיטל בטלית, חלוש מאוד מהתענית ובלחץ מהזמן מה יהיה עם המניין מצאתי בחור שעל האף שלו ראיתי שהוא מאה אחוז יהודי, שאלתי אותו אתה יהודי אמר לי כן אמרתי לו אתה יכול להשלים לנו מנין יום כיפור היום אמר לי מה זה מנין ומה זה יום כיפור התברר שהבחור לא יודע מימינו ומשמאלו הסברתי לו בקצרה והוא הבין אמר לי תראה זה מאוד מעניין אותי אז בוא איתי אמרתי לו אז הוא אמר לי תראה הביאו היום ארוחה מיוחדת מאוד אני לא רוצה לפספס אותה זה לא בא כל יום תן לי חצי שעה לאכול אני מסיים לאכול אני בא ואז שאלתי את עצמי מה עושים אם אני יילך הוא לא יבוא ולא יהיה מנין ואז הבנתי מה צריך לעשות אני אחכה לו בחדר אוכל ישבתי שם בחדר האוכל עם הקיטל והטלית במשך חצי שעה ארוכה ואני ממתין אני רואה אותו אוכל כל דבר איסור ואני בוכה זה מה שיהודי עושה ביום כיפור הבחור סיים לאכול אך אמר לי אני צריך כוס קפה להגליש את האוכל ואני על קוצים טוב אני מחכה לו הוא סיים לשתות ולאחר מכן קיים את הבטחתו והלך איתי לבית כנסת בנס היה שם מניין, ישבנו כולנו, סדרתי לו מחזור מתורגם לאנגלית והתחלנו להתפלל רק התחלנו אני רואה שהבחור מרוכז ונהיה אדום משהו מתחיל לבעור אצלו התחילה תפילת נעילה מרגע לרגע האש גוברת ועולה הבחור שעד לפני רגע אכל כל דבר איסור פשוט התהפך והוא בוער מרוב התהלבות מהתפילה המשכתי עמו קשר ופשוט תוך תקופה הוא חזר בתשובה שלמה

יום כיפור ניתוח מח ולב

השאלה הזועקת היא: הרי הגמרא מלמדת שמאכלות אסורות מטמטמות את מוחו ולבו של אדם וכמו שכתוב ונטמטם בם איך יתכן שאדם שאכל כמויות של טרפות דקה קודם לכן, חוזר בתשובה כל כך עמוקה ומהירה? התשובה טמונה במה שכותב הבית הלוי בדרשותיו: יש יום בשנה שבו לא עובדים לפי הכללים הרגילים של הטבע והתשובה לכל השאלות הללו היא אחת, הקב"ה ברא את העולם וברחמים. מאז שחטא אדם הראשון העולם התקלקל, הקב"ה ברוב טובו וחסדו רוצה לתקנו מחדש ולהתגלות לבניו. על כן כל שנה בראשיתה הקב"ה מחדש את כל הבריאה מחדש ולכל אחד יש את האופציה להשתנות ולשנות לתקן ולהתחדש, ולזה נתן לנו הקב"ה בחסדו את ראש השנה שבעבודת המלכויות שבה אנו יכולים להפוך עולמות. אחר כך את עשרת ימי תשובה שתשובה בה אפילו במעט מועלת והתפילות בה מתקבלות, ואחרי שהתקדמנו אנו מקבלים את יום הכיפורים שהוא מתנה נפלאה וכלשונו של ר' ישראל, להציל אותנו מצרות רבות ונצררות ואין לנו ריווח גדול מזה.

עבודת היום בשמחה

זהו יום הכיפורים. ביום הזה מתרחש בשמים ניתוח רוחני עמוק. בדיוק כמו שחולה כליות או לב היה נותן את כל הונו כדי לקבל לב חדש, נקי ובריא בלי ניתוח קשה – כך ביום הכיפורים, הקדוש-ברוך-הוא לוקח את הלב שלנו, המלא בלכלוכי השנה, ומחליף אותו בלב חדש, טהור וזך, כמו אדם הראשון קודם החטא. וכמו שכתוב ונתתי לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וכתוב ועם נברא יהלל קה אומרים חז"ל זה הולך על הדורות שהם כמתים במעשיהם ובאים ומתפללים לפניך ביום כיפור ואתה בורא אותם בריה חדשה יום כיפור לב חדש מח חדש פלא פלאות רבותי.

שפע החסדים ביום כיפור

ישנם ביטויים נשגבים בדברי רבותינו, ביום הכיפורים נפתחים שערי רחמים גדולים ושפע גדול מתפשט על נשמותיהם של ישראל מעין אותו האור שיתחדש לעתיד לבוא בעולם הבא באלף השביעי, שיח יצחק. השל"ה כותב, סוד העולם הבא מתגלה ואז מופיע בעולם צהלה ושמחה וכפרה ועל זה כתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. וכשנכנסים ליום זה בכוונת הלב עושים תשובה בשמחה והאור העליון הזה הוא מחבר מעצים מתדלק רוחנית מעיף אותנו לגבהים אף בכל שאר ימות השנה ומביא אותנו לתיקונינו. אז הקב"ה דן כל אחד, האם הוא ניצל את המתנות שהוא מקבל, האם הוא עשה תשובה הוא התקרב אלי, האם הוא מיישם את שליחותו וכך הוא עוזר לי לעזור לכם לתקן את העולם ולהביא לגילויי הברור בעולם. אם אכן כן אני כותב אותו בספר החיים, אבל אם חס ושלום הוא לא מנצל את רוב טובי שהורדתי לעולם אינו מתקן את דרכיו ואינו עוזר לגילויי, כאן אצטרך להביא אותו לישום שליחותו בדרכים המוגדרים כספרי מתים דרכים שאינם נעימות כל אחד לפי חלקו וענינו עד שיבוא לידי תיקונו. יהי רצון שנזכה למלאות יעודינו ונזכה להחתם בספרן של צדיקים גמורים אמן.