סיפור לשבת קודש
לע"נ יעקב בן מיכל
תפילתו של יוסל'ה...
היה זה ליל כל-נדרי. הבעל-שם-טוב עמד בבית מדרשו בקיטל וטלית והתכונן לתפילת יום הכיפורים. פתאום נראה כאילו צל עבר על פניו הקדושות, ניכר היה כי משהו מעיק על ליבו, אך איש לא העיז לשאול אותו לפשר הדברים. את תפילת כל נדרי אמרו בכוונה גדולה, ולאחריה, לפני שפתחו בתפילת ערבית, הכריזו על הפסקה קצרה. הבעל שם טוב עמד על מקומו שקוע בהרהורים, ולפתע השתפך על שפתיו חיוך רחב ומאושר והוא ציווה על החסידים להתפלל ערבית.
במוצאי יום כיפור היה הבעל-שם-טוב במצב-רוח מרומם והוא סיפר לתלמידיו את הסיפור הבא:
בכפר אחד התגורר חוכר יהודי. הוא היה יהודי נעים הליכות, ובעל-האחוזה, אשר החכיר לו את אדמותיו, העריכו מאד והתיחס אליו כאל ידיד אישי. חוכר זה נפטר ביום בהיר אחד והותיר אחיו אלמנה צעירה וילד קטן. לא היו ימים מרובים עד שגם האלמנה נפטרה מרוב צער והילד הקטן נותר יתום בלי אבא ואמא.
בעל האחוזה, שהיה, כאמור, ידידו של החוכר היהודי, לקח עתה את היתום הקטן אליו. ילדים משלו לא היו לו והוא נקשר בעבותות האהבה אל הילד היהודי הקטן, בו טיפל כאילו היה בנו יחידו. כך עברו שנים אחדות, הילד גדל בביתו של בעל האחוזה הנוצרי בעושר ומותרות ולא ידע כלל על מוצאו היהודי. הוא אינו בנו של בעל-האחוזה כי הוריו היו יהודים.
פעם אחת, כאשר שיחק עם ילדים אחרים שבאו עם הוריהם לביקור אל בעל האחוזה, נפלה קטטה ביניהם ואחד הילדים האורחים קרא לו "ז'יד" (יהודי), באומרו כי הוא אינו בנו של בעל-האחוזה כי הוריו היו יהודים. הילד המבוהל רץ מיד אל בעל-האחוזה ושאלו לפשר הדבר. "מה איכפת לך האם זה נכון" ניסה בעל האחוזה להרגיעו ולהסיח את דעתו. "אתה הלא יודע כי אני אוהב אותך כאילו היית בני יחידי ואני גם קבעתי אותך כיורשי היחידי. כשתגדל, כל אשר לי - כסף, זהב, שדות וכרמים יעבור לרשותך". הילד - נקרא לו יוסל'ה - ביקש את בעל האחוזה שיספר לו קצת על הוריו, מי הם היו ומה היו מעשיהם. בעל האחווה סיפר לו כי הוריו היו אנשים ישרים, יהודים חרדים שנמנו על ידידיו הטובים. אולם - הוא הוסיף - הם היו עניים מרודים ולא השאירו לך דבר מלבד איזה ספר ישן ושקיק בלוי ומיושן.
יוסלה ביקש לראות את הדברים שהוריו השאירו עבורו ובעל האחוזה, ששמר על הדברים כעל מזכרת, הראה לו שקיק של טלית ישן-נושן וספר עבה שהיה מחזור של יום הכיפורים. יוסלה פתח את המחזור אולם הוא לא ידע לקרוא בו מילה אחת. הוא גם לא ידע למה משמש השקיק. למרות זאת הוא ביקש מבעל האחוזה שיתן לו את הדברים הללו ולאחר שמבוקשו ניתן לו הוא שמר על המחזור והשקיק מכל משמר והם היו בעיניו - מבלי לדעת למה ומדוע - כמשהו קדוש שיש לנהוג בו כבוד.
עברו ימים אחדים ויוסלה יצא לטייל בכפר. תוך כדי טיול הוא ראה יהודים האורזים את חפציהם ומתכוננים לנסיעה. "האם אתם נוסעים ליריד" שאל יוסלה, אותו חשבו היהודים כבנו של בעל האחוזה. "לא" השיבו היהודים, "אין אנו נוסעים הפעם ליריד. אנו נוסעים לראש השנה לעיר הסמוכה, כדי שנוכל להתפלל יחד עם כל היהודים"."מה זה ראש השנה"? - שאל הילד, והיהודים סיפרו לו כי ראש השנה הנו יום הדין, בו מבקשים היהודים מרבונו של עולם שיתן להם שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות. היהודים הסתכלו על יוסל'ה בעיניים מהן ניבט העצב והשתתפות בצער ויוסל'ה הרגיש בעליל כי היהודים מרחמים עליו, אולם הם פחדו מבעל האחוזה ועל כן לא יכלו לומר לו יותר.
בלב בלתי שקט חזר הילד לבית בעל האחוזה, הוא לא מצא לעצמו מנוח: משהו טמיר ונסתר משך אותו אל היהודים. הלא יהודי הנהו! בלילה ההוא חלם חלום בו ראה את אביו המנוח שאמר לו: "יוסל'ה בני, הלא אתה יהודי! לך לבית הכנסת להתפלל יחד עם כל היהודים, ובורא העולם יאזין לתפילתך". למחרת בלילה הוא שוב חלם, והפעם היתה זו אמו. היא אמרה לו: "בני יקירי, אתה הלא יהודי! מקומך בין אחיך היהודים ולא בביתו של בעל האחוזה. היום ראש השנה. לך אל אחיך היהודים, עדיין לא מאוחר מדי"!
למחרת היום היה יוסל'ה עצוב ומדוכא ולא מצא לעצמו מנוח. למזלו נסע בעל האחוזה לציד, כך שיכול היה להרהר על החלומות המוזרים שפקדוהו. משהו טמיר משך אותו אל אחיו היהודים... ביום בהחלטה נחושה הוא לקח את שקיק הטלית ובו המחזור שקיבל בירושה מאביו ויצא לדרך. ימים אחדים הוא נדד בדרכים עד שהגיע לעיר גדולה, שאל איפה בית הכנסת היהודי ונכנס לשם.
עייף, שבור ורצוץ הוא הגיע לשם לפנות ערב. היהודים בבית הכנסת עמדו עטופי לבנים והתפללו בכוונה ובדבקות. היה זה ליל יום כיפור והמתפללים אמרו כל נדרי. הנער היהודי האזין לתפילותיו של אחיו והן נגעו ללבו; גם לבו הצעיר רצה להשתפך בתפילה מתוקה לפני רבונו-של-עולם אולם הוא לא ידע כיצד מתפללים. כאב הלב של הנער היהודי התועה קרע שחקים. שיקע יוסל'ה את פניו במחזור הפתוח ודמעות מרות פרצו מעיניו.
גם אותי - המשיך הבעש"ט את סיפורו - אפף צער על גורלו של הנער היהודי וחששתי שמא יברח הנער מבית המדרש וייאבד, חס וחלילה, לכלל ישראל. אולם פתאום פתח הנער את המחזור אשר בשקו, פתחהו באמצע ואמר: "רבונו-של-עולם! אינני יודע מה להתפלל וכיצד להתפלל, מה לומר ומה לבקש. הא לך, רבונו-של-עולם, כל המחזור כולו ויהי רצון מלפניך כאילו התפללתי את כל התפילות"! באומרו זאת דמעות עמדו בעיני התלמידים כשסיים הבעל שםטוב את סיפורו. ולפעמים בשעת התפילה, שעה שנזכרו בקורותיו של הנער היהודי התועה, שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הרהרו: "רבונו של עולם! הרי אנו לפניך כאותו נער תועה! וכי יודעים אנו כיצד להתפלל וכיצד לכוון את הכוונות הטהורות של התפילות? הא לך כל הסידור, בו מצויות כבר כל התפילות וכל הכוונות. קבל תפילותינו הבאות מעומק הלב ותן לנו שנה טובה ומתוקה"!
יום הכיפורים - תיקון המעשים ותיקון העולם
"עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (יומא ח, ט).
סגולתו של יום הכיפורים לכפר על חטאים שבין אדם למקום, על אותם מעשים ומחשבות שהיו נגד הדרכת אלוקיו המופיעה בתורה, קיימת רק כאשר האדם שב בתשובה ותשובתו מתקבלת אף אם לא היתה בשלמות בזכות קדושת היום, כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה (א, ג) - ועצמו של יום מכפר לשבים שנאמר: "כי ביום... יכפר... לטהר אתכם". הוידוי בתפילת המנחה שלפני יום הכיפורים ובתפילות של יום הכיפורים נתקן כדי לעזור ליהודי לבצע שלב התשובה שבין אדם למקום, שבזכות קדושת היום יתכפר ויתמרק לגמרי.
מדוע אין בכוח סגולת היום לכפר גם על חטאים שבין אדם לחברו? וכי חטאים אלו חמורים יותר?
הרמב"ם (שם ב, ט) כתב, שהכפרה על חטאים שבין אדם לחברו כוללת שני תחומים: א. תיקון הנזקים הממוניים שגרם לחברו, מהחזרת הגזל ועד תשלום על חבלה. ב. ריכוך הכעס והניכור שבינו לבין חבירו: "ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים - צריך לפייסו עד שימחול לו" התחום הראשון של תיקון חובות ממוניים, מתוקן גם במשך השנה ע"י הקב"ה בעצמו, במיוחד כדברי חז"ל: "לא דיין לרשעים שנוטלים מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו" (סנהדרין ח.). עם זאת, התיקון מוטל כמצוות עשה על הגזלן "והשיב... הגזלה... גזל" (ויקרא ה, כג).
אמנם התחום השני נמצא אך ורק בידו של האדם, אשר בכוחו לרצות, לפייס ולקרב בינו לבין חברו.
כיצד קשורות התפייסות והתקרבות דווקא ליום הכיפורים?
מובא בפרקי דר' אליעזר (פרק מו נג) "ראה השטן שלא מצא חטא בישראל ביום הכיפורים ואמר לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמים. ארבעה מה מלאכי השרת יחיפי רגל אף ישראל כן ביום הכיפורים מה מלאכי השרת אין להם קפיצין כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכיפורים מה מלאכי השרת אין אוכלים ושותים אף ישראל כן ומה מלאכי השרת נקיים אף כן ישראל נקיים מכל חטא ביום הכיפורים ומה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כן ישראל שלום מתווך בניהם ביום הכיפורים והקדוש ברוך הוא שומע עדות מפי קטיגור שלהם ומכפר על מזבח ועל מקדש ועל הכהנים ועל כל הקהל מקטן ועד גדול.
מסביר הרא"ש: "הרי שתכלית יום הכיפורים היא כדי שיהא שימת שלום ביניהם, ואזי אין השטן מקטרג, ואדרבה יהיו ראויים לברכה, ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". תיקון עבירות שבין אדם לחברו במובן של יצירת אהבה, אחדות וחיבור בין ישראל, אינו רק עוד פרט בתוך תיקון החטאים, אלא הוא חלק עיקרי בתפקידו של עם ישראל ביום הקדוש!
ביום הכיפורים צריכים ישראל לחזור ולהיות "אחד", כדי שהקב"ה ישרה שכינתו בתוכם ויטהרם. שפע הכפרה והברכה שמשפיע הקב"ה על הכלל ועל הפרט ביום זה, תלוי ביכולת של עם ישראל בכללו ובפרטיו לקבל שפע זה. כאשר ישראל מתפייסים וחוזרים להיות מאוחדים כמו במעמד הר סיני, הקב"ה האחד היחיד והמיוחד, משרה שכינתו עליהם ומתגלה שפע טובה וברכה בעולם. ע"י מעשינו הטובים ותשובתנו לפני ה', יתקיים בנו הפס' הנאמר לאחר תפילת נעילה: "לך אכול ב... לחמך ושתה ... טוב יינך... כבר רצה האלוקים את מעשיך". אכי"ר! (הובא מתוך הספר "אביא שי" של הרב אבישי אליהו - רב ומו"צ בקבר רחל אמנו. ניתן להשיג את הספר בטלפון בטלפון 054-8460355)
סגולה גדולה בדוקה
למעוכבי שידוך ביוהכ"פ בשעת הנעילה!
ראינו לנכון להביא את הסגולה שהשמיע הגאון ר' שמחה קסלר זצ"ל רבה של קרית ספר, ומי שכיהן במשך שנים כרב בית הכנסת 'אגודת רעים' בב"ב. תקופה מסוימת היו בקהילתו שבבני ברק כמה מעוכבי שידוך, לפני תפילת הנעילה, קם הרב קסלר זצ"ל וניגש לשליח ציבור שהיה אמור לעבור לפני התיבה, ואמר לו שיכוון היטב ביעלה ויבוא במילה "לטובה". הגר"ש הסביר את דבריו ואמר שכיון שעל מעוכבי נישואין נאמר "לא טוב היות אדם לבדו" ממילא תפעל הכוונה במילה הנ"ל. "לטובה"... בשנה ההיא, כך סיפרו חברי הקהילה, באו כל המעוכבים בברית הנישואין. שמענו על קהילה גדולה נוספת בארץ ישראל שהיו בה שש משפחות שלא הצליחו במשך שנים לשדך את ילדיהם, הש"ץ שעבר לפני התיבה בתפילת נעילה בקהילה ההיא, היה ת"ח מופלג ולפני שניגש לעמוד, ביקשו ממנו לכוון כנ"ל, אכן בהגיע למילה "לטובה", התפרץ בבכי במשך כמה דקות, ולא יכול היה להמשיך בתפילתו, באותו שנה התארסו כל שש משפחות מעוכבי השידוכין בקהילה ההיא. (ברכי נפשי ויקרא עמ' קפ"ה)
פלא יועץ - יום כיפור
אמנם ליהודים היתה אורה זו תורה וזו שכרה שההוגה בה ישיג את דרך החיים ואורחות צדיקים ישמור כי לפי המפורש בדברי סופרים רבותינו הקדושים אין זו דרך מוציאתו את האדם מדי עבירה וכבר מפורש ע"י ישעיה הנביא בהפטרה שמפטירין ביום הכפורים... וכהנה רבות מקראי קדש בדברי הנביאים המלמדים דרכי התשובה וכן מפורש בכל ספרי הקדש ש"ס ומדרשים זוהר הקדוש וספרי המוסר כי מובא בפרקי דר' אליעזר (פרק מו נג) "ראה השטן שלא מצא חטא בישראל ביום הכיפורים הן אמת שסגולת יוהכ"פ לכלה פשע ולהתם חטאת ונקה ינקה לשבים ולא ינקה לשאינם שבים שהרי תעניות וסיגופים נאמרו בנפש החוטאת ארבעה חילוקי כפרה יש תשובה ויוהכ"פ יסורין ומיתה הכל לפי מה שהוא החטא וכמה תיקונים וסדר מפה קדוש הרב האר"י ושאר קדושים לכל עון ולכל חטאת ואם היה די ביום הכפורים לחוד לא היה צורך לכל זה שהרי יוהכ"פ עובר עלינו תמיד מדי שנה בשנה ונהי שיוהכ"פ מועיל ועביד טהרה אפי' לשאינם שבים כי יומא הוא דקא גרים שהוא מסוגל לכך אך אינו עושה אלא טהרה מועטת וכאשר חוזר אחר יוהכ"פ לסורו הרע חוזר הכל לאיתנו הראשון וכבר כתב מוהר"י בס' יערות דבש שכאשר רואה הקליפה ברוך הוא שומע עדות מפי קטיגור שלהם ומכפר על מזבח ועל מקדש ועל הכהנים ועל כל באדם שאין בו רושם קדושה מחמת שהוא מרבה טומאה ואשמה ולא מצאה הקליפה שום לחלוחית קדושה למצוץ ממנו מה עושה נותן בלבו שירבה בימי' האדירי' קצת במצות ומע"ט לפי שעה שלא על מנת להתמיד בכך וזה לרע לו שכאשר אחר כך חוזר לסורו הרע כל אשר עשה חיל מצות ומע"ט נופלים בחלקו של טורף הסט"א חיל בלע ועל כגון זה נאמר ולרשע אמר אלוקים מה לך ל... חוקי וכו' ומתוך ממנה ואף אם שמוע ישמע בתוך השנה דברי מוסר ותוכחות אינם מעוררים את הלב כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם והעונות הם מסכים מבדילים מעורים פקחים באופן שבחשיכה יתהלכו לנצח לא יראו אור עד אשר ירדו ביגון שאולה ודין גרמא דעציראה עכבות משיחא זה כמה אורך ימים ושנים רבים זה מרעה אל רעה יצא ונפש החוטאת היא תמות בחטאתה כי דרך איש ישר בעיניו גם כי יזקין לא יסור ורעים אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה אבל מי האיש החפץ חיים וחפץ לחוס על כבוד קונו ועל נר"ן כבר הורנו יוצרנו בדרך יבחר דרך חיים כדכתיב ובחרת בחיים וזה דרך אדם ישר ירא אלקי"ם שלא ימתין עד הימים האדירים ויום הכפורים להתעורר אלא כל יום ויום יהיה בעיניו כיום הכפורים וכל ימיו בתשובה אשרי אדם מפחד תמיד: