מצעד החידות - פרשת מי יודע

תַּקְצִיר: סַעִיד מִשְׁתַּכְנַעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לִהְיוֹת הַגּוֹי הַקּוֹנֶה אֶת הֶחָמֵץ מֵהָרַב שִׁמְעוֹן – בְּפֶסַח שֵׁנִי!... הוּא מַאֲמִין שֶׁכָּךְ יִשְׁתַּחְרֵר מֵהַכָּלֶא... הוא מַחְזִיר אֶת הַתִּינֹקֶת לְאָבִיהָ וְנִשְׁלַח לְמַעְצָר

'פֶּסַח שְׁלִישִׁי'...

חַג הַפֶּסַח חָלַף בַּנְעִימִים. לִמּוּד תּוֹרָה בְּכִּיף בְּמֶשֶׁךְ כְּשָׁבוּעַ, עִם אַבָּא פָּנוּי וְרָגוּעַ; פְּגִישׁוֹת מְלַבְּבוֹת עִם בְּנֵי הַדּוֹדִים, טִיּוּל נֶחְמָד כֹּה וָשָׁם וּלְסִיּוּם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח מְרוֹמָם... טוֹבָה כְּפוּלָהּ וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ וְעַל כְּלָּם. שֶׁתָּבִינוּ: אִם בַּהַתְחָלָה עוֹד נֶהֶנֵינוּ מֵהַעֲרָצַת הַקְרוֹבִים הַצְעִירִים, שֶׁלֹא פָּסְקוּ מִלְשְׁאוֹל שׁוּב וָשׁוּב עַל סַעִיד וְעַל מַעֲלָלָיו, הֲרֵי שֶׁכְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַיָּמִים, הִתְחַלְתִּי קְצָת לְהִתְבַּיֵּשׁ, שֶׁהַהִלָּה שֶׁעוֹטֶפֶת אוֹתִי בְּעֵינֵי כְּלָּם מְרֻכֶּבֶת מִסַעִיד, סַעִיד וְשׁוּב סַעִיד... לָכֵן שָׂשָׂמַחְתִּי כָּל־כָּךְ עַל 'נִקּוּי הָרֹאשׁ' בְּעֶזְרַת הַ'לִּקּוּטֵי שִׂיחוֹת' עִם אַבָּא, הַמִּשְׂחָקִים... כָּל הָאֲוִירָה הַמְּיֻחֶדֶת הַזֹּאת שֶׁתֵּאַרְתִּי מִקֹּדֶם: שֶׁל יְצִיאָה מִמִּצְרַיִם, מִפַּרְעֹה, מִסַעִיד וּמִכָּל מַרְעִין בִּישִׁין.

רַק כְּשֶׁהִסְתַּיֵּם הַחַג וְחָזַרְנוּ לַסֵּדֶר הָרָגִיל, שַׁבְנוּ לְהִתְעַנְיֵין מְעַט, בְּאֶמְצָעוּת יְדִידֵנוּ הַנָּתִיק, הַבַּלָּשׁ מַר אַמְנוֹן, בְּהִתְקַדְּמוּת חֲקִירָתוֹ שֶׁל סַעִיד.

לְהִתְעַנְיֵין: "הַאִם אֵינְךָ מִתְכּוֹנֵן לָגֶשֶׁת לְבַקֵּר אֶת סַעִיד בַּפֶּלֶא?".

"אֲנִי?!", הִתְפַּלֵּא הָרַב שִׁמְעוֹן. "אֲנִי חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ אֶל סַעִיד. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁגַּם הוּא לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלַי".

"זֶה הָעִנְיָן, כְּבוֹד הָרַב!", הִתְלַהַבְתִּי. "סַעִיד כֵּן מְאוֹד רוֹצֶה. הוּא בָּטוּחַ שֶׁאַתָּה מַגִּיעַ אֵלָיו לִקְרַאת 'פֶּסַח שֵׁנִי', לְהַחְתִּים אוֹתוֹ עַל שְׁטַר 'מְכִירַת חָמֵץ'! רַק בִּזְכוּת זֶה פָּתַח אֶת פִּיו בַּחֲקִירָה!".

"בָּרוּךְ הַשֵּׁם", שָׂמַח הָרַב. "אָז מָה, מַגִּיעַ לוֹ פְּרֶס עַל זֶה?".

"כְּבוֹד הָרַב, לֹא פְּרָס! חָשַׁבְנוּ שֶׁטּוֹב הָיָה שֶׁתַּעֲלוּ לִירוּשָׁלַיִם וְתַעֲשׂוּ אִתּוֹ כְּאִלּוּ 'מְכִירַת חָמֵץ', רַק לְמַעַן שְׁלוֹמְכֶם וּבִטְחוֹנְכֶם! הֲרֵי כְּשֶׁהוּא יֵצֵא מִן הַכֶּלֶא לְחָפְשַׁת יוֹם, לְבִקּוּר מִשְׁפַּחְתִּי, הוּא בָּטוּחַ יִרְצֶה לִנְקֹם עַל הֲפָרַת הַהֶסְכֵּם!".

הָרַב שִׁמְעוֹן הִתְהַרְהֵר קִמְעָה. רַק עַכְשָׁו הֵבִין אֶת פַּשֶׁר דַּאֲגָתֵנוּ. "בְּכָל־זאת", פָּסַק לְבַסּוֹף, "אֵין לִי זְמַן לְבַזְבֵּז עַל מְחַבֵּל נִקְלָה. מִצִּדִּי, הוּא יוּכַל לְחַפֵּשׂ אוֹתִי עַד... עַד 'פֶּסַח שְׁלִישִׁי'! הוּא לֹא יִמְצָא אוֹתִי, מִפְּנֵי שֶׁבִּכְלָל תָּקַעְתִּי בְּאָזְנָיו שֵׁם שֶׁל רַב שֶׁאֵינוֹ קַיָּם - מִמּוֹצָא עִלִּית אוֹ תַחְתִּית – אֵינֶנִּי זוֹכֵר, כָּךְ שֶׁבְּכָל מִקְרֶה הוּא יָכוֹל רַק לִרְדֹּף אַחֲרֵי הָרוּחַ"...

גַּם אֲנַחְנוּ קִוּינוּ שֶׁהוּא צוֹדֵק. סִפַּרְנוּ עַל הַשִׂיחָה הַזֹּאת לְמַר אַמְנוֹן, שֶׁדַּוְקָא צִדַּד בְּעֶמְדָּתֵנוּ. "דֶּרֶךְ אַגַּב", הוֹסִיף, "הַחוֹקְרִים שֶׁלּוֹ דַּוְקָא נוֹטִים לְאַשֵּׁר לוֹ אֶת חֶפְשַׁת הַיּוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה, בְּקָרוֹב, כְּתַגְמוּל עַל שִׁתּוּף הַפְּעֻלָּה הַמָּלֵא מִצִּדּוֹ. יִתָּכֵן שֶׁזֶּה יִהְיֶה אֲפִלּוּ בְּי"ד בְּאִיָּר – 'פֶּסַח שֵׁנִי'"...

"מָה?!", נִדְרַכְנוּ מִיָּד, צִ'יקוֹ וַאֲנִי. "זֶה יָצָא כָכָה, בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, אוֹ שֶׁסַעִיד בְּקֵּשׁ אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַזֶּה דַּוְקָא?".

מַר אַמְנוֹן חִיֵּךְ: "זֶה יָצָא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית בְּדִיּוּק כָּכָה – שֶׁסַעִיד בְּקֵּשׁ אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַזֶּה דַּוְקָא".

"וּבְכֵן", הֵגִיב צִ'יקוֹ בְּקוֹל חָמוּר, "אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁסַעִיד מְתַכְנֵן בְּכָל־זֹאת נְקָמָה קְטַנָּה, אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּכּוּוּן. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא מְחַכֶּה לִרְאוֹת אִם הָרַב שִׁמְעוֹן בָּא אֵלָיו לִמְכֹּר לוֹ אֶת הֶחָמֵץ, וְאִם לֹא, הוּא זָקוּק לְיוֹם הַחֹפֶשׁ הַזֶּה כְּדֵי לִנְקֹם. זאת הַתְּחוּשָׁה שֶׁלִי, וְהַלְוַאי שֶׁאֲנִי לֹא צוֹדֵק".

תְּחִלָּה הִזְכַּרְנוּ לוֹ מִי אֲנַחְנוּ וְאַחַר־כָּךְ הֵעַזְנוּ

הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא