פי"ג: ה, ו, יד: וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו... וה’ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט...
הנה פסוק זה היה צודק ליאמר אחר פסוק,ואברם כבד מאדכו’!
אך, באה תורה לתת טעם: מה זה היה שקרא אברם בשם ה’? וה’ לא דבר לו מאומה! ומה גם עתה, שבא לבית מלונו (ית'), ממצרים!
על כן, היה מקום לומר, כי הקפיד הוא יתברך על אברם, על אשר יצא חוץ לארץ!
לזה יאמר, ראה נא רצונו יתברך, כי, וגם ללוט, למה שהיה עם אברם ברכו ה’ ו היה לוצאןוכו’, עד גדר, שלא נשא אותם וכו’, ויהי ריב כו’ עד שהוצרכו להתפרד, והוצרך ללוט את כל ככר הירדן כו’ לרוב מקנה קנינו:
ושמא תאמר, אם-כן איפה(שלא הקפיד על נסיעתו לחוץ לארץ), למה לא דבר לו ה’?
הלא הוא, על התחברו ללוט, כי הנה, וה’ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט , מה שאין כן, טרם יפרד ממנו: