וַיֹּאמֶר יְקֹּוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְך מֵאַרְצְךָ ומִמוֹּלַדְתְךָ ומִבֵית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אַרְאֶךָ: וְאֶעֶשְךָ לְגוֹּי גָדוֹּל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְלָה שְמֶךָ וֶהְיֵה בְרָכָה: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ ומְקַלֶלְךָ אָאֹּר וְנִבְרְכו בְך כֹּל מִשְפְחֹּת הָאֲדָמָה: וַיֵלֶך אַבְרָם כַאֲשֶר דִבֶר אֵלָיו יְקֹּוָק וַיֵלֶך אִתוֹּ לוֹּט וְאַבְרָם בֶן חָמֵש שָנִים וְשִבְעִים שָנָה בְצֵאתוֹּ מֵחָרָן: ... וַיַעֲבֹּר אַבְרָם בָאָרֶץ עַד מְקוֹּם שְכֶם עַד אֵלוֹּן מוֹּרֶה וְהַכְנַעֲנִי אָז בָאָרֶץ: וַיֵרָא יְקֹּוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲך אֶתֵן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִבֶן שָם מִזְבֵח לַיקֹּוָק הַנִרְאֶה אֵלָיו: וַיַעְתֵק מִשָם הָהָרָה מִקֶדֶם לְבֵית א-ל וַיֵט אָהֳלֹּה בֵית א-ל מִיָם וְהָעַי מִקֶדֶם וַיִבֶן שָם מִזְבֵח לַיקֹּוָק וַיִקְרָא בְשֵם יְקֹּוָק:
מדרגות קרבת א- להים שזוכים ע"י ישוב ארץ ישראל וברית מילה
לבא אל ביאור המקראות, נשים לב אל קצת הערות, הלא המה.
א. אומרו ויאמר ה' כו', כי מן הראוי יאמר תחלה וירא אליו ה', ואחר כך מה דבר אליו!
ומה גם אם היתה זו פעם ראשונ ה, שהיה ראוי יודיע חדוש ההתראות!
ב. מלתלךשהיא מיותרת!
ג. אומרו מארצך כו', כי באומרו לך לך אל הארץ אשר אראך, מי לא ידע כ י מארצו יצא וממולדתו ומבית אביו!
ד. כי נהפוך הוא הסדר האמתי, כי הראוי יאמר מבית אביך וממולדתך ומארצך, כי תחלה יוצא מבית אבי ו ואחר כך ממולדתו ואחר כך מארצו!
ומה גם לרבותינו ז"ל שפירשו מארצך זו איפרכיא שלך, וממולדתך זו שכונתך, ומבית אביך כמשמעו. אלא שדעת רבותינו ז"ל אחשבה-מאשר פירשו פסוק זה כך על פסוק ושכחי עמך ובית אביך, - שדעתם לתרץ קושי סדר הכתוב על שישכח ולא ידאג על פרידת יודעיו, שהוא שישכח אברהם אלו השלשה סוגים ולא ידאג אל פרידתו מהם, ועל כן הנשכח ראשונה הקדים אל המאוחר. אך עדיין ראוי לבקש דרך ישכון אור פשוטו על נכון.
ה. כי, אם יאבה אביו לבא עמו, למה ימנעהו שיאמר לו שאדרבה ילך מבית אביו ויעזבם!
ו. אומרו אשר אראך, ולא אמר אשר אומר אליך, כאשר אמר לו על העקידה, וכן ליצחק שכון בארץ אשר אומר אליך!
ז. אומרוואעשך כו', כי היתכן שלעשות מצותקונו יצטרך הבטחות? ומה רב קושי העקידה ולא הבטיח ו שום הבטחה ולא נמנע מעשות הדבר!
ח. למה נת ייחדו לו ההבטחות האלה פה מזולתן?
ט. אומרו ואברכך, כי הלא גם ב עשות אותו לגוי גדול גם הוא ברכה!
י. אומרו ואגדלה שמך, היתכ ן כי חפץ אברהם בגדולות ובנפלאות?
יא. אומרו והיה ברכה, כי איך יהיה הוא הברכה?
יב. אומרוואברכה מברכיך , מה יתן ומה יוסיף לו שיברך מברכיו ושיקלל מקללו ? ומה גם כי חפ ץ חסד הוא ולא יחפוץ בקללת מקללו!
יג. אומרוונברכו בךכו', כי הלא מקלליו גם הם ממשפחות האדמה המה, ואיך יתקיים התברך כל המשפחות אם מקללו יארר?
יד. אומרו וילך אברם כאשר דבר אליו ה', כי מי לא ידע כי כאשר דבר אליו ה' הלך?
ט"ו. אומרו לה' הנראה אליו , מי לא ידע כי הוא הנראה אליו?
ט"ז. אומרו ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה', כי אחר ש המזבח הוא לה' ראוי שיקרא בשם ה'!
אמנם אשר אבחר דרכי במקראי קדש אלה, הלא הוא, כי בא א-להי עולם ה' ללמד לאברהם דעת, למען ישכיל איש הישראלי, מה בין היותו בחוצה לארץ אל היותו באדמת הקודש. והוא כי הלא יאמר איש, הלא ארבעה המה נפלאו ממני דרך יתרונם בדבר הלזה.
א. האדם עצמו. ב. הארץ הלזו. ג. עולם הגלגלים ד. עולם הרוחני אשר עליו.
והוא כי על האחד - הוא האדם, כי על עצמו יאמ ר מה תתן ומה תוסיף ארץ ישראל בי? והלא כאיכותי בחוץ לארץ איכותי בארץ אם טוב ואם רע!
ועל השנית היא עצם הארץ, הלא יאמר הנה הארץ וחוץ לארץ ממזרח שמש עד מבואו גוף אחד הוא, כי סדנא דארעא חד הוא, ומה בין חלק זה לחלק זולתו?
ועל השלישית יאמר מה בין חלק הגלגל אשר לע ומת חוץ לארץ לחלק אשר נגד הארץ? ואשר הוברי השמים ישפטו בחוצה לארץ למה יגרע ממנו בארץ?ומה גם כי הגלגל סובב סובב הולך סביב אל כל עצם הארץ הטהורה והטמאה.
ועל הרביעית גם הוא אמור יאמר מה בין חלק אשר לעומת חוץ לארץ, לאשר הוא לעומת הארץ, אחר שכל עולם העליון עליון נורא?
על כן על כל ארבע אלה בא הא-להים ללמד לאדם דעת ולהעמיד את אברם על האמת. ויורהו ויאמר לו,
על האחת לך לך, לומר אתה דע לך כי אינך בחוץ לארץ מה שאתה בארץ, והוא, כי הלא כל איש חכם לב, הוא ידע כי לא כנפשות העמים נפשות עם א-להי אברהם, כי אלה מהחצונים עולם הפירוד, ואלה מן הקדושים עולם האחדות. כי על כן כל נפשות ישראל אחד יקראו, כד"א, 'כל נפש ששים ושש' , מה שאין כן בגויים שנאמר בעשו 'נפשות' ביתו, כי על כן כל ישראל ערבים זה לזה.
עוד ידענו מחכמי האמת, כי אין דבר רוחני קדוש הולך ממקום למקום, שיעתיק ויעקר לגמרי ממקום שהיה בו, כי-אם, ששם ישאר עיקר שורשו, וממציאותו מתפשט והולך אל מקום החפץ. אם כן איפה נפשות עם בני ישראל, אשר הן הנה חלק א-לוה ממעל, הלא בבואנה אל העולם הזה, ישאירו שורשיהן למעלה תחת כנפי השכינה. היא ארץ העליונה אשר היא לעומת ארץ הקדושה, כי על כן שתיהן ארצות החיים יקראו, באופן כי אין נפש קדושה באה למטה לארץ, שלא ישאר שורשה במקומה העליון, עם ה' א-להים, ולאיש הצדיק דבקות נמשך אליו משורשו אל נפשו פה, נמצא דבק על ידי כן בא-להי ו ועל כן יקרא חי:
מה שאין כן החוטא המוסך מסך טומאה על נפשו ומפסיק חוט הקדושה הנמשכת, ומבדיל בינו לקונו הוא הא-להים חיים, שעל כן מי שהוא רשע שרובו עונות נקרא מת, כמי שנחתכו רוב סימני חיותו, וזהו אשר הנביא דבר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין א-להיכם:
וממוצא דבר יצא כי העבד ישראל השוכן בארץ ישראל אשר היא לעומת ארץ העליונה, דבק בשורשו, כי אויר ארץ ישראל קדוש הוא, וימשך בו דרך ישרה איכות שורש נפשו אל נפשו אשר בקרבו, נמצא כי שלם יקרא בלי פירוד מניה וביה, ממנו לשורשו.
מה שאין כן בהיותו בחוץ לארץ, שאויר ארץ העמים טמא ומפסיק, כי איזה הדרך ימשך איכות שורש נפשו אשר בארץ העליונה אשר לעומת התחתונה, דרך עקלתון אל טומאת אויר ארץ טמאה אל נפש קרב איש השוכן אתה בתוך טומאתה:
ונבא אל הענין, כי הלא זה מאמרו יתברך אל אברהם עבדו, אל יעלה על רוחך כי מהותך בחוץ לארץ ומהותך בארץ אחת היא, כי הלא דע, כי בהיותך בחוץ לארץ אינך דבק עם שורשך, ואינך בעצם שלם, כי-אם, כאילו נפרד קצתך מקצתך, כי נפרד אתה מעיקרך ושורשך. אך בלכתך אל הארץ, אתה כהולך ומתחבר אל עצמך ושורשך:
וזהו לך לך, שהוא כי לך ולעצמך אתה הולך, הוא השורש הדבק בא-להיך, כי איכותך מתעלה ומתקדש ומשתלם בזה. הנה כי אין עצמותך בחוץ לארץ כעצמותך בארץ: (ובזה נתיישב קושיא ב. לך שהיא מיותרת)!
ועל השניה, אמר, מארצך, לומר, אל תאמר,כי כל גוף הארץ, אחת הוא, ואפילו תלך אל קצות הארץ, עודך בארצך, כי סדנא דארעא חד הוא, כי דע לך, כי לא כן הוא, כימארצךאתה הולך, כי בלכתך שם, הוא כאילו בגוף ארץ אחרת אתה, ומה גם לרבותינו ז"ל האומרים, כי בתחלה ברא א-להים ארץ ישראל בלבד, ואחר כך חוץ לארץ, שנאמר, ' עד לא עשה ארץ וחוצות':
ועל השלישית, עולם הגלגלים, אמר , וממולדתך, לומר,דע, כי המולד שלך בחוץ לארץ, ממנו אתה הולך. כי מה שגוזר מולדתך פה, לא יגזור לך בארץ ישראל. כי בלכתך מארצך אל הארץ, הוא כמהלך גם מתחת שליטת המזלות, וזהווממולדתך, כי המולד שלך הגוזר שלא תוליד, יתבטל, כאילו אינך תחת המולדשלך:
ועל הרביעית, אמר, ומבית אביך, והוא, כי אין לאדם בית בעולם הזה, כי גר הוא, כאורח נטה ללון, ולהבל דמה, ימיו כצל עובר, אך הבית האמיתי הוא למעלה, כד"א,כי הולך האדם אל בית עולמו.
אלא שיש הפרש, כי בית עולמו של איש ישראל, הוא תחת כנפי השכינה, כי שם ביתו, ובית כל יתר בני נח, הוא תחת השרים החצונים בעולם המלאכים.
על כן אמר לו,בלכתך מחוץ לארץ, הוא כאילו מתהלך גם בעולם העליון - ממה שהוא לעומת ארץ התחתונה - גם ממה שהוא מדרגת בית אביך שלא נתגייר, שהוא בין השרים, כי אתה מתעלה ואינך תחת שרי מעלה: (ובזה נתיישב קושיא ג. מארצך כו', באומרולךלךאל הארץ אשר אראך, מי לא ידע כי מארצו יצא וממולדתו ומבית אביו! וקושיא ד. הראוי יאמר מבית אביך וממולדתך ומארצך, כי תחלה יוצא מבית אביו ואחר כך ממולדתו ואחר כך מארצו! וקושיא ה. אם יאבה אביו לבא עמו, למה ימנעהו שיאמר לו שאדרבה ילך מבית אביו ויעזבם)!
ולעומת אומרולך לך, אמר לו,אל הארץ אשר אראך,
והוא בשום לב אל אשר הערנו, כי לא נאמר 'וירא ה' אל אברם' טרם יספר מאמרו יתברך אליו!
וגם אומרו אחרי כן,'ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו,'שהוא מיותר!
אמנם, הנה למדנו יתברך, מה גדלה מעלת אברהם - עם היותו שלם - על ידי בא אל הארץ הקדושה:
כי כה אמר אליו, הנה, למה שאדמת העמים היא טמאה, ואין שכינה שורה בה, וגם נפש האדם שם נפרדת מקדושת מקורה, על כן, איננה זוכה לקבלת השראת קדושה, שיזכה בעליה להראות אליו הוא יתברך, ש'במראה אליו יתודע,'שם:
כאשר מצינו ביעקב, עודנו בחוץ לארץ, כי לא נאמר בו, 'וירא אליו ה', רק ויאמר אליו מלאך הא-להים בחלום כו', אך בבואו אל הארץ, א-להים אל יעקב עוד כו', וכן בבית א- ל, בברחו, שהיה בארץ ישראל, נאמר ' עלה בית א-ל כו' הנראה אליך בברחך כו'.
כדבר הזה קרה לאברהם, כי עודנו בחוץ לארץ, היה הוא יתברך מדבר בו, אך, לא היה מתראה אליו, על כן נאמר, ויאמר ה' אל אברם, אבל לא נאמר, ' וירא ה' אל אברם', כי עודנו עומד בחוץ לארץ: (ובזה נתיישב קושיא א. ויאמר ה' כו', כי מן הראוי יאמר תחלה וירא אליו ה', ואחר כך מה דבר אליו! ומה גם אם היתה זו הוא אומר 'וירא פעם ראשונה, שהיה ראוי יודיע חדוש ההתראות)!
על כן אמר לו הוא יתברך, אל יתחמץ לבבך באמור:
אם חפץ בי ה', ודובר בי, למה לא יתראה אלי,בצד מה?
כי דע איפה, כי המקום גורם, כי פה הוא מקום,שאפילו אתה,רחוק משרשך.
אך, לך לך, שהוא הקרב עצמך אליך , והדבק בשרשך הקדוש.
ודע קדושת הארץ בזה, כי הלא תבא אל הארץ אשר אראך, והוא, כי עד כה, הנני דובר בך, ואינני מראה אליך מראה, אך , עתה תבאאל הארץ אשר'אראך', שאהיה 'מראה' לפניך 'מראה', ולא דבור בלבד , משולל מראה.
וכן היה לו, כי ויעבור אברם בארץ כו', וירא ה' אל אברם כו', (ובזה נתיישב קושיא ו. אשר אראך, ולא אמר אשר אומר אליך, כאשר אמר לו על העקידה, וכן ליצחק שכון בארץ אשר אומר אליך)!
אז, ויבן שם מזבח, להודות לשם ה': (ובזה נתיישב קושיא ט"ז. ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה', כי אחר שהמזבח הוא לה', ראוי שיקרא בשם ה')!
ועל מה היתה ההודאה? לזה אמר, לה' הנראה אליו, שהוא לה' שזיכהו הראות אליו, מה שלא זכה עד כה, עודנו עצור בחוץ לארץ.
ובזה טעם בנין המזבח מפורש בכתוב, מה שאין כן לרש"י ז"ל שהיה על בשורת הזרע ועל בשורת הארץ. (ובזה נתיישב קושיא ט"ו. לה' הנראה אליו, מי לא ידע כי הוא הנראה אליו)?
ואושר זה לו,מפאת נשמתו אשר תדבק ביוצרה מעלה מעלה, על ידי קדושת הארץ, ותשרה עליו שכינה. נמצאו באברהם שלשה הדרגות נבואה, זו למעלה מזו.
א. והיא טרם היותו בארץ כי שמע את הקול מדבר אליו, ומראה איננו רואה זולתי קול.
ב. כאשר עבר בארץ כי שם ה' נראה אליו, אך עדיין היה נופל בהנבאו.
ג. בהמולו את בשר ערלתו, כי מאז נוסדו יחד אליו שלמות מעמד שלשתן:
והוא מאמר הכתוב, 'וירא ה' אל אברם כו' והוא יושב כו', לומר, כי שני הדברים אשר נתוספו לו, שהם מראה, והעדר נפילה, הנה הנם על ידי המילה, כי 'וירא אליו ה' שהוא מראה, וגם עם,שהוא יושב ולא נופל. הנה לך הוראות שני הדברים הנאמרים באמת, מה שאמרתי לך לך מארצך:
ולעומת אומרו, וממולדתך, אמר, ואעשך לגוי גדול, כי גם שמזלך מונע ממך זרע,אניאעשך לגוי גדול:
ולעומת אומרו, ומבית אביך שהוא עולם המלאכים או שרים, אמר, ואברכך , כלומר, אני על ידי עצמי, ולא על ידי שר או מלאך. (ובזה נתיישב קושיא ט. ואברכך, כי הלא גם בעשות אותו לגוי גדול גם הוא ברכה)!
וכל זה שאמרתי שאצטרך על ידי עצמי לברכך, הוא בעוד ששמך אברם, אך, יבא זמן, שהוא, כאשר אגדלה שמך, שהוא להוסיף אות אחת על שמך ליקרא אברהם, כי אז,אחר שאגדלה שמך , תדבק בך שכינה באופן שתהיה ברכה, כי להיותי בך, ממך תמשך הברכה, כאילו אתה בעצמך הברכה, ולא אצטרך לברך רק את זולתך, וזהו ואברכה מברכך וההפך במקללך, (ובזה נתיישב קושיא י. ואגדלה שמך, היתכן כי חפץ אברהם בגדולות ובנפלאות? וקושיא יא. והיה ברכה, כי איך יהיה הוא הברכה? וקושיא יב. ואברכה מברכיך, מה יתן ומה יוסיף לו שיברך מברכיו ושיקלל מקללו? ומה גם כי חפץ חסד הוא ולא יחפוץ בקללת מקללו)!
ומה שלא יהיה על ידי, רק על ידי השרים, יהיה ליתר משפחות האדמה, וזהוונברכו בךוכו' ולא אמר ואברך בך כל משפחות האדמה. וגם זה בך בזכותך: (ובזה נתיישב קושיא יג. ונברכו בך כו', כי הלא מקלליו גם הם ממשפחות האדמה המה, ואיך יתקיים התברך כל המשפחות אם מקללו יארר)?
והנה על פי הדברים האלה, אין כוונתו יתברך להבטיחו הבטחות שיעשה המצוה ויקבל פרס חלילה, רק בא להגיד לו מה בין ארץ ישראל לחוצה לארץ. (ובזה נתיישב קושיא ז. ואעשך כו', כי היתכן שלעשות מצות קונו יצטרך הבטחות? ומה רב קושי העקידה ולא הבטיחו שום הבטחה ולא נמנע מעשות הדבר! וקושיא ח. למה נתייחדו לו ההבטחות האלה פה מזולתן)?
והנה על פי דרכו, היה אפשר יעלה על לב הרואה את כל זאת, לדבר ולומר: מי יודע, אם על ידי כן, פתחה אזנו, לעשות הדבר,על רוב הברכות?
על כן בא הוא יתברך והעיד, כי לא עשה אברהם, רק ל'מה שהיה דבר ה' בלבד , ולא על ההבטחות, וזהו אומרו, וילך אברם כאשר דבר אליו ה', כלומר על מה שדבר אליו, ולא על רוב הברכות, היו לו רוב ההודאות: (ובזה נתיישב קושיא יד. וילך אברם כאשר דבר אליו ה', כי מי לא ידע כי כאשר דבר אליו ה' הלך)?