פי"ב: יד-טו: ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד. ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה: הנה, אין ספק, כי א-ל א-להים ה’ חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ומתקן מראשית אחרית.
והוא, כי הנה גלוי היה לפניו יתברך, שעתידין ישראל לגלות מצרימה, ואחרי כן לארבע גליות. והנה במקומות אשר ידחו שמה, היה אפשר אבוד יאבדון מהר, בין בגלות מצרים בין בגליות אחרים - התעתדו ליאבד במצרים - כנודע במאמרם ז"ל, על פסוק, 'ויבא מלאך וילך מאחריהם וכו’, שהיו נתונים בדין, אם ליגאל אם ליאבד, וגם בספר הזוהר אומר, שאם היו שוהין עוד מעט שם, לא היתה להם תקומה, שישתקעו בכח הטומאה, וגם היו עובדי עבודה זרה. ולא שוה למו, כי-אם, מה שאמרו רבותינו ז"ל, ארבע מדות שהיו להם במצרים כו’, והעיקרית היא שנשמרו מעון זמה, שאלמלא כן היו אבודים.
וזהו, 'גן נעול כו’, 'אלו הנקבות', 'גל נעול', 'אלו הזכרים', ואמרו, כי בזכות שבאה שרה מצרים, וגדרה עצמה מן הערוה, זכו הנשים במצרים לגדור עצמן, ובזכות שיוסף במצרים גדר עצמו מן הערוה, גדרו הזכרים עצמם.
ועוד אמרו רבותינו ז"ל, כי כל מה שאירע לאברהם במצרים, אירע לישראל שם, באברהם 'ויהי רעב כו’ וירד', ובישראל, 'והרעב כבד בארץ, וירא יעקב כו’, 'רדו שמה כו’, באברהם, והרגו אותי ואותך יחיו, ובישראל, 'כל הבן הילוד היאורה כו’ וכל הבת תחיון'. באברהם, וינגע כו’ ועל ידי כן שלחה, וכן בישראל, על ידי עשר מכות, ועוד נגע אחד על פרעה וביתו, ואחרי כן שלחם. 'אברם יצא כבד במקנה כו’, וישראל, 'יצאו ברכוש גדול כו’:
ונבא אל הענין, והוא, כי למען הקל ותת תקוה לישראל לצאת מהגלות ההוא, בל יאבדו שמה, הכין מעתה מעין צערם, לאברם ושרה:
וגם (ההכנה מעתה) זכות שרה, שגדרה עצמה מן הערוה, שעל ידי כן נגאלו ישראל כמדובר.
על כן גלגל הוא יתברך נסיון זה לאברהם, להטיב לבניו על גלות מצרים:
ועל הארבע גליות, שלא יתייאשו ישראל לצאת בשלום מתוכם, על כן, גלגל הוא יתברך שיפלו ארבעה מלכים יחד תחת אברהם, שהם מלכי אומות הארבע גליות, כמו שאמרו ז"ל, אמרפל מלך שנער, 'זו בבל כו’, אריוך, 'זה מדי', כדרלעומר, 'זה יון', ותדעל מלך גוים, 'זה אדום כו’.
הנה, שצער אברהם (היה) הכנה אל הבנים להקל מאליהם, וגם בטחון, להחזיק האמונה בלבם, כי כאשר נפלו יחד ביד אברהם, ככה יפלו ביד ישראל באחרית הימים.