פי"ב: ט: ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה:
א:הנה,מהראוי יאמר'נסוע והלוך'!
ב: ועוד, כי הלא בכלל ההליכה היא הנסיעה, ולמה יזכירנה?
ג: ועוד, כי ה’ ראשונה של הנגבה, מיותרת!
אך, הנה ידענו כי הר המוריה אשר שם השכינה, היא נגבה לארץ ישראל. ואשר לו חשק ללכת וליקרב שמה, גם קדושת המקום מתקרבת אליו, וההפך במתרחק, ככתוב אצלנו על פסוק, 'וכי ירבה ממך הדרך וכו’ כי ירחק ממך המקום'.
כי על הראות לך, כי רב הדרך ותתרחק מהמקום, גם המקום הקדוש ירחק ממך.
אך נהפוך היה באברהם, החפץ לידבק בקדושת המקום, כי על כן, כאשר היה הולך הוא, הלוך לעומתו (לעומת הר המוריה, אזי) היה נוסע 'הנגבה', הוא מקום הר המוריה, (ההר היה נוסע), כי קדושתו באה ונוסע לקראתו, להקביל פניו, כענין, 'ויוצא משה את העם לקראת הא-להים', שאמרו רבותינו ז"ל, בלכתם אל פני הר סיני, כן הא-להים היה נוסע מהר סיני, ובא לקראתם, והוא מאמר הכתוב באומרו, 'ה’ מ סיני בא' ולא אמרלסיני.
כן יאמר, וילך אברם הלוך הוא, (אזי) ונסוע הנגבה, הוא מקום בית המקדש, שבא להקביל פניו. (ובזה נתיישב קושיא א: מהראוי יאמר 'נסוע והלוך'! וקושיא ב: הלא בכלל ההליכה היא הנסיעה, ולמה יזכירנה?)
ועל כן, לא אמר נגבה, כי-אם, גם ה"א בראש תיבה, לומר, מי היה נוסע? הנגב עצמו!
וה"א בסוף, כאומר לנגב, כי אברהם הולך לנגב. באופן שהשני ההי"ן, השניה שהוא הולך (נגבה) לנגב, והראשונה היא שהנגב נוסע לקראתו: (ובזה נתיישב קושיא ג: ה' ראשונה של הנגבה, מיותרת!)