פי"ב: יז: וינגע יי את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם:
א:הנה אומרואשת אברםהוא מיותר!
ב: ואפילו אומרו, על דבר כו' , לא היה צריך לאומרו, כי ידוע הוא!
והנה רבותינו ז"ל אמרו, שהיה המלאך שואל אותה, אכה? והיא אומרת, הכה, וזהו,על 'דבר' שרי.
והנה, עדיין אומרו,אשת אברםמיותר!
ואחשוב, בא לתת טעם, למה נגעו ה’, והלא, הוא אמר אחותי היא והיא אמרה אחי הוא, לזה אמר על דבר שרי כו’, והוא כי אין ספק כי בראות שרי את עצמה בצער ההוא, כי ודאי אמרה לו אינני אחות אברם, כי-אם אשתו. ועל כן, שלא היה שומע אליה נגעו ה’.
וזה יאמר, וינגע ה’ את פרעה, וגם, את ביתו, הבלתי מוחים, תדע למה? הלא הוא, על דבר שרי אשת אברם, שהוא על דבורה של שרי, שדברה אליו, ומה היה דבורה? הוא, שהיתה אומרת, 'אשת אברם'. צועקת ואומרת, 'אשת אברם אנכי, בעולת בעל, ולא אחי הוא': (דבר (היינו דיבורי) שרי (התבות) אשת אברם (אנכי)) (ובזה נתיישב קושיא א: הנה אומרו אשת אברם הוא מיותר! וקושיא ב: ואפילו אומרו, על דבר כו', לא היה צריך לאומרו, כי ידוע הוא!)
ועל פי דרכו רמז, שלא (בא עליה פרעה, ומה ש)התנגע פרעה (לא) על שבא עליה, כי-אם, על דבר כו’ כי מיד שדברה והיה ממאן, מיד נתנגע, באופן שלא שימש, ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרו, שלקה בראתן, המבטל תשמיש, וזהו,וינגע כו’: