במקום שמחשבתו של אדם נמצא - שם הוא
רבינו בכמה מקומות מאריך ביסוד גדול, אשר מפורסם גם מפי סופרי וספרי החסידות, לפיה מקום קביעת מחשבתו של האדם הוא העיקר הקובע את מקום הימצאו, ומקום המצאות הגוף הוא כמקום המצאות גוש עפר בעלמא.
ורבינו מבאר בזה את מה שכותב רש"י במקומות רבים (לעיל ב, טו; שמות יד, ו; ועוד דוכתי) שאין שייך לשון 'קיחה' באנשים אלא באופן שדיבר אל לבו שיבא, ולא בכפיה שלקח גופם. ומבאר רבינו: "כי אפילו יקח האיש על כרחו ממקום למקום, מ"מ איננו אלא טלטול גוש עפר, אבל דעתו ומחשבתו שהוא עיקור אישיותו לא לקח כי מחשבתו נשאר במקום שהיה מתחלתו אלא אם כן לקחו בדברים שיתן לבו ורצונו למקום ומדרגה שלקחו לשם".
ובזה ביאר בפרשתן (תורת משה עמ' מא) את הפסוק 'ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא יושב בסדום' , והוא כעין סתירה אם הלך עמהם או שנשאר יושב בסדום. וביאר רבינו דתרתי איתנהו ביה, דלוט שמח על התרחקותו עוד משכנות אברהם ומקדמונו של עולם, ולכן שייך לומר בזה 'ויקחו את לוט וגו'', אך למרות כך, עדיין היה 'והוא יושב בסדום', היינו 'אעפ"י שנשבה גופו, מ"מ בכל מקום שהוא, עודנו יושב בסדום כי שם מחשבתו ודעתו ולא נלקח משם'.
ומסיים רבינו דכן הוא אף לטיבותא, דגם כיום בשבתנו בגלות המר, אם יהיה הלב תקוע בארה"ק, כמוה כישיבת אר"י ממש: "ועל דרך זה בהיפוך ולטובה כתיב (דברים יא כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה, והוקשה לרמב"ן (שם פסוק יח) לפי הספרי (דברים מד) דמייתי רש"י (שם) דושמתם את דברי אלה על לבבכם קאי אלעיל ואבדתם מהרה ותגלו בגלות ואפילו הכי ושמתם את דברי אלה שלא יהיו חדשים עליכם כשתחזרו, וקשה א"כ איך יוצדק על זה למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה הא בגלות קעסיק ובא, ולהנ"ל ניחא אע"פ שעל כרחינו אנו בגולה גופינו, אבל לא מחשבותינו, ובכל מקום שאנחנו יושבים, אנו יושבים על האדמה הקדושה במחשבותינו".
א פריילעכן שבת המערכת