· פרקי חייו של רבינו זיע"א ·
מאטערסדארף (ד)
תשובות רבינו מתרבים ומתעצמים בשבתו במאטערסדארף
בשנות ישיבתו במטערסדארף החלה קולמוסו לשפוע השפעת הקולמוס במידה מרובה מאד, כאשר משנה לשנה מתרבה והולך מנין התשובות שכתב. ולא רק מנין התשובות אלא אף זהות השואלים הלוך וגדול בשנים הללו, כאשר מיום ליום התחילו אף גדולי הרבנים שסביבותיו להריץ אליו שאלותיהם.
אחד ומיוחד שהחלה חילופי המכתבים בינו לבין רבינו במאטערסדארף, הוא ידידו משכבר הימים רבי דוד דייטש זצ"ל. רבי דוד זצ"ל הכיר את רבינו בבחרותם בשנת תקמ"ג כשלמד תורה בצל רבו הנודע ביהודה [והיה קשיש מרבינו בכמה שנים]. ובאותם שנים בהם ישב רבינו במט"ד שימש הוא ברבנות סערדהאל. בשנת תקנ"ט יש מרבינו אליו שני תשובות (חו"מ סי' ל', וקובץ תשובות סי' לד שם מסיים את שאלתו 'דברי השמח שש לשרתו בכל כחו', הק' דוד דייטש) . ולאחמ"כ בשנת תק"ס (יו"ד קסח) , תקס"ב (יו"ד קכא), תקס"ג (ח"ו סי' סד).
תחילת ידידותם של רבינו עם הגאון רבי דוד דייטש בשנות בחרותם
על אופן תחילת ידידותו של רבינו עם הגאון רבי דוד דייטש זצ"ל ישנם שני גירסאות, הגירסא הראשונה מה שסיפר תלמיד רבינו זי"ע יעב"ץ הלוי בהקדמה לספרו המור דרור את אשר שמע מאת רבינו: "ופעם אחת סיפר לנו [רבינו החתם סופר] פגיעתו פעם הראשונה עם הגאון הענותן המפורסם, הגאון כמו״ה דוד דייטש זצק״ל אב״ד ק״ק עיר חדש. בהיותם שניהם עוד בחורי חמד לומדי ישיבה, והיה זה על הדרך בלכתם לעיר אחרת, לא ידעתי אנה, אולי היה זה כאשר נסע והלך אחרי רבו הגאון מוהר״ר נתן אדלער למדינתנו [בשנת תקמ"ג כשנסע עם רבו מפפד"מ לבאסקאוויץ]. ויהי בהיותו בדרך, נכנס בכפר אחד לבית אכסנאי להנפש שם, כי ברגליו נסע - בבואו שמה וחבילתו על כתפו ומתניו חגורים ומקלו בידו, הכל בסידור נאה ויפה כהולכי נתיבות, וירא שם איש עתי יושב על השולחן בזוית הבית לבדו, ואין איש אתו שם. ויראהו ויכרהו כי בחור מלומדי ישיבה הוא, כי הילוכו, מנהגו ובגדיו ענו בו מה מעשהו ומה מלאכתו. ובראותו אותו, שמח לקראתו. וימהר לגשת ולקרב אליו, וישב אצלו.
ויהי כראות הבחור כי איש קרב אליו לישב אצלו, והוא לא הכירו לאיש מאנשי סוגו, ויעתק משם והלאה. רבינו, אשר הכיר מחשבת הבחור ומה הוא בעיניו, התנכר לו ויעתק להתקרב אליו. בראותו זאת, ויוסף עוד להתרחק משם. עד כי רבינו פתח את פיו לדבר אליו כלשון עמו, וישאלהו מאיזה מקום הוא, עד שנכנסו בדברים ונודעו יחדיו זה לזה ופתחו בדברי תורה, כי היו שניהם בחורים מופלגים. ומאז והלאה אהבת נפש אהבו אותם. והגאון מוהר״ר דוד דייטש זצ״ל אחר שנים הרבה, בהיותם שניהם כבר יושבים על כסא הרבנות, הזכירו והגיד לו פלפולם בדבר הלכה אשר עסקו אז, כי היה לו זכרון נפלא".
מרן רבי נתן אדלער על רבי דוד דייטש - דער קליינע בחור געפאלט מיר
גירסא נוספת הוא המובאית בספר תולדות אנשי מופת (עמ' קנ) בשם הג״ר יהושע אהרן הרש ווינברגר זצ״ל אב״ד מארגארעטין (נכדו של הג״ר דוד דייטש זצ״ל) , שהיה תלמיד מובהק של רבינו זי"ע [ועי' קורות דה"י למרן החת"ס ח"א עמ' נו מה שהעיר על גירסא זו].
"בעת שהח"ס נסע עם רבו הנשר בשמים הגה"ק מוהר"ר נתן אדלער, בעברו דרך פראג הי' בבית מדרשו של הנו"ב, והי' שם בחורים למאות גדולי ישראל, והגה"ק מוהר"ר דוד דייטש זצ"ל הי' אז בחור קטן [הח"ס הי' צעיר ממנו] .
ואמר הגה"ק מוהר"ר נתן אדלער זצ"ל להח"ס בזה הלשון "זיהעסט דוא דער קליינע בחור געפאלט מיר", והראה לו על זקיני. וכשמוע הח"ס דברי פי רבו, ידע שלאו מילתא זוטי היא, מיד דבקה נפשו בו, והלך אתו לאכסני' שלו אשר היתה בקצה העיר אצל איזהו עני ואביון.
ובבואו להבית ראה הח"ס, שאין שם שום כלי בית ולא מטה, וסבר שבוודאי זה היא רק חדר הראשון, והמלון היא סמוך לו. ועסקו בפלפולי דאורייתא עד שעה אחת קודם חצות הלילה, אז אמר זקיני זצ"ל להח"ס זצ"ל שבוודאי עייף הוא מהדרך, לכן ישכב להנפש, והח"ס שתק בשתיקה כהודאה, אז לקח זקיני את בגד עליון שלו שהי' בגד פשוט מאוד, והשטיחו על הארץ ואמר לו שימחול לשכב. והח"ס ז"ל שמע לדבריו וקיים בעצמו אין מסרבין כו', וכשניים כמו שעה אחת, הקיצו זקיני ז"ל ואמר לו בזה הלשון "שטעהען זיא אויף שאהן גענוג געשלאפען"."
כת"י הג"ר דוד דייטש זצ"ל