· שביבי אור מחיי רבינו בתקופה זו ·
מכתב קנאות על כבוד התורה (ב)
כפי שהבאנו בשבוע העבר, בעקבות חיבור שחיבר זכריה ישעיה כ"ץ נגד הגהות הלבוש על הש"ס ובו זלזול במחברי החיבור, פנה רבינו החת"ס במכתב חריף לר' זכריה ישעיה, ובו דרישה נחרצת לשרוף את הקונטרס שחיבר. בעקבות המכתב החריף, נפגע רז"י הצעיר עד עמקי נשמתו, ובמכתב ארוך השיב ביום כ"ז תשרי תקצ"ב למרן החתם סופר, מצדיק את חיבורו ומלין על שלדעתו לא נהג עמו החת"ס כשורה, וטען כי בנזיפתו הקשה היה יכול החת"ס להדיחו כליל מעולם התורה, שכן "מה נקל הי' לו להדיחו מעל נחלת ה' כי יאמר מה לי לשמוע דברי לעג וחרפות, כבר שנאוני המורים ולא יהי' לי עוד חלק עמהם". לאור תגובה זו, אשר חשפה את עומק כאבו, ראה החת"ס צורך לשוב מהחלטתו (שלא יכתוב אליו גם אם ישיב לו תשובה על דבריו, כפי שהבאנו בשבוע העבר), וכתב אליו מכתב שני בלשון רכה לסלק תלונותיו ולהדריכו בדרכי נועם ושלום.
מכתבו השני של החתם סופר (מיום ו' מרחשון תקצ"ב) פותח בלשון שלום וכבוד: "שלום ליראי ד' ולחושבי שמו ובתוכם ה"ה וכו' כמו"ה זכרי' ישעי' כ"ץ נ"י". במכתב זה, המגלה תכונת נפשו העדינה של גדול הדורות, ה"ה רבינו החת"ס, הטורח ועורך מכתב התפייסות והצטדקות, לפייס ת"ח צעיר, אשר בשנינות שיש בה טל ילדות תיבל מכתבו בסגנון שאינו הולם כלל את כבודו של גדול הדור. וכל זאת כדי שלא יפסיד חלילה חילו בתורה בעקבות הנזיפה. במכתבו זה מסביר לו החת"ס מדוע ראה לנכון להוכיחו, אך מדגיש כי עשה זאת בסתר, ולא בפרהסיה: "וכי עשיתי מאומה לגלות קלון אדם בפרהסיא שעי"ז יצא לתרבות רעה ח"ו, הלא הוכחתיו ביני לבין עצמו ולא העליתי על שפתי הדבר הזה"...
בסיומו של המכתב מציע החת"ס למחבר הצעיר: "ועדיין יש לתקן אם לא הוציא עדיין קונטרסו חוצה... הלא עדיין יתקנו מעוותיהם בשארי מסכתות". הוא חותם את דבריו ברוב ענוותנותו באומרו כי אינו מחפש אחר מומי אחרים כי אם מבקש את מומי עצמו, ומברך כי "יצליחהו ד' בתורתו ויזכה לדברים הרבה אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. וד' ישים אותי ואותו מהם ויברך את עמו בשלום".
טז חשון תק"צ | רבי עמרם (ב"ר משה נחום) חסידא - רוזנבוים | ידידו של החת"ס שהעריצו מאד, אב"ד מאד ומנו"כ בצפת
יט חשון תקע"ו | רבי שלמה ארי' (המכונה ר' זלמן ליב) גרינספעלד | ידידו של החת"ס, התמנה ע"פ השתדלות החת"ס לאב"ד סערדאהעל ושם מנו"כ