אור א"ס
ה' שמות להר סיני, ואחד מהם הוא הר בשן (שמו"ר ב ד), ובו נתגלה הקב"ה (עיין ערך קטן 'פה'), א"ס ב"ה. ובשן עולה בגימטריא 'הוי"ה הוא האלקים אין עוד מלבדו' (דברים ד ל).
צמצום
חלל פנוי , שורש לעבודה זרה . וכתיב (דברים א ד) 'ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי', וכתב רבינו בחיי (שם) וז"ל: מצינו שלושה דברים נקראים בכתובים עשתרות, ואלו הן, ההרים, הצאן, וע"ז, וכו'. ע"ז הוא שכתוב (שופטים י ו) ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות, כי היתה ע"ז עשויה בצורת צאן. עכ"ל. ועוד, סילוק גמור. וכתיב (דברים ג ג) 'ויתן ה' אלוקינו בידינו גם את עוג מלך הבשן ואת כל עמו ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד'. ועוד, גבול. ובשן הוא גבול א"י בעבר הירדן. בשן בגימטריא 'גבול ארצך' (דברים יט ג).
קו
תקוה. וכתב במגדל עז (יעב"ץ, בית מדות, עליית הבטחון) וז"ל: החכם הבוטח על ה' ידושן, לא יקוה לאיש ולא ייחל לבנ"א מריאי בשן. עכ"ל.
עיגולים
'עוג מלך הבשן' (במדבר לב לג). וכתיב (דברים ד מג) 'ואת גולן [גול-ן] בבשן למנשי'. ועוד, בשן עיר מקלט לרוצחים, שיצאו לגלות, כמ"ש (יהושע כא כז). ועוד. חומה סביב. וכתוב (יהושע יט לה-לז) 'וערי מבצר וגו', ואדרעי', מקום עוג. וכתב בשער הגלגולים (הקדמה לו, לח) ששמעון בן נתנאל היה תחלה בתוך קליפת עוג מלך הבשן, בש"ן ר"ת שמעון בן נתנאל. ועיין אם לבינה לרמ"ז, אות אלף, ח. וחסד לאברהם מעין ה', נהר כה. ומגלה עמוקות, פר' בא, ד"ה ראו . ועיין ליקוטי הש"ס מס' תענית, ד"ה עג עוגה. ושער היחודים, פרק טז .
יושר
כתיב (דברים ג י) 'כל ערי המישר וכל הגלעד וכל הבשן עד סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן'.
שערות
עשו איש שעיר (בראשית כז יא). וכתיב ביה (בראשית לו לא-לב) 'ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו', בלע בן בעור ושם עיר"ו דנהב"ה' בגימטריא בשן. ואמרו (ילקו"ש דה"י א, רמז תתרעג): ר' יצחק פתח, אלונים מבשן עשו משוטיך, נמשלו עו"א כספינה זו שעושין לה תורן ממקום אחד והוגנין ממקום אחר, כך שמלה ממשרקה שאול מרחובות הנהר. ע"כ. ועיין קהלת יעקב, ערך 'בשן'. ועוד. שור, כניסה. ושערי הר הבית עשוין מאלוני בשן, עיין רש"י ירמיה כב כ. ועין צרור המור, דברים לג, כב.
אזן
שמיעת האזן. וכתיב (ירמיה כב כ) 'ובבשן תני קולך', ופירש במצודות דוד שם וז"ל: על הר בשן הרימי קולך וצעקי בכל עבר ובכל צד, עכ"ל. ובשן ר"ת 'שמע נא בקול' (ירמיה לח כ).
חוטם
כתב בברית כהונת עולם (מאמר אילו של יצחק, פרק לב) וז"ל: ויקרא את הבשן על שמו חות יאיר (דברים ג יד), היות כבר רמזתי למעלה בסוד ארך אפים [שעולה בש"ן כמ"ש בתיקונים, עיין ערך קטן 'אריך'] מימינא ומשמאלא, והארך הוא מיתוק אפיים. עיי"ש. ובקלקול, בשן בגימטריא 'חרי האף הגדול' (דברים כט כג).
עתיק
ע"י עתיק נעשה החלפה של אורך בעובי ולהיפך, כידוע בתורת הרש"ש (ראה הקדמת רחובות הנהר, דף ו). ונמצא שורש כל ההחלפות והתמורות בעתיק. וכתב במפתח הספירות (דברים) וז"ל: וסוד הבשן, הוא סוד מיני התמורות, ה' מתחלפת בנ' לפי צירוף הנ"ך, וב"ש מתחלפים בא"ת ב"ש. עכ"ל. ועוד, דילוג . וכתיב (דברים לו כב) 'יזנק מן הבשן', יזנק לשון דילוג כמ"ש באבן עזרא.
פה
אמרו (שמו"ר ב ד) 'ה' שמות יש לו, הר האלקים, הר בשן, הר חורב, הר סיני הר האלקים וכו'. הר בשן, שכל מה שאוכל אדם בשיניו, בזכות התורה שניתנה בהר'. בשן, ב-שן. כי בשן מקום מרעה טוב לצאן ולמקנה (עיין ערך קטן 'חכמה', 'חיה'), והיינו שיש בו אכילה פשוטה, וזהו ב' פעמים שן. עיין קהלת יעקב, ערך בשן. בשן בגימטריא 'והיה האכל לפקדון' (בראשית מא לו). וכן חל"ב ודב"ש בגימטריא בשן, בבחינת 'ארץ זבת חלב ודבש' (דברים יא ט). וכן במן כתיב (שמות טז יד) 'דק מחספס', בגימטריא בשן. ועוד, 'פרות הבשן' (עמוס ד א). וכתב בשפתי צדיק (פר' מסעי) וז"ל: גם פרות הבשן ששרו שירה עת שהלכו עם הארון מפלשתים, על כרחך כשנברא פי האתון ניתן כח בבעל חיים שיוכלו לדבר כשיהיה צורך כבוד שמים, עכ"ל. ועיין ליקוטי הלכות (או"ח, ענין קדושה דסידרא, הלכה ו אות ה), ועיין בזוה"ק (תרומה קלח.). ובשן ר"ת 'בורא ניב שפתים' (ישעיה נז יט), ודיבור דתיקון נרמז במש"כ (ירמיהו מד כו) 'שמי נקרא בפיו', וכן 'שיחו בכל נפלאותיו' (תהלים קה ב). ובקלקול ר"ת (דה"י ב יח כב) 'שקר בפי נביאך'.
אריך
אורך, אור-ך, יאיר. וכתיב (דברים ג יד) 'יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה'. ועוד, כתב בעמק המלך (שער טז פ"י) וז"ל: מנין ארך אפים עולה שנ"ב, להשקיט 'פרות הבשן' המצירים לבריות, שהם אוה"ע הנקראים כך. ע"כ. ובתיקון הוא סוד ארון, אור-ן', וכתב בחמדת ימים (חג הסוכות, פ"ו) וז"ל: מזמור צ"ח, מזמור שירו לה' שיר חדש, כי השיר הזה אומרות פרות הבשן, י"ב בקר, כשנושאות את הארון . עיי"ש. ומקורו בפרע"ח שער השבת, פרק י"ט. ועיין פתח האהל, פר' מקץ, סוד הפרות, זה לעומת זה. ובתיקון זהו אור כנ"ל, ובקלקול זהו ארור. ועיין ספר הליקוטים, שופטים ה, ד"ה והנה עוג .
אבא
עינים שבירה
כתב המהרש"א (ברכות נד:): ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, הוא מלשון הר וצוק קשה, שהוא כח הטומאה שלו מאבותיו ומצד עצמו. עכ"ל. ועוד, אמרו (ילק"ש עמוס ד, רמז תקמב, ועיין שבת לב:): שמעו הדבר הזה פרות הבשן (עמוס ד א). בעון גזל גובאי עולה והרעב הוה ובני אדם
חבלה, קטלא כולה קטלא פלגא (בבא קמא ס.). וכתב בעמק המלך (שער טז פס"א) וז"ל: יבואו המלאכים בצורת פרות הבשן, וידריכו אותו, וישליכו אותו לגיהנם. עכ"ל. וכתיב (נחום א ד) 'אמלל בשן'. וכתיב (ירמיה כב כ) 'ובבשן תני קולך', ופרש"י שם וז"ל: על הבשן שיחרב .
וממילא חבלה שייכת למיתה, ששורשה בשבירה.
חורבן, הוא ענין השבירה.
אוכלים בשר בניהם ובנותיהם [בשן אותיות בן-ש], שנאמר שמעו את הדבר הזה פרות הבשן.
אמא
סוכה (זוה"ק ח"ג שט.; שעה"כ דרושי הסוכות, ד). ואמרו (סוכה ב.) 'העושה סוכתו בעשתרות קרנים' וכו'.
ז"א
שש, שישים. וכתיב (דברים ג ד) 'ששים עיר כל חבל ארגב ממלכת עוג בבשן'. ועוד. י"ב גבולי אלכסון, ובמלכות נעשה י"ב בקר כנודע (ראה זוהר ויחי רמא. ועוד). וכתב בתולעת יעקב (סתרי תפלות שבת ומועדים וטעמם) וז"ל: וכבר ידעת כי שנים עשר בקר (ראה מלכים א ז כה) הם פרות הבשן היוצאות מפרה אדומה תמימה, עכ"ל. ועיין פרע"ח, שער השבת, פרק י"ט. ועוד. ו' פעמים ו', ל"ו (תיקו"ז נו::). ויאיר בן מנשה קבל נחלת הבשן. ואמרו (סנהדרין מד.) 'יאיר בן מנשה שקול כשלשים וששה איש'. ובקלקול זהו עוג, שהוא עומד באחוריו של ז"א. כמ"ש בשער רוה"ק (דף כו.). (ועיין מבוא שערים, ש"ו, ח"ב, פ"ה, שער הקליפות) ואברהם אבינו, חסד שבו נקרא 'יומם' (תהלים מב ט), ובז"א יש 'ימים רבים', עולה בגימטריא בשן. ועיין עץ חיים, שער דרושי הצלם דרוש ב, ח"י כללים, כלל ח . וכן עולה בשן 'בימים קדמונים' (יחזקאל לח יז), והם ז' ימי הבנין .
נוק'
כתיב (עמוס ד א) 'שמעו הדבר הזה פרות הבשן', ופירש רש"י שם וז"ל: פרות הבשן, נשי השרים והסגנים. וכתב הרד"ק שם וז"ל: בשן הוא מקום מרעה שמן, והבהמות הרועות שבו שמינות וטובות, ודימה נשי המלכים והשרים הגדולים לפרות הבשן, לפי שהן בעלות תענוג, והן שמנות ויפות, עכ"ל. וכתב המהר"ל (חידושי אגדות, שבת לב:) וז"ל: דאכלן ולא עבדן. פירוש, פרות הבשן נקראים הני נשי דאכלן ולא עבדן, ומתוך שהם אוכלים ולא עבדן, הם עושקות דלים ורוצצות אביונים, עכ"ל. ועיין קהלת יעקב, ערך גולן . ושער הפסוקים, ואתחנן, סימן ה.
כתר
כותרת סביב. וכתב הרד"ק (תהלים כב יג) וז"ל: סבבוני פרים. והוא משל לאויבים הדשנים והתקיפים והרשעים. ופירוש רבים, גדולים בכח. וכן אבירי בשן, ובשן הוא מקום בארץ ישראל, מקום מרעה דשן ושמן [ולכך רצה בו חצי שבט המנשה לצורך מקנהו] והבהמות הרועות שם הן דשנות וחזקות, והמשיל הרשעים האבירים להן. וכן אמר במשל פרות הבשן, על הנשים העושקות דלים, הרוצצות אביונים. כתרוני, כמו סבבוני, כמו שהכתר סובב הראש, וכן (שופטים כ מג) כתרו את בנימין. עכ"ל.
שמן (מנחות פה:). וכתיב (דברים לב יד) 'בני בשן', ופרש"י וז"ל: שמנים היו, עכ"ל. וכן כתיב 'אבירי בשן' (תהלים כב יג), שארץ בשן מגדלת כבשים שמנים ובריאים. וכן כתיב (יחזקאל לט יח) 'מריאי בשן', ופירש במצודות ציון שם וז"ל: ענין פטום ושמן, כמו ושלם מריאכם (עמוס ה כב) וכו', ור"ל פטומים ומשומנים במרעה דשן. עכ"ל. ועיין רד"ק ספר השורשים, ערך מרא. וכתב הרד"ק (ירמיה כב כ) וז"ל: כנה הר הבית בשם בשן, לפי שהבשן היה מקום מרעה הבהמות, ובביהמ"ק ג"כ היה תמיד בהמות לקרבן. עכ"ל.
בינה
בש"ן ר"ת למפרע, נ' שערי בינה. עיין קהלת יעקב, ערך בשן.
ועוד, תשובה (זוה"ק נשא קכב: ברע"מ). בשן אותיות שב-ן. ועולה בגימטריא 'ביבל ושב' (ויקרא כה כח). וכתיב (תהלים סח כג) 'מבשן אשיב'. ועוד. בינה מידה שמינית. וכתב בספר התמונה (תמונה שניה אות ג) וז"ל: פרות הבשן, ר"ת של בשן, השי"ן עולה בחשבון שלש מאות, קח העשירית והם שלשים, והבי"ת שניה, הרי ל"ב נתיבות החכמה, והנו"ן בבינה. עיי"ש. ועוד, 'הנותן לשכוי בינה להבדיל בין יום ובין לילה' (ברכות השחר). בשן בגימטריא 'להבדיל בין היום ובין הלילה' (בראשית א יד), ומצד בשן דקלקול, עולה בשן בגימטריא 'לב האדם רע' (שם ח כא).
דעת
כתב הגר"א (דברים לב יד) ואלים בני בשן ועתודים, שניהם בדעת, עכ"ל. עתודים, יש בו אותיות דעת (ועיין ספרי האזינו, לב) וכן כתב הגר"א (ישעיה ב יג) וז"ל: אלוני הבשן- הוא בדעת, עיי"ש. ועוד, משה (זוה"ק פקודי רכא.). וכתיב (יהושע יג יב) 'כל ממלכות עוג בבשן אשר מלך בעשתרות ובאדרעי הוא נשאר מיתר הרפאים ויכם משה וירשם'. ובקלקול, זהו נחש. וכתב בלקוטי הש"ס (ברכות, ד"ה חד אמר זנב היה) וז"ל: עוג מלך הבשן היה מבחינת נחש, עיי"ש.
חסד
פני אריה לימין (יחזקאל א י). וכתיב (דברים לג כב) ולדן אמר, דן גור אריה יזנק מן הבשן.
גבורה
יד שמאל (תיקו"ז יז.), יד שמניחין בה תפילין. ומקום עוג מלך הבשן באדרעי, מלשון 'כי מנח תפילין אדרעיה' (ברכות ס:). ועוד, כבשן (ראה פרדס רמונים שכ"ג פי"א). אותיות כ-בשן. ובשן עולה בגימטריא 'גחלי אש' (ויקרא טז יב). ועוד, כתיב (דברים א ד) 'ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי'. ואמרו (חולין פד:) למה נקרא שמן עשתרות, שמעשרות את בעליהן, ומחזקות אותן כעשתרות הללו שהם סלעים חזקים (כ"ה ברמב"ן דברים שם). ורש"י (מספרי, דברים שם) כתב וז"ל: עשתרות לשון צוקין וקושי, עכ"ל. ועיין רמב"ן שם. וכתב רבינו בחיי (בראשית יד ה) וז"ל: בעשתרות קרנים, כי חוזק הבהמה הם הקרנים, עכ"ל. ועוד כתב (דברים שם) וז"ל: כי כשם שהיה עוג מלך הבשן גבור גדול וחסון הוא כאלונים, כן היה מקום שבתו חזק בהרים הגבוהים. ע"כ. ואמרו (במד"ר יט לב) 'כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים (דברים ג יא), והוא נשאר מן הגבורים שהרגו אמרפל וחבריו, שנאמר (בראשית יד ה) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים'. וכן אלונים מבשן (יחזקאל כז ו) הם עץ קשה וחזק, עיין אברבנאל שם .
תפארת
חמה (זוהר פנחס רלו. ברע"מ). ואמרו (סוכה ב.) 'אלא מעתה עשה סוכתו בעשתרות קרנים'. והיינו מקום שאין זורחת החמה שם, כי העשתרות, ההרים, מסתירים את החמה. וכן עוג היה מעניק חמה בקומתו (סוטה לד:). ועיין עשרה מאמרות (מאמר העתים סימן ט) ועוד, חג"ת. וימין ושמאל הם בחינת משוטים שמנהגים את האמצע, שהיא הספינה , והבן. ואמרו (ב"ב עג.) 'מנהיגין - א"ר אבא, אלו המשוטין שלה, וכן הוא אומר, אלונים מבשן עשו משוטיך'. ואמרו (תיקו"ז קח:) 'לקבל עמודא דאמצעיתא איהו עוגיא"ל, דמתמן עוג מלך הבשן', עיי"ש. ועוד, ת"ת כנגד יצירה, כנודע (תיקו"ז כג:; עץ חיים ש"ג פ"א). וכתב במגלה עמוקות (פר' חקת, ד"ה במדרש שלשה) וז"ל: שעוג מלך הבשן איהו מן העוררים דעולם היצירה שלא הסכימו לברוא את העולם, עיי"ש. ועוד. תפארת, ת"ת – פאר, רפא, ובקלקול רפאים. וכתיב (דברים ג יא) 'כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים'.
נצח
נו"ה, רגלין (תיקו"ז יז.), הולכים בדרך. וכתיב (דברים ג א) 'ונפן ונעל דרך הבשן'.
הוד
נצח מעלה, הוד מטה (שעה"כ דרושי הסוכות, ה). וכתיב (ישעיה ב יג) 'ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן'. וכתב המלבי"ם שם וז"ל: ועל כל ארזי הלבנון - הם המתגאים במעלת עצמם בחכמה או תואר וקומה, כארזים שגבוהים בעצמם [וזה נמשך על גאה ורם]. אלוני הבשן - קטנים מארזים [וזה נמשל על נשא ושפל]. עכ"ל.
יסוד
יוסף (זוה"ק ח"ג שב.), ובנו מנשה. וכתיב (דברים ג יג) 'ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים'. אותיות ש"נ, הן במנשה והן בבשן.
מלכות
כתיב (דברים א ד) 'ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי', ופירש רש"י וז"ל: המלך קשה והמדינה קשה. ובספרי (שם ג) אמרו, 'אדרעי - זה מקום מלכות'. ואמרו (קה"ר א ב) 'תני רשב"י, אשרי מי שזכה למלוך במקום מלכות, להלן כתיב, אשר יושב בעשתרות באדרעי, ברם הכא, מלך בירושלים, במקום מלכות'.
נפש
מעשה (זו"ח יתרו נז.). ואמרו (ברכות ז:) 'גדולה שימושה יותר מלימודה'. ואמרו (פסחים סח.) 'בשן, זה אלישע, הבא מן הבשן, שנאמר ויעני ושפט בבשן, וכתיב פה אלישע בן שפט אשר יצק מים ע"י אליהו', ומשם ילפינן שגדולה שמושה יותר מלימודה.
רוח
רוח, מרווח (ראה ספר יצירה פ"א מ"י), והבן. וכתב רש"י (ירמיה כב כ) 'לשון בשן, מקום בקעה רחבה [רחב, רווח], כן היקף הר הבית מגרש ריוח לבית המקדש, עכ"ל. ובשן עולה בגימטריא 'כי ירחיב הוי"ה אלהיך' (דברים יב כ).
נשמה
נשמה - בינה (עץ חיים ש"ו פ"ה). ובשן בחינת נשמה, בינה. עיין ערך קטן 'בינה'.
חיה
חיה שורש לבעל חי. וכתב ר' יוסף בכור שור (בראשית מא ז) וז"ל: האומות נקראו פרות, כמ"ש שמעו הדבר הזה פרות הבשן, וכמו עגלה יפיפיה מצרים. עכ"ל. ועיין אברבנאל שמות לו ו. וכתב הטור (הארוך, בראשית מט ו) וז"ל: שהשור גדול בבהמות, כמו פרות הבשן. עכ"ל. וזה מצד התיקון. וכתיב (דברים לג כב) 'גור אריה יזנק מן הבשן'. וכתב בכלי יקר (שם) וז"ל: הבשן הוא מקום חיות רעות הטורפים. עכ"ל. וזהו מצד הקלקול. ובהכתב והקבלה (שם) כתב וז"ל: האריה לא יזנק מן הבשן, שהוא מקום מבחר המקנה [כאמרם אבירי הבשן, פרות הבשן], זולתי בהיות בטוח לטרוף איזה טרף שיזדמן לו חוץ לבשן. ותיקון בעלי חיים בהקרבתם. בשן בגימטריא קרב"ן, וכן בגימטריא מקרי"ב.
יחידה
איתן שבנפש , לשון תוקף וחוזק. ועומק התוקף המתגלה בבשן (עיין ערך קטן 'גבורה') הוא מכח היחידה, והבן. ועיין ישרש יעקב, ערך בשן.
א ב ג ד א ב ג ד על ידי הצמצום נעשה חלל הפנוי. ראה עץ חיים ש"א פ"ב. ראה ליקוטי הלכות הל' תפלת המנחה, ה"ד, שביאר ענין זה באריכות. שם הסמיך ענין זה אל הפסוק (תהלים כב יג) 'אבירי בשן כתרוני', ענין עיגול סביב. שם נתבאר שייכות עוג מלך הבשן למספר ע"ג [שם ס"ג וי' אותיותיו], שהוא ענין 'עג עוגה', עיגול. ז ח ט ה ו ה ו ז עתיק הוא נעתק מא"ק לאבי"ע, וכן מאבי"ע לא"ק. וזו היא בחינת דילוג, כי אין הדרגה גמורה בין א"ק לאבי"ע. ומרומז בשמו שהוא ענין דילוג ומעבר ממקום למקום, ע"ד הכתוב (בראשית יב ח) 'ויעתק משם'. מזמור זה אמרו הפרות בהעלותן את הארון לבית שמש (עבודה זרה כד:). שם נתבארה השייכות בין עוג לאליעזר עבד אברהם, שנאמר עליו שיצא מכלל ארור לכלל ברוך (ב"ר ס ז). ח ט י יא יב יג יד י יא ראה ספר יצירה פ"א מ"א ומ"ג, ובמפרשים שם. החסד הראשון נקרא 'יומם', על שם הפסוק 'יומם יצוה ה' חסדו', והוא הולך עם שאר המדות שבז"א הנקראות 'ימים'. ראה בזוה"ק אמור (דף קג:; בלק קצא:), ובעץ חיים (שכ"ה פ"ב). וראה המובא בהערה הבאה. זה לשונו שם: ואמנם אותו בחי' חסד שבחסד הוא שורש לכל שאר בחי' דחסד המתפשט בז' ספירות, וכעד"ז גבורה שבחסד שורש לכל ז' בחי' דגבורה דחסד וכיוצא בזה מכולם. ואמנם חסד שבחסד ראשון הוא לבדו נקרא יומם, בסוד 'יומם יצוה ה' חסדו' יומא דכולהו, כי הוא שורש לכולם והם ענפים מתפשטים ממנו, אבל שאר החסדים נקרא יום ולא יומם. שבעת המדות שבהן נברא העולם נקראות שבעת ימים, שבעת ימי הבנין (ראה זוה"ק ויחי רמז.). שם מרמז בפסוק 'גולן בבשן' את הנוק' דסט"א. יב יג יד טו טז טו טז והכל מורה על החוזק והתוקף, הבאים ממדת הגבורה. גוף הספינה הוא תפארת. ראה בתיקו"ז (נג.), ובלקוטי תורה על ספר יונה. וראה בפי' זוהר חי על הזוה"ק (ויחי רמד.). והמשוטים שמשני צדדיה הם כמו חסד וגבורה שמשני צדדי התפארת. יז יז ראה לקוטי תורה (לבעל התניא) פר' בלק, ד"ה ביאור על פסוק מי מנה, סוף אות ב. ושם, ריש פר' ראה.