ספה"ק קדושת יום טוב מרבה"ק ר' חנניה יום טוב ליפא ט"ב מסיגוט
ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'. תיבת לך צריך ביאור!
ונ"ל לפרש, על פי דאיתא בספר לקוטי תורה מהאר"י ז"ל בפרשת שמות, בפסוק ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, מלת לכה ואשלחך סותרים זה את זה!
אך הכוונה, כי הלא הקב"ה היה משלח את משה בב' שליחות, א' לטובת ישראל, והב' לרעה, שע"י השליחות נאמר, תכבד העבודה, אמנם 'הקב"ה אינו מכנה השליחות לעולם על הרעה',
לכן נגד הא' שהוא תכבד העבודה, אמר לכה לעצמך, כאלו איני משלחך,
ונגד הב' שהוא לטובת ישראל אמר, ואשלחך, כי בכאן כינה הקב"ה שמו על שליחותו לטובה:
וכיוצא בזה תבין הפסוקים, את מי אשלח ומי ילך לנו, תחלה אמר אשלח אח"כ אמר ילך.
אך הענין כי ישעיה חצי נחמה וחצי צרה, על כן נגד ב' אלו אמר את מי "אשלח", נגד הטובה והנחמה לזה אמר לשון שליחות גמור, אך נגד היותו שליח בענין הצרות אמר ומי "ילך", לנו בלשון הליכה, ואמר ישעיה הנני שלחני, ר"ל איני רוצה רק שאהיה שליח לטובה, וזה שלחני בלשון שליחות, עכ"ד בקיצור עיי"ש:
ונקדים מה דאיתא באלשיך לפרש הפסוק בתהלים, דמינו אלקים חסדך בקרב היכלך.
דהעיקר הוא שצריך להאמין דהכל הוא בהשגחה פרטיות והכל הוא בחסדי השי"ת, כי מאתו לא תצא רעה והכל הוא לטובת בני אדם,
וזה שאמר דוד המלך ע"ה אף שדמינו וחשבנו כי הוא "אלקים" ר"ל דין, אעפי"כ "חסדך" בקרב היכלך, רק חסדים היא:
כמאמר ישראל לירמיה היכל הוי"ה וגו', כי שם הוי"ה רומז לחסד:
ועל פי זה אמרתי לפרש הפסוק, שויתי הוי"ה לנגדי תמיד וגו', ביאורו, שדוד המלך ע"ה גמר ואמר בלבו שהכל הוא מאת השם הוי"ה ב"ה הרומז לחסד, אף שהיא לפעמים לנגדי, ר"ל נגד רצוני, אעפי"כ הייתי מאמין שהיא בחסד השם יתברך, ואמר אח"כ כי מימיני - הרומז לחסד - בל אמוט לעולם. וזאת העיקר שצריך להאמין שהכל הוא בחסד השם יתברך וגם זו לטובה:
וזש"ה, ויאמר ה' אל אברם לך לך, כי תיבת "לך" מורה על הרעה כמ"ש האר"י ז"ל, אף על פי כן הוא לך להנאתך ולטובתך כמו שפירש"י, והרעה היה לכאורה מה שאמר לו מארצך וממולדתך ומבית אביך, שהיה הדבר קשה לו מאוד שהוא נגד טבע בני אדם לילך מבית אביו ומארץ מולדתו, ואעפי"כ הוא טובה שעי"ז ואעשך לגוי גדול וגו',
וכן אמרו ז"ל, צדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה כו', וא"כ היסורים הם לטובה מחמת שיהיה סופן שלוה וברשעים להיפוך:
וז"ש הפסוק, הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד, ר"ל הפוך רשעים, דהיינו שבהם ההיפוך מהצדיקים, לכך ואינם, אבל בית צדיקים יעמוד: