פרשת לך-לך
כרך כה, ג
מתורגם ללשון הקודש
א. פירוש רש"י על "כי אב המון גוים" – נוטריקון של שם אברהם
בפסוק "ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך", מעתיק רש"י מן הפסוק את המילים "כי אב המון גוים", ומפרש:
"לשון נוטריקון [=ראשי תיבות] של שמו, ורי"ש שהיתה בו בתחלה שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם. ואפילו רי"ש שהיתה בו מתחלה לא זזה ממקומה שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שהוסיפה ליהושע שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע".
הפירוש הפשוט בדברי רש"י הוא: לשון הפסוק "כי אב ..." – ש"אב המון גוים" בא כנתינת טעם על שם אברהם – מוכיח, כי הענין של "אב המון גוים" נרמז בשם אברהם. לכן מפרש רש"י ש"אב המון גוים" הוא "לשון נוטריקון של שמו".
[על פי זה מדוייק מדוע רש"י מעתיק מהפסוק את המילה "כי" – למרות שהמילה "כי" אינה מה"נוטריקון" – משום שיסוד והכרח רש"י לומר שזהו "לשון נוטריקון" (אף ש"נוטריקון" אינו דבר הרגיל בלימוד פשוטו של מקרא) הוא מהמילה "כי"].
אלא שעל פי זה מתעוררת שאלה: אם כך, מדוע נותרה בשם אברהם האות רי"ש, והרי היא אינה כלולה בנוטריקון זה? ועל כך מתרץ רש"י: "ורי"ש שהיתה בו בתחלה ... לא זזה ממקומה", ומביא על כך דוגמא (וראיה) מ"יו"ד של שרי" [כנאמר בהמשך הפרשה "לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה"], ש"נתרעמה על השכינה (על כך שניטלה משמה של שרה) עד שהוסיפה ליהושע"; ובדומה לכך בנידוננו, ש"כדי שלא תתרעם על השכינה כיו"ד של שרי" לא נלקחה האות רי"ש משמו של אברהם.
ב. שאלות בדברי רש"י
ברם צריך להבין:
א) הדוגמא מ"יו"ד של שרי", היא, לכאורה, ראיה לסתור, משום שהיו"ד של שרי הרי כן "זזה ממקומה" והתווספה ליהושע, שהוא (א) שם אחר, וגם (ב) אדם אחר, בה בשעה שבענינינו הרי"ש לא זזה ממקומה!
ב) מלשון רש"י "שאף יו"ד של שרי..." – ולא "וכן יו"ד..." – מוכח, כי אצל "יו"ד של שרי" ישנו פחות מקום לתרעומת מאשר לגבי רי"ש של אברהם, ("שאף..." – היינו לא רק הרי"ש של אברהם, אלא אפילו ה"יו"ד של שרי נתרעמה").
ותמוה: מאי בינייהו? איזה חילוק יש ביניהם, לכאורה, בשניהם קיים אותו טעם וסיבה לתרעומות – העובדה שהאות נלקחה משמו של צדיק.
ג. רש"י מתעכב רק על הרי"ש בשם אברהם, ולא על השם אברם
הדבר יובן בהקדם אריכות לשונו של רש"י "וריש שהיתה בו בתחלה שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם ואפילו רי"ש כו' לא זזה ממקומה". ולכאורה:
מכך שרש"י כלל לא מזכיר כאן את השם "אברם", אלא מתחיל תיכף "ורי"ש שהיתה בו בתחלה..." (ורק בהמשך לזה מפרש "שלא היה אב אלא לארם") [ובפרט שמשמע מלשון חז"ל, שם הדגש בפירוש הוא (גם) על השם אברהם: "לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם – בתחלה .. אב .. לכל ארם .. ולבסוף .. אב לכל העולם"] – מוכח, שעיקר כוונת רש"י כאן אינה לפרש את הנוטריקון של השם (הקודם) אברם, אלא (רק) לבאר את פשר הרי"ש שנשארה בשם אברהם. [והסיבה שרש"י אינו רואה צורך לפרש את נוטריקון של השם "אברם", מובנת: משום שלפירוש הנוטריקון של שם "אברהם" – "אב המון גוים" – לא נוגע כל כך האם לשמו הקודם אברם היה פירוש (דומה), או לא].
ומכיוון שכוונת רש"י אינה לפרש את הנוטריקון של השם אברם, אלא רק להבהיר מדוע הרי"ש "לא זזה ממקומה", היה עליו לכאורה לומר בפשטות: "לשון נוטריקון אב המון גוים ורי"ש שהיתה בו בתחלה לא זזה ממקומה שאף יו"ד..." – ומה מכריחו כאן לבאר (ענין ושם המופיע בסוף פרשת נח) שהאות "ריש שהיתה בו בתחלה (היא משום) שלא היה אב אלא לארם"?
גם צריך ביאור בדיוק לשון רש"י "ואפילו רי"ש .. לא זזה ממקומה" – שהיא לשון בלתי רגילה בכגון דא. רש"י היה לכאורה צריך לומר בפשטות "לא ניטלה ממנו" או "לא נחסרה משמו" (וכיוצא בזה).
ד. משמעות השם "אברם" מוכחת רק מהשם "אברהם"
ויש לומר הביאור בזה:
כפי שדובר כמה פעמים, בדרך לימוד הפשט אין כל הכרח לנקוט ששמו של אדם מרמז ומבטא את עניינו (ומעלתו) של בעל השם (אלא אם כן הפסוק עצמו מדגיש זאת, או על כל פנים מרמז לכך, וכבנידון-דידן – "והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך").
ולכן, אין שום מקום להסביר שהשם "אברם" (שניתן על-ידי תרח) הוא בעל משמעות לגבי חייו של אברהם.
ההכרח (על פי דרך הפשט) לפרש ש"אברם" פירושו "אב לארם" – הוא מצד זה שהאות רי"ש נשארה בשם אברהם.
והביאור: בדרך הפשט אין כל מקום לומר, כי רק מפני שלאות מסויימת יש "תרעומות" יותירו אותה בשם שצריך לבטא תוכן מסוים – אם לאות עצמה אין כל שייכות לתוכן (השם).
וזה משמיענו רש"י בלשונו – "ואפילו רי"ש שהיתה בו בתחלה שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו...": רש"י מתכוון להציג בדברים אלה קושיא: לפי הנוטריקון – כיצד נכנסת האות רי"ש לשם אברהם? אלא – בהכרח שגם האות רי"ש מתפרשת בהתאם לתוכן השם אברהם – "אב המון גוים".
ועל כך רש"י מבאר "שלא היה אב אלא לארם... לא זזה ממקומה": התוכן של הרי"ש היא – שהוא "אב לארם", והענין הזה הרי נשאר גם אחר כך; "אב לכל הגוים", הריהו כולל, ולא שולל את הענין של "אב לארם", זו רק הוספה.
וזהו דיוק לשון רש"י – "לא זזה ממקומה" (ואינו אומר "לא ניטלה ממנו"... כנ"ל): אפילו אילו נכללה האות הרי"ש בשמו (ושמו היה "אבהם") אין הכוונה שניטל בכך תוכנה של האות רי"ש – התוכן שלה ("אב לארם") נשאר גם אז; אבל אז הייתה משמעות הדבר שהרי"ש "נשארת" ב"מקום שני" – רק כחלק מה"עולם" – "אב לכל העולם"; אך ההדגשה "לא זזה ממקומה" מחדשת, כי גם לאחר-מכן נשארה הרי"ש "במקום" שלה, ה"אב לארם" נשאר מפורט בנוטריקון בשם אברהם, כענין בפני עצמו למרות שהוא בעצם בכלל "(אב ל)כל העולם".
ה. אופן הפיוס על "תרעומת" האות, בכפוף למשמעות השם החדש
על פי כל זה מובנת גם הראיה ובמכל שכן מכך – "שאף יו"ד של שרי נתרעמה...":
לרי"ש של אברהם יש טענה ונימוקה עמה: מכיוון שהתוכן של הרי"ש נשאר בכל מקרה בשם – לא צריך להיות מופרך שהרי"ש עצמה תישאר בשמו של הצדיק.
מה שאין כן אצל "יו"ד של שרי", אין שייכת "תביעה" בטענה כזו, משום שתוכן האות יו"ד אין לה כל מקום בתוכן של שם שרה (כדלקמן סעיף ז').
נמצא שזהו ענין של תרעומות גרידא... – "נתרעמה" ("ואף" – ואף על-פי-כן גם כאן "ויתרו" לה, ו"הוסיפה ליהושע").
ועל פי זה מתורץ גם השינוי ב"יו"ד של שרי" – שה"יו"ד של שרי" "זזה ממקומה":
ההשוואה והראיה היא רק לגבי כך ש"תרעומות" של אות פועלת שיפייסו אותה; אבל אופן הפיוס הוא, כמובן, בכל מקום לפי עניינו:
בנידון דידן שתוכן האות רי"ש נשאר גם אחר כך – פעלה טענתה ש"לא זזה ממקומה"; מה שאין כן לגבי "יו"ד של שרי", שהתוכן של היו"ד לא קיים בשם החדש – לא ניתן להשאיר את היו"ד "במקומה" – זה חדל להיות מקומה.
ובמילא חייב להיות הפיוס באופן אחר, מכניסים את היו"ד בשם של צדיק שני, שם כזה ההופך ל"מקומה" – שכן נוטריקון היו"ד יצר חידוש בשם (ובאדם) ["הוסיפה ליהושע שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע", וכפי שרש"י מפרש: "התפלל עליו י"ה יושיעך..."].
ו. ההבנה הראשונית ש"שרי" פירושה "שר של אברהם"
מדוע אין מקום לתוכן האות יו"ד של "שרי" בשם "שרה"? ולכאורה – אדרבה:
על הפסוק לקמן "לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה", מפרש רש"י: לא תקרא את שמה שרי – דמשמע שרי לי ולא לאחרים, כי שרה סתם שמה שתהא שרה על כל". ולפי זה הרי זה ממש כמו בשם "אברם – אברהם", משום שב"שרה על כל" נכלל גם הפרט של "שרי – לי". ומדוע היו"ד "זזה ממקומה"?
יתירה מזו: דוקא לפירושו של רש"י אודות ההבדל בין "שרי" (שרי – לי) ובין "שרה" (שרה על כל), צריכה להיות טענה ותביעה של "יו"ד של שרי" (שתישאר בשם שרה), עוד יותר מהטענה מהרי"ש של אברם:
בגמרא הלשון "בתחלה נעשית שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו", ולפירוש הגמרא הרי זה ממש כמו החילוק בין "אברם" (אב לארם – לאומתו) ו"אברהם" (אב לכל העולם);
אך רש"י משנה מלשון חז"ל ואומר ש"שרי" משמעו – "שר לי", ומכיוון שכאן מדובר אודות קריאת שם זה על-ידי אברהם – כדיוק לשון הכתוב "ויאמר אלקים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה...", נמצא, ש"שרי" משמעו שהיא "שר" על אברהם. [ועל דרך דברי המדרש: מרתא (גבירה) לבעלה, בכל מקום האיש גוזר ברם הכא (=כאן) לגבי שרה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה].
ולפי זה הרי איפכא מסתברא: בשם אברהם לא יכולה להיות לאות רי"ש שום תביעה חזקה, אפילו אם לא תיכלל בשמו, משום שתוכנה נשאר כחלק מ"אב לכל העולם"; מה שאין כן לגבי "שרה" שבכך שהיא (נעשתה) "שרה על כל" אין שום הוכחה שהדבר כולל גם "שרי – לי", משום ששררה כזו היא היפך מכפי שנקבע על פי תורה, שהבעל הוא השר, וכנ"ל מהמדרש, ככתוב בפסוק לעיל "והוא ימשל בך". נמצא לפי זה, שעל-ידי הורדת היו"ד מהשם שרה מסירים את התוכן של היו"ד (שפירושה "שרי – לי")!
בדוחק גדול ניתן לתרץ, שאברהם התעלה אז למדריגה נעלית יותר – "התהלך לפני והיה תמים" – באופן שלאחר עלייתו שרה כבר לא הייתה שר על אברהם (שרי – לי).
אך לא ניתן לתרץ כך, כי:
א) לפי זה נמצא כי שינוי השם – "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה" – מהווה עבורה (גם) ענין של ירידה!
ב) הפסוק "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" נאמר לאחר מכן, בפרשת וירא – כמה זמן לאחר שהקדוש-ברוך-הוא אמר "לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה".
ז. "שרה על כל" שולל את "שרי לי ולא לאחרים"
והדבר יובן על פי דיוק לשון רש"י על הפסוק "לא תקרא את שמה שרי" – דמשמע שרי לי ולא לאחרים כי שרה סתם שמה שתהא שרה על כל".
דלכאורה: רש"י היה צריך לומר (בדומה ללשון חז"ל) – "בתחלה שרי לי ועכשיו תהא שרה על כל". ועל דרך לשון רש"י עצמו לגבי אברהם – "בתחילה .. אב .. לארם .. ועכשיו אב לכל העולם".
והביאור בזה:
לפי פירוש רש"י (לימוד בדרך הפשט) שרה אכן לא הייתה שר על אברהם (אפילו כאשר היא נקראה "שרי"). משום, כאמור: בלימוד על דרך הפשט אין הכרח כלל ששמות אנשים יהיו בעלי משמעות לגבי חיי בעל השם. ועל דרך זה בענינינו: השם "שרי" (שניתן על-ידי תרח) לא הייתה בו משמעות שהיא תצא מהכלל לגביו נקבע "והוא ימשל בך", ואדרבה – שתהיה שרה על בעלה (אברהם)! [וזה שנאמר "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" הרי: א) זה נאמר רק שנים מאוחר יותר, ב) ועיקר – נאמר בתור חידוש].
ולכן רש"י מדייק בלשונו "לא תקרא את שמה שרי – דמשמע שרי לי ולא לאחרים כי שרה .. שתהא שרה על כל": אין הפירוש ש"בתחלה" היא הייתה "שרי – לי", זו רק משמעות השם – אבל גם משמעות זו אמורה להישלל: מכיוון שהקב"ה רוצה לתת לה כעת שררה ("שר") ובאופן שיתבטא בשמה, אין היא יכולה להשאר בשמה "שרי" (למרות שגם "שרי" הוא מלשון שררה), כי "משמע (על כל פנים) שרי לי ולא לאחרים" – ואילו ה"שררה" של שרה הרי תהיה באופן של "שרה על כל".
ח. הישארות הרי"ש – במובנה הפנימי, המשכת השכל הנעלם מכל רעיון
מיינה של תורה בפירוש רש"י זה:
הביאור הנ"ל בכך שהרי"ש "לא זזה ממקומה" (שתוכנה של הרי"ש נשאר גם אחר כך) – מתאים גם עם הביאור הפנימי בשני השמות "אברם" ו"אברהם":
אדמו"ר הזקן מבאר ב'תורה אור', כי "אברם" מורכב משתי מילים "א"ב ר"ם", שהכוונה בזה היא – "שכל הנעלם מכל רעיון": "אב" מרמז על "חכמה", ו"רם" מרמז על שכל נעלה, מופלא – "נעלם מכל רעיון".
והשינוי של "אברם" ל"אברהם" ("אב המון גוים") מרמז על גילוי: לאברהם ניתן הכח להמשיך את ה"שכל הנעלם מכל רעיון" עד ל"המון גוים"; אפילו "שכל נפלא (כזה שמצד עצמו הינו "למעלה מכלי קיבול דשכל אנושי") – יש ביכולתו להסביר באופן "דגם הפשוט ביותר יכול להבין זאת".
נמצא, שהתוכן של אות רי"ש "(אב) רם" ישנה גם בשם אברהם – קיים בו השכל הנעלם מכל רעיון, אלא שהוא מאיר ומתגלה למטה, עד ב"המון גוים".
היה ניתן אולי לחשוב כי בכך ש"שכל הנעלם מכל רעיון" נמשך ל"המון גוים" נוצרת בו ירידה חס ושלום – על כך אומר רש"י כי הרי"ש "לא זזה ממקומה": היא נשארה ב"מקום" ובמדריגה שלה, בדיוק כמו בשם "אברם" (שכל הנעלם מכל רעיון) – משום שזהו החידוש (ובמילא – עליה) של אברהם, שעל ידו נעשה החיבור של "מעלה" ו"מטה", ש"שכל הנעלם מכל רעיון" נמשך כמו שהוא ב"המון גוים".
ט. ההוראה: לפעול בכל העולם בלי לזנוח את מקומו
ההוראה מכך בעבודת האדם:
ידוע שהענינים של שלושת האבות נמשכים לכל יהודי בירושה. ועל דרך זה בנוגע לעניין של "אברהם" – "אב המון גוים", שכל יהודי יש בכוחו לפעול ב"המון גוים" – בכל העולם כולו.
אך צריך הוא לדעת כי "רי"ש .. אב .. לארם שהוא מקומו .. לא זזה ממקומה": על אף שיהודי צריך לפעול בכל העולם כולו, עליו לדעת, כי לכל לראש מוטלת עליו החובה להשפיע על מקומו וסביבתו, ורק לאחר מכן, כאשר הוא נעשה "אב למקומו", להיות "אב לכל העולם".
(משיחת ש"פ לך תשד"מ)