ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, שיש בזה ב' פירושים. פירוש הא' שההליכה (דלך לך) היא מלמעלה למטה. וכמבואר בתורה אור שאברם הוא אב רם, שכל הנעלם מכל רעיון [שהוא למעלה גם מבחינת חכמה. כי חכמה (עם היותה ראשית כל הכחות פנימיים) היא בחינת גילוי. מה שאין כן אב רם הוא שכל הנעלם מכל רעיון. וכמבואר בהגהות ובאורי הצמח צדק לתורה אור שם פרטי המדרגות שבזה]. ואמר ה' אל אברם לך לך מארצך גו' שיצא אורו הנעלם לגילוי ויומשך מלמעלה למטה עד אל הארץ, בחינת מלכות. ומוסיף "אשר אראך", ובזה ב' פירושים. א' (כפשוטו) שאראך קאי על הארץ, בחינת מלכות, שהמלכות היא בחינת עלמא דאתגליא לכן אומר עליה אשר אראך. ופירוש ב' שאראך קאי על אברם (בחינת שכל הנעלם מכל רעיון) – "אראה ואגלה אותך בעצמך" ("במהותך ועצמותך"). והיינו, דהגם שספירת המלכות עלמא דאתגליא (ובפרט כמו שנמשכת בבריאה יצירה עשיה) היא קצה הכי תחתון, ושכל הנעלם מכל רעיון (שהוא נעלם גם מרעיון העליון) הוא קצה הכי עליון, אף על פי כן, על ידי הירידה וההמשכה (דאברם, שכל הנעלם מכל רעיון) אל הארץ אשר אראך (כפירוש הא'), לבחינת מלכות עלמא דאתגליא (קצה התחתון), על ידי זה יתראה ויתגלה אמיתית ענינו (מהותו ועצמותו) של אברם (כפירוש הב'), שנעשה עילוי (גם) בבחינת שכל הנעלם מכל רעיון (קצה הכי עליון), כמוכן מהמבאר בתורה אור שם.
ב) ועל דרך זה הוא גם בענין ירידת הנשמה בגוף, שהעליה הנעשית בנשמה על ידי ירידתה למטה [שנעשית בבחינת מהלך, ענין "לך לך"], היא גם בדרגות הכי נעלות שבה, ואפילו בבחינת יחידה. דהגם דזה שנקראת יחידה הוא להיותה "מקבלת מיחיד" [שלכן אין שייך שתהיה כנגדה בלעומת זה, בבואה דבבואה לית להו], מכל מקום, על ידי שהנשמה יורדת למטה, מאגרא רמה לבירא עמקתא, נעשה עליה גם בבחינת יחידה שבה. כמבאר בכמה דרושים שעל ידי עבודת הנשמה בירידתה למטה דוקא נעשה עליה (ועליה שלא בערך) גם בשרש ועצם הנשמה שלמעלה. וכמובן גם מהמבאר בכמה שיחות (בענין עליה לתורה), שהעליה היא בכל חמש הבחינות שבנשמה נפש רוח נשמה חיה יחידה, שהם ג' הבחינות תחתיים שניים ושלישיים דתיבת נח. ועל פי מה שנתבאר לעיל (על פי תורת הבעש"ט על הפסוק בא גו' אל התבה) שענין תבת נח הוא "הוראה בסדר עבודה" לכל אחד ואחד מישראל [ובפרט לאחרי חדש תשרי שאז מתחיל סדר העבודה ד"ויעקב הלך לדרכו". שהגם שהוא הולך לדרכו (גם) בעניני הרשות ובעובדין דחול, ועד לבחינת מים רבים שהם כל טרדות הפרנסה כו', מכל מקום על ידי שמכניס את עצמו בתיבות דתפלה ותורה הנה לא זו בלבד שהוא "נצל מהשטף דמבול" אלא יתירה מזו שעל ידי המים נעשה ותרם התבה ועד שנעשה ותנח התבה], מובן מזה, שעליית הנשמה שנעשה על ידי ירידתה למטה והתלבשותה במים רבים הוא בכל ג' הבחינות (דתיבת נח) תחתיים שניים ושלישיים, שענינם בנפש האדם הוא נפש רוח נשמה חיה יחידה. בדגמת המבאר לעיל (סעיף א') שעל ידי הליכת וירידת אברם אל הארץ בחינת מלכות, שהתכלית (דירידה זו) הוא להיות גילוי בבריאה יצירה עשיה [וכידוע, שהליכת אברם אל הארץ היה בכדי להמשיך בבריאה יצירה עשיה עד בעולם הזה הגשמי, שעל ידי זה עשה הכנה להמשכה שעל ידי מעשה המצות בגשמיות לאחרי מתן תורה] נעשה עילוי גם בבחינת שכל הנעלם מכל רעיון.
ג) ופרוש הב' בלך לך גו' אל הארץ הוא (כפשטות הכתוב) שהליכה זו היא מלמטה למעלה, ההליכה מארצך וממולדתך ומבית אביך שהוא (כפשטות הכתוב) ארצו וגו' של תרח [הפך ענין הטהרה], דרגא הכי תחתונה, ומשם ילך ויעלה מלמטה למעלה עד אל הארץ אשר אראך שקאי (כנ"ל סעיף א) על בחינת המלכות, ועד לבחינת ויבן שם מזבח להוי' הנראה אליו (שהוא למעלה מבחינת מלכות), ועד אשר ויבן שם מזבח להוי' סתם, בחינת הוי' דלעילא, הוי' הנעלם, שלמעלה מהוי' (דלתתא) הנראה. ועל דרך זה הוא גם בעבודה ד"ויעקב הלך לדרכו" שבכל אחד ואחד שלאחרי חדש תשרי, שהליכה זו היא (לא רק באפן דמלמעלה למטה, שהולך לדרכו מהמועדים דחודש תשרי לדרכו בעניני הרשות ועובדין דחול במשך כל השנה, אלא) גם באפן דמלמטה למעלה, מתחיל מכח המעשה שלו, ובכח המעשה גופא כמו שהוא בעקב שבו, דרגא היותר תחתונה שבגוף האדם [ועד שהוא ענין דהפך החיים, בדגמת המובא לעיל בנוגע לתרח שהוא הפך הטהרה], ומשם מתחיל הליכתו מלמטה למעלה, שפועל גם בעקב שלו ער זאל דערהערן אלקות [וכמו שכתוב באברהם עקב אשר שמע אברהם בקולי שגם העקב שלו האט דערהערט. ועל ידי שהיה זה אצל אברהם אבינו, נתן הכח על זה לכל אחד ואחד מישראל (בדגמת האהבה מסתרת שבכל אחד ואחד מישראל שהיא בירושה לנו מאבותינו, ובפרט מאברהם אבינו)], ומזה נמשך (באפן דהלוך מלמטה למעלה) השמיעה (דער דערהער) באלקות בכל הכחות, עד לכח השכל שבראש, שתהיה בהם השמיעה למעלה ממדידה והגבלה דשכל.
וגם ענין זה ד"ויעקב הלך לדרכו" (הליכה מלמטה למעלה) מתחיל לאחרי חדש תשרי. דהנה העבודה דשמיני עצרת ושמחת תורה (סיום המועדים דחודש תשרי) היא ב(שמחה ו)רקודים, שענין הרקודים הוא (בעקר ומתחיל) ברגלים, ובהם גופא בעקב שבהם. ועל ידי שהעקבים מתנשאים (הויבן זיך) ומרקדים, הם מנשאים גם את הראש (וכח השכל שבו), שגם הוא מרקד בשמחה גדולה למעלה ממדידה והגבלה. ומזה נמשך כח על העבודה דויעקב הלך לדרכו (הליכה מלמטה למעלה) במשך כל השנה, מתחיל מכח המעשה כמו שהוא בעקב [כולל הענינים שאדם דש בעקביו, היינו ענינים אשר (מצד איזה סבה שתהיה) אין לו חיות בהם (בדגמת העקב כפשוטו שהוא ענין דהפך החיים)], ומזה ממשיך (באפן דהלוך מלמטה למעלה) גם לכח השכל שבראש, כנ"ל.
ד) ושני פירושים הנ"ל בלך לך מארצך גו' הם בהתאם לשני הפירושים ב"בעבר הנהר ישבו אבותיכם". הפירוש [שבפנימיות התורה] שעבר הנהר הוא הבחינה שלמעלה (גם) מבחינת ונהר יוצא מעדן (בינה דאצילות) ופירוש בעבר הנהר ישבו אבותיכם גו' הוא ששרש האבות הוא מעבר הנהר שלמעלה מאצילות ומשם נמשכו למטה (בעבר השני של הנהר, היינו) בז"א דאצילות, ועד ש"ואולך אותו בכל ארץ כנען" הירידה וההמשכה בבחינת המלכות (כנ"ל סעיף א' שארץ ישראל קאי על מלכות) ההליכה – מארצך גו', שקאי על עבר הנהר, אל הארץ אשר אראך, הוא הליכה מלמעלה למטה. והפירוש (כמו שהוא בפשטות) שעבר הנהר הוא מקומו של תרח, ומה שכתוב בעבר הנהר ישבו אבותיכם גו' הוא לגריעותא [כדמוכח ממאמר רז"ל מתחיל בגנות כו' מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם גו'] – ההליכה מארצך גו' (עבר הנהר) אל הארץ אשר אראך, הלוך ועליה מלמטה למעלה (כנ"ל סעיף ג').
ה) והנה הגם שב' פירושים הנ"ל ב"לך לך" הם שני פירושים שונים והפכיים, מכל מקום, מכיון שב' הפירושים הם באותה התבה (תבת לך), מוכח מזה [וההוראה לכל אחד ואחד מישראל שבפרשה זו] כולל ב' האפנים יחד, הלוך מלמעלה למטה והלוך מלמטה למעלה. ובדגמת "והתהלכתי בתוככם" ש"והתהלכתי" (לשון רבים) כולל ב' בחינות הלוך הנ"ל. וכ"ה גם בענין ואולך אתכם קוממיות, ש"קוממיות" (לשון רבים) מורה על ב' קומות [קומה דאור ישר וקומה דאור חוזר, שהם דגמת ב' בחינות הלוך הנ"ל], הכונה בזה היא ש"קוממיות" כולל ב' הקומות יחד.
ויש לקשר זה עם שנה זו (ביחוד), שהיא שנת העבור, ויתירה מזו שהיא שנת העבור דסיום מחזור קטן, שבה נעשה ההתאמה דשנת החמה עם שנת הלבנה (בתכלית השלימות). דהנה שמש הוא בחינת משפיע – דגמת ענין ההלוך מלמעלה למטה, ולבנה (דלית לה מגרמה כלום) הוא בחינת מקבל – דגמת ענין ההלוך מלמטה למעלה. וענין שנת העבור (ובפרט שנת העבור דסיום מחזור קטן) הוא צירוף וחיבור ב' העבודות [העבודה דשמש (בחינת משפיע, הלוך מלמעלה למטה, שבכללות הוא עבודת הצדיקים), והעבודה דלבנה (בחינת מקבל, הלוך מלמטה למעלה, שבכללות הוא עבודת הבעלי תשובה)], שיעשו ענין אחד (שנה תמימה), כמו שנתבאר לעיל בארוכה. וכמו שכתוב ועינינו מאירות כשמש וכירח, שהכונה בזה היא [לא רק שיהיו ב' המעלות, המעלה דשמש והמעלה דירח אלא גם] שב' הענינים (והמעלות) יהיו כאחד.
וענין זה [צירוף ואיחוד ב' ענינים הנ"ל] הוא הכנה וכלי [ובאפן דאבר, שהוא לא רק מקבל אלא גם ממשיך] להמשכת אור אין סוף שלמעלה מגדר "מעלה ומטה". [ועל דרך הידוע שלאחרי השלימות דאתערותא דלתתא (בחינת לבנה) וגלוי אתערותא דלעילא (בחינת שמש) (הנמשכת על ידי אתערותא דלתתא) נמשך אחר כך בחינת אתערותא דלעילא ממקום שאין אתערותא דלתתא מגעת שם כלל]. ששלימות העבודה [בצירוף ב' ענינים הנ"ל, שנה תמימה] הוא האתר שלים, שהוא כלי להשראת אור אין סוף, דקודשא בריך הוא שריא באתר שלים. ועד שעל ידי זה נעשה המשכת העצמות שהוא אמיתית ותכלית השלימות. ונעשים ישראל וקודשא בריך הוא (על ידי אורייתא) כלא חד, ובאפן שאין שייך לחלק ביניהם, מכיון שתורת אמת מעידה שהם חד.