"אברהם בן תרח", נכתב בפרוטוקול של בית החולים בחרן, "הינו יהודי מבוגר בן 75 שלא יוכל לזכות בפרי בטן לעולם". מתחת שורה זו נכתב: "הארה: אותו אדם מתהלך במסדרונות בית החולים שמח ורגוע ואומר לכל כי הינו סמוך ובטוח שיזכה לילדים בקרוב – תמוה ביותר. על החתום: פרופסור כפירי". אברהם אבינו הולך רגוע ומתנהל בחיי היום יום בשלוה אדירה – ה' הבטיח, וה' יתן ב"ה. אלא, שהדבר מעורר פליאה: בעת אשר עזב אברהם אבינו את ארצו ומולדתו – הקב"ה מבטיח לו שיזכה לירש את ארץ ישראל. אלא שכאן, אברהם אבינו לא בטוח בהבטחת ה' ושואל אותו: "במה אדע כי אירשנה?" (כיצד אדע בוודאות שאזכה בה). ותמוה: מדוע בהבטחת הבן היה אברהם אבינו רגוע ובטוח בה', בעוד שעל הבטחת הארץ היה מסופק וביקש הבטחה?
משיב החת"ם סופר בדבר פלא של ממש: אברהם אבינו ידע שע"פ המזל בו הוא נולד, הוא לא יזכה לילדים לעולם. אז מדוע הוא כה רגוע ובטוח שכן יזכה? – כיוון שרק "זכות גדולה" משנה את המזל, ואין זכות יותר גדולה מאמונה וביטחון שבוטח האדם בה' שיושיעו, שמבטל ומהפך כל מזלו לטובה. ולכן ידע אברהם אבינו כי הילד שיזכה – זה בכח האמונה, ולכן הוא העצים אותה בכל רגע. אך בזכיה בארץ ישראל אין זה תלוי בו, אלא בחטאיהם של בני כנען היושבים בארץ, שאם יעשו מעשים רעים – יגרשם ה' מארץ ישראל.
ואם כן, כיצד הבטיחו ה' שיזכה בארץ ויוציא את בני כנען, וכי ניתן להיות בטוחים שלא יחטאו?...
בדיוק בשל כך אברהם אבינו לא סמך על ההבטחה, כי ידע הוא שה' רחום וחנון, שאפילו גוי המתחרט על מעשיו, ה' מיד יקבל תשובתו. ואם כן, גם אם יחטאו בני כנען, הרי שברגע שישובו בתשובה – מיד יקבלם ה', ולכן, רצה הבטחה שיזכה לארץ, הגם אם ישובו הכנענים בתשובה, וירחם עליהם ה'.
ודבר פלא הוא! כמה גדולה כוחם של האמונה והביטחון בה', וכמה גדולים רחמי ה' על כל בריה בעולם, שאם רק ישוב אליו וירצה לתקן את מעשיו – מיד הוא יקבלו.
סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א מעשה מופלא: "ישנו יהודי צדיק בשם ר' נחום יאס זצ"ל - אחד מזקני ירושלים, אשר יום אחד, הודיעו לו כי מצבה של בתו הדרדר במהירות וכי יש חשש כבד לחייה. רבי נחום עשה את דרכו לעבר בית החולים 'ביקור חולים' בירושלים, שם חיכתה לו רעייתו אשר בכתה ללא הרף ליד מיטת בתם. הרופאים קיבלו את פניו של ר' נחום והסבירו לו כי בתו התמוטטה וכי היא נמצאת בקריסת מערכות, כך שתוך כמה שעות היא כבר לא תהיה בעולם, ולכן טוב שיפרד ממנה כעת. שמע זאת ר' נחום בתדהמה, והחל לשקוע במחשבות מה עליו לעשות כעת...