ספה"ק אור המאיר

ספה"ק אור המאיר מרבה"ק ר' זאב וואלף מזיטאמיר

בפסוק ויאמר אברהם א-דני ה' מה תתן לי, ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר וכו', ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע, והנה בן ביתי יורש אותי וכו', והנה דבר ה' אליו לאמר.

נראה לרמז, בכאן באה תורתינו הקדושה ללמוד לאדם דעת, ליתן עצות לנפשו, מה יאמר ומה ידבר בבואו להתחנן ולהתפלל לפניו יתברך עבור בנים, מאוד יזהר האדם לבלתי ישים מגמתו ומחשבתו, בהתחנן עבור צורך עצמו וכדומה, כי-אם כל עצמו בהתאמצו עבור חסרון עליון,

ונקדים מאמרם ז"ל, מפני מה היו אבותינו עקרים, מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים.

ומה מאוד העמיקו בדבריהם, שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, כיוונו אותן התפלות שהצדיקים מתפללים, בודאי אינם משימים לבם ונפשם, לשאול מאתו יתברך חסרונם הגשמיים, כי-אם כל עצמם וכוונתם, להשלים חסרון עליון, ולתקון עולמות עליונים, כמבואר בדברינו כמה פעמים, ולהוציא את השכינה מהגלות, כן דרכי הצדיקים האמיתיים, לאיזה מתפללים בכל עניני תפילתם, הן מעניני צרכיותיהם, או מצרכי רבות בני ישראל, מן הרפואה ומפלת שונאים, ועבור חשוכי בנים בזרע של קיימא, וכדומה מצרכי עם ישראל המרובים, עיקר מגמתם לתקן במקום עליון, כי בכל צרתם של ישראל היא צער השכינה,

וכמאמרם, שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי וכו', והרפואה נמשכה ממילא,

צורך

שהם

והנה לתפלה כזה, צורך הקדוש ברוך הוא גם כן, להיות שכל עצמם לצורך גבוה,

ולזה העמיקו, שהקדוש ברוך הוא מתאוה גם כן לאותן התפלות שהצדיקים מתפללים כמדובר.

ודוד המלך עליו השלום רמז גם כן בזה באומרו, אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני, כי הטה אזנו לי.

ולכאורה מי האיש שלא יאהב שישמע ה' קול תחנוניו, ולאיזה כוון אמר על בחינתו המעולה, אהבתי דייקא, ולא זולתו,

וגם חז"ל אמרו ודרשו, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, אימתי אני אהובה לפניך, בשעה שאתה... וצריך להבין מאמרם,

אמנם לפי דברינו הנאמרים יתפרש שפיר, כי באמת כל ישראל אוהבים שישמע הקדוש ברוך הוא קול תחנונים, מכל עניני צרכיותיהם,

אכן להיות שלשונם יהלך בארץ, לשאול רק עניני ארציות וגשמיות, ומאת ה' שכוח לבם, ליתן דעתם מסתמא זה החסרון היא למעלה, ומה לי להתפלל על אבר פרטי, הלא טוב לי להתפלל על הכלל כולו, לתקן חסרון במקום עליון,

אמנם בהעדר זה השכל, אין אהבתם ותפלתם שלימה, ורצון לפניו יתברך להטות אוזן לשמוע תפילתם.

ולזה אמר דוד המלך עליו השלום, אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני, ובתנאי כי הטה אזנו, כלומר שתפילתי זכה וברורה כל כך עד שהוא יתברך מתאוה גם כן לזאת התפלה, להיותה עבור חסרון עולמות עליונים,

ולזה אמר כי הטה אזנו לי, מורה היות שמתאוה לתפלתי, על דרך שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, כי הוא יתברך צורך גם כן אליו.

ולזה כוונו חז"ל אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, אימתי אני אהובה לפניך, בשעה שאתה שומע קולי, מורה היות תפלתי מתפילת הצדיקים שהקדוש ברוך הוא מתאוה לה, כי אינם חשים לצורך עצמם כלום, רק כל ימיהם דאג לבם בקרבם, להוציא איברי השכינה מהגלות, להעלות ניצוצין קדישין המפוזרים למקום גובהם, ולזה העמיקו שאלתם מאתו יתברך, להגביה למעלה כמבואר,

ובזה יובן מה דאיתא בגמרא, רבי עקיבא כשהיה מתפלל בציבור היה מקצר ועולה, וכשהתפלל ביחיד, אדם מניחו בזוית זה ומצאו בזוית אחרת.

הוא הדבר אשר דברתי, כי בודאי תפלתו של רבי עקיבא, מענינו או מצרכי הציבור בעבור עם ישראל, כל עצמו וכוונתו להעמיק שאלתו, להגביה למעלה להמתיק בשורש, וכיון שנמתק למעלה הכל נמתק,

ומה מאוד צדקו דברי חכמינו ז"ל ורמיזתם, אדם מניחו בזוית זו, כאלו הוא מתפלל לצורך גשמי, כגון רפואה ומזונא וזרע של קיימא ומפלת שונאים וכדומה,

ובאמת רבי עקיבא העמיק שאלתו למעלה כל כך, עד שמצאו בזוית אחרת, לתקן בעולמות עליונים, להשלים חסרון עליון,

וכזה מרומז גם כן בפסוק, ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה', ופירש רש"י ז"ל לנוכח אשתו, זה עומד בזוית זה ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת, ויעתר לו ה', לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק וכו'.

ולהבין, כי שמעתי בשם הבעש"ט זלל"ה שביאר, 'ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים'.

כי פנינה רומז לסטרא אחרא, כדברי חכמינו ז"ל, שטן ופנינה, וחנה רומז לשכינה,

ומתרעם הכתוב על העדר הצדיקים, שאין צדיקים בארץ ילדים לשכינה, להיות לה דיבורים במה להתפאר העוסקים בבנינה, וילדים של הסטרא אחרא, היא פנינה, רבים המה, כי רבים המתפרצים את מעשיהם הטובים, ונעשים ילדים לסטרא אחרא, לבנות קומת הסטרא אחרא הנעשים בחטאם דבני נשא,

ולזה מתרעם הכתוב, ותהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים כמדובר, ומאוד דוה לבם של הצדיקים בראותם כזה, ולכן היו אבותינו עקרים, שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפלתן, ושלח להם עובדא כזה, להשיג חסרון עליון מהתחתון, ומשימים את רוחם ונפשם, מאין נמשך בחינת עקר, הלא הכל מהשכינה כביכול,

וכאשר ביארתי פסוק, ותהי שרה עקרה אין לה ולד, ולכאורה קשה כפול לשון, בודאי כיון שעקרה מאין להיות לה ולד.

אמנם הכתוב רומז לדרכינו הנ"ל, להורות מאין נמשך סיבת שרה להיותה עקרה, גמר אומר אין לה ולד, כלומר להשכינה כנסת ישראל, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב, להתפאר בכשרון פעולותיו,

ולכן היתה שרה אמנו עקרה, מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לה ולתפלתה, להתפלל עבור חסרון בנים של השכינה.

וזהו, ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, כלומר יצחק אבינו העמיק שאלתו למעלה למעלה, להתפלל עבור השכינה שהיא נוכח אשתו, כי עקרה היא, דייקא, מוסב על השכינה,

ולזה בא רש"י לפרש, לנכח אשתו, כי באמת לא השוו בעניני תפלתם, זה עומד בזויות זה ומתפלל, וזו עומדת בזויות זו ומתפללת,

היינו לכוון האמור, יצחק אבינו העמיק שאלתו השכינה, שהיא עקרה, לזה דוה לבו, וזו עומדת בזוית אחרת, מעניני עולם הזה ליתן לה הריון,

ובאמת עיקר התפילה צריכה להיות, עבור חסרון עליון, וכיון שנמתק למעלה, ממילא נמשך כל טוב,

ולזה רומז רש"י בדבריו הנעימים, ויעתר לו ה', לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק וכו',

בודאי אינו דומה כמבואר, היינו בפנימיות מחשבתם אינו שוה, תפלת צדיק, כוונתו ומחשבתו לתקן למעלה, ולצורכי הגשמיות אינו חושש כלל, והיא כוונתה, על צרכה הגשמיות, לפיכך לו ולא לה וכנ"ל.

ועתה נחזור לענין ראשון, אברהם אבינו עליו השלום, כאשר בא לשפוך שיחו לפני הקדוש ברוך הוא, ליתן לו זרע, ראש דברו אמת, להתפלל עבור חסרון עליון, והיינו שידע שעתיד הקדוש ברוך הוא, ליתן את התורה לעמו ישראל, וכל העולמות תלוים ועומדים על יום הששי, ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו, ולזה דאג לבו בקרבו ונרתע,

ופתח דבורו בהתחננו, א-דני ה' מה תתן לי, ואנכי הולך ערירי, כלומר כללות נתינת התורה, הפתח באנכי, הולכת ערירי, ואין מי לקבלה, ופגם זה נוקב והולך ונוגע בכל העולמות,

ואם תאמר הלא בן משק ביתי יורש אותי, הוא דמשק אליעזר, וידוע דברי

להתפלל

עבור

חז"ל, למה נקרא דמשק, שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, ונמצא שפיר עולה לי בתלמידי ההגון, כי כל המניח תלמיד בעולם כאלו הניח בן לעולם,

וכאשר מבואר זה באלשי"ך, כי באמת התורה מאברהם לא הועילו לזרעו אתו, ומביא האלשי"ך הקדוש בשם פרקי רבי אליעזר, הנפש אשר עשו בחרן, לא נמשכה לזרעם אחריהם, כי-אם להם לבדם, ולזה התפלל אברהם אבינו עליו השלום, כיון שאין תורתי נמשך לזרעם אחריהם, אם כן מה הועלתי בתקנתי, ודוה לבו, הן לי לא נתתה,לידייקא, לא נתתה זה להיות תועלת גדול, להועיל להם תורתי, וגם לזרעם אחריהם מדור לדור,והנה בן ביתי יורש אותי, אשר לא יועיל תורתי כי-אם לו לבדו, ולא לזרעו אחריו, ונמצא אנכי הולך ערירי, אנכי דייקא, של נתינת התורה וכמדובר, ומה תהיה על תורתינו הקדושה העתידה להינתן, כיון שאין לי זרע,

ונמצא על פי הדברים האלה, לא חשש כלל על חסרון הגשמיות שאין לו בן, כי-אם כל עצמו ותשוקתו, להתפלל עבור חסרון עליון, ופגם הנוגע בכל העולמות העומדים ותלוים באנכי.

מול זה רומז הכתוב, כיון שהעמיק לשאול בהתחננו על זרע, עבור תורתינו הקדושה, אומר הכתוב ומורה באצבע, והנה דבר ה' אליו לאמר, ושיעור הכתוב, להיות שכל עצמו שהוציא דבור לפני א-להים לצד עילאה ימלל, עבור התורה ולא מצורך עצמו כלום,

וזהו והנה דבר ה' אליו לאמר, כלומר מגמתו ותשוקתו בהשפיך שיחו, דבר ה' אליו, ולא מצורך עצמו כלום כמבואר. והשם ברחמיו יורינו לראות נפלאות מתורתו, אמן.