דף כב ע''א
לד. בגמ' תני ר' חייא אינה מטמאה לא במגע ולא במשא אמאי תקבר כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה למימרא דולד מעליא הוא ואמאי אין מטמא לא במגע ולא במשא אמר ר' יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה. היינו דלמעשה חיישינן שהיה בה וולד,
ומ''מ לא מטמא במגע ובמשא כיון דגם אם היה בה וולד הרי הוא נמחה בה ובטל ברוב דם. אבל קשה דבתחלה אמרו דאין לה דין בכור דלכך תקבר, אלא רק כדי לפרסמה דפטורה מן הבכורה קבעו דינה להקבר, ואילו אח''כ אמרו דבאמת כן היה בה וולד ורק בטל ברוב, דמשמע דכן יש לה דין בכור רק שלגבי טומאה בטל ברוב ולכך אינו מטמא, וא''כ צריך לומר דדינה דתקבר משום דבכור הוא ולא רק כדי הבכורה, וממילא למה בתחלה אמרו איפכא. וצריך לומר דגם למסקנא אין זה ברור דהיה כאן וולד ורק חשש בעלמא הוא, ומ''מ לא מטמא משום דגם על הצד דהיה וממילא גם לדין קבורה אין בה חיוב ממש מדין בכורה דספק הוא, אלא דמ''מ בעינן לקוברו ודאי כדי לפרסמה דפטורה מן הבכורה. אבל קשה דאם בספק איירי אם היה בה וולד או לא, למה לגבי לפוטרה מן הבכורה הוא פוטרה לגמרי, דלמה לא יהא לפרסמה דפטורה מן בה וולד בטל ברוב, הדבר בספק, ויהא צריך להפריש מספק ולהניחו אצלו כדין בכור ספק, הרי אין זה ברור דהיה כאן וולד. ואם תאמר דכן ברור דהיה כאן הבכורה, למה אמרו דכל דין קבורה הוא רק כדי לפרסמה דפטורה, הרי בכור ממש הוא ואסור
ונראה דצריך לומר דכיון דבטל ברוב, טומאה, כך יש לומר דבטל ברוב לגבי קבורה, ולכך מדינא לא חייב בקבורה על אף דודאי וולד הוה, ועוד, דגם אם וולד ודאי הוא מ''מ אין זה ודאי דבכור הוא, דדלמא וולד נקבה הוה, וממילא אין בה חיוב ודאי בקבורה מצד דין בכור, אבל מ''מ למעשה חייב בקבורה כדי לפרסמה דפטורה מן הבכורה. וולד ולכך פטורה מן בהנאה ובעי קבורה. וכפי שאמרנו לענין