דף כג ע''א
לה. בגמ' אמר עוררת טומאה טהרה עוררת טומאה. היינו מה שרצו להביא ראיה דמין במינו אמרינן דחוזר וניעור, וממילא גם כאן המים ליה אם טומאה הטהורים שנכנסו עכשיו יעוררו המים הטמאים ויתבטלו בהם, ויחד יגברו על הציר ויאסרו אותו, וזה דחו בגמ' דעל אף שהוכח מכאן דמין במינו חוזר וניעור, שמעוררת הטומאה, אבל במין במינו שאחד מהם טהור אינו מעורר מינו הטמא, דהרי הוא עצמו טהור ואינו יכול לעורר טומאה שהיא כנגדו. אבל קשה דסוף סוף אזלינן בתר טעמא, ובטעמא הרי שניהם שוין ולמה לא זהו דווקא בטומאה יעורר כשבדינא אינם שוים, ובשלמא למ''ד בכל הש''ס דלא אזלינן בתר טעמא אלא בתר שמא ניחא, דהיות ואין דינם שוה אין שמם שוה, אבל למ''ד בתר טעמא אזלינן קשה. ואולי יש לומר דגם אם מינו הטהור מעורר הטעם של הטמא שהוא מינו, מ''מ אינו יכול לעורר דינו לטמאו שוב, המין במינו גם והיות להטהר ברוב ציר, ממילא נשאר בדינו כך, דגם מינו דמעוררו מטהרו גם כן כמו הציר, וצריך עוד עיון בזה. וכבר בטל דינו