דף כו ע''ב פרק ד
לט. במשנה הבכור נאכל שנה בשנה בין תם בין בעל מום שנאמר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חודש לאחר שנים עשר חודש אינו רשאי לקיימו אלא ל' יום.
היינו דלכתחלה בעינן לאוכלו לבכור ללידתו, והיינו שנה מיום השמיני ללידתו להקרבה, אבל אם נולד לו מום בתוך שנתו יכול לקיימו עוד שנים עשר חודש מאז שנולד לו המום, ובנולד לו המום אחר שנים עשר חודש אינו רשאי להאריך לקיימו עוד שנים עשר חודש, אלא רק עוד ל' יום משנולד לו אותו מום. אבל קשה דאם בשלא נולד לו מום קודם שנתו רשאי לקיימו רק שנה מיום השמיני שלו, א''כ איך שייך שיהא נופל בו מום לאחר שנים עשר חודש, הרי כלל אינו רשאי להשאירו קיים בזמן זה. ואולי יש לומר בשנפל בו מום נוסף אחר שכבר נפל בו מום בתוך שנתו, דהיות וכבר היה מותר לקיימו עד שנים עשר חודש משנולד בו המום הראשון, ממילא נשאר קיים גם לאחר שנים עשר חודש מיום השמיני שלו, ובכהאי גוונא אמרו דאם נפל בו עוד מום אחר לאחר בתוך שנה ראשונה דרק אז היה ראוי שנתו, אינו רשאי שוב להאריך ולקיימו עוד שנים עשר חודש, אלא רק עוד ל' יום.