• מה דאמרו במשנה הבכור נאכל שנה בשנה בין תם בין בעל מום שנאמר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חודש לאחר י''ב חודש אינו רשאי לקיימו אלא ל' יום, והיינו דלכתחלה בעינן לאוכלו לבכור בתוך שנה ראשונה ללידתו, והיינו שנה מיום השמיני ללידתו דרק אז היה ראוי להקרבה, אבל אם נולד לו מום בתוך שנתו יכול לקיימו עוד י''ב חודש מאז שנולד לו המום, ובנולד לו המום אחר שנים עשר חודש אינו רשאי להאריך לקיימו עוד י''ב חודש, אלא רק עוד ל' יום משנולד לו אותו מום, וקשה דאם בשלא נולד לו מום קודם שנתו רשאי לקיימו רק שנה מיום השמיני שלו, א''כ איך שייך שיהא נופל בו מום לאחר שנים עשר חודש, הרי כלל אינו רשאי להשאירו קיים בזמן זה? (הערה ל''ט)
• מה דאמר רבינא הילכך נדה קוצה חלה ואוכל לה כהן קטן ואי ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא ושדיא בתנורא והדר מפרשא חלה אחריתי כי היכי דלא תשתכח תורת חלה ואוכל לה כהן גדול, והיינו דהיות ותרומת חו''ל אסורה רק למי שטומאה יוצאה מגופו, לכך רק לכהן קטן מותר החלה שהפרישה ממנה הנדה דאינו שייך בטומאת קרי, וה''ה לגדול שטבל לקריו, ואם אין שם קטן או גדול טהור שורפת הנדה אותו חלה ומפרישה אחרת תחתיה כדי שלא תשתכח תורת חלה, ואת זה גם כהן גדול שאינו טהור יכול לאוכלה, וקשה דהרי שניהם דרבנן נינהו, ולמה את הראשון שורפת ואילו את השני כהן שאינו טהור אוכלה. ועוד קשה למה כלל בעינן לשרוף החלה הראשונה, דלמה לא נמתין וניתנה לכהן גדול אחר שיטבול? (הערה מ''א)