וברש"י עשה עצמו חולין שהי' לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת. ואמר הג"ר שלמה וולבה זצ"ל [בשיעוריו לחומש] דוודאי אין לנו השגה בגדלותן של ראשונים ובפרט על נח שהעיד עליו הקב"ה שהוא צדיק תמים, ופשוט שכוונתו הי' לצורך נסכים, אך כיון שהיין הוא גם לשתי' הי' על נח להעלות על הדעת שיוכל להיות מזה מכשול, ולעסוק תחלה בנטיעה אחרת, נמצא דרק שינה מהסדר הנכון לא יותר, ומזה אפי' נביא יכול להתהפך מקודש לחול, וזה חידוש גדול שהרי נח כבר הי' בן שש מאות שנה והי' נביא, ואחרי החיים הרוחניים שחי בתיבה עשה מעשה לא נכון ובזה עשה עצמו חולין.
זה כלל גדול - שאחרי עלי' גדולה כגון במוצאי יו"כ אחרי שהתקדש עצמו למשך כל הימים הנוראים, אם עושה מעשה לא נכון, עושה עצמו חולין ולכן יש להתעסק בסוכה מיד אחרי יו"כ, דאם עושה אדם מצוה מיד, הוא נשאר בקדושתו, וכן אחרי כל מעשה מצוה שאדם מתקדש בו, כגון תפלה, או אחרי שבת, יש ליזהר במעשה שעושה שח"ו לא יעשה עצמו חולין.
והנה ברמב"ן ורבינו בחיי כתבו דכאן בפרשת זו יש אזהרה יותר גדולה על שכרות מכל נזיר, כיון שגם בנח שהי' צדיק גדול נכשל כש"כ לאנשים פחותים, וא"כ כיון דפרשת זו בא להורות רוע היין א"כ אדרבה מבואר מזה גדלותו של נח שעל ידו יהי' לימוד המכשול של יין.
והגרא"י ברזל זצ"ל אמר דכאן מבואר א' החילוקים בין נח לאברהם, דבנח נרמז ענין הפסק בעלייתו, אולם באברהם הי' כסדר מתעלה, וגם בזקנותו חידש לו הקב"ה עבודה חדשה וא"ל התהלך לפני והי' תמים דאתה עדיין בעל מום לפני ונתחדש לו שם חדש אברהם. [וראה מש"כ להלן בריש פרשת לך לך בענין הליכתו ועלייתו של אברהם ממדרגה למדרגה]
ולדברי החת"ס שהבאנו לעיל [ו' י"ג עה"פ כי מלאה הארץ חמס מפניהם] דנח התנהג בחמס לעניני גופו כדי שלא יושפע מאנשי דורו, והקב"ה לא הי' מרוצה מזה, י"ל דהבין מזה דכוונת השי"ת שיהנה יותר מן העולם דע"י הנאתו ואכילתו ישפיע בזה ברכה על העולם, וכמ"ש עה"פ והי' לך ולהם לאכלה, וכיון שידע כוחו של יין החליט ליהנות מזה בתחלה כדי להכניס כח הברכה ביין, אולם מה שלא ידע הוא כפי שהי' אומר הגרי"ד סולובייציק זצ"ל בשם השפ"א "נישט דער גלעזל איז גרעסער געווארן נאר די קאפ איז קלענר געווארן" [-שלא הכוס נתגדל רק הראש נתקטן- ], ואחרי המבול גם שתי' מועטת כבר הי' בכוחו לשכר.