ויאמר ה' לנח וגו' כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה: ['ז' א]
וברש"י לא נאמר צדיק תמים, מכאן שאומרים מקצת שבחו בפניו וכולו שלא בפניו. ולכאורה טעם הדבר כדי שלא יבוא לידי גאוה, והק' באילת השחר דא"כ עדיף שלא לשבחו כלל, וי"ל ע"פ מה שיסד לן הג"ר ישראל סלנטר זצ"ל שאין למנוע מלעזור לשני באוכל טעים או כבוד וכדו' מחשש מכשול של תאוה וגאוה דזה לא החשבון שלך, ובזה הי' מסביר הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל מה שמשה רבינו לא רצה מתחלה לקחת העגלות מהנשיאים עד שא"ל הקב"ה קח מאתם, [במדבר ז ה וברש"י שם] דמשה סבר דאולי עדיף שיהי' להם קושי בקיום מצות נשיאת המשכן ויקבלו יותר שכר, לזה אמר הקב"ה דאי"ז החשבון שלך שמצדך אתה צריך לעזור להם כמה שיותר. ועד"ז לא ימנע אדם מלנדב מזגן לביהמ"ד כדי שיהי' להלומדים יותר שכר בלימודם.⁴² אולם ז"פ דמותר רק עד כמה שנחוץ לו שירגיש טוב אבל סתם להרבות בגשמיות בלי גבול אין סבה, וכמו שפשוט שאין להכשילו בחשש איסור עבור הרגשתו הטובה.
ולפ"ז י"ל דלשבח אדם בפניו הרי הוא מחזקו ומשמחו ומכבדו וזה דבר טוב ואין זה ענין שלו לחוש שמא יכשל בגאוה, אבל אין צורך בשביל זה
סיפר הג"ר מיכל שורקין שליט"א, מתלמידי ישיבת בית התלמוד בארה"ב דפעם בקיץ ביום חם מאד, התקינו מתקן של מים קרים בישיבה, וא' מהאלטע מירער'ס הג"ר אליעזר הורדייסקי זצ"ל פירקו מיד ואמר "כאן לא זה גינה" אולם שם זה הי' בדור הקודם, וחשבו שאינו נחוץ כ"כ ומקלקל עצם צורת הישיבה, אבל בזמנינו בוודאי ל"ש זה.
להפריז כ"כ בשבחו ולהגיד כל שבחו, דמספיק לזה להגיד מקצת שבחו.
ההבדל בין צדיק לתמים
ובאמת לבד ההבדל שכאן כ' רק צדיק ובתחלת הפרשת כתוב גם תמים, יש עוד הבדל דלעיל כ' בדורותיו ל' רבים וכאן כ' בדור הזה, והביא החיד"א בפני דוד בשם מרן הב"י כיון דנח הי' בדור המבול ובדור הפלגה, ודור המבול חטאם הי' בעריות ותאוה ודור הפלגה הי' חטאם בע"ז וכפירה, וצדיק הוא לענין עריות וזה לענין דור המבול, ותמים הוא לאפוקי מע"ז, ולכן בתחלת הפרשת כ' בדורותיו בל' רבים, דלענין דור המבול ודור הפלגה הי' צדיק ותמים, אבל כאן הקב"ה מדבר אליו לענין דור המבול כ' רק צדיק.
ובצבי לצדיק פי', ע"פ מה שכ' אריז"ל דמשה גילגולו של נח, א"כ י"ל דדרגת תמים הי' רק כשנתגלגל במשה, ולכן בדור הזה הנך צדיק דייקא, אבל בדור אחר הנך תמים, ומדוייק ל' חז"ל אומרים מקצת שבחו רק בפניו, דרק לא בפניו הוא בדור אחר שהי' כבר למשה רבינו.
ובספר סופרי המלך [פנינים חדשים למרן החת"ס] כתב דמכאן יש לדקדק "בדור הזה" לאפוקי דורו של אברהם, וזה תלוי אי י"ל דבדור הזה לאפוקי דורו של אנוש, דהנה נחלקו בזה ר' יהודה ור' נחמי' במדרש תהילים, במש"כ אשרי איש זה נח שלא הלך בעצת רשעים זה דור אנוש, ובמושב לצים לא ישב זה דור הפלגה דברי ר' יהודה, ר' נחמי' אומר בדור אנוש קטן הי', וא"כ לד' רבי יהודה דגם בדור אנוש הי' צדיק בהכרח דמש"כ בדור הזה בא לאפוקי דורו של אברהם, ולר' נחמי' יתכן דבא לאפוקי רק דור אנוש וא"כ אין מקור לאפוקי דורו של אברהם, וא"ש לשיטתייהו דהם הם שנחלקו בתחלת הפרשה אי דורשין לשבח או לגנאי, דר' יהודה הוא זה שדרש שם לגנאי כיון דכן מוכח ממש"כ כאן בדור הזה.
נח מקטני אמנה הי'
ויבא נח ובניו ואשתו וגו' מפני מי המבול: ['ז' ז]
וברש"י אף נח מקטני אמנה הי' מאמין ואינו מאמין שיבא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים. ותמוה טובא איך יתכן לומר על נח שהתורה העידה עליו איש צדיק תמים, ומסר נפשו ק"כ שנה בבניית התיבה, ולא הושפע כלל מאנשי דורו, שהיה מקטני אמנה? ובכלל ק' הרי נח הי' נביא, ואיך אפשר לקרוא לו אינו מאמין, הרי כולנו מאמינים ואם ישאלו מאתנו האם אתה מאמין אנו נענה בוודאי אנו מאמינים, וכן משה רבינו נתבע על אמונה, ואיך יתכן זה? וי"א דנח ידע שאולי הקב"ה יחזור בו ע"י שיעשו תשובה, ולכן לא הי' בטוח שיהי' מבול, אולם לשון חז"ל הוא שהי' מקטני אמנה היינו שהי' חסרון באמונה.
אמונה שלימה שיהי' נחשב כמציאות ממש
ושמעתי מפי הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל שביאר בשם הג"ר יעקב קמינצקי זצ"ל דיש הרבה דרגות באמונה. וביאר ע"פ מעשה שהי' בשנת תר"ע, שקבעו המדענים, שעפ"י חשבון יש כוכב א' [שביט] שאמור להתנקש בארץ וכל העולם יחרב, וכל העולם פחדו מאד, אבל גדולי ישראל אמרו שאין מה לפחד ולכן לא פחדו החרדים, וכשהגיע היום שאמרו שאז יבוא הכוכב, הי' יום בהיר מאד והשמש האיר בלי שום עננים, פתאום היו ברקים ורעמים ועננים שחורים, וכולם גם החרדים לדבר ה' פחדו שיקרה משהו. ולכאורה מה קרה עכשיו שפחדו, הרי עד אז האמינו במה שאמרו גדולי ישראל, אלא התשובה היא, דכשבא למעשה חושבים אולי יש בזה משהו, וזה כבר נקרא קטני אמנה שחסר חוט השערה באמונה, וכן אצל נח, דאם הי' דבר ה' מוחלט אצלו בוודאות מוחלטת בלי שום פיקפוק לא הי' הבדל אצלו כלל בין ראי' לשמיעה, ואם הקב"ה אומר שיהי' מבול אז הו"ל להיות אצלו כמציאות ממש.
אם רוצים דוגמא לכמה אנו צריכים להגיע באמונה מוחלטת, הנה אמרו חז"ל ביצה טו: "א"ל הקב"ה לישראל בני לוו עלי והאמינו בי ואני פורע" הנה נצייר אדם בא לביתו, ואומר לאשתו הנה בשבוע זו אין לנו כסף לשבת ונצטרך לאכול לחם שחור, והיא אומרת למה לא תלך ללוות, והוא עונה אני לא מוכן ללוות כשאני לא יודע איך לשלם, ואומרת לו בתמימות הרי אני למדתי בסמינר שהקב"ה אומר לוו עלי ואני פורע, עונה לה הבעל, שזה רק איזה ענין או שזה רק למי שיש לו זכותים וכו' וכו' זה נקרא שהבעל הוא מקטני אמנה, דהרי אם הי' מתקשר אליו עכשיו דוד עשיר ומבטיח לו אלף דולר בוודאי הי' סומך ע"ז, נמצא דחסר לו באמונה המוחלטת בהקב"ה.
אבל אצל אברהם אבינו מצינו שהתורה משבח אותו והאמין בה' ויחשבה לו צדקה [ט"ו ו'] וכבר הק' הרמב"ן איזה מעלה היא לאברהם להיות מאמין, ולכ"פ באופ"א, אבל רש"י מפרש אמונה כפשוטו הרי מבואר דאמונה אינו כ"כ פשוט, אלא שאצל אברהם הי' דברי הקב"ה כמציאות מוחלטת ולא הי' שום הבדל כלל אם אכן נראה הדבר במציאות או רק הובטח, הרי חזינן שהלך להלחם עם המלכים בעפר ונעשו חרבות, כיון שאצלו לא הי' שום נפק"מ בין חרב לעפר, וזה נקרא להשתמש עם אמונה בפועל ולמעשה, קל מאד לדבר על אמונה כמ"ש האמנתי כי אדבר אבל קשה מאד ליישמו למעשה. ע"כ מדברי הרב זצ"ל.
גם המשגיח הגה"צ ר' שלמה וולבה זצ"ל בשיעוריו עה"ת הלך בדרך זו, גיטין נ"ו: שריו"ח בן זכאי בא לפני אספסינוס והי' בטוח שהוא מלך כיון שירושלים וביהמ"ק נפל בידו, וכתיב והלבנון באדיר יפול ואין לבנון אלא ביהמ"ק ואין אדיר אלא מלך שביהמ"ק יפול רק ביד מלך. וק' מהיכן הי' לו לריו"ח בטחון כה גדול לקבוע שהוא מלך, הרי ידע שאם אינו נכון יהרג מדין מורד במלכות, אלא שהיתה לו וודאות כ"כ מוחלטת בדברי הנביאים ובדרשות חז"ל, עד שהי' אצלו כמציאות ולא התחשב כלל עם המציאות שנראה לעיניים, אלא דרש את הפסוקים והבין שכך צריך להיות, וזה נקרא אמונה שלימה.
וכן אמר החפץ חיים זי"ע שמה שהשמש יזרח למחר אינו מחמת שזרח אתמול, רק כיון שכתוב להלן "יום ולילה לא ישבותו" א"כ כך חייב להיות, היינו שדברי הקב"ה ותורתו הוא יותר מהמציאות.⁴⁵
והשווה גמ' סיפר הג"ר ישראל יצחק מנדלזון שליט"א על אביו הרב מקוממיות זצ"ל שנשלח פעם ע"י מרן הגרי"ז זצ"ל בהתלוות הג"ר חיים ברים זצ"ל לפעול אצל ראש עיריית טברי' שלא יחפור בבתי קברות שם, וניסה להסבירו ענין השארת הנפש וחומר ענין חטוטי שכבי, ענה ראש העיר "הרב מסביר לי מדברי חז"ל אבל אני רוצה פסוק מפורש בתורה אצבעותיו על השלחן, ואמר "אתה מאמין שהאצבעות שלי מונחים על השלחן"? ענה "כן אני מאמין כי אני רואה את האצבעות על השלחן לכן אני מאמין". הגבי' הרב את קולו מעט ואמר "אני מאמין בכל מילה הכתובה בחז"ל, הרבה יותר ממה שאתה מאמין שהאצבעות שלי מונחות על השלחן". ראש העיר קם, פתח את המגירה הביא את המסמכים החוקיים וקרע אותם א' אחרי השני. ר' חיים ברים שאל את ראש העיר האם הגעת כבר כ"כ מהר לדרגה כזו של אמונה, שאתה כבכר קורע את המסמכים? השיב ראש העיר, אני לא מעוניין לגלות לך הדרגה שלי באמונה, אבל דבר אחד אני אומר לך כי אני מאמין באמונה שלמה שהרב מקוממיות מאמין במה שהוא אמר ולכבודו קרעתי את המסמכים.
עכ"פ למדנו מזה דכ"ז שהמציאות הנר' לעיניים עדיין תופסת מקום חוץ מדבר ה', נקרא מקטני אמנה. ולכן כשאמר הקב"ה לנח בא אל התיבה הי' לו לרוץ תיכף ומיד לתיבה, ולא להמתין עד שדחקוהו המים.
קושיא זו, ושקט שרר בחדר, העזתי פני ושאלתי: ומה התירוץ? החזו"א היה נראה כמתחמק ומסרב מלומר לי את תירוצו על הקושיא, ולאחר שהפצרתי בו, ענה לי: "ראיה מכאן שאם אין פסוק בתורה להכשיר - גם אצל הקדוש ברוך הוא לא אוכלים" [כי לא בשמים היא]. ובנוס"א הי' אפש"ל שאין פוסקים הלכות ע"פ מדרשים ואגדות. והנה הגר"ש קלוגר זצ"ל הי' פוסק הל כה ע"פ מדרש ראה לדוגמא הגהות חכמת שלמה סי' תרכ"ה דלמי שאין ידו משגת יקדים ד' מינים לסוכה דד' מינים הוא פרסומי ניסא דמבואר במדרש דזה סימן שניצחנו בדין, ומסופר שפעם חזר ת"ח אחד לפני הגרי"ז על פסק אחד של הגר"ש קלוגר שבנוי על מדרש, והרגיש הגרי"ז שאותו ת"ח אומר ו בדרך זילזול, ונתמלא בחרדה ואמר כמ"פ "האתם יודעים על מי מדובר?? הרי מדובר על הגר"ש קלוגר". [ובעיקר הקושיא עי' מהרש"א חולין שם שתי' דהספק הי' אם הוא מין דג או עוף הגדל במים ובלב ארי' ומהר"ץ חיות ועיון יעקב תי' דס"ד דתורה חדשה מאיתי תצא להתיר את האיסור וכמו שאמר במדרש שמיני בהא שישחט הלויתן בסנפירין מצד תורה חדשה]
האמונה בהבטחת הצדיקים
ועד"ז הוא האמונה בהבטחת הצדיקים, דפעמים אין ההבטחה מתקיימת רק אם יהי' לו הדבר כמציאות וכברור לו שאכן כן יהי', וכבר שמענו הרבה סיפורים על אלו שהובטחו מפי צדיקים על איזה ישועה וכפי גודל בטחונם כך היתה ישועתם, וכפי שמסופר על א' הצדיקים שהבטיח לשני חסידיו זש"ק ואחד נושע ואחד לא, והתברר שאשתו של אותו שנושע מיד אחרי ששמעה על ההבטחה כבר קנתה מה שצריך לתינוק, דהי' כבר אצלה כמציאות ולכן באמת הי' לה ישועה, אבל השני כנר' שעדיין פקפק אם יבוא הישועה וכדי לקבל הישועה הי' נצרך אז לדרגה גבוה של אמונה בדברי הצדיק.
בהחלטיות בלי שום פיקפוק, ולפעול עפי"ז, ואולי אח"כ כשנוגע ללימוד יוכל לפלפל עם רבו, אבל מצד הוראה למעשה יש להאמין מיד לדברי הרב.
⁴³ לא נדפס באמת ליעקב. ורעיון זה כבר כ' בכמה ספרים.
⁴⁴ וע"ע בתפארת שמשון עה"ת בדרך זה. הפלגה גדולה בענין זה ראיתי מובא בשם ספר מעשה איש (חלק ו' ע' מ"ו) מה שסיפר הגאון ר' יעקב גלינסקי זצ"ל: באתי פעם לחזון איש זצ"ל, ויצא מחדרו אדם גדול, ונכנסתי אני לחדרו. אמר לי החזו"א: שאלו אותי על מה שאמרו חז"ל "לויתן דג טהור הוא שנאמר וכו'", [חולין סז:] ונשאלתי הרי כתוב בחז"ל [ב"ב ע"ה.] "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן", ונביא מכאן ראיה שלויתן דג טהור הוא, דאטו הקדוש ברוך הוא יתן לצדיקים דבר שאינו טהור? ממשיך בעל המעשה: המתנתי שהחזו"א יגיד את התירוץ על