החובה להתפלל בעת צרה גם אם לא יועיל
כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ וגו' [ישעי' נ"ד ט']
ובזוה"ק פרשת נח "אמר לו נח ולי מה אתה עושה וכו' ולא ביקש רחמים על העולם, ירד מבול והכרית בני העולם ולפיכך מי נח כתיב מי נח וודאי שבו הי' תולה שלא ביקש רחמים על העולם". [עי' בדברינו בתחלת הפרשה שצטטנו כל דברי הזוה"ק ומש"כ בזה]
והנה נח מסר נפשו לקיום העולם, כמו שאמרו חז"ל [תנחומא נח אות ט'] א"ר לוי כל אותן י"ב חודש לא טעם טעם שינה לא נח ולא בניו שהיו זקוקים לזון את הבהמה ואת החי' ואת העופות וכו' ובאור החיים הק' [לעיל ט' ג'] דלכן הותר לנח לאכול בשר בעלי חיים הואיל וטרח ויגע בהם בתיבה וכ"ז מורה על גודל מסירות נפשו של נח לקיום העולם ובכל זאת לא התפלל על בני דורו, ותמוה מאוד מדוע באמת לא התפלל?
ובאמת בזוה"ק בעצמו חילק בין מה שאברהם התפלל על סדום ונח לא התפלל, דאברהם לא התפלל אא"כ יש עשרה צדיקים אבל בדורו של נח לא הי' עשרה צדיקים, ולזה גופא לא התפלל אברהם אם לא יהי' עשרה כיון שמדור המבול נשתיירו שמנה ולא נתלה העולם בזכותם, וא"כ א"ש מה שנח לא התפלל שידע שתפלתו לא יתקבל, אלא דא"כ תק' למה יש תביעה עליו על שלא התפלל והרי טעמו עמו שבלא"ה לא יעזור?
וביאר בזה הגר"ח שמואלביץ זצ"ל [שיחות מוסר מאמר ז] ע"פ מש"א חז"ל סוטה י"א דאיוב ששתק בעצת פרעה נידון ביסורים, דכבר נתבאר דיסוד יסורים ותכליתם אינו לעונש רק ללמד ולהורות אדם שחטא, והנה מה ששתק איוב י"ל דלא ידע אם יועיל בכלל אם ימחה, וראי' מיתרו שברח ולא מחה כנר' הבין שלא יועיל אם ימחה, ולזה באו עליו יסורים להורות על טעותו וכמפורסם
בשם שהמתייסר זועק מחמת יסורים הגם שיודע שהצעקה לא יועיל לו, אבל כן הוא טבע האדם לצעוק כשכואב לו והשותק בהכרח שאינו כואב לו וע"כ באו היסורים לאיוב להורות לאיוב כי הצרות של כלל ישראל לא היו אצלו כיסוריו שלו שאם הי' מרגיש בצרתם הי' צועק ומוחה.
וכן הוא ממש במי המבול, כי בוודאי טעמו של נח שלא התפלל שידע שתפלתו לא תתקבל כי אין תפלה מועלת בפחות מעשרה צדיקים, ואעפ"כ נקראים מי המבול מי נח דהי' לו להתפלל כי אם הי' כואב לו אבדן העולם וחורבנו הי' מתפלל וזועק לה' לבל יחרב העולם הגם שידע שאין תפלתו מועלת, ואם לא התפלל הרי שלא הי' כואב לו כ"כ אבדן העולם. [ומה שאברהם לא התפלל על פחות מעשרה כיון שאברהם כבר צעק והתפלל על יותר מי' וכיון שבפחות מי' לא יעזור א"צ להתפלל עוד אבל נח לא התפלל כלל]
דברי הגר"ח שמואלביץ במלחמת יוהכ"פ
[כיון שבשנות תשפ"ד-ה היו כל דבריו נוגעים ממש למעשה לכן העתקתים⁶³]
אחרי מלחמת יוהכ"פ [תשל"ד נדפס בשיחות מוסר עמ' תנ"ו] דיבר הגר"ח לבני ישיבת מיר בענין מה שמוטל עלינו בעת כזאת והביא יסוד הנ"ל של מי נח, דחזינן שנקרא שנח גרם למבול, ואם זה לענין תפלת יחיד על דור שכולו חמס, ק"ו לתפלת רבים של ישיבה שלמה שגדול כח תפלת רבים. ובמלחמת מדין כ' ב"פ אלף למטה אלף למטה [במדבר ל"א ד'] דאלף למטה מכל שבט למלחמה ואלף השני מכל שבט ושבט לתפלה הרי שצריכין חד נגד חד אחד המתפלל נגד אחד הלוחם וזהו חידוש גדול בתורת חיוב התפלה בנדון זה. גם משה רבינו תבע את כלל ישראל שלא התפללו בעדו שיחי' ויביא אותם לא"י [דב"ר פ"ג י"א] הרי שבכח תפלת רבים להועיל יותר מתקט"ו תפלות של משה רבינו שלא הועילו לו.
עוד הביא אז מש"כ בברכות סג. כל המרפה עצמו מד"ת אין בו כח לעמוד בעת צרה, הרי שהכח לעמוד בעת צרה הוא חיזוק בלימוד תורה ועל בני הישיבות מוטל חיוב זה ביותר, ועל האברכים לומר לנשותיהם ד' הגמ' ברכות יז. דעיקר זכות נשים גם בזמן רגיל הוא רק במה דנטרן לגברייהו שחוזרים מביהמ"ד ומוליכין בניהם לת"ת וכש"כ בעת צרה כזאת. וגם המן הרשע הבין דעיקר נצחון מרדכי עליו הי' ע"י לימוד תורה כמבואר במדרש ויק"ר פכ"ח ו' לענין הל' עומר. ובעירובין סג: דהמלאך התגלה ליהושע בעת מלחמה על שביטלו ד"ת ואז לן יהושע בעומק של הלכה הרי דבעי' לימוד התורה בעומק להצילם מסכנת המלחמה.
עוד שתי יסודות אמר א: מה דמבואר בב"ב י: דהרוגי לוד אין כל ברי' יכול לעמוד במחיצתן כיון שמסרו נפשם בעד ישראל, וכזה י"ל על אלו שמוסרים נפשם עבור הצלתינו שאין כל העולם יכול לעמוד במחיצתם, והחיוב שיש עלינו להתפלל בעדם הוא בלי גבול שהרי רק עבור פותח פתח לחבירו אמרו חז"ל שמו"ר פ"ד ב' נפשו חייב לו ק"ו למי שמוסר נפשו בעדנו החיוב עלינו בלי גבול הוא.⁶⁴
ב: יסוד הב' שלא לפחד שזה עיקר סכנת המלחמה ואמרו סוטה מ"ד שתחלת נפילה ניסה ולכן אמרה תורה כמה לאוין שלא לפחד במלחמה, ובחז"ל שיש תביעה על יעקב על שפחד מעשיו.⁶⁵ אך תנאי למה שאינו ירא הוא כמאמר
יל"ע אם יש להכיר טוב לאלו מחילונים השונאים אותנו וכל מה שלוחמים הוא לטובת עצמם ומי שהולך עם השקפה שלהם, האם מגיע להם הכרת טובה, והנה לענין כלל המדינה אמר הג"ר דוד סולובייציק זצ"ל הרבה פעמים [ראה שיעורי הגרמ"ד הלוי עה"ת דרוש ואגדה עניני השעה עמ' תקי"ח בדבריו לרב מזרחי וכן כמ"פ בספר שם] שעצם המדינה הוא צרה גדולה לכל ישראל והוא חלק מחבלי משיח שכבר נשפך הרבה דם ישראל מחמת הקמת המדינה וכל המציאות שהערבים מאורגנים עם מדינה שלהם ושיש להם צבא ונשק הוא רק ע"י הקמת המדינה וזה גורם כל השנאה אלינו עי"ש באריכות וא"כ לפ"ז אין לנו להכיר טובה בכלליות כיון שהם גרמו לנו הסכנה, ומ"מ יש לדון דעתה אחרי שכבר יש מציאות המדינה ואנו נמצאים במצב סכנה, ואנו צריכים איזה הגנה ע"פ דרך הטבע מחמת חובת השתדלות, ואם יבוא אחד מן הצבא לשאול רב ופוסק האם עליהם להגן על עיירות מפני הסכנה לכאורה יפסקו שכן, ולא נימא דכולנו נכנס לבית המדרש ונסמוך על נס, וא"כ אולי מגיע להם הכרת הטוב דסו"ס לולא שילכו לשם לא נוכל לחיות ולשבת וללמוד, וי"א שכיון שהשונאים באים מחמת עוברי עבירה וכמ"ש ולא תקיא הארץ וגו' א"כ הם אשמים בכ"ז, [עי' מש"כ להלן בשם הג"ר יחיאל יעקבזון שליט"א שאנחנו באמת לא אשמים - לא אמר שהם אשמים אבל עכ"פ אנחנו לא אשמים]. ומ"מ יש סבה להכיר טובה דעי' מכתב מאליהו ח"ה עמ' 79 על מה שהתורה אסרה לתאב מצרי כי גר היית בארצו וזה פלא גדול שהרי עבדו בנו עבודת פרך ושחטו את הילדים שלנו, והיו כפויי טובה אחרי שהחי' אותם יוסף ברעב, ואעפ"כ כיון דסו"ס הי' לנו שם איזה מגורים אנו חייבים להכיר טובה. וי"ל דהתם סו"ס מתחלה קיבלו את פנינו יפה.
כדאי לצטט דברי מרן הגרח"ק זצ"ל בספרו ארחות יושר, ערך פחד ודאגה, "יש אנשים שמפחדים תמיד ומתיראים מכל מיני פרעניות כגון ממחלות וממלחמות ומאנשים רעים וכו' והם כל ימיהם בפחדים ודאגות מכל מיני דברים שמא יהי' כך שמא יהי' כך, ויש שמרוב פחדים מתיראים לנסוע למקום אחר, וזו הנהגה מאד לא טובה כמ"ש ברכות ס. שהי' תלמיד שהי' מפחד וא"ל רי"ש בר"י שהוא חוטא וכ"ז בא ממיעוט אמונה, שאם הי' מאמין באמונה שלימה שהכל בא מהקב"ה ואין אדם נוקף וכו' א"כ מה לו לפחד... ואנחנו תמיד כל רגע ביד ה' בין בזמן מלחמה ובין הבעל תשובה [הושע י"ד ד'] אשור לא יושיענו [הכוונה אצלינו לארה"ב] על סוס לא נרכב [הכוונה אצלינו למטוסי קרב] ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו [זה הצבא] אשר בך ירוחם יתום, שאין לו שום משענת רק ד' לבדו יצילינו." ע"כ דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל.
עד האחרונות, ובכן היה עלינו להתחזק להתפלל לשלום אלו הנמצאים בסכנה, וגם אם יפתה לנו היצר שתפלה שלי לא יעזור, מ"מ יש להתפלל מצד מה שכואב לו, וכש"כ שזה לא נכון שזה לא עוזר דפשוט דכל תפלה של איש ישראל יש לו איזה השפעה. ואם לא נתפלל יהי' נקרא הצרה על שמינו כמו "מי נח". עוד יש לנו להתחזק בלימוד תורה, ולבטוח בה' ולא לפחד כלל.
והנה במש"א הגר"ח על החיילים להשוותם להרוגי לוד שנוגע גם לזמנינו שהרבה חיילים נהרגו רח"ל ויש מהם גם שומרי תורה ומצוות, הנה גם אי לא נפליג כ"כ לומר שהם במדרגת הרוגי לוד שהיו יהודים יראים ושלמים שבאו בזמן שלום, והרבה דרכים למקום, ואין לפחד רק מהקב"ה, ולפחד שמא יעבור על אחת מהעבירות ח"ו או לא יקיים המצוות וחוץ מזה אין לפחד כלל, ואע"ג שצריך זהירות זה מדין השתדלות בכ"ד מה שאפשר אבל הפחדים והדאגות אין להם מקום כלל".
ואף שיהי' טענה עלינו אם לא נתפלל ולא נישא בעול מ"מ אין לומר שאנחנו אשמים במה שקרה, ודברים כדרבונות א מר בזה הג"ר יחיאל יעקבזון שליט"א מה שיש תולים אסון שמחת תורה תשפ"ד בכל מיני דברים ששייכים במחנינו או שלא התפללנו מספיק בר"ה ויו"כ או שחסר בכח התורה שלנו, מה שקיבל מגדולי ישראל בעת מלחמת יוהכ"פ שהי' ממש מצב כזה, והיו שתלו במכשולות אצל שומרי תורה ומצוות ורב אברמסקי זצ"ל והגרא"ם שך זצ"ל ועוד כעסו מאד ע"ז, ואמרו שהנוסח הנכון הוא שהי' כאן חסד גדול שהקב"ה גלגל המלחמה דוקא בזמן רצון כיו"כ שאנו עוסקים בתשובה ותפלה כדי שיהי' לנו הרבה זכיות ויצטמצם הנזק, [וכן הבאנו ממו"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל] וכן י"ל מה שסיבב הקב"ה שיהי' בשמיני עצרת כדי שיום עצום כזה יגן עלינו שלא יהי' נזק כ"כ גדול, [וכן י"ל בענין נס העצום של המטוס שלא נתרסק בלוד בחג הסוכות תשפ"ז שבעצם המחבל תכנן לרסקו כבר בחודש תמוז, רק הקב"ה זימן שינסה כן דוקא בחג הסוכות שזכותם של ישראל גדול] ויש להדגיש שאנחנו לא אשמים כמו ששמעתי בזמנו מפי מרן הקה"י זי"ע דלא יתכן שאדם אשם כשלא התכוון במזיד לגרום רע, רק שיש נסיון שאנו צריכים לעמוד בו ולהתרומם על ידו ולהשתנות עי"ז, וגדולי תורה אמרו שעיקר הנסיון הוא אמונה ובטחון ולעקור ההשקפה של כוחי ועוצם ידי. ועיקר פחד גדולי הדור אז, היה בשעה שהתחילו לבטוח בצה"ל, ואז במלחמת ביוהכ"פ אמרו שהי' חסד גדול שהתנפץ הכוחי ועוצם ידי, וביחס למה שהי' יכול לקרות הי' חסד גדול. ועיקר מה שהעצים אצלינו ההרגשה של כוחי ועוצם ידי הוא העיסוק בחדשות, ולכן אני ממליץ לא להתעסק בחדשות שבלא"ה אין לנו שליטה במצב והכל מתנהל ע"י הקב"ה. ע"כ מדברי הרב שליט"א.
מעצמם למסור נפשם להצלת ישראל, מ"מ וודאי שיש להם כפרה ואפשר לקרות עליהם נקום נקמת דם עבדיך השפוך וחובה עלינו להשתתף בצערן, ויש אלפי משפחות בישראל שאיבדו יקיריהן במשך שנתיים האחרונות, ובכן חובה עלינו להשתתף בצערם,⁶⁷ ואולי כאן המקום לחזור על דברים שאמר מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א באסרו חג שמיני עצרת תשפ"ד יום אחרי הטבח הנורא בענין חובת השתתפות בצערן של ישראל אפי' על אלו הרחוקים מתו"מ ובמדרגת אלו שנהרגו על קידוש ה':
"המצב קשה ומר מאד, אחרי ככלות הכל כולנו כלל ישראל, בשעה שנתבשר לאברהם אבינו על הפיכת סדום התחנן אברהם כמה וכמה פעמים, אולי יש אולי יש, וחז"ל אומרים שאברהם יצא לדורון תפילה ומלחמה, מה היתה המלחמה, הדיבורים שאמר כלפי מעלה 'חלילה לך', על מי הוא לוחם, על אנשי סדום הרעים והחטאים לה' מאד. וכש"כ שמדובר כאן בבני אברהם יצחק ויעקב שהרבה מהם הם בבחי' תינוקות שנשבו אשר אין יודעין בין ימינם לשמאלם, ושכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ובמדרש רבה שמות [פ"ב פ"ו] עה"פ "ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה" [שמות ג' ד'] בלא פסיק טעמא כמו ב"אברהם אברהם ויאמר הנני" [בראשית כ"ב י"א] משל לאדם שנתן עליו משוי גדול וקורא פלוני פלוני קרובי פרוק מעלי משוי זה, שביקש ממשה רבינו שיפרוק המשוי מעליו כביכול מצערן של ישראל, [כמו מי שקורא הצלה הצלה בכפילות בלי פסיק באמצע] והרי התם במצרים מדובר במגדלי בלורית ולא שומרים ברית מילה מעת פטירת יוסף הצדיק, והולכים בלילה לטרטיאות וקרקיסאות, וא"כ היו נראים יותר כאותם שגרים בעוטף עזה, ועליהם צעק הקב"ה "הצילו הצילו" והגה"ק מקלויזנבורג זי"ע צעק באמצע ההושענות, הושענה פדוי' טובי', שאם תאמר שאין אנחנו ראויים לגאולה, הרי אלו שנפדו ע"י משה הנקרא טוביה היו מגדלי בלורית ולא שומרי ברית, וא"כ לא נימא למה יהי' איכפ"ל באותם יישובים שמחללי שבת, [דשני יישובים ששמרו שבת ניצלו⁶⁸] דאי"ז רצון ה'
נתפרסם על הגה"צ ר' יצחק קולדצקי שליט"א חתן מרן הגרח"ק זצ"ל שמאז שמחת תורה תשפ"ד הוא ישן בלילה על קרש קשה.
זה באמת פלא גדול איך שאף שהצליחו המחבלים ליכנס ברוב יישובי עוטף עזה מ"מ באלו השומרים שבת לא הצליחו, כאשר לומר שאנו מרגיש רק היימישע יידען, דענין כנסת ישראל הוא מושג הרבה יותר רחב. וכשאמר ישעי' הנביא "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" [ישעי' ו' ה'] לקח המלאך רצפה מעל המזבח ויגע על פיו, ואחז"ל [שהש"ר א' ל"ח] שערי הכניסה היה סגורים מחמת שמירת שבת, כן ביישוב תפרח ששערי' היו סגורים, [והי' נראה במצלמות שעברו דרך שם ולא נכנסו מחמת השער] וכן בעיר אופקים נתבלבלו ולא נכנסו לבתי כנסיות כפי שנתברר שכן הי' התוכנית שלהם, רק הלכו לחלק החילוני, והיישוב שהי' בה עיקר הטבח רח"ל הי' מאד יוקרתי ובדווקא נגד שמירת שבת, ולא עזר כל מה שניסו לדבר אתם. וכבר הבאנו בעניני ר"ה בשם הערל"נ ועוד, שבשנה שר"ה חל בשבת השבת היא שפועלת במקום השופר, וא"כ עד כמה שחסר בשמירת שבת יש סכנה גדולה. ובמשך שנת תשפ"ד נתפרסמו סיפורים רבים על שומרי שבת או אלו שקיבלו לשמור שבת שניצלו באופן פלאי. עוד ראינו ניסים גדולים איך שאויבינו לא מצליחים לפגוע בנו בפרט לפני פסח תשפ"ד ולפני ר"ה תשפ"ה שנשלחו מאירן מאות טילים ולא נפגע ממנו איש יהודי, ושוב אח"כ נתגלו מסמכים שחמאס בעצם התחנן לחיזבאללה ואירן שיצטרפו לתקוף את ישראל בבת אחת מכל הצדדים שאז ע"פ דרך הטבע לא הי' שום סיכוי לינצל, וכן התגלה שבעומק לבנון כבר הכינו אמצעי לחימה רבים מאד שע"פ דרך הטבע היו יכולים ליכנס לכבוש את הארץ מצפון, אבל שומר ישראל הכניס בלבם שלא יסכימו ובזה ממילא השתבש כל התוכניות שלהם, ועדיין לא ניטלה הבחירה ולכן נתן הקב"ה מקום למי שרוצה לתלות הכל בכוחי ועצם ידי, אבל אנחנו יש לנו להתבונן איך שאין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים בפרט אחרי שהצבא יש לו כעת כמה הצלחות מתעורר שוב הסכנה ממחשבת כוחי ועצם ידי לזה צריך הרבה לחזור על כל הנסים שעושה אתנו הקב"ה ואם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. ומה שרואים שהקב"ה שומר עמו ישראל גם דרך רשעים שאינם שומרים תו"מ ואף שאין הקב"ה עושה ניסים ע"י רשעים כמבואר ברמב"ן סו"פ בחקותי ובשו"ת הרשב"א ח"ד סי' רצ"ו לענין יונתן דבזה פדו את יונתן מן המיתה שהוכיחו שהי' רק שוגג באכלו מן הדבש דאל"כ אין הקב"ה עושה נס ע"י רשעים, וכבר העיר בזה הגה"ק מסאטמר זי"ע בקו' על הגאולה ועל התמורה, הרי מאידך מצינו שהקב"ה הציל את ישראל ע"י ירבעם בן יהואש מלך ישראל שעשה הרע בעיני ה' [מלכים ב' כ"ג] ואחז"ל [סדר אלי' זוטא ט'] דזכות מצוה אחת שלא קיבל לשה"ר על עמוס עמדה לו, וכן אחאב שהי' רשע ועובד ע"ז ודורו עובדי ע"ז ניצחו במלחמות, ובהכרח שיש חילוקים בענין זה, ועוד דבזמנינו גם הניסים עצמם לא קורים על ידיהם כגון מה שנופלים הרבה טילים בשטחים פתוחים שלא תולה בהם כלל, ורק איזה הצלחות שאפשר להלביש בדרכי הטבע הקב"ה עושה על ידם וי"ל דבזמן הסתר פנים הקב"ה משאיר מקום לנסיון דכוחי ועוצם ידי, ועוד כדי ששומרי תו"מ יוכלו לשבת וללמוד ולא יצטרכו להתעסק במלחמות אז הקב"ה משתמש בחילונים, וע"ע לשון שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ד סי' ח "ובדבר יהודי שנחטף באוגנדא וניצול משם ע"י החיילים שבאו לשם, מסתבר שיש להחשיב זה לנס גלוי, כי בדרך הטבע לא היה אפשר להיות דבר כזה. וכל מה שנעשה בעולם הוא רק יד השי"ת בין הטוב ובין ח"ו להיפוך, והוא המכה והמרפא. והוא עשה שנשבו, והוא עשה ההצלה בזה שנתן אומץ ורצון שילכו להציל, ואשר הצליח דרכם שהצילו. ודרכי השי"ת שעשה הנס ע"י פושעים נעלמו ממנו. ואסור לשום אדם להתחכם בקושיות על הקדוש ברוך הוא, אלא תמים תהיה עם ה' כמפורש בתורה."
האם הנרצחים החילונים יש להם כפרה ונקראו קדושים
שאמר הקב"ה רצוץ פה שדיבר דלטוריא על בני.
ועצם מה שצריך להרגיש בצרת ישראל גם אם אינו נמצא בצרה ממש ידועים ד' הרמב"ם פ"א מהל' תענית ה"ג ופ"ג מתשובה הי"א שמי שלא איכפ"ל ופורש מן הציבור ה"ז אכזרי ואין לו חלק באלקי ישראל ואין לו חלק לעוה"ב, ובחת"ס בספרו תורת משה פ' בהעלתך [במדבר י"א י'] עה"פ וישמע משה את העם בכה למשפחותיו וגו' ובעיני משה רע, כי מה שהי' איכפ"ל למשה הוא זה שהצטערו רק על עצמם ועל משפחותיהם איש לפתח אהלו, ולא פנו כלל לצרת חביריהם. ועצם זה שאתה מרגיש בצרת חבירך מועיל להקל לו בסבלו, וזה כענין צדקה שמקרבת את הגאולה. ויש שו"ע שלם איך להתנהג כשיש צרה [עי' סי' תקע"ד ס"ד שמצוה להרעיב עצמו בעת רעבון ואסור לשמש מטתו] וא"כ יש למעט במוזיקה ונוחות, ואם מתחיל להקשות איפה בדיוק כ' בשו"ע שאין לשמוע מוזיק וכדו' זה גופא מורה שאינו מרגיש בצרת ישראל, ור' יהודה הלוי אמר איך יערב בפי לאכול ולשתות בעת אראה שגויות שלך נגררים. וסתם להגיד פרק תהילים אחר שחרית ברגל א' לחוץ זה לא נקרא להשתתף בצרת ישראל, היו צדיקי פולין שהיו בא"י בעת המלחמה וראו איך שבכו והתפללו כ"כ חזק, ואמרו שאם היו מתפללים בכה"ג בשאר מקומות היו יכולים לעצרו המדת הדין, ויש שפוטרים עצמם בנתינת צ'ק כשלא קשה לו כ"כ רק שרוצה להרגיע המצפון.⁷⁰
ומשל לאב שבנו ירד מן הדרך רח"ל, וכועס עליו מאד, ומ"מ אם יארע לו תאונה יבוא מהרה לעזור לו ואם ימות מיתה משונה וודאי יצטער ויבכה מאד, וא"כ למה כ"כ קשה להבין שהקב"ה אביהם של ישראל מצטער ובוכה על הריגת מחללי שבת ובעלי עבירה ובפרט אם הם תינוקות שנשבו. ועוד וכי מה לך להתגאות אם אתה זכית להיות נולד בתוך משפחה שומרי תו"מ והוא לא זכה לכך וכי הוא אשם בכך?? וכי אם היית נולד במצב כמותו היית יותר טוב ממנו?- מורינו הג"ר אפרים רוטשילד שליט"א בשמעו מאלו האומרים מה איכפ"ל הרי בין כך אלו לא שמרו תו"מ ומגיע להם. וכן אמר מו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א שכלל ישראל היא קומה שלימה וצריך להיות איכפ"ל מה שקורה לכל סוג יהודי, ובפרט יש לרחם עליהם על אלו שלא מתו מתוך תשובה, ומי שלא מצטער עם הציבור כבר נאמר בגמ' תענית יא. דאבני ביתו וקורות ביתו של אדם מעידים בו, וכן שני מלאכים המלוים אותו מעידין בו, והאחריות הוא עלינו, ובכן יש לנו להתחזק בתורה ותפלה ולהתפלל במיוחד מתוך הרגשה לכלל ישראל הנמצאים בצרה, ואין להתחבר כלל לדברים החיצוניים.
ואכן יש להדגיש שלא יאומן איך שכלל ישראל מכל קצוות תבל השתתפו בצרת אחינו שבדרום, או בעצרות תפלה, או בשליחת עזרה וסיוע בשיווי מליוני שקלים, וכן סתם לעזור בכל ואלו הרחוקים מתו"מ שנהרגו יתכן שנקרא שמתו על קידוש ה' שא"א לעמוד במחיצתם, וגם אי נימא דלא נקרא על קידוש ה' דאולי לא נהרגו על עצם היותם יהודים רק מצד הכיבוש הישראלי, מ"מ כפרה מיהת אית להם כיון שנהרגו ע"י גוים גם אם הי' מתוך רשעם, וכמבואר בסנהדרין מז. דגם באינו עושה מעשה עמך ונהרג מתוך רשעו הו"ל כפרה מיד גם לפני קבורה וד' רוב ראשונים ואחרונים דגם במתו בלי תשובה [עי' ש"ך יו"ד סי' ש"מ סק"ט דאומרים עליו קדיש ומתאבלים עליו ועי' בשו"ת דובב משרים סי' כ"א אולם ד' המאירי דדוקא שמת בתוך תשובה], וראי' ממש"כ בתהילים ע"ט ב' נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך לחיתו ארץ דעבדיך קאי בנהרגו ע"י גוים דהו"ל כפרה, כיון דלאו כי אורחי' מת, [וברש"י תהילים שם ע"פ שוח"ט דגם חסידך קאי על נהרג מתוך רשעו] ובח"א מהרש"א דגם דבטל ד' מיתות ב"ד דין מיתות ב"ד לא בטל והרי כל הנסקלים ניתלין ואז בשרם לעופות, וא"כ במחלל שבת שחייב סקילה יהרג ע"י גוים וישאר בשרם לעוף השמים, ואכן בשו"ת חת"ס יו"ד של"ג פסק עפ"י סוגיא זו דבנהרג מתוך רשעו שאפשר לקברו בקברי אבותיו, וא"כ אלו שנהרגו בבוקרו של שמחת תורה באותה מסיבה נוראה של חילול שבת ותערובות, יתכן שכבר לא הי' להם תקוה לשוב, ואבות אבותיהם בעולם העליון בכו והתפללו עליהם שיזכו לא להדחות, והקב"ה זיכה אותם שימותו בצורה שיהי' להם כפרה כזה ויתכן שזכו להגיע לתיקונם מיד, ולא יצטרכו כלל לגילגול, ועליהם י"ל נקום נקמת דם עבדיו השפוך וכן יש לכתוב על מצבתם, ועי' שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב דהני שנהרגו וחסידים ע"פ גמ' הנ"ל
מתוך רשעם
מקרי ומזה מנהג ישראל מיני אופנים וכן לאלו שממשפחתם נלקחו לשרת במילואים, [דוגמא א' מיני אלף, אשה שבעלה נלקח לשרת בצבא בשמחת תורה העידה, שבמוצ"ש באו שני חסידים והציעו לפרק הסוכה בשבילה אח"כ בא אחר והציע לבשל להם אוכל, ובשדה התעופה בארה"ב עמד אחד ושילם מכיסו הפרטי לכל אלו שהיו צריכים לטוס לא"י לשרת במילואים] גם אנו עדים להתעוררות רבתי בקרב החיילים אשר רבים מהם לבשו מאז ציצית בפעם ראשונה ומאז נעשה התעוררות רבתי בקרב הרבה מציבור החילוני להתקרב ליהדות. ואין לנו מושג איזה רעש נעשה מכ"ז בשמים.
למעיין בשו"ת מהרי"ל בפנים יראה דנקרא קדוש כיון דכל ישראל קדושים ולא מצד שנהרג על קידוש ה'. וז"ל "ומה שכתבת לקרוא כל מי שנהרג ע"י גוי "קדוש", ובשו"ת מהר"ח או"ז סי' י"ד דמי שאומר על נהרג מתוך רשעו שאין מתאבלין עליו יש בזה משום הוצאת לעז וצריך כפרה ותענית שני וחמישי עד ר"ה ובזה יישב ספר עטרת צבי [נכד ההפלאה] עמ"ס סנהדרין שם, מה שדוד התפלל על שונאים שלו שירדו חיים שאולה היינו שלא ימותו מיתת עצמם דאסור להתפלל על רשע שימות דאז לא יהי' לו תיקון דיתמו חטאים ולא חוטאים, אבל אם יהרג יהי' לו תיקון, ואולי לכן נפתח פרק זה במזמור לאסף דזה אושר גדול לנפש הרשע בנהרג, ובכן הגם שאנחנו צריכים להצטער מאד מ"מ בשביל הנפש שלהם עדיף, ומ"מ המבט שלנו עליהם צריך להשתנות, ועיקר מלחמת עמלק הי' עבור נחשלים שנפלטו מענני הכבוד וכמבואר בחת"ס סו"פ בשלח דע"ז תמה יהושע ובאמת לד' מהר"ם שיק או"ח קמ"ג דבמצבים שגוים מתנפלים על יהודים יש לנקוט דמסתמא עשו תשובה, וא"כ גם כאן כשראו שגורל היהודי רודף אחריהם יש לנקוט שהיו בעלי תשובה ג"כ וי"א דזה כוונת רש"י שהובא לעיל דגם מש"כ חסדיך קאי עליהם, ואכן מסופר שהיו ג' צעירים שהיו
באותה האחרונות שלהם לאביהם להפרד ואמרו שיש יריות ויש לנו רק כמה דקות לחיות "שמע ישראל ה"א ה' אחד" ולפ"ז הם בוודאי במדרגה עצומה שהרי כבר נעשו בעלי תשובה לפני מותם וא"צ לכל הנ"ל ונקווה שאנחנו
בחיינו נגיע למדרגה שלהם. ע"כ מדברי מו"ר הגרמ"י רייזמן בהני דנהרגו מתוך רשען דמיקרי קדוש וחסיד, אין ה"נ קרא נמי כתיב נתנו נבלת עבדך וגו' ומוקמינן בהני דנהרגים מתוך רשען וכל ישראל קדושים הם."
למעיין בפנים יראה דבא לשלול מאחד שסבר דגם בנהרג מתוך צדקו לא יתאבלו עליו כנר' סבר דאם נהרג יש תביעה עליו, ולזה השיב לו מהר"ח והלא הדברים ק"ו דאם בנהרג בתוך רשעו יש חיוב להתאבל ע"פ הגמ' דסנהדרין "מעתה כ"ש וכ"ש עד סוף כל העולם שנהרג מתוך צדקו בידי גוים, כגון אלו הקדושים שנהרגו בידי גוים על קידוש הב"ה ונתקדשו על יחוד שמו יתברך שמתאבלין. ומי שאמר שאין להתאבל, א"כ הוא מוציא לעז עליהם ומדמי להו ח"ו מת מתוך רשעו, פשיטא שזה עצמו צריך כפרה וסליחה. ולא להוכיח באתי, כי מי אנכי, ומי חיי, ... כ"א היה שומע לעצתי, היה נראה לי על הדבר שיצא מפיו, שלכל הפחות היה מקבל עליו תעניות שני וחמישי עד ראש השנה. ועל כל זאת חס לי להרהר אחריו, כאשר אמרו רבותינו אם ראית ת"ח וכו' אל תהרהר אחריו, והוא יודע בטוב מה לעשות, אך כתבתי את אשר עם לבבי ועצתי".
וכנר' רוב רובם מאלו שנרצחו לא הי' ממש בפתע פתאום רק מתוך מרדף ואיזה שהות, וא"כ בוודאי יש לנקוט שהי' להם הירהור תשובה, וכמו שהתפרסם על הרבה מאלו שניצלו שכשהי' המוות מול עיניהם פנו אל הקב"ה מעומק לבם.
שליט"א. [ופשוט שאי"ז סתירא כלל למה שההשקפה שלנו הוא שיש להתרחק מללכת לצבא כיון שאפשר לבוא לעבירות חמורות שבתורה, דעתה הנושא הוא לאלה שכבר נמצאים שם ונהרגו, דאין סבה שלא נאמר עליהם לפחות דין נהרג מתוך רשעו דגמ' סנהדרין, וכש"כ שלעת עתה יש שם גם הרבה שומרי תורה ומצוות כיון שלמילואים חייבו לבוא כל מי שהי' אי פעם בצבא, ויש שכבר מאז התחזקו לגמרי בתורה ויר"ש כמו ששמעתי מאחד שמכיר כאלו, וא"כ על אלו בוודאי י"ל שהם במדרגה גדולה.]⁷⁴
הנה מצד אחר יל"ע אם אלו שנרצחו ע"י המרצחים הישמעאלים נקראים שנהרגו על קי' ה', דאולי כל קנאתם רק מחמת הכיבוש הציוני וגם אילו הי' אומה אחרת כובש את הארץ היו הורגים בהם, והנה אחרי מש"כ בפנים הראני הרב זיו צ'לקה שליט"א לד' הגרב"צ קוק שליט"א בספרו ציוני הלכה על הל' אבילות עמ' רי"ג ש"י מדברי מרן הגריש"א זצ"ל בענין זה, ומחמת חשיבות הענין אצטט דבריו בקצרה. הביא מהגר"ש דבלצקי זצ"ל בספרו זכרון בצלאל עמ' ט"ז שהסתפק בהא דסנהדרין מז. דבנהרג ע"י גוי יש לו כפרה, האם עיקר הנקודה בזה שלא מת על מטתו כדרכו וכלשון הגמ' דכיון דמת שלא כאורחי' הו"ל כפרה, וא"כ גם בנהרג בשוגג בתאונת דרכים יש לו כפרה, ולפ"ז אולי גם בנהרג ע"י חי' או ע"י ברק וכל אסון טבע יש לו כפרה, או דנימא דדוקא אם נהרג ע"י גוי מחמת היותו יהודי יש לו כפרה. ובארחות רבינו ח"ד עמ' קי"ט מבואר דד' הקה"י הי' דגם בנהרג בתאונת דרכים נכלל בגמ' סנהדרין וצווה להודיע כן לאבל. וכן נקט ספר "מילואים ליו"ד סי' ש"מ" שכנר' הי' ת"ח מופלג. אלא שמסיים שם דזה דוקא מי שיש לו רק חטא אחד, אבל מי שחטא בעוונות רבים חילול שבת ניאוף ורציחה לא מתכפר לו בהריגתו. והגרמ"מ קארפ שליט"א השיג ע"ז מגמ' שם דמבואר כן גם בחייב שתי מיתות, וענה הגריש"א דעיקר נקודת החילוק דלא מסתבר שמומר שעבר כל ימיו על כה"ת כולה בשאט נפש והתמזל מזלו שנרצח לאחרונה נתכפר לו כאילו לא חטא מעולם, ורק מי שאינו פורק עול רק שבמקרה יש לו כמה חיוב מיתות מתכפר. ומשנ"ת בשו"ת הרד"ך בית שלשים ד"ה דאפשר דגם בעבר ג"ע חמורות בלי תשובה נתכפרו, י"ל שלא היו פורקי עול לגמרי רק שגבר עליהם יצרם ותאותם. ומה שפסק הש"ך ש"מ ט' דגם מומר שנהרג מתאבלין עליו מיירי ג"כ דומיא דהרוגי ב"ד שלא עמד בנסיון ועבד ע"ז או חילל שבת. עוד נקט שם הגריש"א בפשיטות דכל הנרצחים גם כשאין להם בחירה להמיר דתם נקראים שמתו על קי' ה' וכדמוכח מעשרה הרוגי מלכות, ונפק"מ בנרצחים במלחמת עולם השני', והח"ח פסק במלחמת עולם הראשונה שיש לנרצחים לברך המקדש שמו ברבים הגם דבשלה"ק מבואר כן רק במי שניתן לו בחירה להמיר דתו, כנר' הפי' ע"פ מכתב מאליהו ח"ג 348 דהנסיון היה לברר מי אשר אמיתי בלבו ויקבל דין שמים באהבה. וכ"ז בנהרג בשביל שהוא יהודי, אבל מי שנהרג בפיגוע טרור פה בא"י הסתפק הגריש"א דאולי לא נהרג מצד שהוא יהודי רק מצד לאומנות דהיינו מצד מלחמה על שליטת הארץ וא"כ אולי לא נקרא קדוש, מאידך י"ל שהלאומיות הי' תירוץ לשנאתם בגלל דת יהדות, דהרי כל המתאבדים צועקים גי'הד כלומר מלחמת קודש להשלטת אמונתם, ועל יהודי שנהרג בשווייץ ע"י מוסלמי פסק הגריש"א דבוודאי אפשר לכתוב על מצבתו "קדוש" דמה שייכות יהודי חו"ל למלחמתם על אדמת א"י. ע"כ מספר הנ"ל. שוב שמעתי מפי הרב ישראל גולדווסר שליט"א השתלשלות קבוצות חמס וחיזבאללה, דלפני 1500 שנים קם מוחמד ועשה קבוצה חדשה וחשב שיהודים ימשכו אחריו וכשלא הי' כן כעס מאד ורצח הרבה יהודים וכתב הרבה כתבי שטנה עם עלילות שוא ושקר על עם היהודי ומכח זה סבלו כלל ישראל רבות בתקופה והתפרסם סיפור נורא על בחור מישיבת תפרח לשעבר,⁷⁵ שנפל לגמרי מדרך התורה והמצוות, והיה שם במסיבה הנוראה בשמיני עצרת ונרצח בידי הישמעאלים ימ"ש, ואביו לא ידע כלל שהוא נמצא שם כיון שלא הי' לו כ"כ שייכות אתו לדעת מה עושה כל יום, ולכן כששמע מה שקרה לא העלה בדעתו שבנו הי' שם, והגיע אליו בנו בחלום בליל א' והיו פניו מאירות בשלימות, עם גמרא גדולה בבא בתרא עם כריכה של זהב, ואמר שכ"כ שמח שיכול שוב להתחיל ללמוד עוה"פ מס' ב"ב ואני זוכה ללמוד מפי הקב"ה, ורק אח"כ נתברר לאביו שבנו נהרג, והגיעו אליו חבריו שניצלו מן התופת לנחמו, והעידו שבדקות האחרונות שלו נעמד בפינה ובכה בדמעות שליש ואמר ווידוי ושמע ישראל. ולפ"ז א"ש גודל מדרגתו דהרי מסתמא עשה תשובה במדרגה גדולה וכעין ר' אלעזר בן דורדיא.⁷⁶ ההיא וכמ"ש הרמב"ם באגרת תימן, אבל מאות שנים לא סבלנו מהם והנצרות הוא זה שרדף אותנו, ורק לפני מאה שנה בהצהרת בלפור נתעורר לתחי' כעס הישמעאלים על עם היהודי מצד כיבוש ארצם שהרי הערבים היו כבר בארץ מאות שנים לפני זה, ושני קבוצות אלו חמס וחיזבאללה יש להם שתי כוונות שנאה א' מצד שנאת הדת ממה שכבר הי' פעם וזה כבר הדת שלהם ואדוקים בזה ב' מצד כיבוש הציוני, ולכן הם מסוכנים מאד. עכ"ד. ולפ"ז כשהם רוצחים יהודים הוא מחמת היותו יהודי וא"כ בוודאי נקרא שמתו על קידוש ה'. ולדברינו בפ' לך לך שיש לישמעאל טענה על א"י וזה יתעורר באחרית הימים, א"כ א"ש דעד עתה לא הי' שנאתם מצד הארץ רק מצד עצם דת היהודי, אבל כעת שאנו נמצאים באחרית הימים נתעורר טענת ישמעאל מצד כיבוש הארץ, ולדברינו שם שנאתם מצד כיבוש הציוני מוצדקת מצד שיש להם זכות בעצם בא"י כ"ז שכלל ישראל אינם שלמים, אבל אילו ישראל לא היו כובשים כאן לפני הגאולה באמת לא היו מצירים את ישראל, ולפ"ז מיושב מה שהערנו שם למה לא נמנה גלות ישמעאל עם ד' מלכיות דדניאל, כיון דזה גרמו לעצמם, ומ"מ דוד מתנבא ע"ז כיון דסו"ס ידעו בנבואה שכן יהי' בסוף.
כפי הנוסח ששמע מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א בעצמו מן האבא.
סיפרו שתי חסידי חב"ד, שבסוכות תשפ"ד הסתובבו בעוטף עזה כדי לזכות יהודים בסוכה וד' מינים והגיעו לאיזה קיבוץ ולא הי' אף אחד שהסכים וא' זלזל כ"כ לומר שינדנד בידיו הטלפון שלו במקום ד' מינים, וכמעט שעזבו בפחי נפש, עד שראו שתי אחים צעירים יוצאים מאיזה בית, והתחננו אליהם שיכנסו לסוכה שלהם ומתחלה לא רצו, אלא שהתחננו כ"כ עד שעשו להם טובה ונכנסו לסוכה, והלבישו אותם בכיפה גדולה וכיבדום באכילה ושתי' וברכת לישב וגם ד' מינים, וביקשו החסידים אם יכולים להסריט אותם והסכימו בטוב לבם, אח"כ עזבו, ויצאו משם בעגמ"נ על שלא זכו לזכות יהודים במצוות חוץ משני צעירים אלה, אחרי כמה ימים ביום שמחת תורה שמעו על הטבח הנורא שהי' בקיבוץ זה, מיד נסעו לשם אותם חסידי חב"ד לראות מה קרה לאותם הצעירים, [ידעו השם שלהם] והגיעו לאולם גדול שישבו שם כל המשפחות השכולות ופגשו את ההורים שאכן לא ידעו איפה הבנים שלהם, בתוך כדי שהיו שם הגיעו מהצבא להודיע להם שנמצאו גופות שני בניהם שנרצחו רח"ל, ואחרי אולם באמת עיקר תפקידנו בעת מלחמה הוא לימוד התורה, דזהו עיקר הנצחון במלחמה כמבואר בסנהדרין צד: דחובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהי' דולק בבתי כנסיות ובתי מדרשות כדי לעסוק בתורה, ואכן צבא האדיר של סנחריב הובס בלילה אחד, ומרן הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל הי' תמיד מדבר בענין זה שעיקר השמירה הוא ע"י התורה, ופעם בעת שהצבא רצו לעשות איזה התקפה מסוכנת על האויב, התייעצו עם הבבא סאלי זי"ע שאמר להם לא לעשותו בשעות בין הסדרים דאז הוא מצב מסוכן שיש פחות לומדי תורה, ור' יחזקאל אברמסקי זצ"ל הי' תמיד מפחד בימי בין הזמנים ונרגע כשהתחיל הזמן, וכן יש להתחזק בתפלה דבעת כזאת שהתפלה הוא מתוך צרה הוא מ"ע דאורייתא גם לשי' הרמב"ן ויוצא דהפרקי תהילים אחרי התפלה הם יותר חשובים משמו"ע דתלוי במח' אי זה דאורייתא, ובחינוך סו"פ עקב דמי שלא מתפלל בעת צרה הסיר השגת ה' מעליו, ולפ"ז נמצא דעיקר החזית של שעכלו הבשורה הקשה נשאלו איך הם רוצים לעשות לוויי' ולאיזה בית קברות, ענו ההורים אנחנו לא מאמינים בשום דבר לא בתחיית המתים ולא בהשארת הנפש, ולכן מבחינתינו תוכלו לשורפם, כששמעו זאת חסידי חב"ד נבהלו מעומק נשמתם וידעו שכעת הגיע זמנם להתערב, ואמרו אנחנו יודעים שצעירים אלה הי' להם שייכות ורצון ליידישקייט, ובוודאי היו רוצים קבורה יהודית, תמהו ההורים מנא לכם זה? ענו "הרי היינו כאן בסוכות והם ישבו בסוכה שלנו ונטלו ד' מינים בשמחה" משלא האמינו כלל לדבריהם הוציאו את המצלמה שלהם והראו סרט חי איך ששני בניהם נוטלים ד' מינים עם חיוך גדול וכיפה גדולה בראשם, וא"א לתאר גודל ההלם של ההורים כשראו זה, ותיכף ומיד הוחלט שיהי' להם לווי' וקבורה יהודית. נורא למתבונן בסיפור זה, איך הצעירים האלה לא העלו על דעתם שמה שחשבו שהם עושים טובה לאיזה חב"דניקים מסכנים, באמת הם עושים טובה גדולה ועצומה לנשמתם לנצח נצחים, לעוד תוך שבוע ימים, ואם ההורים שלהם הי' כ"כ רחוקים מתו"מ עד שכפרו בהשארת הנפש א"כ מסתמא לא הי' להם שום שייכות לאיזה מצוה קלה כל ימי חייהם, וכשהגיעו לב"ד של מעלה הי' להם מצוה אחד ויחידה של סוכה וד' מינים, אוי! כמה הם שמחו והיו מכירים טובה לאותם חסידי חב"ד על שבזכותם יש להם לנצח המצוות היקרות האלו. ואין לנו השגה איזה זכות הי' להם שבדיוק יצאו אז מן הבית שלהם וזכו במצוה זו, אולי הם עשו איזה חסד לפני זה, או שהי' להם איזה אבות בעולם העליון, מדורות הקודמים שידעו את אשר נגזר עליהם והתחננו לה' שיזכו לפחות במצוה אחד ושעי"ז יזכו לקבורה. עוד יש לנו להתבונן מזה עד כמה מאושרים אנחנו גם ע"ז לבד שאנו זוכים ללכת לביהכ"נ כל יום ולהגיד ק"ש דעי' זוהר חדש אחרי עז. שמראים הנשמה לפני רדתה לעוה"ז גודל השכר למי שקורא ק"ש כל יום ואח"כ מראים לה היכלות של חושך ומדורי גיהנום וכלבים עזי נפש וכמה גוברין בשלשלין בצואריהון ואסורין מן ידיהון ומן רגליהון ואינון צווחין ואמרין ווי ווי, ווי לן שהלכנו בהבלי עוה"ז ולא הלכנו לבתי כנסיות ולא קרינו ק"ש ולא למדנו אותו עי"ש באריכות.
המלחמה אינו בלבנון ובעזה, רק בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואם יש נס מתייחס הנס לבתי מדרשות ושם יש לברך ברכת הנס וכמבואר להדיא בגמ' ברכות נד. דברואה אבן שישב עליו משה בעת מלחמת עמלק מברך ברכת שעשה לי נס וכמבואר שם במהרש"א נד: ד"ה ואבן.
⁶³ כתוב בקהלת י יד " וְהַסָׁכָׁל יַרְבֶּה ד בָׁרִים לא יֵדַע הָָׁאדָׁם מַה שֶּיִהְיֶּה וַאֲשֶּר יִהְיֶּה מֵַאחֲרָׁיו מִי יַגִיד לוֹ:" וברש"י שם פי' "לא סוף דבר שאינו יודע מה יהי' לאחר זמן אלא אף ההווה עכשיו מאחריו שלא כנגד עיניו אלא מאחורי ערפו מרחוק צריך הוא שיהא מי יגיד לו" והנה בשנות תשפ"ד-ה שעבר עלינו התחלפו החדשות בכל עת, עד שאחד טרח לכתוב כתבה שלמה איך הוא חושב שצריך לעשות במלחמה כעת ועד שכבר הי' מוכן למסור לדפוס נאמר לו שכבר נשתנו הדברים וכל מש"כ לא נוגע כלל ואפשר לזרוק לפח, וכן הוא בכל העיתונים שהחדשות שלפני כמה ימים כבר לא נוגע שכבר נתחדשו כמה דברים, ובכן נתבטל הרבה זמן על דברים שאינם מתקיימים, וזה כוונת שלמה שהסכל מרבה דברים כשאינו יודע כלל מה יהי' ברגע הבא וגם מה שקורה כעת נעלם ממנו, וכ"ז בגשמיות, אבל עניני חיזוק הנאמרים בשעת צרה נוגע בכל עת דהתורה וחיזוקיה הם נצחיים, וכן י"ל לענין דברי החיזוק ששמענו בתחלת שנת תשפ"ד אחרי האסון הנורא בשמחת תורה נוגע גם כעת, כגון שלא להסחף לכוחי ועוצם ידי, והחובה לישא בעול ולהרגיש צרת אחרים, ובכן אעתיק לקמן חלק ממש"כ אז עם כמה וכמה הוספות שנתחדשו. ואז גם הבאתי באריכות הרבה מדברי חיזוק של מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א אבל מחמת אריכות הדברים השמטתים.