מתולדותיו
- נולד תרכ"ו
- נפטר תש"ו
- פעילות ישראל, ירושלים
- מקום קבורה הר הזיתים
הגאון רבי דוד בהר"ן זצ"ל, מזקני מורי הצדק בירושלים, נולד באלול תרכ"ו לאביו, הגר"נ לעווי משאדיק זצ"ל. לאחר פטירת אביו בילדותו, גדל בבית בעל 'אמרי בינה', ובצל אחיו הגרש"ז זצ"ל, והתחנך בישיבת 'עץ חיים'.
בגיל ט"ז נשא את בתו של בעל 'לב העברי' זצ"ל. בהמשך, נבחר למייסדי ישיבת 'אוהל משה' של תלמידי המהרי"ל דיסקין, בה הגה בתורה בשקידה עילאית.
רבי דוד נודע כמי שכל הליכותיו הן הלכה פסוקה. אף שלא מסר שיעורים ברבים, גדולי ירושלים נחשבו לתלמידיו-חבריו שקיבלו ממנו תורה ודרך בפסיקה. הוא למד בחברותא עם המקובל הגה"ק בעל ה'לשם', הגרמ"ד לוין זצ"ל (בעל 'דרכי דוד'), והגר"א ד' סלאטקי זצ"ל. מתלמידיו המובהקים, הבולט שבהם היה הפוסק הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.
רבי דוד נסתלק בשבת קודש, כ"ז במנחם-אב תש"ו, ונטמן בהר הזיתים.
מוסר השכל
יהודי את תאים קרר את רובה אינו מהקכ"ה מכסיו, קראס לה.
שולחן ערוך חי
הגאון הצדיק רבי דוד בהר"ן, מדמויות ההוד המופלאות של ירושלים של מעלה, היה דוגמא חיה של חיים לפי השולחן ערוך. כל הווייתו, תנועותיו ומחשבותיו היו הלכה צרופה ומזוקקת. סיפרו עליו, שפעם אחת תלה פתק בתוך כותלי הישיבה, ועליו כתב בכתב ידו השקול את מאמר חז"ל: "כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא". מתחת לשורות אלו, הוסיף הערה קצרה ונוקבת, כדרכה של תורה: "ומכלל הן - אתה שומע לאו!"
עדות חיה לדבקותו העצומה נחרטה בזיכרונו של רבי אברהם חיים הקלמן. היה זה בלילה ירושלמי קריר, כאשר יצא רבי אברהם חיים מתפילת ערבית בבית כנסת הגר"א שבשערי חסד. בחוץ, נשענים על הגדר שממול, עמדו רבי דוד בהר"ן ורבי יעקב חיים אייזנשטיין. השניים היו שקועים בעיצומו של דיון תורני מעמיק, פניהם קורנות באור התורה, ומחשבתם מנותקת לחלוטין מן העולם הזה.
דרך החלון
הדבקות המוחלטת בהלכה ובלימוד התבטאה גם בזריזות ולהט לקיום המצוות. במוצאי שבת חנוכה, התפלל רבי דוד כמנהגו בבית הכנסת של בתי ברוידא ('ברויד'ס שול'). כמיהתו לקיים את מצוות הדלקת נרות חנוכה בזמנה, בערה בקרבו. הוא סיים את תפילתו, אך כשרצה לצאת, גילה שסביבו עומדים מתפללים רבים המאריכים בתפילת עמידה של ערבית. מצד אחד, אסור לעבור כנגד המתפללים, אך מצד שני - הזמן דוחק ומצוות היום מחכה. מה עשה אותו צדיק כדי לשלב בין שתי ההלכות יחדיו? ניגש אל החלון הסמוך, קפץ מתוכו החוצה, אל סמטאות ירושלים, ומיהר לביתו להדליק את הנרות...
בלי פשרות
שנות ת"ש ואילך הביאו עימן רוחות סערה לרחובותיה של ירושלים. וויכוחים ציבוריים עזים טלטלו את יסודותיו של היישוב הישן: מהיחס לוועד הלאומי, דרך שינויי השפה מאידיש לעברית, ועד לפרצות בחינוך והמלבושים המסורתיים.
בתווך, כצוק איתן, עמד הגאון הצדיק רבי דוד בהר"ן זצ"ל, שחרד מכל שינוי ממנהגי ירושלים.
לאחרונה נחשף תיק מסמכים היסטורי, המגלה טפח לא ידוע מפעילותו הקדושה. בשנת תש"ב, בעיצומו של המשבר הרוחני, יזם רבי דוד שני מהלכים: הקמת 'חבורה' מיוחדת של צעירים ומבוגרים, שתשמש חומת מגן מפני הפרצות, לצד רשימת הצעות מעשיות לשמירה על חומות הדת.
כעשרים מכתבי תגובה נלהבים הגיעו לרבי דוד, מסולתה ושמנה של העיר ביניהם מהצדיקים רבי שמואל תפילינסקי, רבי ברוך יצחק פריינד, רבי שרגא פייביל פרנק, ועוד. כל אחד מהם הוסיף רעיונות לביצור המערכה.
קנאותו הטהורה של רבי דוד למען כבוד התורה באה לידי ביטוי עוד קודם לכן, בכ"ז באייר תרצ"ה. אז הוא פרסם כרוז מחאה חריף ביותר בכותרת "מכתב תוכחה מאת יהודי ירושלמי מהדור הישן". בו עמד בפרץ להגן על האמת הצרופה ללא פשרות.
העדויות המרתקות הללו, משרטטות את דמותו של רבי דוד בהר"ן לא רק כפוסק מופלג, אלא גם כמנהיג רוחני לוהט, שלחם על משמר המסורת הירושלמית וקדושתה.