עשיר גדול ומופלג שלח את ארבעת בניו למסחר באחת ממדינות ארה"ב. כל אחד מהם פתח עסק גדול וניסה את מזלו. למרבה הצער, לאחר כחצי שנה, העסקים לא צלחו לאותם בנים, והם נחלו הפסדים וחובות כבדים שאיימו על הישרדות העסק שלהם.
"בני היקר", פניו אליו האב בשמחה, "לא הבנתי היכן אתה, כבר הספקתי לדבר ולהשתעשע עם כולם ואף להוציא אותם מהחובות, ורק אותך לא ראיתי". הבן הרביעי, לא הוציא מילה מהפה. לא שלום ולא תודה. הוא רק שלף דו"ח של הבעיות של העסק, ואף תוכנית מסודרת לשיקום העסק לשנה הבאה עם פתק שכתוב עליו: "סליחה, מבטיח להשתפר".
האב שעקב אחר מצב בניו וראה כי הם עשו את כל אשר לאל ידם, הודיע להם חגיגית: "בניי היקרים, אל תצטערו ואל תישברו ברוחכם, כך הם חיי העסקים - פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. בשבוע הבא ביום שלישי, אגיע אליכם למפגש, ואעזור לכל אחד מכם לצאת מהחובות, על מנת לפתוח דף חדש ולהשקיע שוב, בתקוה שהפעם תצליחו ותעלו מעלה מעלה". שמחו מאד הבנים למשמע הבשורה, הם ידעו שאבא שלהם עשיר גדול היכול לממן אותם כל החיים, אך הוא נותן להם להתמודד על מנת שיצליחו בחיים.
והנה, הגיע היום המיוחל. העשיר נחת במטוס הפרטי שלו, לקח מונית עד פתח הבניין היוקרתי בו קבע עם בניו ונכנס פנימה אל המשרד. במשרד כבר המתינו שלושה מתוך ארבעת בניו. הם קיבלו את האבא בסבר פנים יפות, התלבשו כראוי לכבודו, הביאו לו פרחים ומתנות, ואחד אחרי השני ניגש לאבא והחל לשוחח איתו בחביבות ובאהבה על הנכדים והמשפחה, על החוויות המשפחתיות, ולאחר מכן, החלו לפרוס בפניו את המסמכים והנתונים של העסקים.
האבא שם לרגע את הדו"ח בצד, ושאל מה שלום הכלה והנכדים שלו, אך בנו לא דיבר ורק הצביע על המסמכים. האב היה מאד מאוכזב ולא הבין מדוע בנו לא פותח איתו את הקשר האישי ביניהם, שהוא חשוב ועולה על הכל יותר מכל העסקים שיש לבן. הוא פנה לבן ואמר לו: "אתה בני ואני יעזור לך לצאת מהחובות, אבל הקשר שלנו יותר חשוב לי מהריווח או ההפסד שלך, התגעגעתי אליך"...
- ההמשך בעמוד 3 -
רבותיי היקרים, שנה שלימה, שנת התשפ"ו יצאנו לעסקים: עשינו מצוות, יותר או פחות, לצערנו, היצר הפיל אותנו בעבירות, קטנות או גדולות. והנה מודיעים לנו בבית הכנסת בשבת הקרובה: "שבת מברכין אלול. רבותיי, אני לדודי ודודי לי. אבא של כל אחד ואחת מאיתנו, ראה את מאמצינו השנה, והוא בא לביקור חודש שלם, כי הוא התגעגע אלינו, הוא מגיע עם המון רחמים וסליחה, וכולם מוזמנים לגשת אליו לסגור חובות ולקבל כלים וחיים לשנה החדשה. שעות קבלת קהל: בכל רגע בימי אלול. משרד הקבלה: בכל מקום שרק תדבר ותפנה אליו, גם על הכרית במיטה".
בתחילת חודש זה לשוח איתך, להודות לך, ולהתחבר אליך. חודש שלם של אהבה מיוחדת, קודם של רחמים ואח"כ של סליחות. ללכת ברחוב ולדבר עם אבא בשמיים: להודות לו על השנה האחרונה, לבקש את קרבתו ואת עזרתו בהרבה דברים, כי רק הוא יכול לתת לנו חיים. ואז לעשות תשובה ולבקש על השנה הבאה. לדבר איתו בהמתנה לאוטובוס, לפני השינה או שמכינים איזו ארוחה.
"בתי היקרה, אני עושה את המקסימום כדי שתהיה לך חתונה מכובדת ושמחה, אך אני חייב להודיע לך, כי אין ביכולתי לממן לך כסא כלה כנהוג". הכלה הודתה לאביה על כל המאמץ והתחננה לפניו שינסה לעשות השתדלות נוספת, שהרי כל חברותיה שהתחתנו, זכו לשבת על כסא כלה לפני החופה, שיש בזה מעמד רוחני מרגש, וכבוד גדול לכלה. "מצטער בתי, עשיתי חשבון ואין לי את האפשרות, מכאן ואילך פני לאבא בשמיים, האבא האמיתי של כולנו, אשר הוא כל יכול וממתין לתפילותנו, ופרסי תחינתך לפניו".
הדברים נכנסו לליבה של הכלה, ובאותה שבת, שבת שלפני החתונה, החליטה הכלה - "השבת הזו, אשפוך את כל ליבי באמירת ספר התהילים של דוד המלך, מילה במילה לפני אב הרחמים, שיזכה אותי בחתונה נאה ושמחה, ובעיקר, שישמח אותי בכסא כלה, שלא אהיה פחותה מחברותיי". מכניסת השבת, נצמדה הכלה אל ספר התהילים והתחננה בדמעות שליש מה' יתברך שישמחה כראוי.
רבים ניגשים לחודש הזה בזעקה ובלחץ: "סליחה, סליחה, תמחק לנו את החובות - חטאנו לפניך...", ורק מגישים את החובות ומתחננים לדף חדש. אך הם מפספסים את הקשר העמוק והאמיתי שבורא עולם רוצה: "אבא, אני אוהב אותך, כמה כיף שאתה קרוב אליי החודש הזה יותר מכל השנה. כשלא הרגשתי מספיק את קרבתך כל השנה קצת נפלתי, אך עיקר העיקרים זה להרגיש אותך ולהיות לידך!".
תפילה! מתוך אהבה לה'!. לא מתוך פחד ולא מתוך אינטרס רק למחוק עבירות כדי לקבל שנה טובה. אבא בשמיים יכול למחוק לנו את כל העבירות ברגע קל, אבל הוא מחפש את העומק בקשר שלנו: הוא רוצה שלא נשכח למה אנחנו פה בעולם הזה!. כי כל המצוות שהוא נותן לנו כל יום, והבקשה לא לעבור עבירות זה בשביל ש"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים".
אין נחת יותר גדול לבורא עולם מלשוחח איתו ולהרגיש אותו, מאשר הבן שרק מביא מסמכים של סליחה והתחלה חדשה. להעמיק את הקשר עם אבא בשמיים!.
את המעשה המדהים הבא סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: "את המעשה הבא שמעתי מכלי ראשון, בעל המעשה בעצמו: 'לפני שמונה שנים (שנת התשע"ח), אברך יקר וחשוב מהעיר 'בית שמש' זכה ב"ה להכניס את בתו לברית האירוסין. אלא, שעם כל השמחה שבדבר, מצבו הכלכלי של האברך היה דחוק עד למאד, ובקושי שהוא הצליח לאסוף פרוטה לפרוטה לצורך החתונה הקרבה ובאה. לאחר שהצליח לסדר כמעט את כל ענייני החתונה, פנה האברך לבתו ואמר לה:
"בתי היקרה, אני עושה את המקסימום כדי שתהיה לך חתונה מכובדת ושמחה, אך אני חייב להודיע לך, כי אין ביכולתי לממן לך כסא כלה כנהוג". הכלה הודתה לאביה על כל המאמץ והתחננה לפניו שינסה לעשות השתדלות נוספת, שהרי כל חברותיה שהתחתנו, זכו לשבת על כסא כלה לפני החופה, שיש בזה מעמד רוחני מרגש, וכבוד גדול לכלה. "מצטער בתי, עשיתי חשבון ואין לי את האפשרות, מכאן ואילך פני לאבא בשמיים, האבא האמיתי של כולנו, אשר הוא כל יכול וממתין לתפילותנו, ופרסי תחינתך לפניו".
הדברים נכנסו לליבה של הכלה, ובאותה שבת, שבת שלפני החתונה, החליטה הכלה - "השבת הזו, אשפוך את כל ליבי באמירת ספר התהילים של דוד המלך, מילה במילה לפני אב הרחמים, שיזכה אותי בחתונה נאה ושמחה, ובעיקר, שישמח אותי בכסא כלה, שלא אהיה פחותה מחברותיי". מכניסת השבת, נצמדה הכלה אל ספר התהילים והתחננה בדמעות שליש מה' יתברך שישמחה כראוי.
יום החתונה, כ' סיון התשנ"ח, הגיע, כשהשמחה אמורה להתקיים באולמי 'פאר-האנד' בבית שמש. בקומה הראשונה, תתקיים ב"ה החתונה של בת האברך, ובקומה השניה (העליונה), אמורה להתקיים באותו ערב חתונה של יהודי אמיד וחשוב, תושב חו"ל המחתן אף הוא את בתו כאן בארץ.
חשוב מאד לדעת, תאריך כ' סיון הוא תאריך שנוי במחלוקת האם לערוך בו חתונה או לא. ישנם כמה פוסקים (מג"א תקפ') שכתבו שהוא יום תענית, מחמת ריבוי הצרות שהיו בו לעם ישראל. וגם במקרה שלנו - היהודי האמיד שחיתן באותו אולם, היה מאלו המקפידים שלא לחתן ביום זה, ולכן הודיע בהזמנה כי החופה תיערך באותו ערב, אחר זמן רבנו תם...
בעוד שהאברך לא חשש לתאריך זה, ואדרבה, ביקש לעשות את החופה קודם השקיעה. כשעתיים הפרש בין שתי החופות.
והנה, הכלה, בתו של האברך הגיע מוקדם אל האולם בהתרגשות ובתחינה, היא נכנסת פנימה, ונדהמת לראות... כסא כלה מפואר ונדיר ביופיו, בשילוב של מאות פרחים ובלונים שציפו אותו מכל עבר. מתח עצום התפוגג מליבה והיא פרצה בבכי של הודיה לבורא עולם והתיישבה בכסא כלה באושר רב.
לאחר כמה דקות, הגיע אביה האברך וראה אותה יושבת בכסא מפואר ביותר. בתו הכלה הודתה לו מקרב ליבה, אך הוא אמר בהפתעה כי הוא לא הזמין כסא כלה, ואינו יודע מהיכן הגיעה הישועה. הכלה הבינה שיש פה ישועת ה' גדולה, והחלה בתפילות החמות בעודה על הכסא כלה, טרם החופה.
לבינתיים, הגיע בנו של העשיר מחו"ל אל האולם העליון, על מנת לבדוק שהכל מוכן ונמצא כשורה. הבן מגיע למקום והוא רואה כי הכל נמצא במקום, חוץ מ... כסא הכלה המיוחד שהוזמן לבתו. כששומע זאת האב, הוא מתקשר מיד בזעם אל מפיק האירועים ששכר במיוחד לסדר את כל ענייני החתונה, ואף שילם לו סכום גדול מאד, והחל להתלונן כיצד יתכן שבעוד כמה שעות תחל החופה, והכסא כלה לא הגיע.
מפיק האירועים שמע את דבריו והשיב: "אינני יודע על מה אתה מדבר, אני בעצמי הראתי למובילים להיכן להכניס את כסא הכלה המושקע שהכנתי במיוחד לבתך...".
אלא שאז, התבררה משמיים... המובילים של כסא הכלה הנדיר והמיוחד "לא הבינו היטב" את הוראות מפיק האירועים והכניסו את כסא הכלה המפואר אל האולם בקומה הראשונה, של בת האברך וסידרו אותו שם במקום.
מפיק האירועים קרא מהר לכמה עוזרים שיבואו לקחת את כסא הכלה מהקומה הראשונה, אלא שכאשר הוא נכנס פנימה, הוא ראה כי הכלה, בת האברך, כבר יושבת על הכסא בהתרגשות ובוכה משמחה, ומול מראה כזה הוא לא יכל להרוס את החגיגה. הוא הזמין מיד בצורה בהולה כסא כלה מושקע נוסף מאותה חברה, שסיפקה לו זאת מהרגע לרגע בתוספת תשלום הגונה, והכל בא על מקומו בשלום.
חברותיה של הכלה בת האברך נדהמו לראות כסא כלה כה מיוחד ונדיר, וניסו לשאול אותה מהיכן ניתן להשיג כסא כזה, והיא אמרה להם: "מאבא בשמיים שמתחברים אליו!".