בן איש חי והליכות עולם פ' אמור בהר ובחוקותי דינים בסעודה

הברכה והבציעה יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה ואפילו אמן דקדיש לא יענה עד שיטעום ובשום אופן לא ישיח בין ברכה לאכילה[ה"ע-בדיעבד אם הפסיק לדברים שבקדושה אינו חוזר לברך ], ואם שח בדברים חיצונים צריך לחזור ולברך, ואם שח בדברים השייכים לסעודה אף על פי דלא שייכי גם לברכה כגון שאמר הביאו מלח וכיוצא אין צריך לחזור ולברך ולכתחילה יזהר אפילו בדברים השייכים לברכה שלא ישיח עד שיאכל:

• [א] צריך כל אדם להיזהר יזהר לבצוע הפת שמברך עליו במקום שנאפה יפה ששלט בו האש יותר, ורק זקן שקשה לו לאכול, יאכל ממקום הרך :
• [ב] אמרו רבותינו זייל תכף לנטילת ידיים סעודה, ועל כן אסור להתעסק, עסק כל דהוא אם צריך לדקדק בו בין נטילה להמוציא, דהיינו אפילו לראות מטבע אם הוא טוב או רע או לראות מה השעה, דאז מסיח דעתו מהסעודה, כי מאחר דצריך לדקדק הרי זה מסיח דעתו מסעודה בין נטילת ידיים וסעודה ואסור, וכן יזהר שלא ידבר בין נטילה לברכת המוציא, ואפילו בשתיקה לא יפסיק, אלא תכף בגמר הניגוב יברך המוציא ויבצע, ובדיעבד מותר, וצריך להזהיר לכתחילה שלא ישהה בין ניגוב להמוציא כדי הילוך כייב אמה, וצריך זריזות רב כדי להזהר בכך:[ה"ע מעיקר הדין מותר להפסיק אפילו בדיבור או במעשה בין נטילת ידיים להמוציא ומכל מקום טוב להזהר שלא להפסיק ביניהם]
• [ג] הליכה מהבית לבית אפילו הילוך מעט אסור כגון להביא מלח וכיוצא מחדר לחדר ובדיעבד שרי :
• [ד] ראוי קודם כל סעודה שיאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו', שבו זיין תיבות שלא יחסר מזונו ומזון הנפש, גם יאמר בקשת יהא רעוא מן קודם ע"יק וכו', ויאמר פסוק באתי לגני וכו' עד אכלו רעים שתו ושכרו דודים עייכ ונראה ודאי דכל זה יאמר קודם נטילת ידיים, וגם נוסח לשם יחוד קודשא בריך ושכינתיה שקודם האכילה והבקשה גם כן יאמר קודם נטילה, אך העולם נוהגים לומר מזמור ה' רועי בין נטילה לברכת המוציא, ואין למחות בידם :
• [ה] יתן בי ידיו על הפת בשעת ברכה שיש בם עשר אצבעות כנגד עשר מצות התלויות בפת, ואלו הם א.לא תחרוש בשור וחמור, ב.ושדך לא תזרע כלאים, ג.ד.ה ולקט ושכחה ופאה, ו.וביכורים,ז. ותרומה,ח. ומעשר אי, ט.ומעשר בי, או מעשר עני, י.וחלה, וגם כנגד עשר מלאכות שיש מן החרישה עד האפיה כי בכל מלאכה נעשה בירור ניצוצות קדושה כנודע, לכך יש עשרה תיבות בברכת המוציא, ועשרה תיבות בפסוק עיני כל וכו':
• [ו] צריך לדקדק ולהדגיש בהייא של המוציא כאלו יש בתוך מלואה הייא אחרת, לכן יאריך בה מעט ויגביהנה בקול כאלו מזכירה בפני עצמה כזה מוציא כדי, וכשיגיע לתיבת המוציא בהיותו מאריך בהייא אז יתן את הפת זקוף בין שתי ידו ויגביהנו קצת והלחם באמצע, ויזהר לתת ריוח בין תיבת לחם ובין תיבת מן הארץ,, ואם יש לו כפפות יסירם בברכת המוציא דצריך שתהיינה ידיו ממש על הפת :
• [ז] לא יבצע ממקום שנתחברה בתנור עם חברתה דמחזי כחסר, גם לא יבצע במקום סדק ואפילו שנאפה אותו מקום יפה יותר, ובעל הבית הוא עצמו בוצע אף על פי שיש אורח גדול ממנו, ומיהו יכול לחלוק כבוד לאורח שיברך הוא ברכת המוציא וכן נוהגים :
• [ח] לא יבצע פרוסה קטנה פחות מכזית שנראה כצר עין, ולא יותר מכביצה שנראה כרעבתן, במה דברים אמורים בחול ואוכל לבדו, אבל בשבת אפילו אוכל לבדו שרי לבצוע גדולה לכבוד שבת, וכן בחול אם אוכל עם בני ביתו מותר לבצוע גדולה כדי ליתן מן הפרוסה הזאת שבוצע לכל אחד ואחד כזית, ואין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום הבוצע, לפיכך הבוצע יטעום תחילה ואחר כך יחלק למסובין:
• [ט] הבוצע להוציא המסובין ידי חובה יברך בקול רם בנחת כדי שישמעו המסובין את הברכה כולה בלתי חסרון תיבה אחת, ויזהר שיכוין להוציאם ידי חובה וגם הם יתכוונו לצאת ידי חובה בברכתו, ומנהג יפה בכל ברכה אשר יברכו להוציא בה אחרים ידי חובה שיאמרו בפיהם בפירוש קודם הברכה הריני מכוין להוציא ידי חובה כל השומע קולי בברכה זו, כי יזדמן שהאדם לבו טרוד ואינו מכוין ואם ירגיל בכך בודאי יכוין, גם המסובין יהיו נזהרים לענות אמן בקול רם שגם המברך יכוין לאמן שאומרים ויוצא ידי כל חובה אמן, ואורח שראה בעל הבית מברך ברכה חטופה וקטופה, או שחושש שאינו מכוין עליו אז יברך האורח לעצמו בלחש על הפרוסה בהצנע כדי שלא ירגיש בעל הבית מפני דרכי השלום, וכן בבן הסומך על שלחן אביו שיעשה כך אם נצרך לכך :
• [י] מצוה להביא מלח ויטביל הפת ג' פעמים במלח כי כן צריך על פי הסוד, ויכוין שהלחם הוא מספר ג' פעמים הויייה שהם שלשה חסדים, והם ממתקים שלשה גבורות הרמוזים במלח שהם גם כן מספר ג' פעמים הויייה כמנין מלח, ואם בירך המוציא ולא הביאו המלח לא ימתין אלא יבצע מיד ויאכל ובעת שיביאו המלח על השלחן יטביל הפרוסה ג' פעמים וראוי שישאיר המלח עד אחר ברכת המזון דהשלחן דומה למזבח וכתיב על כל קרבנך תקריב מלח וגם הוא מסוגל להגין מן הפורעניות ומנהג יפה ונכון על פי הארייי להניח על השלחן כלי שיש בו אזוב, דהאזוב הוא בסוד היסוד הנקרא צדיק סימן לדבר וצדיק על שלחן יבא :
• [יא] יזהר שלא יזרוק הפרוסה לפני המסובין אלא יניח לפניהם עד מקום שידו מגעת, ולא יתן הפרוסה ביד המסובין דאין נותנים ביד אלא לאבל ביימ, ועל כן יזהר בזה גם בבנים הקטנים שלא יתן הפרוסה בידם אלא יניח לפניהם והם נוטלים:
• [יב] לא יתן לבהמה חיה ועוף אפילו הטהורים מן הלחם שבירך עליו המוציא, ולטמאים לא יתן לחם ושום מאכל מהשלחן כלל, וכן יזהר שלא יתן לעכויים מאכל מן השלחן ואפילו ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה, ורק אם יש חשש איבה לית לן בה, מפני שהשלחן עומד דוגמת המזבח דשלחנו של אדם מכפר עליו לכך יזהר בזה :
• [יג] אין רשאי הבוצע לבצוע אלא עד שיכלה אמן מרוב המסובין, ואחר
• [יד] אפילו שהכניס המאכל לפיו ולועסו כל עוד שלא בלע לא ישיח ומכל מקום אם שח קודם שבלע אפילו בדברים חיצונים אין צריך לחזור ולברך, ולכתחילה נכון להזהר שלא ישיח כלל עד שיגמור לאכול כזית מפרוסת המוציא: [ה"ע לכתחלה לא ידבר אפילו דברי תורה עד שיבלע מן המאכל. ומותר לענות אפילו לכתחלה דברים שבקדושה אחר שנתן המאכל בתוך פיו, עדיין לא בלע ממנו. וכן מותר לענות "אמן" אחר ברכת חבירו אחר שנתן המאכל בתוך פיו.]
• [טו] אם אמר תנו מאכל לבהמה הרי זה חשוב דברים השייכים לסעודה מפני דאסור לאדם לאכול קודם שיתן מאכל לבהמתו, [ה"ע גם בשבת שיש מקום לומר שגם בשבת אסור לאכול לפני שנותן לבהמתו ], ואם אמר תנו מים לבהמה יש להסתפק על כן בכהאי גוונא טוב שיהרהר הברכה בלבו :
• [טז] אם שח הבוצע בדברים חיצונים שדינו לחזור ולברך והמסובין לא הפסיקו יצאו ידי חובה ואוכלים ואין צריכים לכוין לברכה שניה של הבוצע ה"ע אינם חוזרים משום סב"ל ולכן טוב שיכוונו לברכה השניה של הבוצע], ואם שחו המסובין לאחר שטעם הבוצע קודם שיטעמו הם יש פלוגתא בזה וסבייל, ולכן יהרהרו הברכה בלבבם ויאכלו :
• [יז] יש נוהגים לאכול שיירי פרוסת המוציא סוף הסעודה משום חיבוב מצוה וכדי שישאר טעם המוציא בפיו וכתיב ברוך טנאך ומשארתיך ויש בזה תיקון לפגם הברית ומנהג יפה הוא, אך בתנאי דקים ליה בנפשיה שלא ישכחנה דאם שכח ולא אכלה מאי אהני ליה ואדרבה מגרעות נתן, לכך השכחן לא ינהוג בכך ועל כל פנים יזהר האדם לאכול חתיכת פת מעט מן השלחן סמוך ממש לנטילת מים אחרונים:

פרשיות בהר בחוקותי-דיני דרך ארץ בסעודה

ישנם שני ברורים באכילה בירור חיצון נעשה על ידי האכילה והבירור הפנימי נעשה על ידי אמירת דברי תורה בסעודה

• [א] צריך האדם לזכור בתוך אכילתו חורבן הבית, וידאג בלבו על זאת שבזמן שבית המקדש קיים היתה השכינה מקבלת שפע מעולה ומשובח ממה שהוא אחר חורבן, על כן ירגיל לומר לשם יחוד קודשא בריך ושכינתיה וכו' הריני זוכר את ירושלים אשר חרבה בעונותינו והריני מצפה לבניינה שיבנה אותה הקבייה במהרה בימינו אמן, ויהריימ ה' אחד ואחד שתשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו, וקיים בה מקרא שכתוב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה: גם יזהר לומר בתוך הסעודה פטום הקטורת ופרק איזהו מקומן, ואחר כך יאמר אחד ואחד מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו וכו' עד כברכת ה' א-לוקיך אשר נתן לך אחר כך יאמר ותמלוך אתה ה' א-לוקינו מהרה על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלם עיר קדשיך ככתוב בדברי קדשיך ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה, וקודם פטום הקטורת ופרק הנזכר יאמר פסוקים אלו להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר ולנצח על כל דברי דוד בן ישי עבדך משיחך: בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני: והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו: אשר הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו: ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי: שוש אשיש בהי תגל נפשי בא-לוקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה : ויבטחו בך יודעי שמך כילא עזבת דורשיך ה': שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב: נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי: אודך כי עניתני ותהי לי לישועה : ואחר כך יאמר מזמור היום ואחר כך הושיעני ה' א-לוקינו וכו' עד וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן, ואחר כך פטום הקטורת ואחר כך איזההו מקומן ואחר כך אין כא-לוקינו וכו' :
• [ב] צריך לישב בכבוד על השלחן הדור בלבושו כמו שיושב לפני גדולים, ובפרט בשעה שמברך ברכת המזון וככתוב זייה אלייי ואנוהו ודרשו בזה ריית זה השלחן אשר לפני ה' :
• [ג] מנהג החסידים קודם לכל סעודה בימי החול שיפנה תחלה ובפרט אם מרגיש התעוררות בגופו והוא צורך גדול על פי הסוד, ויטול ידיו ויברך אשר יצר ואחר כך יעמוד ויתוודה ביום שיש בו תחינה, ויושב במקום שרוצה לאכול וישתה מעט מים פחות מרביעית אם תאב למים[ה"ע השותה ואינו צמא על מנת שלא יאבד נוזלים או על מנת שלא יצמא ביום בתענית לא יברך] או ישתה מעט שכר ויכוין לפטור מים שבתוך המזון, ואחר כך יאמר לשם יחוד ובקשות שאמרנו לעיל ואחר כך יטול ידיו כהלכה בשביל האכילה, ובימים שאין בהם תחינה שאין אומרים ודוי יאמרו מזמור בבא אליו נתן הנביא ויהרהר בתשובה בלבו וכל זה יהיה לו עזר וסיוע אל הבירור שעושה באכילתו :
• [ד] אסור לטעום עד שיתן מאכל לבהמתונה"ע בבהמה של אחרים אין אסור] או חיה ועוף שיש לו בביתו במזונותיהם עליו, דכתיב ייעשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעתיי, ורק בשתיה האדם קודם לבהמה דכתיב והשקית את העדה ואת בעירם:
• [ה] אף על גב שכתוב אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט דווקא בזמנם היו מסובין באכילתם וההיזק מצוי אבל היום כולם יושבים ולכן אין סכנה, ולכן בליל פסח דכולנו מסובין חייבין מן הדין להזהר בדבר זה, וגם בשאר ימות השנה אם יזדמן איזה סיבה לאדם להיות מסב על שמאלו ואוכל חייב לקיים דברי חזייל הנזכר שלא ישיח:

בעזה"י שואל ומשיב / הרב יהורם חדד שליט"א

שאלה: מעשר ראשון האם אפשר לתת לכהן במקום ללוי ואיזה מעשר כהן יכול לקבל היום תשובה: כתב שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף יט... ואחר כך מפריש מן השאר אחד מעשרה, והוא נקרא מעשר ראשון לו ונותנו ללוי .והרמ"א כותב וי"א אף לכהן (טור). אם כן מבואר משולחן ערוך שיש לתת מעשר ראשון רק ללוי ואילו הרמ"א מתיר לתת גם לכהן וכתב הש"ך שטעם הב"י שאף שעזרא קנס שמעשר ראשון ינתן גם לכהנים כיון שלא עלו עימו לארץ ישראל דעת הב"י בדעת הרמב"ם ופסקו להלכה שרק לדורו קנס אבל דעת הרמ"א שגם כוהנים יכולים לקבל מעשר ראשון משום שסובר שהקנס שקנס עזרא את הלוויים הוא לכל הדורות ומה שאפשר לתת לכהן הוא שמן של תרומה ויש לרשום עליו שמן תרומה טמא שלא יבואו לאוכלו ויכול להשתמש בו להדלקת נרות ויכול ביחד עם ישראל להשתמש לאורו כמבואר בסעיף לעיל אלא שיש להקפיד שהשמן תרומה יהיה טמא, וכן אין להשתמש בו ביום טוב שחל בערב שבת שאין שורפים קודשים (תרומה טמאה ) ביום טוב עיין מסכת שבת דף כד לגבי שמן שריפה ורמב"ם הלכות יום טוב פרק ג' הלכה ה' כתב בדרך אמונה קונטרסים קונ' הלכ' תרו"מ שנדפס ע"פ מרן החזו"א (כרך ג) דין הנתינה] כיון שאין לכהנים ולוויים שלנו העולים על פי עצמם אף דין כהני ולויי חזקה, אין מצות נתינה לכהן ולוי נוהגת כעת, (דהיינו אין צורך לתת היום מעשר ראשון ללוי שהמוציא מחבירו עליו הראיה )אמנם החיוב של נתינת מעשר ללוי קיים גם היום.. אבל דעת מרן הרב עובדיה שגם היום יש חיוב לתת ללוי מעשר ראשון

עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר

מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב משה אהרון דוד ושלמה הוא יברך וישמור וינצור ויעזור וירומם ויצלח את התורמים היקרים ובני ביתם: חדד אשר, דוד ושרה חניה, צבן יגאל וציפורה, יצחק ויוכבד ת חדד, גד חדד, ישראל וקרין חניה, ציפורה חדד ומשפחתה, חי ואביבה חדד, משה טרבלסי ורעיתו ,זבולון וברברה חדד, משה חיים בן אביבה, עמי ושושנה כהן, אליהו ורות נחמה חדד, רפי ואביבה זגדון, יסכה ויעקב שמסיאן, שמואל ונורית חדד, כהן שמעון ומרים, מיכאל ואליס חדד, עמוס רזיאל ואוריה חדד, יצחק וכוכבה חדד, כהן יואל ורעייתו, כהן עוזיאל ורעייתו, יהונתן ושילת חדד, הדס ודניאל פראנג'י, יוסף ומינה חדד, הרב אסף נתן ורעיתו, בת שבע חדד וכל משפחתה, אברהם וסיגלית מסס, ר' יעקב צבאן, דוד ואילנה ביתן, ר' יעקב אזוביב, כהן רחמים וסוזי, בר רבקה ובן, מזושן יונתן, לרפואה שלמה: שרה בת טיטה, יוסף בן טיטה , לזיווג הגון: מוריה רחל בת בת שבע, רבקה בת רות, עינב ליטל ומזל אורין בנות ציפורה. זש"ק רינת בת סיגלת, יהונתן בן בת שבע שתורמים לכוללי קול כמוס. [כולל יום, כולל ליל שישי, כולל ערב ,כוללי בין הזמנים ועוד] ולעלון השבועי.ועוד מלך מלכי המלכים ברחמיו ישמרם ויחיים מכל צרה ונזק יצילם ובכל אשר יפנו ישכילו וכל אשר יעשו יצליחו ויבטל הא-ל מעליהם כל גזירות קשות ורעות ויגזור עליהם הא-ל גזירות טובות וברכות מרובות, וזכות התורה תגן בעדם וימלא ה' כל משאלות ליבם לטובה, לחיים טובים ומוצלחים, ויסיר כל מחלה וכל דבר רע ונהיה תמיד שמחים ומאושרים אכי"ר. לע"נ: יורם בן זילו, רחל בת מזלה, אליהו בין מבירכה, לקבלת העלון במייל: [email protected] 054-8464024 כל הזכיות שמורות ,לצורך זיכוי הרבים הכל מותר. העלון מוקדש להצלחת להצלחת משפחת יהורם בן טיטה חדד וב"ב: שה' יתברך יצלחם במאד מאד ויתקיים בהם הפסוקים והסירותי מחלה מקרבך ,אני ה' רופאיך והסיר ה' ממך כל חולי ,וכל אשר יעשה יצליח ,ימלא ה' כל משאלותיך מילי דבדיחותא: זקן אחד הגיע לגיל ,119 ולכבוד יום הולדתו הגיע אליו כתב מהעיתון המקומי כדי לראיין אותו. העיתונאי שואל אותו: "מהו סוד גילך המופלג?", ענה לו הישיש: "יש לי בחיים כלל ברזל, אני בחיים לא מתווכח עם אף אחד על שום דבר". "זה הכל?!", התפלא העיתונאי, "כן", ענה הקשיש בפשטות, "אבל זה לא יכול להיות", אמר העיתונאי. "אתה צודק", ענה לו הקשיש בשקט ובעדינות... התורה מצווה אותנו להפריש צדקה, ומציינת כי היא מעניקה לנו את מצוות הצדקה עקב העובדה ש'לא יחדל ממך אביון'. הרה"ק בעל ה'כתב סופר' זי"ע חושף כוונה נסתרת בדברי הפסוק, וכך הוא אומר: אבא שבשמים אומר לנו, כל יהודי: ראה נא. אני מפקיד בידך את הזכות להחיות את נפש העני, נותן לך במתנה את הזכות הזו, כדי שתוכל לפתוח לעצמך את שערי השפע, להינצל מכל רע. אני מעניק לך את ההזדמנות לעורר על עצמך את רחמי שמים, שזכות הצדקה תעמוד לצידך ותדאג עבורך, אני עושה את זה בשבילך, לא בשביל האביונים, הם כבר יסתדרו. אני אחראי עליהם, אני אביהם, "לא יחדל ממך אביון" - האביון לא יאבד בעוניו, אני ה' דואג לו. השאלה היא רק אם אתה תזכה להיות המשקיע הנבון, שנותן מכספו לעני ורוכש בכך זכויות כבירות. הקדוש ברוך הוא שולח אליך עני? - הוא לא שולח אליך מישהו שיקח מכספך, הוא שולח אליך 'השקעת זהב'. שים כסף אצל העני, ותן לבורא עולם לשלם את התמורה המלאה לכספך, בשפע רב! האיש נשא עיניים משתוממות, שדאגה, חרדה, עצב וצער מפתיע לגלות את הסוד האמיתי: יותר משהעשיר מעניק לעני, העני הוא המעניק לעשיר. כשעני ניצב לנגד עינינו, ניצבת לפנינו 'השקעת זהב' כדאית במיוחד, מניה שבורא עולם חתום עליה שכדאי להשקיע בה. רוצה לפתוח לעצמך את שערי השפע? רוצה להציל את עצמך ומשפחתך מכל רע? רוצה להרעיף על עצמך שפע אושר ועושר? בבקשה, הנה המפתח: שים כסף אצל העני, תרום לו בעין יפה, ותזכה! הבה נאמץ את המסר הזה לתשומת ליבנו. לפעמים אנו עלולים להיתקל בריבוי בקשות, לפעמים דופקים בדלת בשעות מאוחרות, מעורבים בכל מבט שנשקף מהן. למה מתכוון הרבי? מדוע אז היה יכול לפעול ישועה והיום כבר לא? ומדוע הוא מדגיש כי הוא אינו יכול, אבל ככל שנזכור שכל הזדמנות לתת צדקה היא הזדמנות עסקית רווחית, שכל פניה אלינו בבקשת נדבה היא רגע של השקעה כדאית, ימים, הייתי אברך צעיר, מטופל במשפחה חסרת כל, עני מרוד. נתת לי שכל נתינת צדקה היא הפותחת לנו שערי טובה ושפע - כך ייקל עלינו מעטפה, צדקה טהורה ונשגבה. בכוח הצדקה יכולתי להתפלל עליך, להעניק לעני מכל הלב, מתוך שמחה ובחיוך רחב, ובורא עולם ישלם ותפילת העני שזכה בצדקה מידיך - פתחה לך את השערים והביאה שכרנו בכפל כפליים! שמש צדקה ומרפא בכנפיה, שהרי התורה הבטיחה 'כי בגלל הדבר הזה יברכך השם אלוקיך' - ברכת התורה היא שעמדה לצידך ולהושיעך. הבשורה הקשה היכתה את האברך ובני משפחתו, כרעם ביום בהיר. הרפואה עוד לא היתה מתקדמת כמו היום, אך כבר אז - די מהר לא כן היום. היום אני רבי, ברוך השם כבר אינני נזקק לצדקה, ידעו להבחין בהימצאותה של הנוראה שבמחלות, ולאבחן מיד עד כמה וכבר אינני יכול לפעול ישועות כה גדולות, שאפשר לפעול רק בכוח הסיכויים קלושים לרפואתה. כשבשורת האיוב נפלה על האברך הצעיר, הצדקה. עצתי לך, שתצא לרחובה של עיר, תחפש לעצמך עני הגון, אדם היה זה יום הלם במשפחתו, כשכולם אובדי עצות... שמצוקתו גדולה, תן לו את המעטפה, תבקש ממנו להתפלל עליך, ואז בירושלים של אותם ימים, לפני כשבעים שנה, התפרסם שמו כוח הצדקה ישוב ויפעל את ישועתך, ורפואתך קרובה לבוא' - בירך של הרה"ק רבי מרדכי מזוועהיל זי"ע, שעוד לא מונה לאדמו"ר, אך כבר הרבי בחום... אז נודע כצדיק נשגב, היושב בפינת בית הכנסת 'חיי עולם', ועוסק נפעם ונרגש יצא היהודי מאת הרבי, ובכיסו המעטפה התפוחה. בתורה ובעבודת ה' מתוך הדחק. האברך גמר אומר להגיע לבית הכנסת בירר על עני דחוק מאוד במחייתו, העביר לו את המעטפה, ואף רשם את חיי עולם', ולבקשו כי יפעל ישועה למענו. שמו על פיתקא - כדי שהעני יתפלל עליו בכל עת. ואכן, לא עברו ימים בברכיים כושלות ובעיניים דומעות התייצב לצד הסטנדר של מרובים, ושוב נכנס אותו יהודי את הרבי, הפעם כדי לבשרו כי העצה רבי מרדכי, ותינה את צרתו. את העובדה שהוא איש כה צעיר, בתחילת עבדה יפה יפה, והוא נושע ונרפא, בכוח הצדקה... חייו ובשיא פריחתו, ושאינו מסוגל לחשוב על כך שיותיר אחריו אלמנה הבה נתבונן בעומק המסר, שמציב בפנינו הסיפור המופלא הזה ואם לכמה ילדים קטנים ללא אב וגב. הוא העניק לרבי מרדכי סכום שסיפר הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א. עוצמת ברכת הצדקה כסף גדול כפדיון נפש, הותיר על הסטנדר את שמו ושם אימו למען שהיא ברכה שבורא עולם בעצמו מעניק לנותן הצדקה, בגלל הדבר הזה יתפלל עליו בכל עת, ונפרד ממנו כשרבי מרדכי מברכו שיזכה ברפואה יברכך השם אלוקיך!' וישועה בקרוב. היה זה לפני כעשרים שנה, היו אלה ימי בין הזמנים, עת השבועות חולפים, הרופאים החלו לטפל בו באמצעים שהיו משפחה מצפון הארץ התעתדה לשבות בדרום הארץ. הם יצאו מביתם בידיהם, והנה - הפלא ופלא. האיש הולך ונרפא. המחלה מתחילה לסגת, ביום שישי בשעת בוקר מוקדמת, והתכוננו ליהנות עד חצות היום ניצוצות של תקוה ניכרים בדברי הרופאים. במועד שהרופאים צפו כי בפארק עין זיתים המצוי לא הרחק ממירון, ומשם להמשיך דרומה. הם יעזוב את בית החולים ויעלה לעולם שכולו טוב - עזב האיש את בית חנו את הרכב בחניון הפארק - שבאותם ימים היה חורשת עפר שקטה החולים בריא ומחוייך, מהלך על שתי רגליו, אב בריא ומאושר! ולא סלולה, וכולם ירדו להשתעשע ברחבי הפארק. 30 שנה חלפו בטוב ובנעימים, האברך הצעיר של אז - כבר שעת הצהריים הגיעה, ובני המשפחה החליטו לשוב לרכב, הפך ליהודי מבוגר, כבן 60. ושוב נגזרה עליו הגזירה. כמו בסרט אימה, ולהמשיך במסע לכיוון דרום הארץ. האב התניע את הרכב, ואז התברר שוב הוא יושב על הכסא מול הרופא ושומע את בשורת האיוב, לפיה כי כשהחנה אותו - לא הבחין בגזע עץ שבשולי החניון, למעשה המחלה הנוראה שבה והתפרצה בגופו, הורסת כל חלקה טובה... הגלגלים האחוריים חונים מעברו השני של הגזע. הוא ניסה ללחוץ בכל הוא יצא מהרופא שבור לב, ושוב חזרו אליו התחושות של אז, הכוח על דוושת הגז - כדי שהרכב יצליח לעלות על המחסום שיצר גזע הדאגה, האימה, הפחד והחרדה, אמנם הוא הרבה יותר מבוגר, 30 שנה העץ, אך לנוכח ההדף - שקע החול שמתחת הגלגלים האחוריים עוד עברו מאז, אבל גם גיל 60 הוא גיל צעיר מדי מכדי להסתלק מהעולם יותר, והרכב כולו שקע עמוק יותר, כשגזע העץ מתחת לטבורו, לא לאחר מחלה קשה. הפעם, הרופאים היו חמורי סבר עוד יותר, שכן זו התפרצות חוזרת של המחלה, והסיכויים שהגוף יוכל לנצחה - קלושים עד אפסיים... אך האיש לא נתן לדאגה להשתלט עליו. היטב זכר מה עשה בפעם הקודמת, והחליט לשוב ולעשות את אותה פעולה. הוא משך תוכנית חיסכון בעלת סכום עתק, צרר את הסכום במעטפה, ושם את פעמיו לביתו של הרה"ק רבי מרדכי מזוועהיל זי"ע - שכבר כיהן אז כאדמו"ר. והפעם הרבי לא ישב בקצה בית הכנסת, אלא בחדר קבלת הקהל... הוא התייצב בתור, וכשהגיעה עיתו - פסע פנימה בדריכות. הוא הזכיר בקצרה את הקורות אותו לפני 30 שנה, כיצד חלה במחלה הנוראה ופדה את נפשו בסכום כסף שהעביר לרבי כצדקה, ובקול בוכים סיפר כי המחלה שבה ותקפה, 'הבאתי בכיסי מעטפה עבה פי כמה וכמה' - אמר האיש, 'אתן אותה לרבי, והרבי כבר יפעל לי את ישועתי כמיטב המסורת'. אלא שהפעם למרבה ההפתעה, הרבי דחה את המעטפה בעדינות וסירב. "לצערי, אני אינני יכול לעזור לך!' - קבע, כשהוא מביע השתתפות כנה בצערו של היהודי שלפניו, אך מסביר שלא יוכל לסייע... האיש הופתע, ולאחר רגע, כשהבין את המשמעות, נחרד וזעק בבעתה : 'רבי, האם זה אומר שאפסה תקוותי? האם אין לי סיכוי? הלא הרבי הוא שפעל את ישועתי אז - לפני 30 שנה, ואילו עכשיו הרב אומר שאינו יכול?!' 'זה לא אומר כלום' - הרגיע הרבי, 'אז באמת הייתי יכול. היום כבר לא' הרבי הבחין במבטי התמיהה, ונענה מיד: ראה נא, אז באותם ימים, הייתי אברך צעיר, מטופל במשפחה חסרת כל, עני מרוד. נתת לי מעטפה, צדקה טהורה ונשגבה. בכוח הצדקה יכולתי להתפלל עליך, ותפילת העני שזכה בצדקה מידיך - פתחה לך את השערים והביאה שמש צדקה ומרפא בכנפיה, שהרי התורה הבטיחה 'כי בגלל הדבר הזה יברכך השם אלוקיך' - ברכת התורה היא שעמדה לצידך ולהושיעך. לא כן היום. היום אני רבי, ברוך השם כבר אינני נזקק לצדקה, וכבר אינני יכול לפעול ישועות כה גדולות, שאפשר לפעול רק בכוח הצדקה. עצתי לך, שתצא לרחובה של עיר, תחפש לעצמך עני הגון, אדם שמצוקתו גדולה, תן לו את המעטפה, תבקש ממנו להתפלל עליך, ואז כוח הצדקה ישוב ויפעל את ישועתך, ורפואתך קרובה לבוא' - בירך הרבי בחום... נפעם ונרגש יצא היהודי מאת הרבי, ובכיסו המעטפה התפוחה. בירר על עני דחוק מאוד במחייתו, העביר לו את המעטפה, ואף רשם את שמו על פיתקא - כדי שהעני יתפלל עליו בכל עת. ואכן, לא עברו ימים מרובים, ושוב נכנס אותו יהודי את הרבי, הפעם כדי לבשרו כי העצה עבדה יפה יפה, והוא נושע ונרפא, בכוח הצדקה... הבה נתבונן בעומק המסר, שמציב בפנינו הסיפור המופלא הזה שסיפר הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א. עוצמת ברכת הצדקה שהיא ברכה שבורא עולם בעצמו מעניק לנותן הצדקה, בגלל הדבר הזה יברכך השם אלוקיך!' היה זה לפני כעשרים שנה, היו אלה ימי בין הזמנים, עת משפחה מצפון הארץ התעתדה לשבות בדרום הארץ. הם יצאו מביתם ביום שישי בשעת בוקר מוקדמת, והתכוננו ליהנות עד חצות היום בפארק עין זיתים המצוי לא הרחק ממירון, ומשם להמשיך דרומה. הם חנו את הרכב בחניון הפארק - שבאותם ימים היה חורשת עפר שקטה ולא סלולה, וכולם ירדו להשתעשע ברחבי הפארק. שעת הצהריים הגיעה, ובני המשפחה החליטו לשוב לרכב, ולהמשיך במסע לכיוון דרום הארץ. האב התניע את הרכב, ואז התברר כי כשהחנה אותו - לא הבחין בגזע עץ שבשולי החניון, למעשה הגלגלים האחוריים חונים מעברו השני של הגזע. הוא ניסה ללחוץ בכל הכוח על דוושת הגז - כדי שהרכב יצליח לעלות על המחסום שיצר גזע העץ, אך לנוכח ההדף - שקע החול שמתחת הגלגלים האחוריים עוד יותר, והרכב כולו שקע עמוק יותר, כשגזע העץ מתחת לטבורו, לא