האדמו"ר הרב חי יצחק טברסקי זצ"ל- נולד ב-ד' אלול ה'תרצ"א (1931) בירושלים. אב סבו, האדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי ('רבי נחומטש') היה סנדקו. נקרא על שם זקנו ר' יצחק מסקווירה. בילדותו, לאחר חג הפסח ה'תש"ד (1944), חלה. סבו האדמו"ר רבי דוד הוסיף לו את השם 'חי'. למד בתלמוד תורה ובישיבת עץ חיים, שם התקרב לרב איסר זלמן מלצר, שאותו החשיב לרבו. היה חלק מ'חבורה' בראשות רבי יוחנן פרלוב מסטולין, שכללה בחורים ירושלמים מישיבת עץ חיים, וגם אליו נסע מפעם לפעם לחיפה. למד בישיבת בעלז. הושפע מהאדמו"ר רבי שלמה גולדמן מזוויהל. אדמ"ורי גור התגוררו בשכנותו ברחוב 'שפת אמת' בירושלים, והוא התקרב אל ה'אמרי אמת' וה'בית ישראל". היה ידידם של ה'לב שמחה' וה'פני מנחם'.
ב-כ' אדר א' ה'תשי"ד (1954) נישא במנהטן שבניו יורק. לאחר נישואיו חותנו, האדמו"ר רבי יעקב יוסף טברסקי מסקווירה הפך לרבו. רבינו גר לצידו בשדרת בדפורד בוויליאמסבורג ולמד איתו בחברותא כשעתיים בכל יום. בשנת ה'תשי"ז (1957) חותנו עבר לגור בשיכון סקווירה שייסד ורבינו עבר איתו. שם מונה לראש מוסדות סקווירה. שימש גם כבעל התפילה בימים נוראים. ב-כ' כסליו ה'תשמ"ב (1981) אביו נפטר ורבינו מונה לאדמו"ר בארה"ב, לצד אחיו הגדול, הרב ישראל מרדכי, שמונה לאדמו"ר בישראל. האדמו"ר ממכנובקה, זקן אדמו"רי בית צ'רנוביל, פרסם מכתב שבו מינה את שניהם וביקש שלא יסרבו למינוי. רבינו עבר לבורו פארק והתחיל לכהן כאדמו"ר. לאחר פטירת אחיו הנהיג את החסידות בשותפות עם בנו-אחיינו, רבי דוד, האדמו"ר בישראל. החסידות בראשותו מונה ת"ת בבורו פארק, במונסי ובלייקווד, ישיבה קטנה וגדולה בבורו פארק, בית ספר לבנות וכוללי אברכים. ענוותן מופלא. כיבוד ההורים שלו היה מופלא. נפטר ב-כ"ט אב ה'תשפ"ג (2023) בגיל 91 שנים. ציונו במונסי, ניו-יורק.
סבא (מצד האב): האדמו"ר ר' דוד. אביו: האדמו"ר רבי יוחנן מראחמסטריווקא. אמו: מרת אסתר רבקה (לבית וילהלם). אשתו: מרת מרים בת רבי יעקב יוסף טברסקי, האדמו"ר מסקווירה (נישא ב-כ' אדר א' תשי"ד- 1954). בניו: רבי מרדכי (חתן דודו רבי זאב טברסקי; בי"ט בסיוון ה'תשנ"ב התמוטט ונפטר בפתאומיות), רבי יעקב יוסף (מחשובי חסידי ראחמסטריווקא בספרינג ואלי), רבי דוד משה (ממלא מקומו בהנהגת החסידות בבורו פארק), רבי ישכר דב (האדמו"ר מראחמסטריווקא לייקווד), רבי אברהם יהושע העשיל (האדמו"ר מראחמסטריווקא במונסי), רבי ישעיהו משולם זושא (כיהן כאדמו"ר מראחמסטריווקא בלינדן וכיום מכהן בוויליאמסבורג־ ברוקלין), רבי יעקב יוסף (האדמו"ר מראחמסטריווקא בלינדן), רבי מנחם נחום (האדמו"ר מראחמסטריווקא בשכונת אוק־אנד־ויין בלייקווד). בנותיו: מרת ציפורה (נישאה לר' צבי אלימלך הלברשטאם, האדמו"ר מבארנוב במונסי), מרת פייגא שפרה (נישאה לרבי מנחם מנדל הגר, האדמו"ר מוויז'ניץ קיימישא), מרת חוה (נישאה לר' מרדכי טברסקי), מרת חנה סימא (נישאה לר' מנחם נחום טברסקי), חתנו ר' מרדכי אהרן טברסקי (ראש ישיבת מאור עיניים של חסידות ראחמיסטריווקא ירושלים). מרבותיו: הגאונים הרב איסר זלמן מלצר, האדמו"ר ר' שלמה גולדמן מזוויהל, האדמו"ר ר' אהרון רוקח מבעלז, האדמו"ר רבי יעקב יוסף טברסקי מסקווירה.
מספריו: •אמרות טהורות- עשרה כרכים על התורה ועל המועדים.
הרה״ח ר׳ יעקב יוסף קאסטן שליט״א, מחשובי חסידי ראחמיסטריווקא, סיפר ששמע מאדם אחד: לפני כמה שנים נסעתי לאנטוורפן להסתופף בצל כ"ק מרן אדמו״ר מפשווארסק. לפני שנסעתי הלכתי להיפרד מרבינו. כשאמרתי לרבי שאני עומד לנסוע אל האדמו"ר מפשווארסק, אמר לי הרבי שהוא זוכר אותו עוד מלפני שנים רבות, בעת שהגיע עם אביו הרה״ק רבי יעקב לייזר מפשווארסק זי״ע להסתופף בצל חותנו (של האדמו"ר מראחמסטריווקא) הרה״ק מסקווירא זי״ע. שאלתי את הרבי אם הוא רוצה שאשלח דרישת שלום ממנו לאדמו״ר מפשווארסק. הרבי חשב לרגע ואמר לי: "אני לא יודע אם הוא יזכור אותי - תגיד לו: ׳ברכות מחתנו של הרבי מסקווירא'".
רבינו נהג ללבוש גרביים שחורות בימות החול, וגם בשבתות וימים טובים, חוץ מר״ה ויוה״כ, שאז לבש גרביים לבנות. פעם אחת נכנס הרבי לביהמ"ד למחרת יוה״כ בבוקר כשהוא לובש גרביים לבנות. הדבר היה לפלא גדול אצל חסידיו, שהרי כאמור מעולם לא לבש גרביים לבנות ביום רגיל.
לאחר התפילה שאל אחד מבניו של הרבי את אביו על כך. אביו השיב לו בפשטות שאתמול בערב לא הכין לעצמו את הגרביים השחורות ללבוש בבוקר. כעת בבוקר, כשרצה ללבוש אותן כדי ללכת להתפלל, הבחין שהגרביים מונחות בחדר שבו ישנה הרבנית, וחשש שמא יעיר אותה משנתה על ידי כך שייקח את הגרביים, ולכן לבש את הגרביים הלבנות שלבש אתמול ביוה"כ.
הרב שיינברגר סיפר על רבינו. פעם אחת לפני ראש השנה הבינו הממונים שהבית המדרש לא יוכל להכיל את הציבור הגדול אשר מגיע להסתופף בצל קודשו של רבינו. כיוון שבית המדרש היה קטן והציבור הלך וגדל, גמרו בדעתם שאין ברירה אחרת אלא לשכור מקום מרווח לצורך תפילות החג. הם הבינו שהרבי לא יסכים לכך, אבל מכל מקום לא הייתה להם ברירה אחרת, ועל כן החליטו להיכנס אל הרבי ולהסביר לו את כל העניין, מדוע צריכים לשכור מקום גדול יותר. הממונים נכנסו אל הרבי ואמרו לו: "מה אפשר לעשות? קהל גדול מגיע להתפלל כאן בר"ה, והמקום צר מהכיל את הקהל הגדול, על כן אנחנו מבקשים רשות לשכור מקום מרווח לצורך התפילות". הרבי הסכים תיכף ומיד לבקשתם.
הדבר היה בעיניהם לפלא גדול, כי היה זה ממש שלא כדרכו. על כן הרהרו בדעתם שמא לא הבין הרבי באופן מדויק את רצונם, ולכן נכנסו למחרת שוב אל הרבי ושאלו בשנית: "האם הרבי אכן מסכים שנשכור מקום אחר לצורך התפילות?". הרבי ענה: "למה לא? אם אנשים באים ואין די מקום בבית המדרש, שישכרו עבורם מקום אחר. אבל בקשה אחת אני מבקש מכם, לדאוג שכאן בבית המדרש יישאר בעל תוקע".
(הסיפורים מעובדים מתוך העלון הנפלא 'נועף שיח'- אב"ד סאנטוב שליט"א)