כשאנו רוצים להיכנס לימים הנוראים הבאים עלינו לטובה, שייפתחו השבוע עם ראש חודש אלול, כשאנו עמוסים בזכויות ובמעשים טובים, כדי שנזכה ביום הדין לכתיבה וחתימה טובה.
מצוות ביקור חולים
אחת המצוות החשובות ביותר, שלצערנו רבים מזניחים אותה בשל טרדות החיים והעיסוקים הרבים, היא מצוות ביקור חולים.
שורשה של מצווה זו כבר בתורה הקדושה. חז"ל מספרים שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בא לבקר את אברהם אבינו ביום השלישי למילתו, כשהיה חלש וכואב, ובכך לימד אותנו כמה גדולה וחשובה מצווה זו.
גם בגמרא (נדרים דף מ) מסופר על אחד מתלמידיו של רבי עקיבא שנפל למשכב. ימים רבים לא הגיע לבית המדרש, ואיש מתלמידי הישיבה לא טרח לבקרו. כשנודע הדבר לרבי עקיבא, הלך בעצמו לביתו. הוא מצא את תלמידו שוכב בחוליו, כשביתו מוזנח ואין מי שיטפל בו. רבי עקיבא סידר את הבית, דאג לכל צרכיו ועודד את רוחו. לאחר שהתאושש מעט, אמר התלמיד לרבו בהתרגשות: "רבי, החייתני!"
כשחזר רבי עקיבא לבית המדרש, עמד והכריז בקול גדול: "כל מי שאינו מבקר את החולה - כאילו שופך דמים." עד כדי כך הפליגו חז"ל בחשיבותה של מצווה זו.
לקראת ראש השנה הקרב ובא, כדאי שכל אחד ואחת יקבלו על עצמם חיזוק במצווה היקרה של ביקור חולים. אין הכרח שהחולה יהיה בן משפחה או חבר קרוב. אפשר לבקר גם יהודים שאיננו מכירים, המאושפזים בבתי החולים או השוהים בבתי אבות. עצם הביקור, החיוך, המילה הטובה וההתעניינות - מחזקים את ליבו של החולה ומעניקים לו כוח ותקווה.
ומאידך, כמעט כל אחד מאיתנו מכיר שכן, חבר, קרוב משפחה או מכר שעובר תקופה רפואית לא פשוטה. ביקור קצר, שיחת עידוד או אפילו כמה דקות של תשומת לב - יכולים לעשות פלאים. כולנו מתפללים שלא יהיו חולים בעם ישראל, אך כאשר יש מי שזקוק לכך - זו זכות גדולה לעמוד לצידו.
חז"ל אומרים: "השכינה למעלה מראשותיו של חולה." משום כך אמרו צדיקים שביקור חולה דומה במידה מסוימת לעמידה ליד הכותל המערבי. כשם שעל הכותל נאמר ש"השכינה לא זזה ממנו", כך גם אצל החולה שורה השכינה. זהו זמן מסוגל במיוחד להתפלל, לבקש רחמים, ולברך את החולה שהקדוש ברוך הוא ישלח לו רפואה שלמה בתוך כלל חולי עמו ישראל.
יהי רצון שנזכה כולנו להתחזק במצווה הגדולה של ביקור חולים, להרבות באהבת ישראל ובחסד, ובזכות זאת נזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, לבריאות, לפרנסה, לישועות ולבשורות טובות. שניכתב כולנו בספר החיים, ונזכה במהרה לגאולה השלמה בביאת משיח צדקנו, אמן.
אף פעם לא מאוחר
השבוע זכיתי להשתתף בחתונתו של שכן יקר, שזכה להקים את ביתו בגיל מבוגר יחסית - לאחר גיל שלושים. שמחתי בשמחתו מכל הלב. לראות יהודי שלאחר שנים ארוכות של ציפייה, תפילות ותקווה, זוכה סוף סוף למצוא את בת זוגו ולהקים בית נאמן בישראל - זו התרגשות גדולה שאין לתאר.
השמחה בחתונה הייתה מיוחדת במינה. כולם הרגישו שסוף סוף נסגר מעגל. שנים של המתנה, ציפייה ושל תפילות - הגיעו אל סיומן בשעה טובה ומוצלחת. זו הייתה תזכורת חיה לכך שאין ייאוש בעולם כלל, ושישועת ה' יכולה להגיע בכל רגע.
ומכאן המסר לכל הרווקים והרווקות, ולכל מי שנמצא בתקופה של המתנה וקושי. נכון, כל יום שחולף עשוי להביא עמו צער, כאב ועוגמת נפש. אבל צריך לזכור תמיד: ישועת ה' כהרף עין.
לפעמים דווקא ההמתנה הארוכה היא שמובילה אל הישועה הגדולה ביותר, אל הזיווג המדויק והנכון ביותר שהקב"ה הכין לאדם.
לכן אסור להתייאש ואסור להרים ידיים. צריך להמשיך להאמין, להמשיך להתפלל, להמשיך לבקש, וכמובן לעשות השתדלות בדרך הטבע. כאשר האדם עושה את שלו ובוטח בבורא עולם בכל ענייניו. בסופו של דבר הישועה מגיעה, בזמן המדויק שקבע הקב"ה.
אנו עומדים בפתחו של חודש אלול - חודש הרחמים והסליחות. אלו ימים קדושים ומסוגלים במיוחד, ימים שבהם שערי שמים פתוחים לקבל את תפילותיהם של עם ישראל. זה הזמן להרבות בתפילה ובתחנונים, לבקש על הכלל ועל הפרט.
נתפלל על כל הרווקים והרווקות שימצאו במהרה את זיווגם ההגון. נתפלל על כל הזוגות המצפים לפרי בטן שיזכו בקרוב לזרע של קיימא. נתפלל על כל החולים שיזכו לרפואה שלמה, ועל כל מי שזקוק לישועה בפרנסה, בבריאות, בנחת מהילדים ובכל ענייניו.
יהי רצון שנזכה כולנו לשפע של בני, חיי ומזוני רוויחי, מתוך בריאות, שמחה ונחת, ושניכתב וניחתם כולנו לשנה טובה ומתוקה, מלאה בישועות, ברחמים ובבשורות טובות. אמן.
שאלות על הפרשה ותשובות קצרות בצידן:
מה הקשר בין המילה שחותמת את הפרשה הקודמת - פר' עקב, לפסוק הראשון שפותח את פרשתנו פרשת ראה?
תשובה: פרשת עקב מסתיימת במילה: "לכם." אם נשנה את סדר האותיות של מילה זו, נקבל את המילה: "מלך", וכן את המילה "כלם". על פי זאת ניתן לומר כך: אם נלך בדרך התורה, נזכה להיות "מלך" על גופנו ועל הבריאה כולה. ואם לאו, חלילה תתקיים בשונאי ישראל (שזהו כינוי לעם ישראל) המילה "כלם".
לפי הכלל הידוע שאין חותמים בדבר רע, צריך להבין מדוע הפסוק מסיים בקללה ("ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה.") היה צריך לכאורה לפתוח בקללה ולסיים בברכה.
תשובה: אילו היה כתוב קודם קללה, היינו מבינים שמשה נותן את הקללה. ומכיון שמשה הוא אוהבם של עם ישראל, לא יכול לתת קללה לישראל, לכן אומר הפסוק: "ראה אוכי נותן לפניכם ברכה." כלומר שמשה יכול לתת רק ברכה, והקללה תבוא (חלילה) מאליה אם לא נשמע אל מצוות ה'.
מדוע בפסוק כ"ז נאמר: "את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה", ואילו בפסוק אחריו נאמר "והקללה אם לא תשמעו." והרי לכאורה הפסוק הראשון היה צריך להכתב באותו הנוסח כמו הפסוק השני ולומר: את הברכה אם תשמעו אל מצות ה', ולא כפי שכתוב "אשר תשמעו אל מצות ה'."
תשובה: הפסוק הראשון מרמז לנו שהברכה - היא עצם השמיעה אל מצות ה' ("הברכה אשר תשמעו") ואילו הפסוק השני בא לומר את המשמעות הפשוטה שניתן להבין ממנו – שאם לא נשמע אל מצות ה', תבואנה הקללות.