להיות חומל ומרחם על הבריות !
נלמד מהפסוק: "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" (פרק יג-יח)
ואמרו חז"ל: שלשה סימנים יש באומה הישראלית, רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. רחמנים דכתיב: "ונתן לך רחמים ורחמך" (יבמות עט.). כיוצא בזה אמרו: כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו. וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו (ביצה לב). עוד למדו חז"ל מהפסוק: "ונתן לך רחמים"... כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים (שבת קנא.). והיינו מדה כנגד מדה, כמו שאמרו חז"ל: במדה שאדם מודד מודדים לו (סוטה ט).
הרמח"ל (בספרו מסילת ישרים - יט) כתב: "וזה פשוט כי הקב"ה מודד מידה כנגד מידה ומי שמרחם ועושה חסד עם הבריות, גם הוא בדינו ירחמוהו, וימחלו לו עוונותיו בחסד. שהרי מחילה זו דין הוא, כיון שהיא מידה כנגד מידה.
ענין זה מרומז בפסוק "ה' צילך" כמו שהביא בספר קדושת לוי (בשלח) בשם הבעש"ט: ה' צילך - כמו שהצל עושה מה שהאדם עושה, כך כביכול, מנהיגים את האדם מלמעלה כמו שמתנהג למטה. לכן אם מתנהג במידת הרחמים גם מלמעלה מרחמים עליו, כדברי חז"ל (שבת קנא:) "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים", לכן צריך האדם להתנהג במידת רחמים, ויהיה שמח בחלקו, ואז גם מלמעלה יגיעו לו כך.
כתב החינוך (מצווה תלא): משורשי המצוה (של "ואהבת את הגר") כי ה' בחר בישראל להיות לו לעם קדוש ורצה לזכותם, ולכן הזהירם וציום על דרכי החנינה והחמלה... ויש לנו ללמוד מן המצוה היקרה הזאת, לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו, ולא נעבור עליו הדרך בהימצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו, כמו שרואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר, ועם המידות הללו נזכה להיות מרוחמים מהשי"ת.
על הפסוק "ונתן לך רחמים - וריחמך", כתב האור החיים הק': ש"כל זמן שהאדם הוא בגדר טבע אכזרי, כך יתנהג ה' עמו, שאין ה' מרחם אלא לרחמן. וממילא, רק אחרי "שנתן לך רחמים" ותהיה רחמן, אז "ורחמיך" מידה כנגד מידה, וכדברי חז"ל (שבת קנא.) כל המרחם על הבריות מרחמין עליו.
והוסיף הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל (בשיחות מוסר - מאמר ק) בביאור הענין, שלמען האמת אין זה עונש על מידת האכזריות, שהרי כאן אנוס הוא במידת האכזריות שנשתרשה בו, שמוכרח לקיים את מצות הריגת אנשי עיר הנידחת ונעשה אכזר, וא"כ למה יענש שלא ירחם ה' עליו.
אלא, מבאר רבי חיים, כך המציאות, שהקב"ה מתנהג עם האדם מדה כנגד מדה, וכשאין אדם רחמן אין מרחמין עליו, ולכן הבטחת הקב"ה להורגי עיר הנידחת שיתן להם רחמים כדי שאז יהיה ניתן לרחם עליהם מן השמים, מדה כנגד מדה.
"פרוס לרעב לחמך"...
בימי נעוריו ישב הגה"צ רבי ישראל סלנטר זצ"ל בעליית בית ולמד תורה. את מזונותיו היו שולחים לו מבית חותנו ע"י אחי אשתו שהיה נער צעיר והיה רגיל להביא לו כל בוקר עוגות וקפה.
פעם לחש רבי ישראל באוזני הנער, כי בבית המדרש יושבים עניים זקנים שקשה עליהם הלעיסה, ולכן יש למסור להם את העוגות ואילו הוא יכול להסתפק בפת רגילה. הוא התנה עם הנער שלא יגלה הדבר לבני ביתו ומאז היה נוהג כך מדי יום במשך שנים רבות.
תנה"מ
להחיות ולהשיב נפש...
סיפר יהודי שהיה אחד מהגבאים בבית הכנסת "זהרי חמה" בירושלים: "הדבר אירע לפני כחמישים שנה. אותה תקופה עבדתי בבית החולים "ביקור חולים". באחת הלילות סיימתי את עבודתי בשעת חצות הלילה. והנה בדרכי הביתה הנני רואה את הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל משרך דרכו ברחוב בכבידות כשסל בידו...
"תמהתי בליבי, מה מעשיו של רבי אריה בחצות הלילה ברחוב זה? שיערתי לעצמי, לבטח הולך הוא לפקוד חולה אנוש. נעצרתי דקות ספורות כדי להתבונן להיכן מועדות פניו.
"נדהמתי לראות אותו פונה לאחת החצרות הסמוכות לביקור חולים. הן ידעתי כי בחצר עזובה וחשוכה זו ישנו אך צריף המט לנפול...
"למחרת היום אמרתי בליבי, אגש ואראה מי ישנו בחצר זו. מצאתי כי בצריף התגורר בגפו יהודי בודד, בעל תשובה, עני מרוד. עזובה נוראה שררה בצריף. התברר לי שרבי אריה נטל עמו בסל ירקות ופירות כדי להשיב נפשו של אותו מסכן, וכי רבי אריה פוקדו אחת לכמה ימים ומאכילו"...
צדיק יסוד עולם