מצוה להפריש מעשר [או חומש] מממונו לצדקה!
נלמד מהפסוק: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" (פרק יד-כד)
ודרשו חז"ל: "עשר תעשר" - "עשר בשביל שתתעשר" (תענית ט.) והביאו בעלי התוס' את דברי חז"ל בספרי לרבות מפסוק זה גם שאר רווחים שיש לעשר מהם.
נאמר בפסוק (מלאכי ג-י) "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר... ובחנוני נא בזאת". וכתב רבי יהודה החסיד ז"ל (בספר חסידים - קמד): "גדול הפרשת מעשר, שאמר הקב"ה "בחנוני" מכל הדברים האחרים שאסור לנסותו שנאמר (דברים ו-טז) "לא תנסו את ה' אלוקיכם" אותו המעשר הוא מעשר עני - לתת לעניים מעשר מכל אשר ירוויח אדם... הן מכל הדברים אשר בא לידי אדם ברווח: אם מצא גניבה או הביאו לו גניבה [היינו שנגנב ממנו והתייאש וקיבל חזרה נחשב שהרוויח מחדש], צריך לעשר ולהפריש... ואוי להם המעכבים מעשרותיהן, כי לסוף לא ישאר להם בידם כי אם המעשר, והיינו דכתיב (במדבר ה-י) "ואיש את קדשיו, לו יהיו".
ואמנם בספר ה"הפלאה" דן בשאלה, כשאדם הלוה מעות והלווה לא החזיר ונתייאש המלוה מהחוב ולאחר מכן החזיר לו הלווה את המעות, האם יצטרך המלוה לחזור ולהפריש מעשר כספים?
וכתב ההפלאה, דכיוון שנתייאש המלוה נחשב לו החזרת המעות כקרן וצריך לעשר. והוא כמעשר דגן שמפריש מכל מה שיוצא מהשדה. לפי"ז מבאר ה'הפלאה' את הפסוק הנאמר על אברהם אבינו: "ויתן לו מעשר מכל". מה פשר הדגשת הכתוב "מכל"?
וביאר ההפלאה שאברהם אבינו חזר ונתן שוב מעשר מכל הרכוש שהיה שייך לו. שהרי יצא למלחמה כנגד המלכים, ועל פי דרך הטבע רכושו היה אבוד, אלא שהקב"ה עשה לו נס והצילו, נמצא שנחשב כזוכה ברכושו מחדש ועל כן עישר שוב מכל רכושו. הוא שאמר הכתוב "ויתן לו מעשר מכל", היינו מכל הרכוש שכבר היה לו.
הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל הציע שאלה מעשית: האם רשאי לפרוע חובותיו בכסף מעשר, וכיון שפריעת בעל חוב "מצוה", מדוע יגרע משאר מצוות שיכול לעשותם? ואמנם פשוט הדבר שאינו יכול. אך צ"ע מה ההבדל בין מצוה זו לשאר מצוות?
וחילק הרב שיינברג בין שאר המצוות שעצם עניין המצוה הוא חפצי שמים, לבין מצוה זו שעצם הענין הוא חיוב ממון בין אדם לחברו ואינו חפצי שמים, אלא שמצווה לעשות ענין ממוני זה.
אימתי יבזבז לעני יותר מחומש?
הגאון רבי אברהם אביש זצ"ל (רבה של פרנקפורט) היה פזרן גדול לצדקה. שאלוהו תלמידיו: הרי אמרו "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש"? והשיב: אין הלכה זו אמורה כשיש בו שמץ פיקוח נפש, שהרי פיקוח נפש דוחה אפילו שבת, אם כן בוודאי נדחה איסור בזבוז יותר מחומש בשעה שרואים שלעני פלוני אין לחם לאכול.
והוסיף רבי אברהם להביא הוכחה לכך מהגמרא (קידושין ח): האומר לאשה התקדשי לי בכיכר זה והיא אומרת תנהו לעני, אינה מקודשת. מה הטעם? משום שיכולה לומר, כמו שאני מחויבת, כך גם אתה! ותמוה: איך היא יכולה לומר כן, אולי כבר בזבז הלה חומש מנכסיו, ופטור? אלא מכאן ראיה שלתת לעני לאכול, גם אחרי בזבוז חומש לצדקה, עדיין לא נפטר מחובתו. עיטו"ת
"מעשר כספים" כיצד?
העיד הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל: לפני נישואי אמר לי החזון איש ב' דברים בענין מעשר כספים: א) תתנה מראש שהמעשר שתיתן מממונך הוא "בלי נדר". ב) תגיד שלא תחול הצדקה אלא רק כאשר תבוא לידי העני, שמא יאבד, וגם כדי להימנע מאיסור "בל תאחר".
ושאל רבי אברהם וולף זצ"ל את החזון איש: האם אפשר לתת ממעות מעשר עבור מזון ילדיו כשהם מעל גיל שש, שמגיל זה אינו חייב לזונם. והשיבו החזון איש: איני יודע, אבל יודע אני שאם אין נוטלים מכספי המעשר, חוסכים שלא יוציאו הוצאות לצורכי רפואת הילדים וכדו'. מעשה איש