פרד"ס התורה לשולחן השבת

בסייעתא דשמיא

תורה שבכתב

הפצת ועידוד לימוד התורה הקדושה עם פירוש רש"י

פרשת ראה גיליון קל"ב (שנה ג') | מנחם אב תשפ"ו

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, ונ"ה דִּינִים וּמִצְווֹת

לְאַחַר דִּבְרֵי הַמּוּסָר וְהַחִזִוּק בִּשְׁלֹשֶׁת הַפָּרָשִׁיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, הֲרֵי מִפָּרָשַׁת רְאֵה וָאֵילָךְ מַתְחִיל מֹשֶׁה לַחֲזֹר עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה. פָּרָשַׁת רְאֵה עֲשִׁירָה בנ"ה מִצְווֹת - י"ז מִצְווֹת עֲשֵׂה ול"ח מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, בְּשְׁלַל נוֹשְׂאִים וְעִנְיָנִים, אֲשֶׁר רְבָּם כְּבָר נֶאֶמְרוּ בַּחְמָּשִׁים הַקּוֹדְמִים.

• נוֹשְׂאֵי הַפָּרָשָׁה: בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת בְּהָרֵי גְּרִיזִים וְעֵיבָל • דִּינִים בַּעֲבוֹדָה זָרָה • עִיר הַנִּדַּחַת • נְבִיא שֶׁקֶר • מֵסִית • דִּינִים בְּקָרְבָּנוֹת • שְׁחִיטָה וְאֵבֶר מִן הַחַי • בְּכוֹר בְּהֵמָה • שְׂרִיטָה וְקָרְחָה • כַּשְׁרוּת בַּעֲלֵי חַיִּים • מַעֲשְׂרוֹת • שְׁמִטַת כְּסָפִים • צְדָקָה • הַעֲנָקָה לְעֶבֶד • שָׁלֹשׁ רְגָלִים.

המפעל העולמי תורה שבכתב עידוד לימוד וידיעת התורה הקדושה עם פירוש רש"י

יו"ל ע"י קרן תרי"ג לזיכוי הרבים לטובת נשמת הרבני הנגיד הנכבד הרה"ח ר' אריה (לייבל) בהרה"ח ר' יונה רובין ז"ל

פנינים מאירים

פשט

אין בודקין למזונות

כִּי פָּתַחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךְ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ זֵי מַחְסרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ (דברים טו, ח)

יש לדייק, שבתחילה נאמר 'פָתַחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ' ללא כל הגבלה, ובסוף נאמר וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ' וכאן מגביל הכתוב שיש לתת רק יִדֵדִי מַחְסרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ'. מבאר ה'משך חכמה', על פי המבואר בגמרא (ב"ב ט, א) שאין בודקין למזונות, כלומר שעני שבא ואמר 'האכילוני', אין בודקים אם הוא רמאי, אלא מאכילים אותו מיד. אבל בודקין לכסות, שאם אמר: 'כסוני בבגדים', בודקין אם הוא רמאי. בכן יבואר, שתחילת הכתוב מדובר בעני הבא לבקש מזונות, ולכך נאמר פָּתחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךְ לוֹ - כלומר, להשביע רעבונו ולהחיות את נפשו, תיכף תפתח את ידך בלי לבדוק אם הוא רמאי, אולם בהמשך מדובר במי שמבקש כסות וכדו', על כך נאמר וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ – אולם תחקור ותדרוש לתת רק – דֵי מַחְסרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ, תברר אם אכן חסר לו דברים אלו.

א. גריזים ועיבל

בטרם חזרת משה על המצוות, אמר להם שה' יתן להם ברכות על מנת שישמרו המצוות, ואם יעברו על המצוות ויעבדו עבודה זרה, תבואנה הקללות. תיכף לאחר כניסתם לארץ, יגיעו סמוך לשכם בין הרי גריזים ועיבל. הלויים יעמדו למטה בעמק, והשבטים על ההרים. הלויים יהפכו פניהם להר גריזים ויאמרו את הברכות, ואחר כך יהפכו פניהם להר עיבל ויאמרו את הקללות.

ב. ניתוץ האלילים

בכניסתם לארץ עליהם לנתץ מזבחות אלילים, לגדע פסלים, ולשרוף אילנות האשרה. וכן עליהם לקרוא לכל האלילים שם של גנאי. העובד לעבודה זרה בעבודה שהדרך לעבוד לה, או באחת מהעבודות הנעשות בבית המקדש, הריהו חייב מיתה. יש להרוג נביא שקר המתנבא לעבוד עבודה זרה, או אדם המסית את חברו לעבודה זרה. עיר שתושביה עבדו עבודה זרה, כל התושבים נהרגים בחרב, ורכושם נשרף ואסור בהנאה, וחל איסור לבנות שוב עיר זו.

ג. אכילת בשר

בהיותם במדבר נאסר לישראל לאכול סתם בשר חולין, וכל מי שרצה לאכול בשר היה צריך להקריב קרבן 'שלמים' במשכן. אבל משנכנסו לארץ הותר להם לאכול בשר בכל מקום, לאחר שחיטת הבהמה כהלכה. אך חל איסור לאכול אבר מן החי או דם מהבהמה. כן חל איסור לאכול נבילה, ובשר בחלב אסור בבישול ובאכילה והנאה. מותר לאכול רק בהמות כשרות שיש בהם סימני כשרות: מעלה גרה, מפריס פרסה ושוסע שסע. ורק דגים שיש בהם סימני כשרות: סנפיר וקשקשת. כן מפרטת התורה רשימת 19 עופות האסורים באכילה.

ד. קרבנות בבמה

לאחר כניסתם לארץ, במשך 14 השנים הראשונות, בתקופת כיבוש וחלוקת הארץ (וכן בתקופת נוב וגבעון), מותר היה להקריב קרבנות נדבה בבמת יחיד. אולם לאחר הקמת משכן שילה והמקדש בירושלים, נאסר להקריב קרבנות בבמת יחיד, רק בשילה ובירושלים הקריבו את כל הקרבנות, בין נדבה ובין

דיני בכור בהמה טהורה המוזכרים בפרשתנו:

• בכור תם נמסר לכהן שיקריבנו בירושלים (יב, ז; יד, כג)
• אסור להקדיש בכור עבור קרבן אחר (רש"י טו, יט)
• מצוה להקדיש את הבכור בקדושת בכורה באמירת "הרי אתה קדוש לבכורה" (רש"י טו, יט)
• הבעלים יכולים להקדיש את הבכור "הקדש-עילוי", שמקדיש את הזכות שיש לו בבכור [מה שבידו לבחור לאיזה כהן לתת אותו, והכהן מחזיק לו טובה על כך] ואותה טובת הנאה שווה כסף (רש"י טו, יט)
• אסור לעבוד בבכור ולגוז את צאנו (טו, יט)
• מצוה לכתחילה להקריב את הבכור בשנה הראשונה ללידתו (רש"י טו, כ)
• הבכור נאכל לשני ימים, יום השחיטה ויום המחרת (רש"י טו, כ)
• בכור שנפל בו מום גלוי וקבוע, ניתן לכהן ונאכל בכל מקום (יד, ג; טו, כא)
• בכור שנפל בו מום, גם טמא יכול לאוכלו (טו, כב)
• המטיל מום במזיד בבכור כדי לאוכלו בכל מקום, נאסר הבכור באכילה (רש"י יד, ג)

ה. בנים למקום

יהודים הם בנים לה', וראויים להיות נאים, ולכן אין להם לשרוט ולקרוח כביטוי צער על מת, כדרך שהגוים עושים.

ו. הפרשת מעשר

מהתבואה והפירות יש להפריש 'מעשר ראשון' הניתן ללוי, ו'מעשר שני' - הנאכל בירושלים, או נפדה בכסף ובכסף קונים בירושלים מאכלים הגדלים מהקרקע. ואילו בשנה השלישית והשישית שאחר שמיטה, במקום מעשר שני יש לתת 'מעשר עני'. בסוף כל שלש שנים יש להוציא מהבית את המעשר הראשון ולהניחו ללוי שיבוא ויקחנו. ואילו את המעשר השני של השנים הקודמות יש להוליך לירושלים.

ז. כל מחסורו

מצוה לתת לאביון, כל מחסורו כפי שהיה רגיל לפני שהיה עני. כן מצווה להלוות כספים ליהודי אחר, על אף שבסוף שנת השמיטה יש להשמיט הכספים, דהיינו למחול על כל החובות. ובשכר השמיטה והצדקה זוכים לברכת ה'.

ח. מתנות לעבד

עבד ואָמָה עבריים משתחררים בסיום שש שנות עבודה, כשהאדון מעניק להם מתנות. עבד החפץ להישאר בבית אדונו, נרצע באוזנו ועובד עד היובל.

ט. שלש רגלים

בשלש הרגלים, פסח שבועות וסוכות, יש להיראות במקדש, ועל כל יהודי להקריב קרבן 'עולת ראיה' וקרבן 'שלמי שמחה', ולהזמין עניים לאכילת שלמי השמחה. בחג הפסח, בנוסף על קרבן פסח, לפעמים יש להקריב גם 'קרבן חגיגה', במקרה שיש הרבה מנויים על הפסח וכל אחד יקבל רק חתיכה קטנה, כדי שיאכלו את הפסח על השובע מבשר החגיגה.

רמז

תעשר - להעלות את מזלך

עַשֶׁר תְּעַשֵׂר (דברים יד, כב)

חז"ל דרשו (תענית ט, א) עַשֶׁר תְּעַשֵׂר - עשר בשביל שתתעשר. רמז נפלא כותב בשו"ת איתן האזרחי (דף נח, ב) בשם הגאון רבי עקיבא מפרנקפורט זי"ע, וכן מביא הגאון רבי שלום כריף זי"ע מחכמי תימן בספרו 'חידושי הרש"כ', בשם הגאון רבי סאלם תנעמי זי"ע: עַשֶׁר - תיקח חלק עשירית של אותיות המילה 'תְּעַשֵׂר', דהיינו עשירית מהאות ת' (400) - הוא מ' (40). עשירית מאות ע' (70) - הוא ז' (7). עשירית מאות ש' (300) - הוא ל' (30). ועשירית מאות ר' (200) - הוא ך' (20). יחדיו תמצא: 'מַזָלְךְ', לומר שאם תתן מעשר, מזלך יתרומם ותזכה לעשירות.

דרוש

מוחא דשיבוטא

וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וגו' אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׁת (דברים יד, ח-ט)

אמרו חז"ל (חולין קט, ב) שכל מה שאסר לנו הקב"ה, התיר לנו בדומה לו, אסר לנו בשר חזיר, והתיר לאכול מוח של דג טהור ששמו 'שיבוטא' שטעמו כטעם חזיר. על פי הדברים הללו כותב הגה"ק רבי יהודה אסאד זי"ע, לדרוש את סמיכות הכתובים: וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וגו' - אולם כנגד זה גם התיר בדומה לו - אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׁת תֹּאכֵלוּ – דהיינו מוח דג השיבוטא.

סוד

פתיחת שערי השפע

כִּי פָּתַחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךְ לוֹ (דברים טו, ח)

ידוע מספרי קבלה שהשמות הקדושים המסוגלים להשפיע פרנסה, הם השמות פא"י חת"ך, היוצאים מראשי וסופי תיבות הפסוק (תהלים קמה, טז) פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. כותב בספר 'פרח שושנה' להגה"ק רבי יעיש קריספין זי"ע, שזה מרומז כאן בפסוק, על פי מה שדרשו חז"ל (מדרש שיר השירים זוטא א, יג) פתוח תפתח, אם פתוח את ידך לעני, תפתח את אוצרות השמים להשפיע שפע לכל העולם. והוא שרמז הפסוק: כִּי כָּתַחַ תִּפְתַּח' אֶת' יָדְךָ' לוֹ - סופי תיבות 'חת"ך', וגם התיבות 'כִּי פָּתַחַ' - עולים בגימטריא (עם הכולל) פא"י חת"ך, לומר שעל ידי שתפתח ידך לעני, יושפע עליך פרנסה מהשמות הקדושים הללו.

התורה וההפטרה

בשבת זו אנו מפטירים את הפטרת 'עניה סוערה' שהיא ההפטרה השלישית מסדרת הפרשיות של 'שבעה דנחמתא' - שבעה הפטרות של נחמה לאחר האבלות על חורבן המקדש. בהפטרה זו מתנבא ישעיהו הנביא על כבודם וגדולתם של ישראל לעתיד לבוא.

חיים של תורה

מובטח שינצל מידי עבירה

הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע היה נוהג בכל יום לאחר תפילת שחרית ללמוד הפרשה חומש ורש"י, והיה אומר: 'כל הלומד בכל יום פרשה חומש ורש"י, מובטח שינצל באותו יום מעבירה חמורה'. (ספר 'אלף כתב')

הבנת התורה

לב לדעת

מושג בתורה

בַּת הַיַּעֲנָה

וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה (דברים יד, טו)

בין בעלי החיים האסורים באכילה, מזכיר הכתוב בפרשתנו את בַּת הַיַּעֲנָה, שהיא אכזרית על בניה (ראה איכה ד, ג, בעל הטורים כאן), והיא שוכנת במדבר ומשמיעה קול מספד יללה (בכור שור דברים לב, י). במסכת חולין (סד, ב) מבואר, שאין הכוונה כפשוטו לבת של יענה, כלומר הנקבה של היען, אלא הכוונה לביצה של יענה, והביצה נקראת 'בת יענה', ומכאן דרשו שביצה של עוף טמא אסורה באכילה. אולם כמה מפרשים (דעת זקנים; רבי יוסף בכור שור, חזקוני) כתבו שעל פי פשוטו של מקרא הכוונה לנקבה של יען, וביארו מדוע הזכיר הכתוב את 'בת' היענה, ולא את היענה עצמה, כי כשהיא בת קטנה בשרה רך, והוצרך הכתוב לומר שאסורה באכילה, אבל כשהיא גדולה, בשרה קשה ואין ברייה יכולה לאוכלה ואין צריך לאוסרה. [וראה עוד באבן עזרא (ויקרא יא, טז) שיש אומרים שהוא מין שלא ימצאו בו זכרים אלא נקבות, ולכן הזכיר הכתוב רק את הנקבה ולא הזכר.]

עיניים לראות

הבנת מילה אחת בתורה

טִיב

מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים (דברים יג, ח)

רְחוֹקִים, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מַמָּשׁ בַּקְרוֹבִים כָּךְ אֵין מַמָּשׁ בָּרְחוֹקִים (רש"י).

יש המשתמשים במילה 'טיב' במשמעות של 'טוב', כמו: המחיר היקר אינו מעיד בהכרח על טיב ואיכות המוצר... אולם כפי שאנו רואים כאן בפירוש רש"י, הרי בלשון הקודש המשמעות של המילה 'טיב' אינו מלשון טוב, אלא משמעותו מלשון: טבע ומהות, הרגל הנהגה וכדו'. דהיינו שמטבעם ומהותם של הקרובים אתה למד את הטבע והמהות של רחוקים. כך כותב כאן הגאון רבי נתן שפירא זי"ע בספרו 'אמרי שפר' על פירוש רש"י, בשם הערוך, שהלשון 'טִיבָן' הוא כמו 'טִבְעָן', אלא שנקט לשון קצרה, והוא כעין מה שכתב רש"י בפרשת ויצא (בראשית ל, לח) שפעמים אומרים 'דָּצָהּ' במקום 'דְּעָצָהּ'. גם בפרשת מקץ (בראשית מג, ל) מובא ברש"י שיוסף שאל את בנימין אודות שמות בניו: 'מַה טִיבֶן שֶׁל שֵׁמוֹת הַלָּלוּ?', והכוונה, מה המהות של השמות.

אזניים לשמוע

כללי רש"י הק'

'לַעֲנִיךְ'

כִּי פָּתַחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיךָ וּלְאֶבְינְךָ (דברים טו, ז)

במשרדי קופת החסד השכונתית, נאספו גבאי הצדקה לצורך התארגנות לקראת מגבית ירח האיתנים. בין השאר נידונו המסרים שיועברו לציבור בקמפיין ההתרמה, אחד מהם הציע לחבר את ציבור התורמים אל המקבלים בקריאה: 'פְּתַח אֶת יָדֶיךָ, כִּי הֵם אַחֶיךָ, כִּי הֵם עֲנִיָּךְ!' כמה מהנוכחים, המקפידים על לימוד יומי קבוע ומעמיק בחומש ורש"י, העירו: אם המשפט הזה מדבר בלשון רבים - 'אַחֶיךָ', יש לכתוב עֲנִיֶיךָ' עם שני יודי"ם. ומדוע את המילים יָדֶיךְ' ו'אַחֶיךָ', שגם הם בלשון רבים, כותבים ביו"ד אחד?' - תהה חברו שישב סמוך אליו בשלחן. על הפסוק 'פָּתַחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיָּךָ וּלְאֶבְינְךָ', כותב רש"י: לַעֲנִיךְ - בְּיוֹ"ד אֶחָד, לְשׁוֹן עָנִי אֶחָד הוּא' אֲבָל עֲנִייךְ' בְּשְׁנֵי יוֹדִין, שְׁנֵי עֲנִיִּים'. מבארים המפרשים (באר בשדה) שבהכרח פסוק זה מדבר על עני אחד, שהרי נאמר תחילה לְאָחִיךָ - לשון יחיד, כך שגם המשך הכתוב לַעֲנִיָּךְ - מדבר בעני אחד [ובנחלת יעקב ביאר, שהרי נאמר בפסוק 'פתח-תפתח' וממנו דרשו חז"ל שיש לתת אפילו מאה פעמים לעני אחד]. מוסיף רש"י, שבעני אחד כותבים עֲנִיָּךְ', ואילו על כמה עניים כותבים עֲנִיִּיךְ', בשני יודי"ן. ומבארים עוד מפרשי רש"י (באר רחובות, באר בשדה), שאף שבשאר תיבות כמו 'יָדֶיךְ', 'אַחֶיךָ', כותבים ביו"ד אחד גם כשמדובר בלשון רבים, שונה היא תיבת 'עָנִי', כיון שבמילה 'עני' יש כבר אות י' [כי שורשו הוא ע.נ.ה. והאות י' באה להשלים השורש במקום האות ה'], לפיכך צריך שני יודי"ן כשרוצים להורות לשון רבים.

בדרך התורה

הפרשה ולקחה מאוצרס של גדולי הדורות

ביקור חולים

אַחֲרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ וגו' וּבוֹ תִדְבָּקוּן (דברים יג, ה)

וּבוֹ תִּדְבָּקוּן - הִדָּבֵק בִּדְרָכָיו. גְּמֹל חֲסָדִים, קְבֹר מֵתִים, בַּקֵּר חוֹלִים, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (רש"י).

כשאנו שומעים על פלוני שהוא 'יושב כעת בדבקות בהקב"ה', אנו מציירים בדעתנו איש היושב בעיניים עצומות שקוע בשרעפי קודש ומשוטט בעולמות העליונים, אולם כאן מגלה לנו רש"י הקדוש, את הדרך לדבקות בהקב"ה באמצעות הידבקות בדרכיו בגמילות חסדים, ביקור חולים ושאר מצוות.

כמו לולב ואתרוג

אחד מבחורי ישיבת סלבודקה חש פעם שלא בטוב, ונשאר רתוק למיטתו בפנימיית הישיבה. חברו התנדב להביא אליו את ארוחתו על גבי צלחת, אך כשיצא מבניין הישיבה לעבר הפנימייה, ראה מרחוק את ראש הישיבה, הגאון רבי אייזיק שר זי"ע הולך לקראתו, והסתיר את הצלחת מתחת לכנפי בגדיו, כי סבר שאין נאה לבן תורה להיראות ברחוב עם צלחת ביד. אולם רבי אייזיק שהבחין במבטו החד בכל המתרחש עמו, והבין למי הוא נושא את הצלחת, קרא בעוז: לא תבוש ולא תכלם! הלא צלחת זו שבידיך היא כמו לולב ואתרוג שאוחז כל יהודי בחג הסוכות!

לא רק פעם אחת

בספרו 'דרכי חיים' מעיד ומספר מוה"ר רפאל צימטבוים ז"ל, מי ששימש כגבאי אצל הרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע, בעל 'דברי חיים': באחד הלילות התעניין אצלי הרה"ק מצאנז מה מצב בריאותו של יהודי שלאחרונה נפל למשכב. השבתי שביקרתי אצלו היום בבוקר, וראיתי שמצבו כך וכך, אבל איני יודע מה מצבו כעת בלילה. השיב לי הרבי: וכי מהבוקר לא היית לבקרו עוד פעם?! וכי סבור אתה שביקור חולים פירושו להגיע לביקור רק פעם אחת אצל החולה, ואחר כך לשכוח ממנו ולהמשיך בדרכך, לא ולא! עיקר החשיבות של 'ביקור חולים' הוא - להתעניין באופן קבוע אם לא חסר לו מאומה.

במקום חמצן

חביבה היתה מצות ביקור חולים אצל הגאון רבי יהודה צדקה זי"ע, ראש ישיבת 'פורת יוסף', שהיה מקיים אותה לעתים תכופות, ומעולם לא חס על זמנו וכבודו כשנזדמנה לו מצוה זו. פעם אחת בימי זקנותו, כשהוא עצמו היה חולה, אסרו הרופאים עליו לצאת מביתו, והוא אף נזקק לסיוע נשימתי בחמצן. באחד הימים בא נכדו לבקר אותו ולדרוש בשלומו, וכשהתקרב אל ביתו סבר הנכד לתומו שבוודאי ימצאהו מרותק למיטתו מחובר אל מכשיר החמצן. אולם להפתעתו מצא את סבא שלו, רבי יהודה, מחוץ לבניין, יושב בתוך מכונית ומשוחח עם מישהו בהתלהבות רבה. בראותו את הנכד רמז לו רבי יהודה שיכנס אל הבית פנימה, והוא יגיע אחריו בעוד כמה דקות. אחרי שהות קלה נכנס גם כן רבי יהודה אל הבית, והנכד שאל אותו בפליאה רבה: מדוע יצא סבא החוצה ללא בלון החמצן? סיפר לו רבי יהודה: נודע לי פתאום שפלוני המסכן, יהודי שנפל פעם אחת מבנין גבוה ונשאר נכה לכל ימי חייו, נמצא כעת בחוץ ויושב במכונית. הזדרזתי איפוא להקביל פניו כדי להשמיע באוזניו דברי חיזוק ועידוד, ולומר לו מה רב הטוב הצפון לו בשכר שעובד את בוראו מתוך ייסורים וסבל. זה היה ה'חמצן' של הגר"י צדקה - לבקר ולעודד את החולה...

חולה בלתי מוכר

סיפר רופא בכיר בבית החולים 'אסותא' בתל אביב: פעם אושפז אצלנו חולה תייר מאמריקה, אדם חילוני אשר תוך כדי אשפוזו בבית החולים התעורר לבו בהרהורי תשובה, והצטער מאד על ריחוקו מתורה ומצוות, עד שמרוב צערו החמיר מצבו הרפואי. באותם הימים הגיע מרן החזון איש זי"ע להיבדק אצלי בדיקה רפואית, ודרך אגב סיפרתי לחזון איש על החולה הגלמוד המאושפז אצלנו ומצבו החמיר בימים אלו. 'מה מאד השתוממתי' - סיפר אותו רופא - 'כאשר פגשתי למחרת את החזון איש יושב בבית החולים ליד מיטת אותו חולה גלמוד, ומעודד את לבו, אף שמימיו לא הכירו!'.

לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין

פניני מוסר, חכמה, וחיזוק, מתוך פסוקי הפרשה

תחילה מעות, ובסוף גם המלצה...

כִּי פָּתַחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךְ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטְנּוּ דֵי מַחְסרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ (דברים טו, ח)

דברים אלו מביא הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא זי"ע בספרו 'דברי יחזקאל', והוא מעיר על כך: 'ואני אוסיף, חסידים אוכלים סעודת מלוה מלכא במאכלי חלב, כי דלכן לא נרמז בפירוש בפסוק בראשי תיבות, אלא בסופי עקב עניותם לא השיגה ידם לקנות בשר. כשהבחין הרבי תיבות כת"ב, כיון דעיקר הוא שיעזור לחבירו תחילה בכל שהם מתביישים בכך שאוכלים מלוה מלכא במאכלי יכולתו בנתינת מעות משלו, ואחר כך יתן לו כתב'... חלב, פתח ואמר: הלא גם בני ישראל במשך ארבעים שנה במדבר היו אוכלים בסעודת מלוה מלכא מאכלי חלב, שהרי במדבר נאסר עליהם לאכול סתם בשר חולין, והיו אוכלים רק בשר קרבן שלמים, הנאכלים לשני ימים ולילה אחד, והנה שלמים אין קרבים בשבת אלא בימות החול, נמצא שהקריבו שלמים ביום שישי, והיה הבשר נאכל ביום שישי וביום שבת, ובליל מוצאי שבת כבר נאסר הבשר באכילה, כך שהיו יכולים לאכול בסעודת מלוה-מלכא רק מאכלי חלב בלבד!

ברכת מועדיך - היכן?

וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים טז, טו)

שאלו פעם את מרן הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, גאב"ד בריסק זי"ע, על נוסח תפילת המועדים 'והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך', היכן מצאנו בתורה ברכה על המועדים? ענה הגרי"ז: הרי נאמר 'והיית אך שמח', ופירש רש"י, לפי פשוטו אין זה לשון ציווי, אלא לשון הבטחה, עכ"ל, הרי לנו שהכתוב מבטיח ומברך את ישראל שיהיו שמחים, ועל ברכה זו אנו אומרים 'והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך'!

מאכלי חלב בסעודת 'מלוה מלכא'

כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבְלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר (דברים יב, כ) אֲבָל בַּמִּדְבָּר נַאֲסַר לָהֶם בְּשַׂר חָלִין, אֶלָּא אִם כֵּן מַקְדִּישָׁהּ וּמַקְרִיבָהּ שְׁלָמִים (רש"י)

מהות האיש

אִישׁ - ערכו ומהותו של האיש, נמדד - כְּמַתְנַת יָדוֹ (דברים טז יז), בגימטריא 422 כמספר 'כתב', לרמז שמי שיכול לסייע לעני על ידי שיכתוב לו מכתב המלצה, מחויב לעשות כן. (הגאון רבי אליהו חיים מייזל זי"ע, אב"ד לודז')

תולדות רש"י הק'

פרק כ"א - תלמידיו של רש"י [ז]

בפרקים הקודמים הרחבנו אודות דמותם של כמה מגדולי תלמידי רש"י המפורסמים, להלן נזכיר בקצרה רשימה של עוד מתלמידי רש"י הידועים לנו, אם כי על חלק מהם אין הוכחה ברורה כי הם אכן היו תלמידיו של רש"י: בספר 'אוצר הגדולים', להג"ר נפתלי הכהן זצ"ל (ערך רש"י), מזכיר את שמותיהם של כמה מתלמידי רש"י [בנוסף על אלו שכבר הזכרנו בפרקים הקודמים]:

• יא. רבינו יום טוב מפלנו [או: מפלנצו\] מפלייזא], שהיה נינו של רש"י, בהיותו בנו של ריב"ן נכדו של רש"י.
• יב. רבי אליהו בן רבי יהודה מפאריש.
• יג. רבי יוסף בן רבי יהודה.
• יד. רבי שמשון מפלישא [או: מפלייזא].
• טו. רבי יעקב בן רבי שמשון מפלישא.
• טז. רבי יוסף בן טוב עלם השני.
• יז. רבי אלעזר בן רבי יצחק הלוי.
• יח. רבי שמואל בן פריגרש [או: בר פרוגרוס].

וכן מזכיר שם כמה מחכמי פאריש שלכאורה היו תלמידיו של רש"י:

• יט. רבינו מתתיהו הגדול.
• כ. רבינו יחיאל בן רבי מתתיהו.
• כא. רבינו יהודה בן יו"ט.
• כב. רבינו אליעזר מפאריש.

בספר 'רש"י חייו ופירושיו' (ח"א עמוד 194) מונה רשימה נוספת של תלמידי רש"י:

• כג. רבי מנחם בר מכיר.
• כד. רבי משה, מחכמי צרפת, ראש לשושלת משפחת טרויש.
• כה. רבי נתן בר מכיר.

כל זאת, היא כמובן רשימה קצרה אשר השתמרה עד ימינו, ובוודאי היו עוד תלמידים רבים ששמם לא הגיע לידינו. ועל כל אלה יש לזכור: כולנו כאחד, אנחנו ואבותינו, אנחנו וצאצאינו, כולנו תלמידיו של רש"י הקדוש, רבן של ישראל בכל דור ודור, כאשר את מימיו אנו שותים ובתורתו אנו הוגים דבר יום ביומו.

דעת תורה

אוצר שבועי ופולמוס אודות נושא בפרשה

ה'שפן' וה'ארנבת' שבתורה - מי הם?

השאלה המרתקת: האם בעלי החיים הנקראים בימינו 'ארנבת ושפן' הם אכן אלו הכתובים בתורה שהם מעלי גרה? | וגם: כמה קיבות יש למעלי הגרה?

בפרשת השבוע נאמר (יד, ז) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹּאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגִּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם. כן נאמר בפרשת שמיני (ויקרא יא, ה-ו) וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם, וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם. בלימוד פסוקים אלו רגילים אנו לזהות את הארנבת והשפן עם החיות הנקראת בימינו בשם 'ארנבת' ו'שפן'. אולם הרש"ר הירש (ויקרא יא, ה-ו) מטיל ספק בזיהוי זה, כי מפורש בכתובים שהשפן והארנבת הם מעלי גרה, ולא ידוע בימינו שהחיות הנקראים 'שפן' ו'ארנבת' הן מעלות גרה ככל שאר הבהמות הכשרות.

מחקרים חדשים

עם זאת, יש שדחו את כל הטענות הללו, וקבעו שהארנבת והשפן שבתורה הם אכן אלו הידועים גם כיום בשם ארנבת ושפן, ובאמת הם כן מעלי גרה, כך כותב הגרמ"מ כשר זצ"ל בספרו תורה שלמה (שמיני, מילואים בסוף הספר) שלפי מחקרים חדשים שנעשו במערכת העיכול של הארנבת וכן השפן, התברר שהם אכן מעלי גרה, אף שאין להם ממש ארבע קיבות, אבל יש אצלם סוג אחר של מעלי גרה, כי שני סוגי פרש שנוצרים אצל הארנבת, סוג אחד מוצק וכהה, וסוג שני רך ובהיר, הנוצר ב'מעי העיוור' של הארנבת, והארנבת בולעת אותם לאחר יציאת הפרש מגופה.

ארבע קיבות

בדבריו שם מבאר הרש"ר הירש, שהבהמות מעלות הגרה, הן בעלי ארבע קיבות. המזון מגיע תחילה לכרס כדי להתרכך בו; משם הוא עובר לבית הכוסות, נעשה כדורים כדורים וחוזר ועולה לחלל הפה; רק עכשיו הוא נלעס כהלכה וחוזר ויורד להמסס; בסופו של דבר הוא מגיע לקיבה ומתעכל במיץ הקיבה, וכל זה לא נמצא בשפן ובארנבת של ימינו.

סימנים חיצוניים

מהלך אחר כותב שם ב'תורה שלמה' (פרשת שמיני, הערה לב) בשם חוקרים, שבקיבת הארנבת ישנם תאים מובדלים זה מזה במחיצות, שדוחפים חזרה את האוכל אל הפה כשהוא קשה במקצת. מהלך שלישי מביא התורה שלמה בשם חוקרי טבע, שאף אם הארנבת שבתורה הם סוגים של גמלים גדולים או סוג של חמור או איל גדול? ואולי כמו כבש גדול? אינה מעלה גרה, אולם בצורה החיצונית הארנבת כמו מעלה גרה, דהיינו שתנועות הפה בעת אכילתה דומות לתנועות של מעלי גרה, ובקביעת הסימנים העיקר אצלנו התופעה החיצונית ולא הסימנים הפנימיים. אולם בספר 'שיחת חולין' (חולין דף נט, א) כותב הגאון רבי אמיתי בן דוד שליט"א, שיישוב זה הוא תמוה ואינו מסתבר כלל, שהרי מפורש בכתובים שהארנבת הוא ממש מעלה גרה.

זאת ועוד הוא כותב שם (פסוק ג) שהרי לחיה הנקראת בימינו ארנבת יש את כל השיניים החותכות בלסת העליונה, ואילו הבהמות מעלי הגרה אין להן שיניים החותכות בלסת העליונה כמבואר בגמרא (חולין נט, א).

ארנבת ושפן - הם גמלים?

יש מהחוקרים הטוענים מחמת כן, שהשפן והארנבת שבתורה, אינם אלו הידועים כיום, אלא בעלי חיים אחרים. כך למשל משער החוקר החסידי ר' אהרן מרכוס ז"ל בספרו 'ברזילי', שהשפן והארנבת שבתורה הם סוגים שונים של גמלים, כיון שהתורה מזכירה אותם ברשימה אחת עם הגמלים. ואילו בספר 'אבן ספיר' של הנוסע הידוע ר' יעקב ספיר ז"ל, כותב שבהיותו בהודו ראה שם בעל חיים הדומה לחמור גדול, והוא בעל רגליים קדמיות קצרות [כמבואר במסכת מגילה (ט, ב) שלארנבת יש ידיים קצרות יותר מהרגליים], והוא מעלה גרה ואינו מפריס פרסה, ויתכן שזוהי הארנבת שבתורה. השערה אחרת כותב בספר 'אפריון' שהארנבת שבתורה היא הנקראת בימינו 'איל המושק', שהוא מעלה גרה וידיו קצרות. ואילו על השפן שבתורה הוא כותב השערה שהוא בעל חיים ממין 'איילון', שהוא מעלה גרה והוא מתגורר בין הסלעים ככתוב (תהלים קד, יח) סלעים מחסה לשפנים.

שפנים ככבשים

עד כה עסקנו בנוגע לארנבת, ואילו לגבי השפן, מביא הג"ר זמיר כהן שליט"א עדויות שבעבר היו שפנים גדולים כמו כבשים, והוא כותב ששפנים אלו היו דומים גם באברים הפנימיים לכבש שיש בו ארבע קיבות, והם היו מעלי גרה, ועליהם דיברה תורה.

מעלה גרה בלילה

זאת ועוד כותב הגר"ז כהן בשם חוקרים אחרים, שעקבו אחרי שפנים בימינו בשעות הלילה, וגילו כי בשעות הלילה השפן מעלה גרה ממש, אף שאין לו מערכת עיכול כמו בהמה כשרה, הוא מעלה מגרונו לפיו מזון בצורת גוש, לועסו ובולעו שוב.

שלש 'מעי עיוור'

עוד מהלך לגבי השפן, יש שכתבו (מובא בשיחת חולין שם) שאמנם יש לשפן רק קיבה אחת, אבל מצאו שיש לו שלשה מעיים הנקראים 'מעי עיוור', אחד גדול במקום הרגיל, ושנים נוספים באמצע המעי הגס, ואולי עובר מזונו מזה לזה, מעין העלאת גרה.

סוגיות בגמרא

תורה שבעל פה לאור פסוקי הפרשה

מתי אסור להתחלק לאגודות-אגודות?

בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת (דברים יד, א)

הגמרא במסכת יבמות (יג, ב) דורשת מהכתוב 'לא תתגודדו' - לא תעשו אגודות אגודות, כלומר, אין לבני ישראל להתחלק לקבוצות השונות זו מזו בהתנהגותם. ומבארת הגמרא שאם כוונת הכתוב רק כפשוטו שלא לעשות חבורה בגוף על מת, היה צריך לכתוב 'לא תגודדו', וכיון שנאמר 'לא תתגודדו' בא הכתוב לרמז שלא יעשו אגודות אגודות.

מנהג או איסור

תחילה מבארת הגמרא שכלל זה נאמר רק לגבי הדברים הקשורים לדינים גמורים, שבזה צריכים כל ישראל שיהיה להם דין אחד, אבל לא נאמר לגבי דברים התלוים ב'מנהג', כי במנהג אפשר שיתחלקו זה מזה במנהגים.

בשתי עיירות

בהמשך הסוגיא מרחיבה הגמרא לברר את הכללים אימתי יש איסור של 'לא תעשו אגודות אגודות'. בהמשך הסוגיא (יד, א) אמר אביי עוד, שהאיסור להיעשות אגודות אגודות נאמר רק כגון שני בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי ב"ש והללו מורים כדברי ב"ה, אבל שני בתי דינים בשתי עיירות - אין איסור. ורבא אמר, שאפילו בעיר אחת, אם יש שני בתי דין, הללו מורים כך והללו מורים כך, אין איסור לא תתגודדו.

רק מדרבנן?

עוד מבארת הגמרא, שכלל זה לא נאמר באופן שאינו ניכר שהאדם מתנהג באופן אחר משאר האנשים, ולכן אף שההיתר לעשות מלאכה בערב פסח הוא דבר הנוגע מעיקר להלכה ולא למנהג, מכל מקום יכול אדם לנהוג שלא לעשות מלאכה בערב פסח, כי הרואה אותו שהוא נמנע מלעשות מלאכה, אינו אומר שהוא פורש מן הציבור, אלא סבור שאין לו מלאכה לעשות.

כללי ודרכי רש"י

בפירושו על התורה

דרכו של רש"י לקצר מאד בפירושו

כלל גדול כתבו מפרשי רש"י, שדרכו של רש"י לקצר מאד בפירושיו, וכל דבריו הם בבחינת 'מועט המחזיק את המרובה', ולכן יש לדקדק היטב בדבריו, כי במילים קצרות כלל רש"י כוונות עמוקות וביאורים נרחבים, ותירץ קושיות רבות. כן כתב בהקדמה לספר 'נחלת יעקב' ביאור על פירוש רש"י על התורה, וז"ל: 'ועשה פירושים לתורה שבכתב ושבעל פה בלשון צח וקצר מובן ומוכן לכל בר בי רב דחד יומא ולתינוקות של בית רבן, ואעפ"כ זה הים גדול ורחב ידים, עמוק מאוד עד היסוד בו, ואין כל אדם יודע לשוט בדברי רש"י ז"ל הלא תראה תמיד שהפוסקים מחולקים בכוונת רש"י ז"ל, הרי שפירושו סובל ומקבל כל הגוונין, שבמלות קצרות אסף הרבה, וגם כשתעיין היטב תמצא כל מה שטרחו לתרץ דקדוקי רש"י בכל מקומות'.

בעלי התוספות להקשות, כבר בא רש"י ז"ל והקדים להם לשעה קלה ותירץ הכל, וגם אגב אורחיה העמיד תילי תילים של הלכות פסוקות וחידושי דינים, את הכל בקב ונקי'. כן כתב גם בשו"ת מהרי"ק (סימן קעא): 'בלשון קוצר וצח, כדרכו של רבינו שלמה זכרונו לברכה בפירושיו בכל התלמוד, שכולל כוונה מרובה במעט דברים'. וכן כתב בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן סה): 'וכבר קבלנו מרבותינו נוחי נפש ז"ל, שרש"י לא כתב דבר לבטלה רק דרכו לקצר בזך לשונו במה שאין בהכרח גדול, ולא לדבר שפת יתר כדרך שאר קצת מחברים, רק מה שהוא נצרך לפשטא דתלמודא, ופוק חזי כמה מחברים טרחו לתרץ דקדוקי רש"י בכל מקומות'.

תורתך שעשועי

פרפראות וחידודים על פרשת השבוע

חידוד בפרשה

הפוך

היכן נזכר בפרשתנו, בחומש ו/או ברש"י:

• א. אנשים שהפכו פניהם.
• ב. שופר הפוך.
• ג. ציווי שלא להפוך.
• ד. דבר שאסור גם בחילוף.

יוסיף דעת

תלכו או תדבקון?

על הכתוב בפרשתנו (יג, ה) אַחֲרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ וגו' וּבוֹ תִדְבָּקוּן, כותב רש"י: "וּבוֹ תִּדְבָּקוּן הִדָּבֵק בִּדְרָכָיו. גְּמֹל חֲסָדִים, קְבֹר מֵתִים, בַּקֵּר חוֹלִים, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא' ע"כ. ויש להקשות, שהרי במסכת סוטה (יד, א) דרשו זאת מתחילת הכתוב 'אַחֲרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם' - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, עיי"ש, ומדוע הביא רש"י דרש מסוף הפסוק 'וּבוֹ תִדְבָּקִוּן - הִדָּבֵק בִּדְרָכָיו', וצ"ע.

ככופר בכל התורה

על הכתוב בפרשת השבוע (יא, כח) וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוָּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, ורש"י: מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּכֹפֶר בְּכָל הַתּוֹרָה כְּלָּהּ'. היכן עוד בחמשה חומשי תורה כותב רש"י שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּכֹפֶר בְּכָל הַתּוֹרָה כְּלָּהּ וּבְכָל מַה שֶׁנִּתְנַבְּאוּ הַנְּבִיאִים'?

קטן היודע

חִדּוּדִים בְּתֵבוֹת וּפְסוּקֵי הַפָּרָשָׁה

• א. בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִמְצָא הַפָּסוּק הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר בַּתּוֹרָה (בָּאוֹתִיּוֹת), יֵשׁ בּוֹ 127 אוֹתִיּוֹת! 32 מִלִים! וּמִזְכָּר בּוֹ 19 פְּעָמִים אוֹת ה'! הֵיכָן הַפָּסוּק?
• ב. הֵיכָן בְּפָרָשָׁתֵנוּ 15 מִלִים בִּרְצִיפוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹת ו', וּבְחֵלֶק מֵהַמִּלִים נִמְצֵאת פַּעֲמַיִם הָאוֹת ו', וּבְסַךְ הַכֹּל: 20 פְּעָמִים הָאוֹת ו'?
• ג. מִלָּה אַחַת יֵשׁ בְּכָל הַתּוֹרָה, וְהִיא בְּפָרָשָׁתֵנוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבַּע פְּעָמִים בִּרְצִיפוּת נְקוּד קמ"ץ, מַהִי הַמִּלָּה?

יניק וחכים

שְׁאֵלוֹת מַחְכִּימוֹת מִתּוֹךְ הַפָּרָשָׁה

הֵיכָן מִזְכָּרִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ, בַּחְמָּשׁ ו/או ברש"י:

• א. שֶׁהַבֵּן מְחַבֵּב אֶת אָבִיו מַמָּשׁ כְּמוֹ נַפְשׁוֹ.
• ב. שֶׁהָאָב אֵינוֹ אוֹכֵל אִסּוּר, וּבְנוֹ גַּם מְקַבֵּל שָׁכָר.
• ג. אָב גּוֹי הַשׂוֹרֵף אֶת בְּנוֹ, וּבֶן גּוֹי שֶׁהָרַג אֶת אָבִיו.
• ד. אָב הַשָּׂמֵחַ יַחַד עִם בָּנָיו וּבְנוֹתָיו.
• ה. שֶׁכָּל יְהוּדִי הוּא בֵּן לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָׁמַיִם.

פתרונות

יוסף דעת - נשמע ונעשה?

בפרשת ואתחנן, בפסוקי מעמד קבלת התורה כתוב שבני ישראל אמרו למשה (דברים ה, כד) קְרַב אַתָּה וגו' וְאַתָּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹקֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ. ויש להקשות, שהרי בפרשת משפטים כתוב שאמרו (שמות כד, ז) וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שהקדימו עשייה לשמיעה, ולמה כאן נאמר וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ'? וצריך עיון.

להלן תקציר של חלק קטן ונבחר מתוך אלפי התשובות שנשלחו למערכת על ידי לומדי תורה שבכתב:

• א. בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' רח) כתב שמה שהקדימו נעשה לנשמע, היה רק על התורה מפי הקב"ה, כי היו מאמינים בהקב"ה ובוטחים בו שלא יטיל עליהם מה שאי אפשר או אין רצוננם לסבול, אולם לא קיבלו עליהם דברי חכמים, אולי לא ישרו בעיניהם, על כן אמרו כאן על דברי חכמים ושמענו ואח"כ עשינו, ומ"מ הקדוש ברוך הוא כפה אותם על כרחם לקבל עליהם גזירות חכמים ותורה שבעל פה בלי הרהור.
• ב. כשאמרו נעשה ונשמע היתה הכוונה שבאופן כללי מקבלים עליהם לעשות, אפילו שעדיין לא שמעו במה מדובר, אבל בפרשת ואתחנן הכוונה היא שבפועל בשביל לעשות צריך לשמוע לדעת מה מתבקש מהם ואז יוכלו לעשות.
• ג. וביתר ביאור, שבפרשת משפטים כשאמרו נעשה ונשמע היה זה לפני קבלת התורה, ביום ה' בסיון, אבל פסוק זה בפרשת ואתחנן נאמר לאחר תחילת קבלת התורה, ועל זה אמרו ושמענו ועשינו.
• ד. בדרשות המהרי"ט (פרשת עקב - דרוש שני) מבאר שבמצוות שכליות, שאלמלא לא נכתבו - ראויים היו ליאמר ולהתקיים, על אלו אמרו ישראל "ושמענו ועשינו", כדי לגלות דעת שאף שהשכל מחייב לעשות כן, לא יעשו כן מחמת השכל, אלא רק מחמת שישמעו כך מפי ה' ורק אז יעשו כן.
• ה. במלבי"ם מבאר, שבתחילה היו במדרגת מלאכים ואמרו 'נעשה ונשמע' כמ"ש בגמ' מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשים בו. אבל כשירדו ממעלתם ולא יכלו לשמוע את דבר ה' אלא רק דרך משה רבינו אמרו 'ושמענו ועשינו'.
• ו. באור החיים הק' כתב לבאר הכתוב 'ושמענו' - ממך משה, ולא מפי הגבורה, ועם כל זאת ועשינו' כאילו שמענו מפי הגבורה [ואין זה ענין לנעשה ונשמע, כי עדיין הכוונה שגם כשישמעו ממשה הם מקבלים עליהם לעשות לפני שישמעו].
• ז. במשך חכמה כותב שלגבי דברי ה' נאמר נעשה ונשמע, משא"כ כלפי דברי משה ושאר הנביאים אמרו ושמענו ועשינו, כי כאשר הנביא אומר דבר צריך לבדוק אם לשמוע בקולו, כי אם יאמר נביא שקר לעבוד עבודה זרה אין לשמוע בקולו.

היכן נזכר בפרשת ואתחנן, בחומש ו/או ברש"י:

• א. שירושלים נקראת 'טוב'.
• ב. שגם שאר ערי ארץ ישראל הן 'ערים טובות'.
• ג. שבארץ ישראל יש בתים מלאים 'כל טוב'.
• ד. שהיה שמור למשה 'רב טוב' בעולם הבא.
• ה. שהרשע מקבל 'גמולו הטוב' בעולם הזה.

תשובות:

• א. רש"י דברים ג, כה: ההר הטוב הזה - זו ירושלים.
• ב. דברים ו, י: עָרִים גְדֹלֹת וְטבֹת.
• ג. דברים ו, יא: וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב.
• ד. רש"י דברים ג, כו: הרבה מזה שמור לך, רב טוב הצפון לך.
• ה. רש"י דברים ז, י: בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא.

כמונח בקופסא - מזרחית קולטת:

בפרשת ואתחנן נאמר (דברים ד, מא-מב) אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְבֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ וגו'. באחת הפרשיות בחמשה חומשי תורה מביא רש"י פסוק זה כהוכחה ש"רוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוצחים", ורש"י מציין שם אדם שהרג את הנפש וגלה לצד מזרח, היכן הם דברי רש"י אלו?

תשובה: בפרשת בראשית, רש"י בראשית ד, טז: 'קדמת עדן - שם גלה אביו כשגורש מגן עדן, וכו' ומצינו רוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוצחים, שנאמר (דברים ד, מא) אז יבדיל משה וגו' מזרחה שמש.

בזכות התורה

שמות הזוכים בהגרלות

זוכים בהגרלות אברכים ותלמידי ישיבות גדולות

נבחנים קבועים - 100 ₪ח: הרב פינחס מנחם ליפשיץ - בית שמש | הרב אברהם בער - אשדוד, אוהל דינה | הבה"ח דוד ארנטרוי - מודיעין עילית, בית מדרש עליון| סיכום יומי - 200 ₪: הרב דוד שמואל - בני ברק, פוניבז' | הרב חיים חזן - אלעד, מיר | הרב יצחק יהוד - לוד | הרב אהרון זק - ביתר עילית, בית התלמוד | הרב אשר זלצמן - ביתר עילית, רחמיסטריווקא | הבה"ח דוד רובין - מודיעין עילית, כנסת יצחק | הרב צבי גוטמן - אלעד | הרב יוסף שלמה טייב - עפולה, תורת משה אהרן | הרב ישראל יעקב כהן - נוף הגליל, בעלזא | הרב יעקב פינס - מודיעין עילית, עטרת שלמה | הרב יוסף כהן - ירושלים, מיר | הרב יעקב ישראל ולנשטיין - מודיעין עילית, שיח יצחק | הבה"ח אהרן מילר - אלעד, בית מדרש עליון | הרב אברהם יעקב בירנבוים - מודיעין עילית | הבה"ח שלמה נחמן הניג - בני ברק, מיר | הרב יצחק גורמן - מודיעין עילית, מיר מודיעין עילית | הרב משה גרליץ - אשדוד, מתיבתא דרבי יוחנן | הרב שמעון יהונתן לדרברגר - ירושלים, שירת דוד | הרב מאיר טורצין - בני ברק, צילו של היכל | הבה"ח אברהם גרשי - בני ברק, קמניץ | הרב אלחנן שבתאי - ביתר עילית, תפארת שלמה | הרב משה שטיינברגר - ירושלים | הרב חזקיהו סקלאר - בית שמש | הבה"ח יהושע מאיר בן שלמה - בני ברק, קרית מלאכי | הרב שמואל ברנשטיין | הרב משה לויסון - מודיעין עילית, תפארת זלמן | הרב יעקב לייב מינצברג - בית שמש, מבצר הכוללים | הבה"ח יצחק צבי וינגרטן - ביתר עילית, נועם ישראל | כמונח בקופסא - 150 ₪: הרב מנחם אייזנשטט - ירושלים, נתיבות שלום | הרב יחיאל זיידמן - ירושלים | חידוד בפרשה - 100 ₪ח: הרב בנימין בשארי - בני ברק, תורה ושלום | הרב אלימלך מרקוביץ - ביתר עילית | יוסיף דעת - 100 ₪ח: הרב אברהם ויטן - אלעד, כנסת ישראל | הבה"ח דוד רוטנברג - בני ברק | מבחן גמרא - ש"ס ובלכתך בדרך: הרב בצלאל מושקוביץ - צפת | מבחן הפטרה - סט נ"ך: הרב יצחק רבינוביץ - ביתר עילית, באיאן | מבחן שבועי 500 ₪ח: הרב יהודה בן שם - קרית גת | הרב שמעון מנשה רביע - ביתר עילית, נהר שלום | הרב ינון רבניאן - תל ציון | הבה"ח שלום ליפשיץ - בני ברק, מכנובקא בעלזא

זוכים בהגרלות תלמידי ישיבות קטנות וילדים

נבחנים קבועים - 50 ₪ח: יניק וחכים כמר חיים פינחס גסואן - מודיעין עילית, קנין התורה | יניק וחכים כמר יאיר ניסני - אלעד, אמרי בינה | סיכום יומי - 50 ₪: הבה"ח יעקב סלמון - אשדוד, בית אהרון | יניק וחכים כמר ישראל העכט - חיפה, בעלזא | יניק וחכים כמר אליהו לנדאו - ירושלים, המסורה | הבה"ח יעקב דוד פרנס - ירושלים, | יניק וחכים כמר יונתן דינין - בני ברק, עטרת שלמה | יניק וחכים כמר מאיר קרליץ - בני ברק, תשב"ר | הבה"ח מרדכי אריה פרידמן - בני ברק | יניק וחכים כמר מנדל גנזל - בית שמש, טוב ירושלים | יניק וחכים כמר ישראל מאיר אלטמן - ירושלים, שערי דעת | יניק וחכים כמר דוד ויזל - ירושלים, זכרו תורת משה | הבה"ח אהרון יהודה גרינוולד - ירושלים, בעלזא | הבה"ח ישראל אריה פלדמן - בית שמש, אהבת ישראל ויזניץ | יניק וחכים כמר אליקים געציל טוביאס - בני ברק, מונקאטש | הבה"ח יחיאל סיילם - ירושלים, קמניץ | יניק וחכים כמר אלעזר מנחם מן קסטנבוים - אשדוד, אשדוד| כמונח בקופסא - 50 ₪: הבה"ח יהודה לייב לינזר - אור הגנוז, שערי תורה | חידוד בפרשה - 50 ₪: יניק וחכים כמר אליהו דויטש - צפת, ישיבת צפת מבחן שבועי - 100 ₪: יניק וחכים כמר דוד צבי רוטמן - בית שמש, תורת עולם | יניק וחכים כמר נתן ראם - ירושלים, תורת העמק

ההכנה הראויה ביותר לימי הרחמים והסליחות!

"עֵצָה הַיָּעוּצָה לְאָדָם שֶׁנַפְשׁוֹ חָשְׁקָה לָשׁוּב בתשוּבָה שְׁלָמָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שִׁילְמַד כָּל הַשָּׁנָה סֵפֶר מִשְׁנָה תּוֹרָה, וּבָזֶה יִתְעוֹרֵר לָבוֹ לִתְשׁוּבָה. וְזֶה אֶפְשָׁר לָרְמֹז כָּאן, אֵלֶּה הַדְּבָרִים, דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה אֵלֶּה שֶׁבְּסֵפֶר זֶה, דְּבָּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר". (הרה"ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא זי"ע)

סגלה לתְשׁוּבָה שלֵמָה

לרישום והצטרפות ל'תורה שבכתב': 02-500-2018

ארה"ב: 1518-9881-351 | מאנגליה: 0131-4433-0613

לקראת ימי הרחמים והסליחות, ממשיכים בעוז בלימוד כל ספר 'דברים - משנה תורה' אשר נודע בסגולתו | אל תפספס את האור, אל תישאר מאחור!

מכון הוצאה לאור | אגף 'שיעורי תורה' | קו 'קול התורה' | מבחר שיעורים במגוון שפות וסגנונות | סיכומים ומבחנים | שעשועי תורה | הגרלות ופרסים | גיליון שבועי | ניוזלטר יומי

[email protected] לפניות, תגובות והערות