מדובר היה בבניין מגורים שקט ורגוע, שלווה שררה בו בדרך כלל. השכנים חיו בשלום ובשלווה, הילדים אהבו לעבור בין הבתים ולשחק זה עם זה, והשכנות הרגישו בנוח לפטפט בחדר המדרגות.
האידיליה המאושרת התנפצה עם הגעת הטרקטורים שהגיעו להרחיב את בית אחת המשפחות, ומאז – בוקה ומבולקה... אש המחלוקת החלה להשתולל בבניין במלוא עוזה.
שני שכנים שעד אתמול היו ידידים טובים, הפכו לאויבים מרים בלב ובנפש. הילדים הסתכסכו, השכנות לא דיברו. שיפצו את אחד הבתים והוסיפו לו חדר קטן. בפועל הבניין כולו שקע אל תוך השנאה והקיטוב.
בבניין אחר, לא הרחק משם, גר יהודי בשם ר' בועז ג', שהיה אהוב וחביב על כל מכריו, ובעיקר ידיד בלב ובנפש של יהודי בשם ר' פנחס. בעודו בשיא פריחתו, כשהיה מטופל במשפחה בת שש נפשות, ר' בועז חלה ל"ע במחלה הארורה. וכל יום שחלף חולל שמות בגופו.
ניכר היה כי המחלה הלכה והעמיקה, הטיפולים לא הועילו. ר' פנחס ראה כיצד ידידו הטוב הולך וקמל מול עיניו, כשהרופאים לא נותנים שום תקווה למצבו.
ר' פנחס החליט לעשות מעשה. הוא התקשר לאחד השכנים, וביקש ממנו טובה אישית: "ראה נא, הלא תדע כי ידידי הטוב ר' בועז חולה במחלה הקשה, אני רואה את מחלתו ואת סאת ייסוריו".
"צריך לדעת שלא מדובר רק בצערו. המשפחה הצעירה שלו לא מתמודדת. בני ביתו יודעים שעוד מעט, חלילה, הם עלולים לאבד את עטרת ראשה, וליבי נקרע מכאב", אמר ר' פנחס ופרץ בבכי מר.
השכן התרגש מאוד מדברי ר' פנחס. הוא ענה ברגש: "נו, בוודאי שאני אשמח להתפלל עליו! אני גם מכיר אותו ואני מצטער לראות אותו במצב זה. תן לי את שמו ושם אמו ובעז"ה אתפלל עליו מדי יום!".
"זה רעיון טוב", ר' פנחס הסכים, "אבל את זה יכולת לעשות גם בלעדיי. אני מבקש ממך משהו אחר בשבילו, משהו אחר. אבל זה כרוך במסירות נפש של ממש. האם תסכים למסור נפש להצלת נפש מישראל?".
השכן נחרד מטון הדברים. "במה מדובר?", שאל בחשש, "על איזו מסירות נפש שאני אעשה תשפיע על הצלת החולה האומלל?!"
פנחס השיב: "אם אתה מוכן, אני אסביר". השכן הסתקרן מאוד ואמר בקול: "תדע לך שאני מוכן למסור את נפשי, לעשות הכול לרפואתו. כן, אני מוכן!". ניתן היה להבחין בדמעות בעיניו שהצטרפו לדמעותיו של ר' פנחס...
"אם כן", ר' פנחס השיב, "גש נא לשכנך והתפייס עמו. תוותר לו, הוא יוותר לך, לא משנה הסדר, העיקר שתתפייסו זה עם זה והמריבה תיעצר".
"אני יודע ומבין שזה דורש מאמץ עד כדי מסירות נפש, אבל הרי אתה בעצמך אמרת לי שאתה מוכן למאמץ כזה לרפואת ר' בועז בן לאה. אז תעשה את זה בכל הכוח והעוצמה ותכוון לרפואתו!", ר' פנחס עודד את השכן לבצע מיד את המשימה הלא פשוטה שהוטלה עליו.
השכן התקשה בביצוע המטלה הכבדה ור' פנחס החליט לעשות מעשה. הוא התקשר גם לשכן השני, וסיפר לו על ידידו שחולה במחלה.
פנחס ביקש בסיום השיחה אם הוא יוכל להתפייס עם שכנו. כדי לדרבן אותו להסכים אמר: "וכבר דיברתי עם שכנך, והוא מוכן למאמץ הזה. בוא נעשה את זה יחד, לרפואתו ולהצלתו של ר' בועז היקר!".
הלא יאומן קרה. חצי שעה אחר כך, כבר עמדו השניים ולחצו ידיים בביתו של ר' פנחס. חומות הניכור והשנאה קרסו לנוכח הדמעות, המאמץ המשותף לרפואתו של ר' בועז איחד את השכנים היריבים והפך אותם לידידים כפי שהיו בימים טובים יותר.
ר' פנחס עמד שם מתרגש כולו מגודל המעמד שבו שני השכנים שבו להיות ידידים. הוא שב והזכיר את שמו של ר' בועז כל העת לישועה ולרחמים מאת בורא עולם.
חודש חלף. ר' בועז שוב נבדק בבדיקה שגרתית כדי לבדוק האם המחלה נעצרה או שחלילה היא ממשיכה להתפשט בגוף.
התוצאות הדהימו את הרופאים. המחלה נסוגה כמעט כליל, בקושי נמצא לה זכר. עד מהרה ר' בועז החלים לחלוטין. כיום הוא שוב בינינו, חי, בריא ומאושר, שמח ומודה לשני היריבים שהשלימו כדי להחזירו לחיים טובים וארוכים!
הרה"ג אשר קובלסקי סיפר כי את הסיפור שמע מכלי ראשון. אין ספק כי הוא מוכיח עד כמה גדול כוח השלום להפוך עולמות, לחולל מהפכות עצומות, לפתוח שערי ברכה וישועה.
ככל שנשקיע יותר מאמץ בעשיית שלום, ככל שנרבה בשלום בין איש לרעהו, כך נזכה לפתוח שערי ברכה וישועה, ולזכות בחיי אושר ושלווה!
(מעובד מתוך 'פניני פרשת השבוע')