בס"ד. לבקשת הצטרפות, שליחת סיפורים ותגובות:
מרדכי הכהן מלאכי, ביתר עילית
0026 5834817 * תא קולי 073-2490589 * לפניות בפקס 02-5003608 * לקבלת הגיליון בפקס 02-3132641 קוד גיליון@gmail.com
הערה 660
שבוע שעבר הבטחתי שכאשר החוברות "בטחון מהו" יגיעו מבית הדפוס, אספר סיפור השגחה שקרה לי בדרך להדפסה. ובכן, הרגע קיבלתי הודעה מדפוס "גלובל פרינט" שהחוברות מוכנות, והגיע הזמן לקיים את ההבטחה.
עבדתי מול המעמד על תיקונים אחרונים לקראת סגירת המהדורה החדשה שכוללת כמה הוספות חשובות, ואחרי עמל רב קיבלתי לידי את הגירסה האחרונה המיועדת לשליחה לדפוס. בשעה מאוחרת בלילה עייף ומותש אך מונע על ידי סיפוק וחדוות עשייה, יצאתי לתפילת ערבית בשטיבלאך "קארו" בביתר. מיד כשסיימתי, ניגש אלי ידיד ותיק: "אני חייב לך חוב ישן. לפני זמן רב נטלתי ממך בהקפה חוברת "בטחון מהו" ולא שילמתי עליה. ברצוני לפרוע את החוב כעת".
קיבלתי ממנו את התשלום ואמרתי לו כבדרך אגב: "הגעת בדיוק בזמן, בשעות הקרובות אני עומד לשלוח את המהדורה החדשה לדפוס, וכל שקל חשוב כרגע".
בן שיחי נדרך: "רגע, אתה מדפיס מהדורה חדשה? עלי להזכירך, כי באחת השבתות נפגשנו והשמעתי בפניך הערה בשם הגאון ר' שמשון פינקוס זצ"ל, ואמרת לי שההערה היא בעלת משמעות, ותשמח לשלב את ההערה הזו בחוברת".
ואז הוא חזר בפני על הדברים, את השאלה שהוא הפנה להרב פינקוס זצ"ל בקשר לשיטת מרן החזון איש בביטחון, והתשובה המאלפת שקיבל. לבי החסיר פעימה. ההערה הנפלאה הזו חשובה בעיני מאוד, ומפליא ביותר לראות כיצד הקב"ה שולח אותו אלי בתזמון מושלם, בדקה ה-90, כשהקובץ כבר מוכן להדפסה ורגע לפני שאני שולח אותו לדפוס. עוד שעתיים כבר היה מאוחר מדי. מיהרתי לחזור אל המעמד, ואחרי בקשת מחילה ביקשתי ממנו לשבץ את הדברים במקומם הראוי. בהערה למטה [הערה מס' 660] רשמתי: "שמעתי בהשגחה פרטית מופלאה בעת הורדת המהדורה לדפוס, מהרב חיים מאיר הגר, ששמע מפי הגאון רב שמשון פינקוס זצ"ל".
אלא שבכך עדיין לא תם האירוע. חוברת שעוסקת בהשגחה פרטית חייבת שכל צעד וצעד בדרך, יהיה חתום בחותם של השגחה פרטית גלויה ומתוקה...
כשהדפוס עצר מלכת
כשמדפיסים חוברת, קיימות מגבלות טכניות נוקשות לגבי מספר העמודים. החוברת במהדורה הקודמת כללה 72 עמודים, וכדי לשמור על המסגרת מבלי להפוך אותה לעבה מידי, השתמשתי בפתרונות יצירתיים כדי להכניס את כל ההוספות והתיקונים הנדרשים. ניצלתי לשם כך את שני העמודים הפנימיים של הכריכה, בתחילתה של החוברת ובסופה. בעמוד הראשון הכנסתי תחת עיצוב נאה את הפסוק בירמיהו המכריז בעוצמה: "כה אמר ה'... ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, והיה כשתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו" ובעמוד האחרון שיבצתי את "שיר האמונה והביטחון" המרטיט והספוג יראת שמים טהורה מהרה"ח ר' אהרון יוסף לוריא זצ"ל. בדרך זו התגברתי על מצוקת המקום.
ביום חמישי תמה המלאכה, ושלחתי את החומר להדפסה, בהדגשה על כך שהרבה ממתינים לזה, ואני מבקש לקבל את החוברות בהקדם האפשרי. ואז הגיע יום ראשון בבוקר. בשעה 10:00מצלצל הטלפון. על הקו גברת מדרום הארץ. היא פתחה את השיחה בתודות על ההשפעה העצומה שנודעה לה ולמשפחתה מהלימוד בחוברת, ואז היא מבקשת רשות לצלם ולהגדיל את העמוד המעוצב שבו מופיע הפסוק "ברוך הגבר אשר יבטח בד"" כדי לתלות אותו במרכז הבית, כתזכורת קבועה לאווירה החדשה שמנהלת את הבית. כמובן שהענקתי לה אישור בחפץ לב, מתוך בטחון שגם המעצב חתני המוכשר ר' שמשון שיחי' - בוודאי לא מתנגד להוסיף לעצמו עוד זכויות של חיזוק יהודים בימים אלו.
אלא שאז חלפה בי כמו מכת חשמל פתאומית: ערכתי חישוב זריז: את פנים החוברת קיבלתי מהמעמד ושלחתי לדפוס. עבדתי מול הגרפיקאי ר' מוטי נאה שיחי', ואף קיבלתי הודעה מדפוס "גלובל פרינט" שהחוברות מוכנות, והגיע הזמן לקיים את ההבטחה. אבל העמודים הפנימיים המיוחדים - שעליהם בדיוק דיברה הגברת כרגע נפלו בין הכיסאות! הם לא נכללו לא בקבצי הפנים ולא בקבצי הכריכה! יש להם חשיבות רבה, והטלפון האחרון יוכיח... השקעתי מאמץ כדי שהם יוכלו לקבל את המקום הראוי להם בחוברת, ועכשיו הם בחוץ, כבר יום ראשון בבוקר - וסביר מאוד שהחוברות כבר מוכנות.
טלפון בהול לידידי ר' יוסל'ה מ"גלובל פרינט" הבהיר עד כמה המצב הוא בהגדרה של "כהרף עין". התשובה היתה חדה: "זהו רגע האפס. החוברת עצמה כבר מודפסת, והכריכה עומדת ברגעים אלו ממש להיכנס להדפסה! ".
לא נזקקתי למילה אחת נוספת. יוסל'ה, במסירות אופיינית למי שספרים הם בשבילו לא רק "ביזנעס", עצר את מערך ההדפסה ברגע האחרון, והצליח להשחיל את העמודים האבודים פנימה בדיוק במקום, בחלקה הפנימי של הכריכה.
רק קטני אמונה מאד מאד - יכולים לתלות דבר כזה במקריות גרידא. מאז שהחוברת הופצה עם העיצוב הזה לפני כשלוש שנים, קיבלתי למעלה מאלף טלפונים, לא גוזמא! אבל --- איש מעולם לא פנה אלי בבקשות סביב הפסוק הזה שהופיע בעמוד האחרון. בדיוק עכשיו, בדקה ה-90 בין ההדפסה של גוף החוברת להדפסה של הכריכה, נשלחה מישהי מהיכנשהו להתקשר ולהתעניין בזה!
כמה עגמת נפש אבינו שבשמים מנע ממני ברוב חמלתו ואהבתו!
נקודות המכירה בהם ניתן להשיג את הקונטרס "בטחון מהו" ששינה את חייהם של אלפים.
~~~~~~
ירושלים - רמת שלמה -02-5710468 קר
"ספרים ווינקל", רח' עלי הכהן 15, פתוח רצוף.
"גירסא" רח' חפץ חיים מול ביהכנ"ס זכרון משה.
קרית בעלזא - בית מסחר ספרים שבביהמ"ד הגדול
"ספרי הישיבה" ליד מיר - החל מר"ח חשון בע"ה
ביתר - רח' קדושת לוי 100/5 02-5834817 מטל
ביתר - "קודש" רח' מהרי"ץ.
05331-66336 - בית שמש
בני ברק - רח' בעש"ט 13 ק"ב בארון חשמל
0527624484 - מודיעין עילית
088668630 58/1 אשדוד - רח' ר' ינאי
0548463391-
0534142709 קרית גת
556727655 שקל-
447983418827 - לונדון
מחיר החוברת - 20 ש"ח
עשר כדי שתתעשר
כתוצאה מהקריאה הקבועה בגיליון "בטחוני בצורי" בשנים האחרונות - הדברים חלחלו אל לבי, ולמרות הקושי הכלכלי התחלתי להקפיד על מעשר כספים בדקדוק. אני נוהג שכשצריך להפריש מעשר אני אפילו לווה כסף ונותן לנזקקים, שכן הלוואה שלוויתי אני בוודאות אחזיר בס"ד, ואילו יצירת "חוב" בחשבון המעשר היא ענין שעלול להצטבר לסכום גדול, שיש חשש שלא אוכל לעמוד בו למעשה.
השבוע חישבתי את חשבון המעשרות, ובשורת הסיכום היה עלי להפריש 500 ש"ח. בארנקי היו באותה שעה בדיוק 500 ש"ח. אולם רעייתי ביקשה 500 ש"ח כדי לשלם לגננת למחרת בבוקר. "עם סיפורים אי אפשר לשלם לגננת"...
אני עמדתי על כך שתשלום המעשר חייב להתבצע מיד, ועד מחר בבוקר השם יעזור. הבטחתי לרעייתי שאשתדל להשיג 500 שקלים נוספים.
יצאתי מהבית לשמחת בר מצווה. בדרך הענקתי את כספי המעשר למי שהיה אמור לקבל אותם, וכיסי נותר ריק.
כשהגעתי לבר מצווה, ניגש אלי ידידי רבי אפרים ואמר: "אני עורך היום שמחת שבע ברכות במשפחה. אני יודע שאתה מוכשר לשמח בחריזת חרוזים גראמען, ואשמח מאוד אם תוכל להקדיש חצי שעה כדי לשדרג את השמחה שלי".
הבטתי חפוזות בשעון ואמרתי לו: "העניין לא בא בחשבון. אני מלמד תשב"ר, ובשעה 22:15 אני אמור להיות במיטה".
הוא הפציר בי מאוד. ונזכרתי ב-500 השקלים של הגננת. אמנם לא מקובל לשלם עבור חריזת חרוזים אירוע כזה יותר מ-200 שקלים, אבל גם זה משהו, והשתדלות כלשהי צריך לעשות כדי לעמוד במחויבות לגננת מחר בבוקר. כיוון שכך, נעניתי והתלוויתי אליו לשמחת השבע ברכות.
במשך חצי שעה שימחתי את הציבור כאשר חנן אותי השם יתברך, ופניתי לצאת. בעל השמחה ניגש אלי והחליק לידי מספר שטרות. היו שם אלף ש"ח טבין ותקילין!
ניסיתי להתנגד, שכן זה אינו סכום מקובל עבור טרחה כזו, אך הוא פסק את פסוקו בחדות: "זה מה שעלה במחשבתי לתת, קח ולך! ".
יצאתי משם בצעדי ריקוד, מתקשה להאמין למה שקרה הרגע.
זה עתה רוקנתי את ארנקי, נתתי מעשר בסך 500 ש"ח מתוך אמונת אומן איתנה ש"כל השומע לי אינו מפסיד", ואין אדם מעני מן הצדקה - אלא להיפך - המעשר מתעשר, והנה אני חוזר הביתה באופן לגמרי בלתי צפוי עם אלף שקלים ביד, ממון כשר שהרווחתי ביושר.
משביע לכל חי, גם ללא גלוטן
סיפור שאירע עם בני שיחי' החתן, כשבועיים לפני החתונה. הוא נזקק לנסוע מחוץ לעיר למשך היום, ולכן, לילה קודם ביקש ממני להכין ארוחת צהרים שתהיה מוכנה כבר ב - 12 בצהרים לכל המאוחר. עליו להימנע לחלוטין מגלוטן, ולכן חשוב שיצא כשהוא שבע ולא יזדקק לדאוג לאוכל באמצע הדרך. רעייתי נאלצה אז לצאת מהבית, והיא השאירה פתק לבת שלי שתכין ארוחת צהרים, דבר שהיא רגילה בו.
אלא שהיא שכחה לציין בפתק שהאוכל צריך להיות מוכן בשעה 12. הגיע הזמן שבני היה צריך לצאת, וראה שאין ארוחת צהרים מוכנה. בלית ברירה הוא נטל עמו שקית במבה ויצא לדרך. בדרך לתחנה מרכזית הוא דיבר עם בת אחרת שלי וסיפר לה שיצא עם במבה בלבד. היא מיד אמרה "אתה חייב לקנות משהו לאכול! אתה בזמן של ערב חתונה וחייב לשמור על בריאותך. אסור שתיסע ככה! " הוא קיבל את הדברים והבטיח להתאמץ למצוא משהו לאכול. הוא הגיע לתחנה מרכזית ונותרו כחמש דקות עד להגעת האוטובוס. הוא החל לרוץ בין החנויות לחפש דבר מה לאכול, אלא שכל החנויות היו עם הכשרים שלא מקובלים עלינו. הוא חיפש וחיפש כמעט התייאש ופתאום! הוא מצא מקום אחד עם הכשר מעולה. חנות של עוגות ומאפים. אוי וויי! זה הכל גלוטן שאסור לו! מתוך יאוש הוא שאל את המוכר "אולי יש לכם איזו עוגה ללא גלוטן? " ומיד המוכר הגיש לידו עוגה ריחנית ארוזה יפה ואמר לו: "בשמחה, הנה קח! עוגה חמה וטרייה, קח בחינם! " "מה?! " שאל בני. ענו לו - מישהו הזמין במיוחד את העוגה הזו, והתוצאה לא מצאה חן בעיניו. אין לי מה לעשות בזה, שיהיה לך בתאבון! ".
בני רץ לאוטובוס שלו עם העוגה החמה ובקושי הספיק להכנס, בעצירה הראשונה הוא אכל את העוגה הטרייה, מתוך שמחה והודאה לה'!
הציפור ניקרה את הקוגל
מנהגי מדי יום שישי, סמוך לכניסת השבת, לחלק למשפחות את עודפי המאכלים שנותרו בחנויות. בערב שבת פרשת "כי תצא", זמן קצר לפני היכנס השבת, התקשר אלי אברך ושאל אם יש באפשרותי להעביר לו סלטים לשבת, מאחר שמתארחים בביתו אורחים. השיבותי לו כי יש ברשותי מאכלים עבורו, ותיאמנו להיפגש בסמוך למקווה.
כשהגעתי למקום מסרתי לו את הסלטים שביקש, והוספתי כי יש בידי גם חצי סיר של קוגל תפוחי אדמה. האברך סירב בנימוס וציין כי רעייתו כבר הכינה קוגל ואין לו צורך בכך, אולם אני התעקשתי שיקח את המאכל עמו, שכן השעה היתה מאוחרת, ולא חפצתי לטרוח בחיפוש נמעדים נוספים. "אצלך מתארחים אורחים, ובוודאי יימצא לזה דורש", אמרתי לו.
חלפו דקות אחדות בלבד, והנה האברך התקשר אלי שוב כשהוא נרגש כולו:
"שמע נא מה אירע עתה", סיפר לי. "מיד לאחר שלקחתי ממך את המאכלים ואת הקוגל, התקשרה אלי רעייתי וסיפרה בדמעות כי ציפור חדרה לביתנו ונגסה בקוגל שהכינה, עד שנאלצה להשליכו לאשפה. בסיעתא דשמיא מופלאה, יכולתי לבשר לה בו במקום כי אבינו שבשמים דאג לנו מראש והקדים רפואה למכה, הענין כבר מסודר על הצד הטוב ביותר".
3.1 מליון דולר בזכות התורה
לכבוד הרה"ג וחסיד ר' מרדכי מלאכי שליט"א מו"ל גליונות הנפלאים "בטחוני בצורי" ששמעו הולך בכל קצווי תבל ורבים נהנים ממנו חיזוק ותושיה בכל תחומי החיים.
שמי צבי אייזנברג נכדו של המחנך והמלחין החסידי האמריקאי הידוע, הרה"ח ר' ברוך אייזנברג ז"ל, וברצוני לשתף את קוראי הגליון בסיפור פלאי שזכיתי להיות עד לו בעצמי בערב שבת פרשת כי תבוא: כיצד ניצלו 3.1 מיליון דולר כמעט לאחר הרגע האחרון, בזכות התורה הקדושה.
ימחלו נא לי הקוראים הנכבדים על שפתי העילגת, שכן אני בן חו"ל. ואני מקווה שהדברים יהיו ראויים לעלות על שולחן מלאכי"ם.
יש לי הזכות להיות מקורב מאוד לשני "בעלי בתים חשובים", שותפים עסקיים משיכון סקווירא בארה"ב. שניהם מוקירי תורה אמיתיים, הרוחשים רגש חם ועמוק כלפי בני התורה הממיתים עצמם באהלה של תורה. לפני זמן מה, כאשר נדיבי עם נטלו יוזמה והכפילו את המלגות של לומדי התורה ב"בית מדרש גבוה" בלייקווד, החליטו השנים שאל להם לבני התורה החסידיים להשתרך מאחור...
שני השותפים הללו נרתמו למיזם כביר במלוא מובן המילה, ודאגו להכפיל את המילגות עבור קרוב לאלף יושבי אוהל בשיכון סקווירא כ"י. מובן מאליו שאין לאל ידם של שני השותפים לשאת בתקציב עתק כזה על כתפיהם הצרות, והם הרימו קמפיין לצרף בעלי יכולת נוספים שיסייעו בדבר. וכך, בעצם ימים אלו שבהם התרחש סיפורנו, שניהם היו בעיצומו של ניהול פרויקט ענק של "יששכר וזבולון", במטרה להסדיר שכל בן תורה בעיירה יקבל "זבולון" אישי שישלם לו משכורת כפולה, וכך המיזם יוכל בעזרת השם להחזיק מעמד לאורך שנים רבות.
עקבתי וראיתי מקרוב כיצד שני היהודים הללו הפקירו את מטה העסקים הפרטי שלהם, מקום בו עובדים מדי יום עשרות עובדים בלעה"ר, וכל המטה סובב כעת כמעט אך ורק סביב מיזם ה"יששכר וזבולון" לכבוד התורה.
אבל הקב"ה לא נשאר חייב... בשבוע של פרשת כי תבוא, השניים היו נתונים במקביל גם בעיצומה של עסקת ענק שהצריכה הסדרה. היה להם מלווה מסוים למימון עסקאות בארה"ב, יהודי לא-חרדי מפלורידה, שהם חבו לו סכומי כסף גדולים, ובאותו שבוע הגיע מועד הפירעון של הלוואה ע"ס 3.5 מיליון דולר. הם ניהלו עמו מו"מ על גובה הריביות, וביקשו להפחית את הסכום ל-3.4 מיליון דולר. בבוקרו של יום שישי, הגיעה במייל הודעה מאותו מלווה בה הוא מודיע כי הוא מוכן להתפשר על סכום נמוך במיוחד של 3.1 מיליון דולר בלבד! אך זאת בתנאי קודם למעשה, שהסכום כולו יועבר אליו באופן מיידי בתשלום אחד, ללא פריסת תשלומים מתמשכת...
השותפים שמחו מאוד על ההצעה שאמורה לחסוך להם 400,000 דולר, לא עניין של מה בכך.
בינתיים, השותף השני, נקרא לו שמעון, ישב עם עורך הדין שלהם והסדיר את פרטי העסקה. הוא מתקשר לראובן - שבאותו זמן ישב עם ה"זבולונים" - ומבשר לו את הבשורה המשמחת, שהצליחו לקבל הנחה מופלגת עד ל-3.1 מיליון, אבל חייבים לשלוח את הכסף עכשיו לאלתר!
אומר לו ראובן: "תן לי בדיוק עשר דקות, כי אני חייב לסיים כאן עם האנשים בנוגע לענייני "יששכר וזבולון"...
שמעון נחרד, שכן עורך הדין שלהם כבר נחפז לצאת מהמשרד, והוא חשש להפסיד את הפשרה הנוצצת... חייבים להעביר את הכסף לפלורידה בהעברה בנקאית עכשיו והעסקה סגורה! זה דרש העברה בנקאית מיידית לפלורידה כדי לסגור את העניין סופית, וכל עיכוב עלול היה לבטל את ההצעה, אבל שמעון התגבר ואמר: "ראובן, הצדק עימך! התורה הקדושה חשובה יותר! סיים קודם את האסיפה עם ה"זבולונים", ונזדיר את העניין מיד לאחר מכן"...
בינתיים סיכם שמעון את כל פרטי העסקה עם עורך הדין והכין את ההעברה הבנקאית. הכל כבר היה מוכן לביצוע, רק המתינו שהשותף יתפנה לעבור על זה ויחתום...
בינתיים הרהר שמעון לעצמו: "כל עוד אני יושב וממתין שראובן יסיים עם האברכים, אני יכול להספיק לפעול משהו בינתיים" וכבר היה מעשה במשולח פלוני ששאל את מארחו האמריקאי בעיצומה של ארוחה חלבית עשירה, "האם גם אצלכם המנהג להמתין 6 שעות אחרי גבינה קשה", והמארח עונה לו בחיוך: "הה, לאו דווקא, מיר טוען געווענדליך עפעס צווישן - אנו נוהגים לעשות משהו בינתיים"...
שמעון עשה חשבון של סוחר ממולח: אם המלווה כל כך נואש לכסף עד שהוא מוכן להפחית 400 אלף דולר, אולי ניתן ללחוץ עליו עוד קצת... אולם, הוא התבייש לספר לעורך הדין שלו "חסידישע מעשה" שכזה שדווקא עכשיו, כשההעברה כבר הוכנה כדי להפקיד את כל הסכום, הוא מנסה להוריד עוד במחיר, לכן, הוא חייג בעצמו לפלורידה ושאל את המלווה אם אפשר להתפשר על סכום נמוך עוד יותר.
אלא שפליאתו הרבה, המלווה שמעבר לקו כלל לא הבין על איזו פשרה הוא מדבר... בקיצור, התברר שמדובר בעוקץ, הונאה (Scam) איומה ונוראה!
נוכלים אפלים פרצו לאימייל של אותו מלווה, עקבו אחרי מהלך השיחה, והם אלו שכתבו את הודעת הפשרה המזוייפת. הם רצו שהכסף יישלח כחצי שנה במהירות לחשבון הבנק של הנוכלים, בעוד שהמלווה עצמו לא ידע דבר וחצי דבר על הסדר הפשרה. ההעברה הבנקאית שהם הכינו - היתה מוכנה להישלח ישירות לחשבונם של הנוכלים, ללא יכולת להשיבה!
אילו ראובן השותף היה מפסיק את האסיפה עם הזבולונים, כדי לבוא ולאשר את ההעברה, בדרך הטבע 3.1 מיליון דולר היו אובדים בתהום הנשייה!
אין אנו יודעים חשבונות שמים, אך במציאות הפשוטה והנראית לעינים ראו כולם איך שהעיכוב למען התורה הקדושה באותן עשר דקות גורליות, הוא שהציל להם 3.1 מיליון דולר מאובדן וודאי!
כאן מגיעה תוספת חשובה, שראובן אמר לי אז:
כבר שנים ארוכות ש"משולחים" מכל הסוגים דופקים על דלתי... כל גבאי הצדקה מבטיחים סגולות שונות עם "סיפורים מוחשיים" ו"ישועות גלויות"... אבל אני לא כל כך מתפעל מזה... אני תמיד אומר: "די היינטיגע מעשיות לא מדברים אלי! " אני לא מתפעל מכל הסיפורים הללו.
בוודאי שיהודי יר"ש צריך להאמין בכוח התורה ובכוח הצדקה, אבל אין לזה קשר לסיפורים של ימינו. איני יודע אם אפשר להאמין לסיפורים של היום... עכשיו, כשאנחנו כבר כמה שבועות בתוך הפרויקט של "יששכר וזבולון", התחלתי לשמוע בעצמי מכמה "זבולונים" שהם ראו במו עינם ישועות מופלאות. כפי שכותב האור החיים הקדוש (וזאת הברכה): "שמח זבולון כי בוודאי שתצליח". כשהזבולון הראשון התקשר אלי לשתף בישועה, עוד חייכתי לעצמי... אבל כשהשני, השלישי, הרביעי והחמישי - ללא גוזמה - התקשרו לספר על השפעות גלויות של פרנסה שראו בעינם, כבר היה לי קצת יותר קשה להחזיק מעמד עם ה"שיטה" שלי, שאני לא מאמין בשום סיפורים של היום...
עד יום שישי האחרון, כשהדברים טפחו לי על הפנים!!! כשזכיתי לראות במו עיני כיצד משמים שמרו עלי מנזק כה נורא בזכות התורה, נאלצתי להודות ולהכיר בכך: כן, אפשר לראות זאת גם בעיני הכוונה רק שצריך להאמין בכך, אלא שלפעמים אפשר גם לראות זאת... אינני יודע אם תמיד רואים זאת מיד - אבל זאת הפעם זכינו לכך!
הכותב והחותם בברכת כתיבה וחתימה טובה, צבי אייזנברג, עד ראייה!
ברוך שכיוונת
יש לך זכות שהעלון שלך הוא בבחינת "דבר בעיתו מה טוב" כתוב באמרי פנחס שר' פנחס מקאריץ ביקש לתקן את הטלית שלו דווקא לפני ר"ה
בשם הרב ז"ל, שאמר לו כשאדם הולך במלבוש קרוע אין תפלתו עולה למעלה, כי צריך מקיפין. ושאל לו היכן קרוע המלבוש שלו, והראה לו נקב קטן בקאפטן קד. ולכך צירה הוא ז"ל לתקן נקב קטן בטלית שלו קודם ראש השנה.
וכבר התפרסמה בשנים האחרונות סגולה, לומר בערב ר"ה את פרשת הביכורים שבפרשת כי תבוא, וכוחה של סגולה זו יפה לעוררנו, שמלבד אמירת "תכלה שנה וקללותיה", נודה לה' על כל הטוב שהנחילנו בשנה שעברה! וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשׂבַע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה, אכי"ר.
לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵבוּ וְתַחֲתַמוּ!