נלמד מהפסוק: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (פרק כט-ט)
וכתב רש"י (להלן יב): למה נסמכה פרשת "אתם נצבים" לקללות? לפי שעם ישראל הוריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלו. התחיל משה מפייסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו. עכ"ל. כי על כן, כך דרכיו ומדותיו של הקב"ה, א-ל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד, נושא עוון ופשע. וכמו שהאריך בביאור ענין זה הרמ"ק בספרו תומר דבורה (פ"א) עיי"ש. א"כ, על האדם ללמוד מדרכיו ומדותיו של הקב"ה, כמו שדרשו חז"ל מהפסוקים "והלכת בדרכיו" ו"לדבקה בו" מה הוא רחום וכו' אף אתה. מה הוא סובל ומאריך אפו למכעיסיו, כן האדם יסבול רעותיו של חברו ויעביר על מדותיו היינו "שלא ידקדק למדוד מדה למצערים אותו, אלא מניח מדותיו והולך לו", (כלשון רש"י ר"ה יז:).
ידועים דברי חז"ל בגמרא (ראש השנה יז.) שהעברה על המידות מצילה מן המוות ומאריכה חיים. כפי שמסופר שם על רב הונא בריה דרב יהושע בן לוי, שחלה, וראה רב פפא שעמד להסתלק מן העולם, לכן ציווה להכין תכריכים. לבסוף נרפא רב הונא ושאלוהו מה ראית בשמים? והשיב: נכון שנגזרה עלי מיתה, אלא שאמר הקב"ה מכיוון שרב הונא מעביר על מידותיו אף אנו לא נדקדק אחריו.
בדברים אלו ניתן להבין את מה ששאלו התלמידים את רבם (מגילה כז:) "במה הארכת ימים?" כוונתם בשאלה היתה, שהרי חיים לא בזכות תלויים אלא במזל (מו"ק כח.) וא"כ, אלו דברים מסוגלים לשנות את קצבת שנות החיים ולהאריכם? ותשובתו, שאכן אין זה אלא בזכות הדברים שמעבר לחיובים הרגילים, כמו דברי חסידות ודברים שהם לפנים משורת הדין התלויים בעיקרם בהעברה על המידות.
ובאמת כאשר יתבונן אדם בגודל חובותיו כלפי שמיא, יחפוץ לכפר עוונותיו ולמעט מחובותיו ע"י העברה על המידות. וכפי שביאר החפץ חיים (בספרו עה"ת) את הפסוק "כי תשה ברעך משאת מאומה" (דברים כד-י) ופירש רש"י: חוב של כלום. ותמה החפץ חיים: הלא ביותר היה צריך הכתוב לזרז על חוב גדול של כמה אלפים, ואילו כאן משמע שרק על "חוב של כלום" לא תבוא לעבוט עבוטו, אבל על חוב גדול, כלום אפשר לעבוט עבוטו?
אלא ביאר הח"ח בהקדם דברי רש"י (בפרשת משפטים) לעניין השבת העבוט שאמר הקב"ה, כמה אתה חייב לי, ונפשך עולה אצלי כל לילה ולילה ונותנת דין וחשבון ומתחייבת לפני ואני מחזירה לך, אף אתה טול והשב. ע"כ.
וידועים דברי הרמב"ם (פ"ז מהלכות דעות ה"ז) לענין נקימה ונטירה שכתב שם: "ראוי לו לאדם להיות מעביר על מידותיו על כל דברי העולם, שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי, ואינן כדאין לנקום עליהם". ועל כן ציוותה התורה "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך".
מעתה אומר הח"ח בא הכתוב להורות שכל החובות אף הגדולים ביותר שהאדם נושה בחברו, הם בבחינת "חוב של כלום" לעומת החובות העצומים שאדם חייב להשי"ת, כי העולם הזה כולו של הבל, והוא מה שאמר הכתוב "כי תשה ברעך משאת מאומה", היינו החוב שאתה נושה בו הוא "חוב של כלום" לעומת החוב הענק שאתה לא חייב לי, ואעפ"כ אני מתנהג עמך ברחמים, אף אתה לא תבוא אל ביתו של רעך לעבוט עבוטו. עכ"ד.
והיה הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל אומר (בדרכי מוסר) בשם החפץ חיים: איך אנחנו בדרגתינו השפלה נכין עצמנו לקראת ימי הדין המשמשים ובאים, והרי בימינו קשה מאוד לשוב בתשובה בלבב שלם. אלא העיצה היא שלכל הפחות ישתדל כל אחד להעביר על מידותיו. להתפייס עם חבריו ולאהוב כל אדם, ובזכות זה הקב"ה יעביר על כל פשעינו.
לוותר ולהרוויח...
סיפר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל על מעלת הויתור: הסבא מסלבודקה הזמין את הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל לבוא להיות ראש ישיבה בישיבתו. אך רא"ז חשש שחמותו תצטער שהוא הצעיר מקבל משרה לפני גיסו המבוגר יותר הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל. מה עשה? הציע שגם הוא יבוא עמו. ואכן שניהם הגיעו להרביץ תורה בישיבה.
ואולם אז ראו ששיטת הלימוד שלהם שונות זו מזו ואינם יכולים לתפקד יחד באותו מקום. קם רבי איסר זלמן ועזב והלך לסלוצק. ובסופו של דבר הרוויח מכך, כי הנה ספרו "אבן האזל" הוא ספר יסוד של כל עולם התורה, וכן זכה לחתן כמו הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל שכל תורת לייקווד ממנו.
רבי אהרן לייב
"לראות איך אדם מסוגל לוותר"...
מעשה שהיה עם הגה"צ רבי אייזיק שר זצ"ל שהגיע לירושלים לישיבת חברון. כשראה אותו ראש הישיבה הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל פינה מיד את מקומו בכותל המזרח ונתנו לרבי אייזיק.
ישב רבי אייזיק על מקומו של הרב סרנא במשך ארבעה ימים. ולאחריהם עזב את המקום ועבר לשבת במקום אחר. שאל אותו הרב סרנא: "רבי אייזיק, כלום אין מקומי מוצא חן בעיניכם? מדוע הלכתם למקום אחר"?
השיב רבי אייזיק: וכי עלה על דעתכם שאתפוס את מקומכם? לא עלה על דעתי לעשות את הדבר הזה! כל מה שרציתי הוא לראות איך בן אדם מסוגל לוותר על המקום שלו (הנכבד) ולתתו לאחר. לאחר שראיתי בעיני, במשך ארבעה ימים, כיצד ויתרתם בלב שלם על מקומכם, למדתי את שרציתי ללמוד, ויכול אני כבר לשבת במקום אחר".
יחי ראובן
"שמחה וסיפוק שהגעתי למדה זו"...
הצדיק רבי עזרא רפול זצ"ל, היה מעביר על מידותיו בצורה נפלאה. פעם התריס אחד כנגדו בקללות ובחירופים, וכך עשה כל פעם שפגשו. ואילו רבי עזרא קיבל בדומיה את חירופיו ולא השיב לו.
לימים נקלע אותו מגדף לצרה גדולה, ומי שהיה יכול לחלצו היה רבי עזרא רפול. בלית ברירה הלך אותו האיש בלב כבד לבקש עזרה מהרב שאותו היה משפיל בגידופיו. הוא חשש מאוד איך יקבלו רבי עזרא אחרי כל מה שעולל לו. הכניסו רבי עזרה וקיבלו בשמחה ובסבר פנים יפות כאילו היה ידידו מנעוריו. הושיבו בחיבה על ידו וביקש מאשתו שתכין כוס קפה ומגדנות לאורח, וכך עשתה.
בינתיים תינה הלה את צרתו בפני רבי עזרא וביקש את עזרתו, והרב הגיש לו את מלוא העזרה. לאחר שיצא, הביעה אשתו פליאתה: הלא זה האיש לא פסק מלקלל ולגדף אותך, הרי כל אדם היה מגרשו מעל פניו?
השיב לה: "כבר כמה שנים שאני עובד על עצמי במידת הענווה, ושישוו אצלי השבח והגנות. היום שמחה וסיפוק לי שהגעתי למידה זו ולכן הצלחתי להשיב טובה תחת רעה". • מעשי חכמי הספרדים
שומע חרפתו ואינו משיב...
פעם סבר הגה"צ רבי חזקיהו דוב הכהן קוק שליט"א (בן שושנה לרפו"ש) להקל בעניין הלכתי מסוים. והיה אדם שסבר אחרת ועורר על כך סערה ציבורית. להשקטת הסערה, התבקש רבי דוב להגיע לאחד מבתי ההוראה במרכז ולהסביר שיטתו והוא נענה לכך.
כשהגיע לבית ההוראה ניצבו לפניו שלושה אברכים צעירים והחלו להטיח בו טענותיהם, באופן לא מכובד, במשך שעה ארוכה, כשהם מביאים ראיות מש"ס ופוסקים להוכיח שהוא טועה בהלכה. כל אותה עת ישב רבי דוב כשהוא מבליג ושותק.
כשיצא משם אמר רבי דוב למלווהו: את כל ראיותיהם מהש"ס ופוסקים כבר חישבתי, ואין בהם ממש. ואולם לראיה אחת שלכאורה היא נגד מה שהקלתי, דווקא אליהם לא התייחסו כלל...
איתעלותא