ללמד בטוב טעם ובסבלנות עד שיהיו הדברים ברורים ורהוטים בפי התלמידים !
נלמד מהפסוק: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" (פרק לא-יט)
ודרשו חז"ל: מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו? שנאמר "ולמדה את בני ישראל" ומנין עד שתהא סדורה בפיהם? שנאמר "שימה בפיהם" (עירובין נד:) וכתב הרמב"ם (פ"ד מתלמוד תורה ה"ד): "הרב שלימד ולא הבינו התלמידים כראוי, מפני עומק הסוגיא, או מפני שהיתה דעתם קצרה, לא יכעוס עליהם ולא ירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה.
על גודל החיוב שיש ללמד תורה לתלמידים, כתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל (בתפארת יהונתן) את הדברים הבאים: "יש בנ"א אשר ישבו רק בדד, שילמד לעצמו ולא ללמד אחרים. באומרו, מי אנוכי תולעת איש נבער מדעת שלא קניתי לי בעצמי הטוב והשלמות עד אשר אמלא כפי נחת ואז אלמד לאחרים. ואם כה יאמר האדם, ימיו ושנותיו יצאו וישכח התורה, כי לא ילמד האדם לעולם לאחרים"...
"אך החיוב מוטל עליך ללמד תורה לאחרים כפי שלימותך, וכל מה שחננך ה' בכל מה שידעת. וראיה לכך, מזה שהוצרך הקב"ה להקהיל את העם אצל הר סיני, וזאת כדי ש"ילמדון אותי"... ולהורות להם שגם הם ואת בניהם ילמדון היינו התלמידים. עכ"ד.
וכתב החתם סופר (בהקדמה לשו"ת חתם סופר יו"ד) בזה"ל: "טוב לאדם למעט בהשלמת נפשו למען הרבות כבוד ה', למעט את מורדיו ולהרבות עבדיו ויודעיו... ואם יאמר, חשקה נפשי בה' וחפץ אני להתקרב אליו, ואיך אעשה זאת למעט בלימודי, כדי להשלים נפש חברי?
התשובה על כך בדברי חז"ל: "הרבה למדתי מרבותי, ויותר מחברי, ומתלמידי יותר מכולם". היפלא מה' דבר למלאות לך שלמות נפשך, מה שהחסרת לכבוד שמו? אתה עושה את אשר צווית לעשות, ללמד דעת את העם וה' יעשה את שלו. עשה רצונו כרצונך והוא יעשה רצונך כרצונו למלא נפשך מידיעת השלמות, ויספיק לך זמן מועט להשיג השגות רבות ונשגבות עוד יותר מכפי יכולת שכלך"...
יגילו במלכם
החפץ חיים הנחה פעם את תלמידו הגרי"ש כהנמן זצ"ל מה צריכה להיות דרכו עלי אדמות, וכך אמר לו: "עליכם לדעת, כי אם עומדים בפני השאלה הנוקבת: מה עדיף? האם לשקוד על עליה עצמית בתורה, לצאת גאון הדור, או שמא נכון יותר להעמיד תלמידים הרבה, אף שבזה תקופח העליה העצמית?!
התשובה היא שצריכים לחשוב בעיקר כיצד יתרבה כבוד שמים: האם כשאגדל אני לבדי גאון עצום, או שיגדלו מאות מאות בני תורה מופלגים, למרות שזה יקפח אותי אישית ויגרום שלא אגדל כל כך בגאונות? הלא ברור שכבוד שמים מתרבה יותר כשיהיו מאות ת"ח ולא רק אני לבדי. וצריך להקריב למען כבוד שמים, והגורם היחיד שמכתיב לנו בזה הוא אהבת השי"ת. עכ"ד הח"ח
נשאל הגראי"ל שטיינמן זצ"ל: היאך הצליח לנהוג עם התלמידים במשך כל שנותיו כראש ישיבה שלא העדיף תלמיד כישרוני על פני הבינוני והחלש, דבר שכמעט לא מצוי בישיבות שלא יתפעלו יותר מהכישרוני והמבריק!!
והשיב: "תמיד עמדו לנגד עיני דברי הגמרא שרבן יוחנן בן זכאי היה קטן תלמידיו של הלל הזקן וכל התורה שבידינו היא ממנו. ותמיד אני חושב על כל תלמיד, ולו החלש ביותר, אולי הוא יהיה רבן יוחנן בן זכאי של הדור הבא...!"
"ללמד בחור חלש עדיף מגמ"ח של ממון"...
יהודי בן תורה שאביו נסתלק לבית עולמו הגיע אל החזון איש להתייעץ עמו בנידון חשוב: רצינו להרבות זכויות עבור נשמת אבינו, ועלה במחשבתנו רעיון להקים גמ"ח להלוואות לעילוי נשמתו, האם זה הדבר הנכון הטוב והמועיל לעשות?
השיב לו החזון איש: הן אמת שזו זכות גדולה לנשמת המת להקים קרן גמ"ח על שמו לעילוי נשמתו, אבל אם מחפש אתה להרבות כמה שיותר זכויות עבור נשמת אביך, הנה אציע לך רעיון טוב יותר:
"תיקח בחור חלש בלימוד התורה. תקבע איתו זמן ללמוד איתו, ובלימוד הזה שתלמד עמו תבנה אותו ותעמידו על רגליו, ועי"ז תעמיד את הבחור הזה ותעשה אותו בן תורה. וכאשר הוא ישא אישה, הרי גם בניו יהיו תלמידי חכמים ובני תורה, ובכך עד סוף הדורות.
והוסיף החזון איש: בעוד שבהקמת קרן גמ"ח תסייע למספר מסוים של בני אדם, הרי על ידי שתלמד עם בחור חלש ותבנה אותו להיות בן תורה, יתרבו הזכויות כפל כפליים לנצח, ובכך יתרבו הזכויות עבור נשמת אביכם יותר מגמ"ח.
במסירות ובסבלנות אין קץ...
מעשה איש
הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל העיד על עצמו כי מסוגל לסקור דף גמרא ברגע. ואכן מהירות תפיסתו, קליטתו, וחישוביו הדהימו גם גאונים ועילויים. ועם כל זאת בבואו ללמד תלמידים הנמיך עצמו לרמתם וקליטתם של הנערים הצעירים אף של החלש והנחשל ביותר שביניהם. ואף הצטער על שאינו מלמד נערים צעירים יותר, כדי להניח בסיס איתן יותר ללימודם בשנים הבאות.
והיה רגיל לומר: "כשאעלה לגן עדן אבקש שכר על שהאטתי את הקצב עבור התלמידים". על כן לא היה נדיר לראות במשך שנים היאך יושב רבי בן ציון עם עשרה נערים, במשך ארבע שעות מדי יום ביומו, ומסביר להם בלא לאות ובסבלנות אין קץ.
הוא היה מוריד עצמו לרמת התלמידים בני חמש עשרה, והיה מתחיל עמם מהתחלה, כאילו רואה הוא את המלים לראשונה. מתרגם כל מילה. מסביר כל משפט. חוזר ומסביר את השאלה בכללותה. מוודא שכולם מבינים, ואם לאו, מתחיל מהתחלה. וכך חודשים על גבי חודשים, בלי להשמיע חידושים.
היה תלמיד שניסה את כוחו, השתדל והעלה חרס. ביקש לעבור לישיבה אחרת ברמה רוחנית פחותה בטענה שאינו מבין את השיעור. היה עמוק מדי בשבילו... עודד אותו רבי בן ציון: "השנה תבין רק קצת, בשנה הבאה תבין יותר"! וכך בסבלנות ובעקביות ישב עלה בשיעורו של רבי בן ציון שש שנים רצופות, עד שנעשה לתלמיד חכם מופלג...
מכיר ברוממותה של תורה יכול לרומם אחרים...
אחד הארגונים ששם לו כמטרה לחזק לומדי תורה ביקש מהגר"א גולדשמידט זצ"ל שישפיע על הגרי"ש אלישיב זצ"ל לבוא לכינוס של האירגון לכבדו ולבססו בנוכחותו, כדי לחזק לומדי תורה.
הגיב הרב אלישיב: "אתם יודעים מה נקרא "לחזק לומדי תורה"? זה לקחת בחור שקצת קשה לו הלימוד, ולהביא לו ת"ח שילמד איתו וירומם אותו, זהו חיזוק לימוד התורה!" ואכן הקים הרב גולדשמידט עם בנו קרן מיוחדת עבור אברכים שלומדים עם בחורים חלשים שנזקקים לרוממות זו.
כשנכנס בנו לרב אלישיב וסיפר לו שפנה לנדיבי עם להקמת הקרן הזו, אמר לו הרב אלישיב: "תפנה רק לנדיבים שהם בני תורה, כי הם שמכירים במעלת לומדי תורה כמה צריך לרוממם. שכן נדיבי עם שאינם בני תורה לא ישכילו להבין מה גודל החשיבות והרוממות של התורה".
הלמות עמלים