פרשת נצבים - וילך
אחדות ושלום
מעלה טובה לכל אדם מישראל להיות קשור ומאוחד עם הרבים!
נלמד מהפסוק : "אתם נצבים היום כולכם"... (פרק כט-ט)
והובא בדעת זקנים (לבעלי התוס'): [אמר משה רבינו לישראל] אימתי תהיה לכם הצבה והעמדה? היום כולכם, כשתהיו באגודה אחת כולכם. וכן אמרו חז"ל, אמר משה לישראל, אם אתם אגודה אחת, אתם נצבים היום. מה היום פעמים מאפיל, פעמים מאיר, אף אתם אעפ"י שאפילה לכם, הקב"ה עתיד להאיר לכם אור עולם... אימתי? כשתהיו באגודה אחת (מדרש לקח טוב)
ידועה עצתו של הסבא מקלם – הגה"צ רבי שמחה זיסל זיו זצ"ל, כיצד להינצל ולזכות ביום הדין הנורא של ראש השנה ויום הכיפורים, ע"י התקשרות והתחברות היחיד אל הכלל ואל הרבים. וכל כך למה? משום שלרבים המאוחדים יש יותר כוח וזכות שיעשה להם נס.
ולכן מביא הטור (בהל' ר"ה) את דברי המדרש: מנהגו של עולם, אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים... לפי שאינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל אינן כן, אלא לובשים לבנים... ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס.
אמור מעתה: אם אחדות כלל ישראל "כאיש אחד בלב אחד" חיונית ליום הדין שיש בו כוח לעשות נס ולזכות, הרי שיש להשתדל ככל היותר להיות מתלמידיו של אהרן לרדוף אחר השלום ולהרבות שלום. ועל איזה שלום מדובר? על שלום כזה המקרב את הבריות לתורה והמביא אותם לעשות את רצון אבינו שבשמים.
אנו מוצאים שהאחדות מזרזת גם את הגאולה, כמובא בתנד"א רבא (פרק כג) שבהיות עם ישראל בגלות מצרים, נתקבצו כולם באגודה אחת וכרתו ברית שיעשו גמילות חסדים זה עם זה, וזו הסיבה שהוציאם הקב"ה וגאלם קודם הזמן.
כ"ק האדמו"ר מאוז'רוב – רבי משה יחיאל אפשטיין זצ"ל הוסיף על כך (בספרו באר משה - קרח) שזו כוונת התפילה שתיקנו בברכת החודש "מי שעשה ניסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות הוא יגאל אותנו בקרוב". כלומר: כשם שגלות מצרים חישב הקב"ה את הקץ ולמרות שנגזר עליהם להיות ארבע מאות שנה בגלות, בגלל האחדות שהיתה ביניהם גאלם קודם הזמן, כך מבקשים אנו שנזכה כעת לגאולה בקרוב, שיחיש הקב"ה גאולתנו. ולכן מסיימים "חברים כל ישראל" שבזה מקבלים אנו עלינו לחיות באחדות וממילא להיות ראוים להחשת הגאולה.
על הפסוק "לחם אבירים אכל איש" (תהילים עח-כה) דרשו חז"ל (יומא עה:): זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל. ותמה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל: לשם מה צריך יהושע כמות כה גדולה של מן כנגד כל ישראל?
אלא ביאר רבי חיים: אין הכוונה "כנגד כל ישראל" בכמות, אלא כך ביאורן של דברים: יהושע הרי ליווה את משה רבינו עד לתחתית ההר וכן גם בחזרתו. והיה זה לפרק זמן קצר של רגעים ספורים. שכן המרחק מתחתית ההר ועד למחנה של ישראל לא היה רב. והנה המן שירד לישראל ירד מכח זכות הרבים, והיינו שכל יחיד זכה למן מכח הכלל. זהו הפירוש "כנגד כל ישראל" שהרי בתחתית ההר לא היה מן. נמצא שכאשר מתרחקים, אפילו מעט, מן הכלל, צריך זכויות "כנגד כל ישראל" כדי שהמן ירד שם...
להיות נכלל בתוך כולם...
סיפר הרב אברהם רייסנר זצ"ל: בבחרותי למדתי בישיבת פוניבז'. בתקופה זו הוקם בנין חדש שהיו בו חדרי פנימיה נוחים יותר, באופן טבעי היו חדרים אלה מיועדים לבחורים ה"מיוחסים" יותר. הרב מפוניבז' שהיה מיודד עם הורי הציע לי מקום באחד החדרים האלו. התלבטתי אם לעבור לשם.
שאלתי את החזון איש, מה עלי לעשות? והשיב לי: "אל תלך לשם! תישאר בחדרי הפנימיה הישנים עם כלל הבחורים". והוסיף לספר: "כשנחלה בעל ה"אור שמח", ביקש הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל לשלוח מברק לישיבת מיר כדי שיתפללו לרפואתו אך ה'אור שמח' התנגד בנימוק הבא:
אלישע שאל את האישה השונמית "היש לך לדבר אל המלך"? אותו יום היה ראש השנה וביקש להתפלל עליה. השיבה האישה: "בתוך עמי אנוכי יושבת" – רוצה להיות בתוך עמי ולא לצאת מהכלל איני חפצה שתתפלל עלי במיוחד. "למדנו מכאן" הפטיר החזו"א "שצריך ללכת עם כולם להכלל ברבים, ולא להיות שונה ונפרד מן הכלל". מעשה איש
"רק באחדות הערובה להצלחה..."
בתשרי תרפ"ה נבחר הרכב חדש "לוועד הקהילה" בפוניבז'. עם התכנס הוועד החדש לישיבתו הראשונה ביקש הגאב"ד הגרי"ש כהנמן זצ"ל לשמור על רוח האחדות ולהימנע מפירוד לבבות כי "יש בזה ערובה טובה להצלחה".
ואכן במהלך השנה החדשה נכחו אנשי הוועד לראות עד כמה צדק הרב כשביקש לשמור על האחדות. כי רק בכח המאוחד יכלו לעמוד כנגד כנופייה של בריונים מאנשי הצבא שהשתוללה בחוצות העיר והתכוונה לזרוע הרס בבתי המסחר של היהודים, וע"י האחדות ביניהם הצליחו לגבור עליהם. הרב מפוניבז'
לקוראי עלון "איש לרעהו" ולכל בית ישראל ברכת כתיבה וחתימה טובה