אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים- הַצַּדִּיק הָרַב נֹחַ גָּד וִינְטְרוּב זצ"ל

פ"נ

הרב הצדיק החסיד ר' נח גד זצ"ל וינטרוב בן הצה"ק יעקב דוד זצ"ל מרדומסק. נולד ד' תשרי תרמ"ט, נפטר ז' תשרי תשט"ו. תנצב"ה.

הצדיק רבי נח גד וינטרוב זצ"ל- נולד ביום ד' בתשרי ה'תרמ"ט [1888] בכפר פלאוונו (מחוז ראדומסק) שבפולין. יום לידתו היה צום גדליה ואביו רצה לקרוא לבנו גדליהו, אולם התינוק חלה ולא יכלו לערוך ברית עד פרשת נח ולכן אביו קרא לו בשני השמות. עוד מימי ילדותו שקד על התורה יומם ולילה והיה בעל כישרונות מופלאים ויראה הקודמת לחכמתו. בגיל עשר כבר למד עם אביו ש"ס ופוסקים בעיון. לאחר נישואיו התגורר בראדומסק סמוך להוריו, עסק בהדפסת ספרים ופתח בית מסחר לספרי קודש. למרות סבל נורא ופטירת רוב ילדיו בצעירותם, עבד את ה' בשמחה עצומה ועודד נדכאים. נודע במעשי חסד מוצנעים – כשהיה שומע על משפחה רעבה, היה נכנס בהיחבא דרך החלון, מניח כסף על השולחן ובורח כדי למנוע מהמשפחה שקיבלה בושה.

בשנת ה'תרפ"ד (1924) עלה לארץ ישראל בהוראת אביו, שציווה עליו לפעול להעלאת כל בני המשפחה. הוא הפליג לאלכסנדריה ומשם הגיע ברכבת לירושלים. בירושלים לבש את בגדי המקום וחתם על כתביו בכינוי "הירושלמי". מעולם לא יצא עוד מגבולות הארץ. למרות העוני והמחסור, פעל ללא ליאות להעלות את בני משפחתו ויהודים רבים נוספים (אביו נפטר בפולין טרם זכה לעלות). רבינו היה גאון אדיר, בקי ברזי התורה, חסיד, חריף ובעל זיכרון נדיר. הוא חיבר עשרות שירים ופיוטים לשבת ולמועדים.

לא פסק פומי ומחשבתו מתורה. אהב את הבריות בעוז. התמדתו הייתה לשם דבר, והוא נהג לשבת בבתיהם של גדולי ישראל ולרשום מפיהם את שמועותיהם ודברי תורתם. חיבר ספרים רבים נצר מגזע גאונים וצדיקים דור אחר דור עד רבינו בעל הב"ח ותיו"ט ז"ל. בשנת ה'תרפ"ו (1926) היה ממייסדי חברת 'זיכרון דוד', שפעלה להקמת היישוב מגדל עדר שבגוש עציון. בשנותיו האחרונות התגורר ביפו ולאחר מכן בבני ברק. ספריו המרובים משקפים גאונות מופלגת והיקף תורני בלתי נתפס. נסתלק לבית עולמו ביום ז' בתשרי ה'תשט"ו (1954). חי כ־66 שנים. מנוחתו כבוד בבית הקברות 'זיכרון מאיר' בבני ברק.

אביו: ר' יעקב דוד (שם המשפחה המקורי היה רבינרזון. האדמו"ר ה'ישמח ישראל" מאלכסנדר הורה לחסידים שיפנו אליו לברכה ולרפואה). אמו: מרת פרימט (לבית קמינסקי). נשותיו: מרת יוכבד (זיווג ראשון בת ר' שמואל צבי טייטלבוים, ממשפחת ה'ישמח משה' מסאטמר. נישאו בשנת ה'תרס"ו [1906]), מרת מלכה (זיווג שני לבית ברזסקי). ילדיו (מזיווג ראשון): מרת אסתר (נישאה לר' אברהם מרדכי פלטר. שאר ילדיו נפטרו בצעירותם בפולין). ילדיו (מזיווג שני): ר' יעקב דוד (מראשי ארגון 'בני דוד' להפצת תורה ויהדות בתל אביב והמרכז). מרבותיו: הגאונים אביו ר' יעקב דוד, האדמו"ר רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר מאלכסנדר (בעל ה'ישמח ישראל"), האדמו"ר רבי אהרן צבי לנדא מביאלא, האדמו"ר רבי אלימלך מנחם מנדל לנדא מסטריקוב, רבי יוסף חיים זוננפלד, והמקובל רבי חיים שאול דוויק הכהן. מספריו: למעלה מ־100 חיבורים. ביניהם: •44 ספרי 'חן'- סדרה ששמותיה בנויים מאותיות א'-ת' בצירוף המילה 'חן' •18 קונטרסים- על שבתות, מועדי השנה ועניינים שונים •נחליאל- על חג השבועות •דביר הגן- על התורה •טוב עין- על פרקי דרבי אליעזר •רזי לי- על שיר השירים •שער בועז- על מגילת רות •אלישיב- על מגילת איכה •אש המזבח- על קהלת •עורה כבודי- על מגילת אסתר ועוד עשרות חיבורים.

תושבי שכונת 'נווה שלום' ביפו סיפרו סיפור שנחרט בליבם לנצח מהתקופה שבה רבינו גר בתל אביב: היה זה בעת שהמתפללים התאספו לתפילת 'כל נדרי' בליל יום הכיפורים. באותו בית כנסת היו שני יהודים שחיו בסכסוך במשך שנים. ניסיונותיו של רבינו לפשר ביניהם ולעשות שלום עלו בתוהו. כאשר התקדש החג הגיעו כולם לבית הכנסת עם ה'קיטל" הלבן כמלאכים. הכול הלך כמתוכנן, ספרי התורה הוצאו מההיכל, ההתרגשות הייתה בשיאה, וגם אלו שלא פוקדים במשך כל השנה את בית הכנסת הגיעו לתפילת 'כל נדרי'.

רגע לפני שהחזן התחיל את תפילת 'כל נדרי', רבינו עלה על הבימה והכריז בקול נרגש, שהלילה לא ייגשו להתפלל את תפילת 'כל נדרי' עד שאותם יהודים יתפייסו ביניהם. "אם יהודים לא יכולים להתפייס ביניהם ולמחול אחד לשני, ואין יום הכיפורים מכפר עד שיתפייס אדם עם חברו, אין טעם להתפלל ביום הכיפורים", אמר. לא היה אחד שהעז לערער על קביעת הצדיק. אבל הניצים סירבו להתפייס. המריבה העזה והמטען הכבד שכל אחד נשא בליבו על חברו, גם בלילה הקדוש לא הצליחו לגרום להם לשוב ולהתפייס.

כך חלפה שעה ארוכה בדממה, לראות כיצד ייפול דבר. אחד הניצים היה לקראת 'שבירה' והסכים להתפייס, אבל חברו העקשן נותר בשלו. חלפה לה שעה ותפילת 'כל נדרי' לא התחילה. היהודי השני, שהיה עקשן במיוחד, החליט בצעד של רצון טוב לעזוב את בית הכנסת, תוך שהו מפטיר שאינו מוכן להשלים. הקהל היה בטוח שבכך הגיעה לסיומה סאגת תפילת 'כל נדרי', אבל הצדיק חשב אחרת. רבינו קם ממקומו ויצא במהירות בעקבות אותו יהודי שכבר הספיק לעזוב את מפתן בית הכנסת, ואמר לו: "אתה יכול לצאת וללכת, אבל תדע לך שאם לא תסכים לסיים היום את המחלוקת, אתה תישא באחריות לכך שיהודים לא יתפללו הלילה את תפילת 'כל נדרי'..."

המילים שיצאו בקול נרגש, דברים היוצאים מן הלב, מפיו הקדוש של הצדיק, הצליחו להמיס את לב האבן של אותו יהודי, שרק דקות ספורות קודם לכן עזב את ביה"כ. לאחר מספר דקות היהודי יחד עם רבינו נכנסו לביה"כ. האיש הלך היישר למקומו של יריבו. לעיני כל הציבור הם התפייסו בהתרגשות רבה ובדמעות שליש. רק אז נחה דעת הצדיק, ואור גדול נראה על פניו. כולם חשו בדקות אלו שהצדיק הצליח לשבור את מחיצת הברזל גם בין עם ישראל לאביהם שבשמים, ולפעול שתפילות היום הקדוש יתקבלו ברצון. "וַיְהִי בִישֶׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵף רָאשֵׁי עם". כפירוש רש"י: "בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם".

בשעת לילה מאוחרת, כשבבתי הכנסת האחרים כבר סיימו מזמן את תפילת ליל יום הכיפורים, בשכונת 'נווה שלום' ביפו התחילה תפילת 'כל נדרי' זכה וטהורה. "תפילת 'כל נדרי' כזאת", מתפללי בית הכנסת העידו, "הייתה בהתעוררות מופלאה של תשובה ומעשים טובים, שכמותה לא חווינו מעולם".

קרדיט תמונת הצדיק: Wikimedia Commons CC BY-SA 4.0 עבר עיבוד