גמ"ח הילדים האבודים | ניצול גמ"ח ילדים לבייביסיטר
שאלה
"באחת השבתות", סיפרה אישה, "הוזמנתי להשתתף בשמחת שבת 'שבע ברכות'. יש לי בן קטן, בן שנתיים וחצי, שובב ובעל מרץ, ולא עלה על דעתי להביא אותו עימי לסעודת השמחה, כי הוא מן הסתם יפריע לי ולשאר המשתתפים, אלא שלא הצלחתי למצוא שמרטפית שתשמור עליו.
"לפתע הבריק רעיון במוחי... בשכונתנו קיים בשבת קודש 'גמ"ח ילדים אבודים', כלומר, כאשר ילד הולך לאיבוד חלילה, המוצאו מביאו למשפחת הגמ"ח, וכאשר הוריו מגלים שילדם נעלם, הם ממהרים אל דירת הגמ"ח ולוקחים אותו משם.
"ובכן, הגעתי עם בני אל בניין הגמ"ח, ופניתי לנערה עוברת אורח בבקשה: 'מצאתי את הילד הזה משוטט לבדו ברחוב, התוכלי בבקשה להעלותו לדירת הגמ"ח?'. הנערה ניאותה לבקשתי, העלתה את הילד והודיעה כי נמצא נטוש.
משם הלכתי לשמחה רגועה ושלווה, ביודעי כי ילדי נמצא בידיים טובות...
"כעבור מספר שעות, כשהשמחה נגמרה, חזרתי לדירת הגמ"ח. כשנפתחה הדלת וראיתי את בני משחק בדירה, אמרתי לבעלת הבית בהתרגשות מעושה: "כמעט שיצאה נפשי מחרדה... אני מודה לכם מקרב לב!". נטלתי את בני בזרועותיי, תוך שאני מרעיפה על בעלת הגמ"ח צרור ברכות והודאות...
"כעת, עם התקרב הימים הנוראים, ערכתי חשבון נפש, ונזכרתי במעשה שעשיתי באותה שבת. התחרטתי על כך ושבתי בתשובה על עוון השקר שהוצאתי מפי, ועל עוון גניבת דעתה של בעלת הגמ"ח.
"כעת ברצוני לשאול: האם עליי לשלם לבעלת הגמ"ח עבור שעות השמירה על בני?"
תשובה
לשם הבהרת הדין, נציג תחילה מעשה נוסף: ראובן הלך ברחוב והבחין באדם היושב על כיסא גלגלים בסמוך לרכב מלא רהיטים. האיש פנה אליו בבכי ובתחנונים: "האם תוכל לעזור לי להעלות את הרהיטים אל דירתי שבקומה הרביעית?". ראובן, בחפצו לעשות חסד, טרח ועמל במשך שעתיים בהעמסת הרהיטים הכבדים. בתום העבודה, הודה הנכה לראובן התשוש, והשניים נפרדו.
כעבור מספר צעדים, הסתובב ראובן, והבחין באיש קם לפתע מכיסא הגלגלים ורץ לביתו... האם ראובן רשאי לדרוש כעת שכר עבור ההובלה, או שמא יכול הנוכל לטעון: 'הרי לא עבדת על מנת לקבל שכר'?
התשובה היא, שמחילתו של ראובן על שכר העבודה נחשבת למחילה בטעות, ומכיוון שדרך הבריות ליטול על מלאכה שכזו שכר סבלות, צריך בעל הדירה לשלם לראובן מדין 'נהנה', הגם שהשניים לא התנו על כך (ראה רמ"א חו"מ סי' רסד ס"ד).
וכעין זה היה נראה שגם בענייננו, יש לשלם לבעלת הגמ"ח, או לכל הפחות להציע לה תשלום. ואף על פי שהיא שמרה על הילד על דעת עשיית חסד, ולא לשם קבלת גמול כספי, היא מסכימה לשמור בחינם רק על 'ילדים אבודים', ולא על ילדים שהוריהם מביאים אליה כדי שתשמש עבורם כשמרטפית...
אולם, למעשה טען הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שהואיל ובעלת הגמ"ח הקימה מפעל של חסד, ומוכנה להכניס לדירתה ילדים ולדאוג לשמירתם, יש להניח שבדיעבד אינה מקפידה על השכר המועט יחסית של השמירה על הילד הלזה (מה שאין כן ראובן הנ"ל, שבוודאי מקפיד שלא לעסוק בעבודת סבלות לרמאי שמתחזה לנכה). ובפרט, שבקבלת הילד אכן קיימה בעלת הגמ"ח מצוות חסד, לנוכח מצוקת אימו שלא מצאה היכן להניחו...
סיכום
לאם הילד היה אסור לנהוג כפי שנהגה, ובדיעבד היא אינה צריכה לשלם לבעלת הגמ"ח.
רכישת מקומות בבית הכנסת מכספי מעשר
שאלה
הרב לוי ביקש להתפלל בימים הנוראים באחד מבתי המדרשות בהם יצא שמעם של בעלי התפילה. אך כשפנה לברר את העלות של מקום, התברר שהמחיר יקר בשבילו.
לפתע נצנץ בראשו רעיון. הרי בלאו הכי הוא רגיל לתרום את כספי המעשר שלו לבית הכנסת. מדוע שלא ישלם על המקום מכספי מעשר, וכך יזכה להתפלל במניין המיוחד?
האם מותר לקנות מקומות ישיבה לימים הנוראים מכספי מעשר?
תשובה
הפוסקים דנו האם חייבים לתת כספי מעשר דווקא לעניים, דעת הרמ"א (יורה דעה רמט, א) שכסף מעשר הוא ככסף צדקה וצריך לתתו דווקא לעניים. אולם כמה מהאחרונים חלקו וכתבו שיכול לתת את הכסף עבור כל מצווה ולא דווקא לעניים. ורבים נוהגים כדעה זו שאפשר לתת את הכסף גם לקיום מצוות. על כך מסתמכים כשתורמים כספי מעשר לבתי כנסת, ישיבות וארגוני חסד שאינם עוזרים דווקא לעניים.
עם זאת, מבואר בפוסקים שאף שמותר לקיים מצווה מכספי מעשר, זה דווקא במצווה שאינו מחויב בה, כגון שתורם נר למאור או שקונה עלייה (פתחי תשובה ב).
לכן, אין לקנות מכספי מעשר ספרי קודש או תפילין לשימושו האישי, וכן אינו יכול לעשות כפרות או לתת מתנות לאביונים בפורים מכסף מעשר, למרות שהכסף ניתן לעניים, מכיוון שיש חובה לעשות זאת משום מצווה או מנהג. אבל יכול לקנות תפילין וספרי קודש ולעשות מהם גמ"ח לציבור, ואז מותר גם לו להשתמש בהם [כאחד מהציבור].
כמו כן, יכול לשלם את עיקר המצווה מכספו, ואת התוספת יכול לשלם מכספי מעשר, מכיוון שהיא אינה חובה (משנה ברורה תרה, ו. תרצד, ג).
לאור זאת, כיוון שהאדם חייב להתפלל בבית הכנסת, והמנהג שבתי הכנסת גובים תשלום מיוחד עבור תפילות הימים הנוראים, אם כן, זו מצווה שהאדם חייב בקיומה ואינו יכול לשלמה מכספי מעשר. אומנם, במקרה שהמחיר בבית הכנסת שבו הוא רוצה להתפלל יקר מהמחיר במקומות אחרים, הוא יכול לשלם את ההפרש מכספי מעשר.
כל זאת בתנאי שכשהזמין את המקומות והתחייב בתשלום היה בדעתו לשלם את ההפרש מכספי מעשר, אבל אם התכוון לשלם מכספו על המקום, לא יכול אחר כך לשנות ולשלם את התוספת מכספי מעשר, כיוון שבמעשה זה הוא פורע את חובו (שהחליט לשלם מכספו) לבית הכנסת מכספי מעשר (פתחי תשובה שם).
סיכום
את המחיר שרגילים לשלם עבור מקום בבית הכנסת צריך לשלם מכספו.
אם המחיר יקר יותר, אפשר לשלם את ההפרש מכספי מעשר, ובתנאי שחשב כן בשעה שהתחייב.
נכתב ע"י הרב ארז חזני שליט"א נכתב על ידי הרב יעקב דהן שליט"א מו"צ בבית ההוראה של הגאון רבי עמרם פריד שליט"א המדור נועד לעורר את לב המעיינים ואינו נועד לפסוק הלכה. בשל ריבוי הפרטים והשוני בכל מקרה, למעשה יש לשאול מורה הוראה.